דף נט ב

"אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ" , רבי חייא פתח: "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר" , אשריהם ישראל שמשתדלים בתורה, ויודעים את דרכי התורה, שבזכותה יזכו לעולם הבא. בוא וראה, לכל ישראל יש חלק לעולם הבא. מה הטעם? משום שהם שומרים את הברית שעליה העולם מתקיים, כמו שנאמר: "אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי" , ועל כן ישראל ששומרים את הברית ומקבלים אותה, יש להם חלק בעולם הבא, ולא עוד, אלא שמשום כך הם נקראים צדיקים. מכאן למדנו שכל מי ששומר את הברית הזאת, שהעולם מתקיים עליה, נקרא צדיק. מניין לנו? מיוסף; משום ששמר את הברית, זכה להיקרא צדיק. ועל כן נאמר: "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ" .

רבי אלעזר אמר: "אֵלֶּה", בכל מקום למדנו שהוא פוסל את הראשונים. מה כתוב למעלה בפרשת בראשית? "וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד" , אותו הנהר שנמשך ויוצא, ונכנס אל הגן ומשקה אותו מן ההשקאה העליונה. ועושה לו מנוחה, ומוציא אילנות ומרבה זרעים, ואז הוא מנוחה לכל. וזה נותן מנוחה לגן, וזה עושה מנוחה בו, כמו שנאמר: "כִּי בוֹ שָׁבַת" , וכתוב: "וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי" , וזהו סוד הדבר: זה עושה תולדות, ולא אחר. בוא וראה, כעין זה נח למטה, היסוד הקדוש היה דוגמה של מה שלמעלה, ועל כן נקרא "אִישׁ הָאֲדָמָה" . וסוד למדנו, שהרי נח היה צריך להתחבר אל התיבה, ולקיים את זרע הכול, כמו שכתוב: "לְחַיּוֹת זֶרַע" . ומהי התיבה הזאת? ארון הברית. ונח והתיבה למטה היו כך כדוגמה של מה שלמעלה. בנח כתובה ברית, שנאמר: "וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי" , ועד שלא התקיימה בו הברית, לא נכנס לתיבה. שנאמר: "וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה" , ואז הייתה התיבה ארון הברית. התיבה ונח, הכול כדוגמת מה שלמעלה. ומפני שהברית העליונה היא העושה תולדות, כך גם נח הוא עושה תולדות, ולפיכך נאמר:"אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ" . "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק", כך הוא בוודאי, כדוגמת מה שלמעלה, ועל כן כתוב: "וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם" . והארץ מתקיימת על ידו, שהרי הוא העמוד שהעולם עומד עליו. ומי הוא אותו צדיק? נח נקרא הצדיק למטה. וזהו הסוד של הכול: "אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ", בדקדוק. שלא נפרד ממנו לעולם, ולהיות הוא בארץ כדוגמת מה שלמעלה, איש צדיק, יסוד העולם, ברית שלום, שלום העולם, איש האדמה בוודאי, ועל כן נאמר: "וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה' " .

"תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו" {ממ|בראשית|ו|ט}}, מהו "בְּדֹרֹתָיו"? אלו הם שיצאו ממנו, הוא השלים את כולם, והוא היה שלם יותר מכולם. "תָּמִים הָיָה", שנולד מהול, שנאמר: "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים" . "בְּדֹרֹתָיו", ולא בכל דורות העולם, שהרי ממנו יצאו.

בוא וראה, נח היה ראוי מיום שנברא העולם להיות עם התיבה בחיבור אחד ולהיכנס לתוכה. ועד שלא התחברו יחד, לא היה העולם כפי הראוי. לאחר מכן, מה כתוב? "וּמֵאֵלֶּה נָפְצָה כל הָאָרֶץ" . מהו "נָפְצָה"? כמו שנאמר: "וּמִשָּׁם יִפָּרֵד" , שמשם נמצא הפירוד, והתפזרו התולדות לכל הצדדים, והכול הוא דבר אחד, כדוגמה אחת. משום כך נאמר: "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ" . "אֵלֶּה", ודאי, שהרי יסוד העולם הוא העושה.

למה נאמר "נֹחַ נֹחַ" , שתי פעמים? אלא שכל צדיק וצדיק שבעולם יש לו שתי רוחות, רוח אחת בעולם הזה, ורוח אחת בעולם

דף ס א

תולדות להתקיים בארץ, בא רבי אבא ונשקו, אמר: אריה בכוחו מנקב ושובר את הסלע, כך הוא בוודאי. ובוא וראה, ממידת התיבה אף גם כן כך הוא.

רבי אלעזר פתח ואמר: "לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת ה' אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ" , פסוק זה כבר נאמר וביארוהו. אבל "לְכוּ חֲזוּ", מה פירוש "חֲזוּ"? כמו שנאמר: "חָזוּת קָשָׁה הֻגַּד לִי" . במעשיו שעושה הקדוש ברוך הוא מתגלה נבואה עליונה לבני האדם. "אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ", שמות ממש, שהרי השם גורם לכל, כתוב: "וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה" , מדוע נאמר כאן "לֵאמֹר"? ומדוע נאמר "זֶה"? אלא "לֵאמֹר", זו האישה. "זֶה", זהו הצדיק.

כתוב כאן: "זֶה יְנַחֲמֵנוּ" , וכתוב שם: "זֶה ה' קִוִּינוּ לוֹ" . אשריהם אותם הצדיקים הרשומים בחותם המלך, להיות רשומים בשמו, והוא קובע את שמותיהם בארץ כראוי. כתוב: "וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ" , וכתוב: "וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב" , מדוע שם לא נאמר את? אלא שם מדרגה אחרת, וכאן מדרגה אחרת. כמו שכתוב: "וָאֶרְאֶה אֶת ה'", לא נאמר: ואראה ה', אלא: ואראה את ה'. כך גם כאן בנח: "וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ". ואילו: "וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב", את מדרגתו, הקדוש ברוך הוא עצמו קרא לו יעקב. אבל כאן את באה לכלול את השכינה.

"אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ" , רבי יהודה פתח ואמר: "טוֹב אִישׁ חוֹנֵן וּמַלְוֶה יְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט" , "טוֹב אִישׁ", זהו הקדוש ברוך הוא, שנקרא טוב, כמו שכתוב: "טוֹב ה' לַכֹּל" , וכתוב: "ה' אִישׁ מִלְחָמָה" . לכל הזה הוא חונן ומלווה, למקום שאין לו משלו, ואותו מקום ניזון ממנו "יְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט". שהרי אותו דבר אינו ניזון אלא על ידי המשפט, כמו שנאמר: "צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךָ" . דבר אחר: "טוֹב אִישׁ", זהו הצדיק, שנאמר: "אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב כִּי פְרִי מַעַלְלֵיהֶם יֹאכֵלוּ" . רבי יוסי אמר: זהו נח, שנאמר: "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק" . רבי יצחק אמר: זהו שבחה של השבת, שבה פתח הכתוב במילה טוב, שנאמר: "טוֹב לְהֹדוֹת לה' " . רבי חייא אמר: הכול אחד, וכולם אמרו דבר אחד, וזה עושה תולדות בעולם. מי הן התולדות של העולם? אלו הן נשמותיהם של הצדיקים, שהן הפרי של מעשיו של הקדוש ברוך הוא.

רבי שמעון אמר: בשעה שהקדוש ברוך הוא מתעטר בעטרותיו, הוא מתעטר מלמעלה ומלמטה. מלמעלה, מן המקום העמוק של הכול. ומלמטה, במה הוא מתעטר? בנשמותיהם של הצדיקים. ואז מתווספים חיים מלמעלה ומלמטה. ונכלל מקום הקודש מכל הצדדים, והבאר מתמלאת, והים נשלם, ואז הוא נותן לכול.

כתוב: "שְׁתֵה מַיִם מִבּוֹרֶךָ וְנֹזְלִים מִתּוֹךְ בְּאֵרֶךָ" , מדוע נאמר תחילה בורך ואחר כך בארך? שהרי בור אינו נקרא אלא מקום ריק שאינו נובע, ואילו באר, מים נובעים. אלא הכול מקום אחד הוא. מקום שהעניות נאחזת בו נקרא בור, שאין לו משלו אלא מה שנותנים לתוכו. ומי הוא? האות דל"ת. לאחר מכן הוא נעשה באר, שהיא נובעת ומלאה מכל הצדדים. ומי היא? האות ה"א, מתמלאת מלמעלה.

שלעולם הבא, וכך תמצא בכל הצדיקים, משה משה, יעקב יעקב, אברהם אברהם, שמואל שמואל, שם שם. חוץ מיצחק, שלא נאמר בו כפי שנאמר בהם. מפני שיצחק, בשעה שהוקרב על גבי המזבח, יצאה נשמתו שהייתה בו בעולם הזה. וכיוון שנאמר על ידי אברהם: ברוך מחיה המתים, שבה אליו נשמתו של העולם הבא. משום כך תמצא שלא ייחד הקדוש ברוך הוא את שמו אלא על יצחק, מפני שנחשב כמת. ועל כן רמז הכתוב ואמר: "הֵן בִּקְדֹשָׁו לֹא יַאֲמִין" .

פירוש אחר: "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת" , מפני שהיה צדיק, שיבח אותו הכתוב פעמיים. "תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו", אבל בדורות אחרים אינו נחשב לכלום. כמו דורו של אברהם, דורו של משה ודורו של דוד. פירוש אחר: ראה מה עשה בדור שכולו חייבים, קל וחומר אילו היה בדור שכולו צדיקים. עד כאן.

דף ס ב

והנביעה מלמטה, מתמלאת מלמעלה כפי שאמרנו, והנביעה מלמטה היא מנשמותיהם של הצדיקים.

דבר אחר: "שְׁתֵה מַיִם מִבּוֹרֶךָ" , זהו דוד המלך, שנאמר בו: "מִי יַשְׁקֵנִי מַיִם מִבֹּאר בֵּית לֶחֶם". "וְנֹזְלִים", זה אברהם. "מִתּוֹךְ", זה יעקב, שהוא האמצעי. "בְּאֵרֶךָ", זה יצחק, שנקרא "בְּאֵר מַיִם חַיִּים" . הרי שבפסוק זה נמצאה המרכבה הקדושה העליונה, מן האבות, ודוד המלך התחבר עמהם. תשוקת הנקבה אל הזכר אינה מתעוררת אלא כאשר הרוח נכנסת בה, והיא שופכת מים כדי לקבל את המים העליונים הזכריים. כך גם כנסת ישראל אינה מתעוררת בתשוקה אל הקדוש ברוך הוא אלא על ידי רוחם של הצדיקים הנכנסת בתוכה, ואז נובעים ממנה מים כדי לקבל את המים של הזכר. והכול נעשה תשוקה אחת, וצרור אחד, וקשר אחד, וזהו רצון הכול, וזהו הטיול שמטייל הקדוש ברוך הוא בנשמותיהם של הצדיקים. בוא וראה: כל אותן התולדות של גן עדן אינן יוצאות מן הצדיק אלא כאשר הוא נכנס אל התיבה הזאת באיחוד אחד, והכול גנוז בה, ולאחר מכן יוצאים ממנה. אף כאן, נח איש צדיק, לא הוציא תולדות כדי לפרות בעולם עד שנכנס אל התיבה, והכול נאסף בה והיה גנוז בתוכה, ולאחר מכן יצאו ממנה כדי לפרות בעולם ולהתקיים בארץ. ואלמלא יצאו מתוך התיבה, לא היו מתקיימים בעולם. והכול הוא כדוגמת מה שלמעלה: מתוך התיבה יוצאים הדברים למעלה, ומתוך התיבה יוצאים הדברים למטה, זה כנגד זה. וכאן התקיים העולם, ולא היה כך קודם לכן. ולפיכך נאמר: "וְנֹזְלִים מִתּוֹךְ בְּאֵרֶךָ" , ונאמר: "וַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלֹשָׁה בָנִים" .

"וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים" , אמר רבי יהודה: כיון שכבר נאמר "וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ", למה נאמר עוד "לִפְנֵי הָאֱלֹהִים"? אלא, כיון שעשו את חטאיהם בגלוי לעיני הכול, לכן נאמר "לִפְנֵי הָאֱלֹהִים". רבי יוסי אמר: אני אומר להפך. "וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים", בתחילה הייתה ההשחתה לפני האלהים, מפני שלא היו עושים את מעשיהם בגלוי, הם חטאו לפני האלהים ולא לפני בני האדם. ולבסוף עשו אותם בגלוי, וזהו שכתוב: "וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס", שלא היה מקום בכל הארץ שלא היה בו החמס בגלוי, ולפיכך אמר הכתוב בשני אופנים.

"אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ" , רבי אבא אמר: מיום שעבר אדם על מצוות אדונו, כל בני העולם שנולדו לאחר מכן נקראו בני האדם. ולא לשבח נקראו כך, אלא כאילו נאמר בניו של אותו שעבר על מצוות אדונו. כיוון שבא נח, נקראו בני העולם על שמו, "תּוֹלְדֹת נֹחַ", לשבח, מפני שהוא העמיד אותם בעולם, ולא תולדות אדם, שהעביר אותם מן העולם וגרם מוות לכולם. אמר לו רבי יוסי: אם כך, הרי לאחר מכן נאמר: "וַיֵּרֶד ה' לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם" , כתוב בני האדם, ולא כתוב בני נח. אמר לו: מפני שאדם חטא לפני אדונו, היה טוב לו אילו לא נברא, ולא היה נכתב עליו פסוק זה. אלא בוא וראה: כתוב "בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב" . כאשר הבן טוב, כל בני העולם מזכירים את אביו לטובה, וכאשר הוא רע, הכול מזכירים את אביו לרעה. אדם, מפני שחטא ועבר על מצוות אדונו, כאשר באו אותם שמרדו באדונם, מה נאמר? "אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם", בניו של אדם הראשון, שמרד באדונו ועבר על מצוותיו. ולפיכך נאמר "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ", אלה, ולא הראשונים; אלה שיצאו, ונכנסו אל התיבה, והוציאו תולדות לעולמים; ולא תולדות אדם, שיצא מגן עדן ולא הוציא אותם משם. בוא וראה: אילו היה אדם מוליד תולדות בעודו בגן עדן, לא היו נכחדים לעולמי עולמים, ולא היה אור הלבנה נחשך לעולם, וכולם היו קיימים לעולם. ואפילו המלאכים העליונים לא היו עומדים כנגדם, מבחינת האור, הזוהר והחכמה, כמו שנאמר: "בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ" . אבל כיוון

דף סא א

שגרם החטא, ויצא הוא מגן עדן, והוליד תולדות בחוץ, לא התקיימו בעולם, ולא היו כפי שראוי.

אמר רבי חזקיה: וכיצד היו יכולים להוליד שם, הרי אילו לא נמשך עליו יצר הרע והוא לא חטא, היה מתקיים הוא לבדו בעולם, ולא היה מוליד תולדות. כך גם, אילו לא חטאו ישראל בעגל והמשיכו עליהם את יצר הרע, לא היו מולידים תולדות לעולם, ולא היו באים דורות אחרים לעולם. אמר לו: אילו לא חטא אדם, לא היה מוליד תולדות באופן הזה מצד יצר הרע, אלא היה מוליד תולדות מצד רוח הקודש. ואילו עתה אין הוא מוליד תולדות אלא מצד יצר הרע. ומפני שכל תולדות בני האדם כולן הן מצד יצר הרע, לכן אין להן קיום, ואי אפשר להן להתקיים, מפני שהצד האחר התערב בהן. אבל אילו לא חטא אדם, ולא גורש מגן עדן, היה מוליד תולדות מצד רוח הקודש, שהיו קדושים כמלאכים העליונים, וקיימים לדורי דורות כדוגמת העליונים. כיוון שחטא והוליד בנים מחוץ לגן עדן, ולא זכה להוציאם מגן עדן, לא התקיימו אפילו כדי להכות שורש בעולם הזה, עד שבא נח, שהוא צדיק, ונכנס לתיבה, ומן התיבה יצאו כל דורות העולם, ומשם נתפזרו לכל ארבע רוחות העולם.

"וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה" , מדוע נשחתה? בגלל "שְׁחִית כל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ", כפי שנתבאר.

רבי חייא פתח ואמר: "וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה" , בוא וראה, בשעה שבני האדם זכאים ושומרים את מצוות התורה, אז הארץ מתחזקת, וכל שמחה נמצאת בה. מה הטעם? משום שהשכינה שורה על הארץ, ואז כל העליונים והתחתונים בשמחה. וכאשר בני האדם משחיתים את דרכיהם ואינם שומרים את מצוות התורה, וחוטאים לפני אדונם, אז כביכול הם דוחים את השכינה מן העולם, והארץ נשארת חרבה ופגומה. שהרי השכינה נדחית ואינה שורה עליה, ואז היא נשחתת. מדוע היא נשחתת? משום שרוח אחרת שורה עליה, והיא משחיתה את העולם. ועל כן אנו אומרים שישראל נותנים עוז לאלוהים, שהם מקיימים את העולם, אלוהים כאן היא השכינה. ואם חס ושלום יימצאו ישראל חייבים, מה כתוב: "רוּמָה עַל הַשָּׁמַיִם אֱלֹהִים" , משום ש"רֶשֶׁת הֵכִינוּ לִפְעָמַי כָּפַף נַפְשִׁי" , בגלל חמס ושנאת חינם, "כָּרוּ לְפָנַי שִׁיחָה". כעין דור המבול, שבגלל החמס שהיה ביניהם, הייתה ביניהם שנאה ואיבה. האם אף בארץ ישראל כך? והרי למדנו שארץ ישראל אין שורה עליה רוח אחרת ולא ממונה אחר, אלא הקב"ה לבדו. בוא וראה, שכך הוא בארץ ישראל, שאין שורה עליה ממונה ולא שליח אחר, אלא הקדוש ברוך הוא לבדו. אבל בשעה מסוימת שורה עליה כדי להעניש את בני האדם. מנין לנו? מדוד, שנאמר: "וירא דוד את מלאך ה' "וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ נְטוּיָה עַל יְרוּשָׁלָ͏ִם" , ואז נפגעה הארץ.

אמר רבי אלעזר: אפילו באותה שעה היה זה הקדוש ברוך הוא. נאמר כאן: "מַלְאַךְ ה' " , ונאמר שם: "הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי" , ונאמר: "וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים" . הן לטובה והן לרעה, הקדוש ברוך הוא שולט עליה. לטובה, משום שלא נמסרה תחת שלטונם של שאר הממונים, וכל יושבי העולם יתביישו ממעשיהם. ולרעה, משום שאין הם שמחים לשלוט עליה. ואם תאמר: והרי נאמר "כִּי רָאֲתָה גוֹיִם בָּאוּ מִקְדָּשָׁהּ" , והם החריבו את הבית. ואם אותם ממונים אינם שולטים, כיצד נחרב המקדש? בוא וראה, נאמר: "כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ" , ונאמר: "עָשָׂה ה' אֲשֶׁר זָמָם" . בוא וראה, נאמר: "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה" ,נשחתה ממש, כפי שנתבאר. כך גם נאמר: "וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה" , שהרי אז הארץ פונה כלפי מעלה, ועולה בעלייה עליונה, ומקשטת את פניה כאישה המתקשטת לפני בעלה. כך גם הארץ, שהרי היא מגדלת בנים זכאים למלך. וכאן, שלא שבו בני דור המבול בתשובה, מה נאמר? "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה " , כאישה שנטמאה ומסתירה את פניה מבעלה. ובזמן שמתרבים חטאי בני האדם בגלוי, הארץ מעמידה את פניה כאישה שאין לה בושה כלל. כמו שנאמר: "וְהָאָרֶץ חָנְפָה תַּחַת יֹשְׁבֶיהָ" , ועל כן נאמר: וירא וגו' והנה נשחתה, נשחתה ממש. מה הטעם? משום ש"הִשְׁחִית כל"

דף סא ב

"בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ" .

רבי אלעזר הלך אל רבי יוסי בן רבי שמעון בן לקוניא, חָמִיו. כיון שראה אותו, התקין לו שטיח של כיסוי במוטות של עץ, וישבו. אמר לו חָמִיו: אפשר ששמעת מאביך זה שכתוב: "עָשָׂה ה' אֲשֶׁר זָמָם בִּצַּע אֶמְרָתוֹ אֲשֶׁר צִוָּה מִימֵי קֶדֶם" ? אמר לו, הרי פרושוה החברים, "בִּצַּע אֶמְרָתוֹ", שקרע האדרת שלו. " אֲשֶׁר צִוָּה מִימֵי קֶדֶם", שהרי אותה האדרת צוה מאותם ימים ראשונים עליונים, וביום שחרב בית המקדש קרע אותה, משום שהאדרת הזו היא כבודו ותקונו, וקרע אותה.

אמר לו: "עָשָׂה ה' אֲשֶׁר זָמָם", וכי מלך חושב להרע לבניו עד שלא יבואו לחטוא? אמר לו: למלך שהיה לו כלי יקר, ובכל יום היה פוחד עליו שלא ישבר, והיה מסתכל בו ומצא בו ומצא חן בעיניו. לימים בא בנו והרגיז את המלך, לקח המלך אותו כלי יקר ושבר אותו. זה שכתוב: "עָשָׂה ה' אֲשֶׁר זָמָם". בא וראה, מיום שנבנה בית המקדש היה הקדוש ברוך הוא מסתכל בו וחביב עליו הרבה, והיה פוחד על ישראל שיחטאו ויחרב בית המקדש. וכך בכל פעם שהיה בא אצל בית המקדש, היה לובש את אותה האדרת. אחר שגרמו החטאים והרגיזו לפני המלך, נחרב בית המקדש וקרע את אותה האדרת. הינו שכתוב: "עָשָׂה ה' אֲשֶׁר זָמָם בִּצַּע אֶמְרָתוֹ".

"וַיִּקְרָא אֲדֹנָי ה' צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא" , היינו בזמן שנחרב בית במקדש. אבל בזמן אחר, אין חדוה לפני הקדוש ברוך הוא כמו בזמן שאובדים רשעי העולם ואותם שהרגיזו לפניו, זהו שכתוב: "וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה" , וכן בכל דור ודור שעושה דין ברשעי העולם, חדוה ותשבחת לפני הקדוש ברוך הוא. ואם תאמר, הרי שנינו שאין שמחה לפני הקדוש ברוך הוא כאשר הוא עושה דין ברשעים. אלא בוא וראה: בשעה שנעשה הדין ברשעים, יש שמחה ותשבחות לפניו על שנאבדו מן העולם. ודברים אלו הם כאשר הגיע אותו הזמן שהאריך להם, והם לא שבו אליו מחטאיהם. אבל אם נעשה בהם הדין קודם שהגיע זמנם, ועוד לא נשלמה אשמתם, כמו שנאמר: "כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֺן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה" , אז אין שמחה לפניו, ורע לפניו על שנאבדו.

ואם תאמר, אם כן, מדוע הוא עושה בהם דין קודם שהגיע זמנם? אלא הם גורמים את הרעה לעצמם, שהרי הקדוש ברוך הוא אינו עושה בהם דין עד שלא הגיע זמנם, אלא מפני שהם משתתפים עם אויבי ישראל כדי להרע להם, ומשום כך הוא עושה בהם דין, ומאבד אותם מן העולם לפני זמנם, וזהו הדבר שרע לפניו. ומשום כך הטביע את המצרים בים, והשמיד את שונאי ישראל בימי יהושפט, וכן כולם. שהרי בגלל ישראל נאבדו לפני זמנם. אבל כאשר נשלם הזמן שהאריך להם ולא שבו, אז יש שמחה ותשבחות לפניו על שנאבדו מן העולם. חוץ מן הזמן שבו נחרב בית המקדש, שאף על פי שנשלם זמנם, שהכעיסו לפניו, לא הייתה שמחה לפניו. ומאותו הזמן לא הייתה שמחה למעלה ולמטה.

"כִּי לְיָמִים עוֹד שִׁבְעָה אָנֹכִי מַמְטִיר עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה" ", רבי יהודה אמר: ארבעים יום וארבעים לילה אלו, מה עניינם? אלא ארבעים יום נועדו להלקות את חייבי העולם. וכתוב: "אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ לֹא יֹסִיף" ", כנגד ארבע רוחות העולם, לכל אחת עשרה. מפני שהאדם נברא מארבע רוחות העולם, ועל כן: "וּמָחִיתִי אֶת כל הַיְקוּם", ולכן היה צורך בארבעים כדי להלקות ולהשמיד את העולם. רבי יצחק היה לפני רבי שמעון, אמר לו: פסוק זה שכתוב: "וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ"

דף סב א

"לִפְנֵי הָאֱלֹהִים" , אם בני האדם חטאו, במה חטאה הארץ? אמר לו: משום שנאמר "כִּי הִשְׁחִית כׇּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ" , כפי שנתבאר. כמו זה: "וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד עֲונָהּ עָלֶיהָ" . ואם תאמר: אם בני האדם חטאו, במה חטאה הארץ? אלא עיקרה של הארץ הם בני האדם. והם משחיתים את הארץ, והיא נעשית מושחתת. והכתוב מוכיח, שנאמר: "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כׇּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ" . בוא וראה, כל חטאיו של האדם, כל קלקוליו תלויים בתשובה. אבל החטא של מי ששופך זרע על הארץ ומשחית את דרכו ומוציא זרע על הארץ, הוא משחית את עצמו ומשחית את הארץ, ועליו נאמר: "נִכְתָּם עֲונֵךְ לְפָנַי" . ונאמר עליו: "כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה לֹא יְגֻרְךָ רָע" . מלבד אם שב בתשובה שלמה. ונאמר: "וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי ה' וַיְמִתֵהוּ ה' " , והרי כבר נתבאר הדבר. אמר לו: מדוע דן הקדוש ברוך הוא את העולם במים, ולא באש ולא בדבר אחר? אמר לו: זהו סוד. שהרי הם השחיתו את דרכיהם. מפני שהמים העליונים והמים התחתונים לא התחברו כראוי. כיצד השחיתו את דרכיהם? כך, שהמים הזכריים והנקביים לא התחברו, ועל כן נידונו במים. ומי הם המים העליונים? בינה. והמים התחתונים הם המלכות. ה"א העליונה וה"א התחתונה. וכאשר הם משחיתים, מסתלקות האותיות י"ו, שהן הזכר, ונשארות ה"א ה"א, מים במים. כפי שהם חטאו, והמים היו רותחים והפשיטו את עורם מעליהם, כפי שהם השחיתו את דרכיהם בחימום יצרם, דין כנגד דין. זהו שכתוב: "נִבְקְעוּ כל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה" , אלו המים התחתונים. "וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ", אלו המים העליונים. מים עליונים ותחתונים. רבי חייא ורבי יהודה היו הולכים בדרך, והגיעו אל הרים גדולים, ומצאו בין ההרים עצמות של בני אדם שהיו מאותם בני המבול, והלכו שלוש מאות פסיעות על עצם אחת, התפלאו ואמרו: זהו מה שאמרו חברינו, שהם לא היו יראים מדינו של הקדוש ברוך הוא, כמו שנאמר: "וַיֹּאמְרוּ לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ וְדַעַת דְּרָכֶיךָ לֹא חָפָצְנוּ" . מה היו עושים? היו סותמים ברגליהם את מעיינות התהום, והמים היו יוצאים רותחים, ולא יכלו לעמוד בהם, עד שהיו נשמטים, נופלים לארץ ומתים.

"וַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלֹשָׁה בָנִים" , אמר רבי חייא לרבי יהודה: בוא ואומר לך דברים ששמעתי בעניין זה. משל לאדם שבא על נקבה אחת בזמן אחד, ויוצאים ממנה שניים או שלושה בנים, אחד נבדל מחברו בדרכיו ובמעשיו, זה צדיק, וזה רשע, וזה בינוני. כך גם כאן, שלושה קשרים של הרוח הולכים ומשוטטים ונכללים בשלושה עולמות. בוא וראה: הנשמה יוצאת ונכנסת בין הרי הפירוד. ומתחברת הרוח עם הנשמה. וכאשר יורדת למטה, מתחברת הנפש עם הרוח. וכולם מתחברים זה עם זה. אמר רבי יהודה: הנפש והרוח כלולות זו בזו, הנשמה שורה בדרכיו של האדם, והיא מדור נסתר שאין מקומו נודע. כאשר בא האדם להיטהר, מסייעים לו בנשמה קדושה, ומטהרים אותו ומקדשים אותו, והוא נקרא קדוש. אם לא זכה ולא בא להיטהר, שתי מדרגות בלבד מצויות בו, והן נפש ורוח, נשמה קדושה אין בו. ולא עוד, אלא שאם הוא נטמא, מטמאים אותו, והסיוע מן השמים מסתלק ממנו. ומכאן ואילך, כל אחד לפי דרכו.

קשרי המרמה של הקושר, הקושר, אנו, פקוחות עינינו ופתוחות אוזנינו. קול מן הקולות יורד מלמעלה למטה, ומשבר הרים וסלעים. מי הם הרואים ואינם רואים? אטומות אוזניהם וסתומות עיניהם, אינם רואים ואינם שומעים, אינם יודעים בטיפשותם. אחד הכלול בשניים בתוכם, דוחים אותו החוצה. והם נדבקים בין אותם שניים שהם אחד. אומנותו של האומן אינה שורה בתוכם. אינם נכנסים בין הספרים הקדושים. כל אותם של אומנות זו אינם

דף סב ב

רבי אבא אמר: בגיהינום יש מדורים על גבי מדורים, שניים, שלושה, עד שבעה, והרי ביארו זאת החברים. ואשריהם הצדיקים, שהם נשמרים מחטאי הרשעים, ואינם הולכים בדרכיהם ואינם נטמאים בהם. וכל מי שנטמא, כאשר הוא הולך לאותו העולם, יורד לגיהינום, ויורד עד למדור התחתון. ושני מדורים סמוכים זה לזה: שאול ואבדון. מי שיורד לשאול, דנים אותו שם והוא מקבל את עונשו, ומעלים אותו למדור אחר, עליון יותר, וכך מדרגה אחר מדרגה, עד שמעלים אותו. אבל מי שיורד לאבדון, אין מעלים אותו לעולם, ולכן הוא נקרא אבדון, שהרי הוא אבוד מן הכול.

בא וראה: נח הצדיק היה מתרה בבני דורו, והם לא היו שומעים לו. עד שהקדוש ברוך הוא הביא עליהם את דין הגיהינום. מהו דין הגיהינום? אש ושלג, מים ואש. זה קר וזה רותח. וכולם נידונו בדין הגיהינום ונאבדו מן העולם. ולאחר מכן התקיים העולם כפי שראוי לו. ונכנס נח אל התיבה והכניס לתוכה כל מין ומין שבעולם. בוודאי נח היה עץ עושה פרי. ויצאו מן התיבה כל מיני העולם כפי הדוגמה שלמעלה.

בא וראה: כאשר עץ עושה פרי זה התחבר עם עץ הפרי. כל אותם המינים שלמעלה, חיות גדולות וקטנות, וכמה וכמה מינים, וכל אחד למינו. כמו שנאמר: "חַיּוֹת קְטַנּוֹת עִם גְּדֹלוֹת" , כך היה נח בתיבה. וכולם יצאו מן התיבה, והתקיים העולם כפי הדוגמה שלמעלה, ומשום כך נקרא נח "אִישׁ הָאֲדָמָה" . נח נקרא "אִישׁ צַדִּיק" . והרי כבר ביארוהו.

רבי חייא אמר: שלוש מאות שנה, קודם שבא המבול, היה נח מתרה בהם על מעשיהם, והם לא היו שומעים לו. עד שהקדוש ברוך הוא השלים את הזמן שהאריך להם, ונאבדו מן העולם. בא וראה מה כתוב למעלה: "וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם" , והיו הולכים ערומים לעיני הכול. מה כתוב: "וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם" , וזה היה היסוד והשורש להתרבות חטאיהם, עד שגרם להם להישמד מן העולם. ומשום כך נמשכו אחר היצר הרע, אחר גזעו ושורשיו. ודחו את האמונה הקדושה מקרבם. ונטמאו, כמו שנתבאר. משום כך: "קֵץ כל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי" , ללמד שמקטרגים רבים עמדו עליהם.

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי" , רבי יהודה פתח: "הוֹדִיעֵנִי ה' קִצִּי וּמִדַּת יָמַי מַה הִיא, אֵדְעָה מֶה חָדֵל אָנִי" , אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: שני קִצים הם, אחד לימין ואחד לשמאל. והם שתי דרכים שהולכים בהן בני האדם אל אותו העולם. קץ של הימין, שנאמר: "לְקֵץ הַיָּמִין" . וקץ של השמאל, שנאמר: "קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ וּלְכָל תַּכְלִית הוּא חוֹקֵר" . מה פירוש "וּלְכָל תַּכְלִית"? בזמן שהדין שורה על העולם כדי להחריבו "אֶבֶן אֹפֶל וְצַלְמָוֶת". "קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ", זהו מלאך המוות, זהו הנחש, זהו "קֵץ כל בָּשָׂר". "קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ", שהרי הוא בא מצד הפסולת של הזהב. "וּלְכָל תַּכְלִית", בזמן שהדין שורה על העולם, הוא חוקר כדי להיות מקטרג על העולם. להחשיך את פניהם של הבריות.

שורה בתוכם, אינם נכתבים בספרי הזיכרון, ונמחים מספר החיים. כמו שנאמר: "יִמָּחוּ מִסֵּפֶר חַיִּים וְעִם צַדִּיקִים אַל יִכָּתֵבוּ" , אוי להם כאשר יוצאים מן העולם הזה, אוי להם, מי יבקש עליהם כאשר יימסרו בידו של דומ"ה, ויישרפו באש הבוערת. ואינם יוצאים ממנו אלא בראשי חודשים ובשבתות. כמו שנאמר: "וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי אָמַר ה' " , לאחר מכן הכרוז שבצד הצפון מכריז עליהם ואומר: "יָשׁוּבוּ רְשָׁעִים לִשְׁאוֹלָה" . כמה חבורות של מכים נאספות עליהם, מארבעה צדדים אש לוהטת בוערת בגיא בן הינום. שלוש פעמים ביום הם נפקדים. ולא עוד, אלא בזמן שישראל עונים בקול רם: אמן, יהא שמיה רבא מברך. הקדוש ברוך הוא מתמלא רחמים וחומל על הכול, והוא רומז למלאך הממונה על שערי הגיהינום, ושמו סמריא"ל, ושלושה מפתחות בידו, והוא פותח שלושה שערים שבצד המדבר, והם רואים את אור העולם הזה. בא עשן האש וסותם את הדרכים. אז שלושה ממונים, שתחת ידיהם שלושה מחתות, מנשבים בידיהם ומשיבים את העשן למקומו, ונותנים להם רווח של שעה וחצי, ולאחר מכן הם חוזרים לאשם, וכך שלוש פעמים ביום. ובכל פעם שישראל אומרים: אמן יהא שמיה רבא מברך, הם זוכים לרווחה. אשריהם הצדיקים, שדרכיהם מאירים באותו העולם לכל הצדדים. כמו שנאמר: "וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ, הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם" . [עד כאן לשון התוספתא] '

דף סג א

קץ לימין כפי שאמרנו, שנאמר: "לְקֵץ הַיָּמִין" . אמר לו הקדוש ברוך הוא לדניאל: "וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ". אמר לו: מנוחה בעולם הזה או בעולם ההוא? אמר לו: בעולם ההוא, כמו שנאמר: "יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם" . אמר לו: בזמן שיקומו מן העפר, האם אקום ביניהם או לא? אמר לו: "וְתַעֲמֹד". אמר לו: הרי אני יודע שיקומו קבוצות קבוצות, מהן של צדיקי אמת ומהן של חייבי העולם, ואיני יודע עם מי מהם אקום. אמר לו: "לְגֹרָלְךָ". אמר לו: הרי אמרת "וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ", יש קץ לימין ויש קץ לשמאל, ואיני יודע לאיזה קץ, לקץ הימין או לקץ הימים. אמר לו: "לְקֵץ הַיָּמִין". כך גם כאן דוד אמר להקדוש ברוך הוא: "הוֹדִיעֵנִי ה' קִצִּי", מהו חלקי לעתיד, ולא נחה דעתו עד שנתבשר שיהיה לימין, שנאמר: "שֵׁב לִימִינִי" .

בוא וראה, אף הקדוש ברוך הוא אמר לנח: "קֵץ כל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי" . מי הוא? זהו הקץ שמחשיך את פניהם של הבריות, שהוא "קֵץ כל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי". מכאן למדנו, שרשעי העולם מקדימים אותו ומושכים אותו עליהם כדי שיחשיך אותם. שכיוון שנותנים לו רשות, נוטל את נשמתם. ואינו נוטל עד שנותנים לו רשות. ועל כן בא לפניו ליטול רשות להחשיך את פניהם של בני העולם. ומשום כך נאמר: "והנני משחיתם את הארץ" . ועל כן: "עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר" , כדי להינצל, ושלא יוכל אותו כוח לשלוט עליך.

בוא וראה, למדנו: בזמן שיש מוות בעיר או בעולם, לא ייראה אדם בשוק,מפני שיש למשחית רשות להשחית את הכול. משום כך אמר לו הקדוש ברוך הוא: עליך להישמר, ולא להראות את עצמך לפני המשחית, כדי שלא ישלוט עליך. ואם תאמר: מי הוא המשחית כאן, והרי היו אלו מים שהתגברו? בוא וראה, אין לך דין בעולם, בין כאשר העולם נמחה ובין כאשר העולם נמסר לדין, שאין אותו משחית נמצא והולך בתוך אותם הדינים הנעשים בעולם. כך גם כאן היה המבול, והמשחית הלך בתוך המבול. והוא נקרא כך, מפני שנכלל בשם הזה. ועל כן אמר הקדוש ברוך הוא לנח להסתיר את עצמו, ולא להיראות בעולם. ואם תאמר: הרי התיבה הזאת נראתה בתוך העולם הזה, והמשחית הלך בתוכו. כל זמן שאין פניו של אדם נראים לפני המשחית, אין הוא יכול לשלוט עליו. מניין לנו? ממצרים, שנאמר: "וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר" . מה הטעם? מפני שהמשחית היה מצוי, והיה יכול להשחית. ולא היה צריך להיראות לפניו. משום כך היה נח גנוז, וכל אותם שהיו עמו בתיבה, והמשחית לא היה יכול לשלוט עליהם.

רבי חייא ורבי יוסי היו הולכים בדרך, הגיעו אל אותם הרי אררט, ראו סימני בקעים בדרך, שהיו מימי המבול. אמר רבי חייא לרבי יוסי: בקעים אלו הם מימי המבול. והקדוש ברוך הוא השאיר אותם לדורי דורות, כדי שלא יימחה חטאם של הרשעים מלפניו. שכך דרכו של הקדוש ברוך הוא עם הצדיקים העושים את רצונו, הוא רוצה שייזכרו למעלה ולמטה,ושלא תישכח זכרונם לדורי דורות, לטובה. כך גם לגבי הרשעים שאינם עושים את רצונו, כדי שלא יישכחו חטאיהם. וכדי להזכיר את עונשם ואת זכרם הרע לדורי דורות. זהו שנאמר: "נִכְתָּם עֲוֹנֵךְ לְפָנַי" .

פתח רבי יוסי ואמר: "צַהֲלִי קוֹלֵךְ בַּת גַּלִּים הַקְשִׁיבִי לַיְשָׁה עֲנִיָּה עֲנָתוֹת" , פסוק זה כבר ביארוהו החברים, אבל פסוק זה נאמר על כנסת ישראל. "צַהֲלִי קוֹלֵךְ בַּת גַּלִּים", בתו של אברהם אבינו, כך ביארוהו: "בַּת גַּלִּים", כמו שנאמר: "גַּל נָעוּל" . "גַּלִּים", אלו הם האורות המתכנסים והולכים. ונכנסים לתוכה וממלאים אותה, כמו שנאמר: "שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים" . "הַקְשִׁיבִי לַיְשָׁה", כמו שנאמר: "לַיִשׁ אֹבֵד מִבְּלִי טָרֶף" . לַיִשׁ הוא זכר, לִישָׁה היא נקבה. מדוע נקרא ליש? האם משום שנאמר: "לַיִשׁ גִּבּוֹר בַּבְּהֵמָה"? או משום שנאמר: "לַיִשׁ אֹבֵד מִבְּלִי טָרֶף"? אלא הכול הוא. הליש הוא הגבורה התחתונה הבאה מן הגבורה העליונה, "לַיִשׁ אֹבֵד מִבְּלִי טָרֶף". בשעה שאותם הנחלים מסתלקים ואינם נכנסים לתוכה, אז היא נקראת לישה, האובדת מחמת שאין לה טרף. שכתוב: "לַיִשׁ אֹבֵד מִבְּלִי"

דף סג ב

"טָרֶף וּבְנֵי לָבִיא יִתְפָּרָדוּ" .

ומה שנאמר לישה, זו היא ענייה ענתות, ענייה שבעניות, כמו שנאמר: "מִן הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת" , וכתוב: "עֲנָתֹת לֵךְ עַל שָׂדֶיךָ" מה הטעם לכך? אלא כל זמן שדוד המלך היה קיים, היה אביתר נתעלה בעושר ובכל טוב, לאחר מכן אמר לו שלמה: "עֲנָתֹת לֵךְ עַל שָׂדֶיךָ". מדוע קרא לו שלמה כך? אלא אמר לו: בימי אביך הייתי אני בעניות, ועתה, לך אל שדך.

עתה יש לומר: מדוע נקרא אביתר ענתות? אם תאמר שהיה מן ענתות, הרי שנינו שכתוב: "וַיִּמָּלֵט בֵּן אֶחָד לַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִטוּב וּשְׁמוֹ אֶבְיָתָר" , והוא היה מנוב, שהרי נוב הייתה עיר הכהנים. ואף על פי שאמרו שנוב היא ענתות, מדוע נקראה ענתות? משום שירדה לעניות, והעיר חרבה על ידי שאול, והכהנים אבדו. אלא ענתות הייתה כפר, ואינה נוב. ועל כן קרא לו לאביתר ענתות, משום שנאמר: "וְכִי הִתְעַנִּיתָ בְּכֹל אֲשֶׁר הִתְעַנָּה אָבִי" , ואף שהיה מן העיר נוב, על שם עוניו של דוד שהיה בימיו נקרא כך.

אמר רבי חייא: בעוני היה העולם מן היום שעבר אדם על מצוות הקדוש ברוך הוא, עד שבא נח והקריב קרבן, ואז נתיישב העולם. אמר רבי יוסי: לא נתיישב העולם, ולא יצאה הארץ מזוהמת הנחש, עד שעמדו ישראל על הר סיני ונאחזו בעץ החיים; אז נתיישב העולם. ואלמלא חזרו ישראל וחטאו לפני הקדוש ברוך הוא, לא היו מתים לעולם, שהרי פסקה מהם זוהמת הנחש. כיוון שחטאו, אז נשברו אותם לוחות ראשונים, שהייתה בהם חירות מכל. חירות מאותו נחש, שהוא קץ כל בשר. וכאשר קמו האויבים להרוג ולהמית, אז התעורר הנחש הרע והיה הולך לפניהם. ולא היה יכול לשלוט בהם, מפני שכל ישראל היו מזוינים ומזדרזים בחגירת כלי נשקם. ולא היה אותו נחש יכול לשלוט בהם. וכאשר אמר למשה: " הוֹרֵד עֶדְיְךָ מֵעָלֶיךָ" , ניתנה רשות לנחש הזה לשלוט עליהם.

בוא וראה מה כתוב: "וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב" , היה צריך לומר: וינצלו, ולא ויתנצלו. אלא "וַיִּתְנַצְּלוּ", על ידי אחר, מפני שניתנה רשות לנחש לשלוט. "אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב", שקיבלו מהר חורב כאשר ניתנה התורה לישראל.

אמר רבי חייא: נח, שהיה צדיק, מדוע לא נתבטל המוות מן העולם? אלא מפני שעדיין לא סרה הזוהמה מן העולם. ועוד, שהם לא היו מאמינים בהקדוש ברוך הוא. וכולם היו אוחזים בענפי האילן שלמטה, והיו מתלבשים ברוח הטומאה. ועוד, לאחר מכן הוסיפו לחטוא וללכת אחר היצר הרע כמו בתחילה. והתורה הקדושה, שהיא עץ החיים, עדיין לא הוריד אותה הקדוש ברוך הוא לארץ. ועוד, שהוא עצמו המשיך אותו לעולם לאחר מכן, שכתוב: "וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אהֳלֹה" , והרי כבר נתבאר.

בעודם הולכים, ראו יהודי אחד שהיה בא. אמר רבי יוסי: אדם זה יהודי הוא, וניכר הדבר. כאשר הגיע אליהם, שאלו אותו. אמר להם: שליח מצווה אני. שהרי אנו גרים בכפר דראמין, והגיע זמן החג, ואנו צריכים לולב והמינים שעמו, ואני הולך לקטוף אותם לצורך המצווה. הלכו יחד. אמר להם אותו יהודי: ארבעת המינים הללו של הלולב, שבאמצעותם אנו באים לרַצות את העולם, האם שמעתם מדוע אנו צריכים אותם בחג? אמרו לו: כבר העירו החברים, אבל אם יש דבר חדש בידך, אמור אותו. אמר להם: ודאי, המקום שאנו גרים בו הוא קטן, וכולם עוסקים בתורה. ויש עלינו תלמיד חכם אחד, רבי יצחק בר יוסי מחוזאה שמו. ובכל יום ויום הוא אומר לנו דברים חדשים בתורה. ואמר, שהרי בחג הוא זמן לשלוט. אלו שאר העמים. "אֲזַי עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים בָּרוּךְ ה' שֶׁלֹּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם" וכי יש שיניים למים? אלו הם השרים הגדולים הממונים על שאר אומות העולם, והם מתברכים מצד ישראל. ואנו קוראים להם המים הזידונים, כמו שאתה אומר: "הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים". וכדי לשלוט עליהם אנו באים בסוד השם הקדוש. באותם ארבעת המינים שבלולב, כדי לרַצות את הקדוש ברוך הוא, ולשלוט בהם

דף סד א

עליהם, בסוד השם הקדוש. ולהעיר עלינו מים קדושים, כדי לנסכם על גבי המזבח.

ועוד אמר לנו: בראש השנה ההתעוררות הראשונה בעולם. מהי ההתעוררות הראשונה? זהו בית הדין שלמטה, שמתעורר לדון את העולם. והקדוש ברוך הוא יושב על העולם בדין ודן את העולם. ושולט בית דין זה לדון את העולם עד יום הכיפורים. שאז מאירים פניו, ואין נמצא הנחש המקטרג בעולם, מפני שהוא עסוק במה שמביאים לו, אותו השעיר, שהוא מצד רוח הטומאה, כפי שראוי לו. ומפני שהוא עסוק באותו השעיר, אינו מתקרב אל המקדש. והשעיר הזה דומה לאותו שעיר של ראש חודש שהוא מתעסק בו. ומאירים הפנים של ראש השנה, ועל כן כל ישראל מוצאים רחמים לפני הקדוש ברוך הוא, ומתבטלים עוונותיהם.

וסוד אחד אמר לנו, ולא ניתנה רשות לגלותו אלא לחסידים הקדושים העליונים והחכמים. אמר רבי יוסי: מהו? אמר להם: עד שלא אבחן אתכם. הלכו, ולאחר מכן אמר להם. כאשר הלבנה מתקרבת אל השמש. מעורר הקדוש ברוך הוא את צד הצפון, ואוחז בו באהבה, ומושך אותו אליו, והדרום מתעורר מן הצד האחר, והלבנה עולה ומתחברת במזרח, ואז היא יונקת משני הצדדים, ונוטלת ברכות בסתר. ואז מתברכת הלבנה ומתמלאת, וכאן מתקרבת האישה אל בעלה.

כשם שיש סוד של צורת איבריו של האדם ותיקוניו, כך גם יש סוד צורת איבריה של הנקבה ותיקוניה. והכול נתפרש כראוי.

כשם שיש למעלה שאוחז בה ומתעורר כנגדה באהבה, כך גם יש למטה סוד ותיקון של האדם התחתון האחר תחת הלבנה. כשם שהזרוע השמאלית למעלה אוחזת בה ומתעוררת לקבלה באהבה, כך גם יש למטה. הנחש הזה הוא הזרוע השמאלית של רוח הטומאה, ואוחז בו מי שרוכב עליו, ומקרב אותו אל הלבנה. ומושך אותה ביניהם בקטיפה, והיא נטמאת.

ואז ישראל למטה מקריבים שעיר, ואותו נחש נמשך אחר אותו השעיר, והלבנה נטהרת. ועולה למעלה ומתקשרת למעלה כדי להתברך. ומאירים פניה, לאחר שהחשיכו למטה. כך גם כאן, ביום הכיפורים, כיוון שאותו נחש רע מתעסק באותו השעיר, הלבנה נפרדת ממנו, ועוסקת ללמד עליהם סנגוריה, וסוככת עליהם כאם על בניה. והקדוש ברוך הוא מברך אותם מלמעלה ומוחל להם.

לאחר מכן, כאשר ישראל מגיעים לחג, מתעורר הצד הימני למעלה, כדי שהלבנה תתקשר אליו, ומאירים פניה כראוי. ואז היא מחלקת חלק מן הברכות לכל אותם השרים הממונים שלמטה, כדי שיעסקו בחלקם. ולא יבואו לינוק ולהתקרב אל חלקם של ישראל. כמו זה למטה, כאשר שאר האומות מתברכות, אם כולן עוסקות בנחלת חלקן, ולא היו באות להתערב עם ישראל, ולחמוד את חלק נחלתם. ומשום כך ישראל ממשיכים ברכות לכל אותם השרים הממונים. כדי שיעסקו בחלקם, ולא יתערבו עם ישראל. וכאשר הלבנה מתמלאת ברכות למעלה כראוי, ישראל באים ויונקים ממנה לבדם. ועל כן כתוב: "בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם" . מהי עצרת? כתרגומו, כינוס, כל מה שנאסף מאותן הברכות העליונות, אין יונקות ממנו אומות אחרות, אלא ישראל בלבד. ומשום כך כתוב: "עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם", לכם, ולא לשאר האומות. לכם, ולא לשאר השרים הממונים. ועל כן הם מרַצים על המים, כדי לתת להם חלק מן הברכות שיעסקו בו. ולא יתערבו לאחר מכן בשמחתם של ישראל כאשר הם יונקים את הברכות העליונות. ועל אותו יום נאמר: "דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ" , שלא יתערב אחר עמנו.

למלך שהזמין את אוהבו לסעודה גדולה שעשה לו ליום מיוחד, הרי אוהבו של המלך יודע שהמלך

דף סד ב

נתרצה בו, אמר המלך: עתה אני רוצה לשמוח עם אהובי, ואני חושש שכאשר אהיה בסעודה עם אהובי, ייכנסו כל אותם השרים והממונים, ויישבו עמנו אל השולחן לאכול את סעודת השמחה עם אהובי. מה עשה? הקדים אותו אהוב ירקות ובשר בקר לשרים, והגיש לפניהם, לפני אותם השרים והממונים, לאכול. לאחר מכן ישב המלך עם אהובו לאותה סעודה נעלה מכל מעדני העולם. ובזמן שהוא לבדו עם המלך, ביקש ממנו את כל צרכיו, והמלך נתן לו. ושמח המלך עם אהובו לבדו. ולא נתערבו אחרים ביניהם. כך הם ישראל עם הקדוש ברוך הוא. משום כך נאמר: "בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם" .

אמרו רבי יוסי ורבי חייא: הקדוש ברוך הוא הכין את הדרך לפנינו. אשריהם אלו שעוסקים בתורה, באו ונשקו אותו, קרא עליו רבי יוסי: "וְכׇל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה' וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ" . כאשר הגיעו לבית השדה, ישבו, אמר אותו אדם: מה שונה שנאמר: "וה' הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה"? ומה שונה במבול, שנכתב בו אלהים בכל מקום? מדוע לא נכתב וה'? אלא שנינו: בכל מקום שנאמר וה', הכוונה היא הוא ובית דינו. ואילו אלהים סתם, הוא דין בלבד. אלא בסדום נעשה דין, ולא כדי להשמיד את העולם, ומשום כך נתערב הוא עם הדין. אבל במבול כל העולם הושמד, וכל אלו שנמצאו בעולם. ואם תאמר: והרי נח ואלו שעמו, נסתר מן העין היה, שלא נראה. ועל כן כל מה שנמצא בעולם הושמד. ולכן ה' הוא בגילוי, ואינו מכלה את הכול. אלהים דורש הסתר, וצריך להיות נסתר, שהרי הכול הושמד, ועל כן אלהים בלבד.

וסוד הדבר הוא שנאמר: "ה' לַמַּבּוּל יָשָׁב" , מה פירוש "יָשָׁב"? לולא היה הכתוב אומר זאת, לא היינו יכולים לומר כך, ישב לבדו, שלא בא יחד עם הדין. נאמר כאן "יָשָׁב", ונאמר שם: "בָּדָד יֵשֵׁב" , לבדו. ומפני שנח היה נסתר מן העין, לאחר שנעשה הדין, והושמד העולם, ונחה חרון אפו, מה כתוב? "וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ" , שהרי כל זמן שהושמד העולם, לא נזכר, מפני שהיה נסתר מן העין.

ואת הסוד הזה למדנו, הקדוש ברוך הוא נסתר וגלוי. הגלוי הוא בית הדין שלמטה. הנסתר הוא המקום שכל הברכות יוצאות ממנו. ומשום כך, כל דבריו של אדם שהם בהסתר, הברכות שורות עליו. וכל מה שהוא בגלוי, אותו מקום של בית הדין שורה עליו. מפני שהוא מקום של גילוי. ואותו הנקרא רע עין שולט עליו, והכול הוא בסוד עליון, כעין מה שלמעלה. בכה רבי יוסי ואמר: אשרי הדור שרבי שמעון שורה בתוכו. שהרי זכותו זימנה לנו שורות של דברים עליונים כאלה. אמר רבי יוסי: אדם זה בא כדי להודיע לנו את הדברים הללו, והקדוש ברוך הוא שלח אותו אלינו. כאשר באו וסידרו את הדברים לפני רבי שמעון. אמר: ודאי יפה אמר.

רבי אלעזר היה יושב יום אחד לפני רבי שמעון אביו. אמר לו: האם אותו קץ כל בשר נהנה מאותם הקרבנות שהיו ישראל מקריבים על גבי המזבח, או לא? אמר לו: הכול היו מקבלים את סיפוקם כאחד, למעלה ולמטה. ובוא וראה: הכוהנים, הלוויים וישראל, הם נקראים אדם. מחמת החיבור של אותם רצונות קדושים העולים מתוכם. אותה כבשה, או טלה, או אותה בהמה שמקריבים, צריך, לפני שתוקרב על גבי המזבח, לפרש עליה את כל החטאים וכל הרצונות הרעים, להתוודות עליה. ואז היא נקראת בהמה בשלמות. בתוכה נמצאים אותם חטאים והרהורים רעים, כדוגמת הקרבן של עזאזל, שנאמר: "וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כל עֲונֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" . כך גם כאן, וכאשר היא עולה על גבי המזבח, וכאשר היא עולה על גבי המזבח, המשא מתחלק לשניים, ומשום כך, זה עולה למקומו, וזה עולה למקומו. זה בסוד אדם, וזה בסוד בהמה. כמו שנאמר: "אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ ה' " .

מנחת החביתין וכל שאר המנחות, כדי לעורר את הרוח הקדושה. ברצון הכוהנים, ובשירת הלוויים, ובתפילתם של ישראל. ובאותו עשן, ושמן, וקמח העולים. הם מתרווים ומסתפקים.

דף סה א

כל שאר בעלי הדינים, שאינם יכולים לשלוט באותו הדין שנמסר להם, והכול בזמן אחד. בוא וראה, הכול נעשה בסוד האמונה, כדי שזה יקבל את סיפוקו מזה. וכדי שיעלה למעלה מי שצריך לעלות, עד אין־סוף.

אמר רבי שמעון: הרימותי את ידיי בתפילה למעלה, שכאשר הרצון העליון הוא למעלה למעלה, הוא עומד על אותו רצון שאינו נודע. ואינו נתפס כלל לעולמים, הראש הנסתר ביותר שלמעלה. ואותו ראש מוציא את מה שהוא מוציא, ואין הדבר נודע, ומאיר את מה שהוא מאיר, והכול בהסתר.

רצונה של המחשבה העליונה הוא לרדוף אחריו ולהאיר ממנו. מסך אחד נפרש. ומתוך אותו מסך, במרדפה של אותה מחשבה עליונה, היא מגיעה ואינה מגיעה עד אותו מסך. מאיר מה שמאיר. ואז היא המחשבה העליונה, מאירה בהארה נסתרת, שאינה נודעת. ואותה מחשבה אינה יודעת.

אז מכה אור זה של המחשבה שאינה נודעת, באורו של המסך העומד. שהוא מאיר ממה שאינו ידוע, ואינו נודע, ואינו מתגלה. ואז אור זה של המחשבה שאינה נודעת, מכה באורו של המסך ,ומאירים כאחד.

ונעשו תשעה היכלות, וההיכלות אינם אורות, ואינם רוחות, ואינם נשמות, ואין מי שעומד בהם, רצונם של כל תשעת האורות, שהם עומדים כולם במחשבה, שהיא אחת מהם במניין, כולם רודפים אחריה.

בשעה שהם עומדים במחשבה, ואינם נדבקים ואינם נודעים. ואלו אינם עומדים לא ברצון, ולא במחשבה העליונה. אוחזים בה ואינם אוחזים בה, באלו עומדים כל סודות האמונה. וכל אותם האורות הם מסודה של המחשבה העליונה, כולם נקראים אין־סוף. עד כאן מגיעים האורות ואינם מגיעים, ואינם נודעים. אין כאן לא רצון ולא מחשבה. אז מאירה המחשבה. ואין נודע מי הוא המאיר, אז היא מתלבשת ונסתרת בתוך הבינה. ומאירה למי שמאיר, ומכניס זה בזה, עד שנכללו כולם כאחד.

ובסוד הקרבן, כאשר הוא עולה, הכול נקשר זה בזה, ומאיר זה בזה. אז כולם עומדים בעלייה. והמחשבה מתעטרת באין־סוף. אותה הארה שממנה הוארה המחשבה העליונה, נקראת אין־סוף. וממנו נמצא הכול, קיים הכול, ומאיר למי שמאיר. ועליו הכול עומד. אשרי חלקם של הצדיקים בעולם הזה ובעולם הבא.

בוא וראה, אותו קץ כל בשר, כשם שהקשר נמצא למעלה בשמחה, כך גם למטה. בשמחה וברצון, כדי שכולם יקבלו את סיפוקם, למעלה ולמטה. והאם עומדת על ישראל כראוי. בוא וראה, בכל ראש חודש, כאשר הלבנה מתחדשת, נותנים לאותו קץ כל בשר חלק אחד נוסף מן הקרבנות. כדי שיעסוק בו וישתמש בחלקו. ותהיה מדרגתם של ישראל לבדם. כדי שיתייחדו עם מלכם. וזהו השעיר, מפני שהוא בחלקו של עשו, שנאמר עליו: "הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִר" , ועל כן הוא משתמש בחלקו, וישראל משתמשים בחלקם, ומשום כך נאמר: "כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ" .

בוא וראה, אותו קץ כל בשר, כל רצונו אינו אלא בבשר תמיד. ומשום כך תיקונו הוא תמיד בבשר עבורו, ועל כן הוא נקרא קץ כל בשר. וכאשר הוא שולט, הוא שולט על הגוף ולא על הנשמה. הנשמה עולה למקומה, והבשר ניתן למקום הזה. כמו זה בקרבן, שהרצון עולה למקום אחד, והבשר למקום אחר. ואדם שהוא צדיק, הוא קרבן ממש לכפרה, ואחר, שאינו צדיק, אינו קרבן, מפני שיש בו מום, שנאמר: "כִּי לֹא לְרָצוֹן יִהְיֶה לָכֶם" . ועל כן הצדיקים הם הכפרה של העולם. והם הקרבן.

בוא וראה: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי" , ליטול רשות להחשיך את פניהם

דף סה ב

שלבני העולם, ומשום כך: "וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ" . כתוב: "וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּהוּ ה' " .

בוא וראה, מה כתוב: "וְנֹחַ בֶּן שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה" , וכי למה בא החשבון הזה להימנות? אלא אילו לא היה נח בן שש מאות שנה, לא היה נכנס לתיבה ולא היה מתחבר עמה. כיוון שנשלם לשש מאות שנה, אז התחבר עמה. ועל כן, מן היום שנשלמה אשמתם של בני העולם, האריך להם הקדוש ברוך הוא עד שנשלם נח לשש מאות שנה. ונשלמה מדרגתו כראוי, והיה צדיק שלם. ואז נכנס לתיבה, והכול היה כדוגמת מה שלמעלה. "וְנֹחַ בֶּן שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה", כפי שאמרנו, ומשום כך לא נאמר כבן שש מאות שנה.

עוד פתח ואמר: "וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם" , מה הטעם שנאמר הנני, הרי כבר נאמר ואני? אלא אני, אנכי, הכול עניין אחד הוא. בוא וראה, בכל מקום אני נעשה גוף לנשמה ממש, שהוא מקבל ממה שלמעלה, ומשום כך נרמז בברית הקיימת, שכן כתוב: "אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ" . האני העומד בגלוי, מזומן להיוודע. האני הוא כיסא למה שלמעלה. האני הוא העושה נקמות לדורי דורות. ואני כולל זכר ונקבה כאחד. לאחר מכן הוא נרשם לבדו, כאשר הוא מזומן לעשות דין. "הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם", כיוון שנאמר "מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל", וכי איני יודע שהמבול הוא מים? אלא בא הכתוב לרבות עם המבול גם את מלאך המוות. שאף על פי שהמים היו, המשחית היה הולך בעולם להשמיד באמצעות אותם המים.

אני ה', כך למדנו: נאמן אני לשלם שכר טוב לצדיקים ולהיפרע מן הרשעים. ומשום כך מבטיח הכתוב לצדיקים בלשון אני, לשלם להם שכר טוב לעולם הבא. ומאיים על הרשעים בלשון אני, להיפרע מהם לעולם הבא. "לְשַׁחֵת כל בָּשָׂר" , כפי שביארנו, שזהו המשחית של העולם, ועל כן כתוב: "וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף" . וזהו שנאמר: "לְשַׁחֵת כל בָּשָׂר", מצדו של "קֵץ כל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי" . שהרי כאשר הגיע הזמן שהאריך להם הקדוש ברוך הוא עד שהשלים נח לשש מאות שנה, אז בא הזמן של "לְשַׁחֵת כל בָּשָׂר". אמר, כך למדנו משמו של רבי יצחק, שאמר לנו.

פתח ואמר: "אָמַרְתִּי לֹא אֶרְאֶה יָהּ, יָהּ בְּאֶרֶץ הַחַיִּים לֹא אַבִּיט אָדָם עוֹד עִם יוֹשְׁבֵי חָדֶל" , "אָמַרְתִּי לֹא אֶרְאֶה יָהּ", כמה אטומים הם בני האדם, שאינם יודעים ואינם משגיחים בדברי התורה, אלא מסתכלים בענייני העולם, ונשכחת מהם רוח החכמה. שכאשר האדם מסתלק מן העולם הזה, ונותן דין וחשבון לפני אדונו על כל מה שעשה בעולם הזה, בשעה שרוחו וגופו עדיין עומדים יחד, והוא רואה את מה שהוא רואה, עד שהוא הולך לאותו העולם. פוגש הוא את אדם הראשון היושב בפתח גן עדן. כדי לראות את כל אותם ששמרו את מצוות אדונם, והוא שמח בהם. וכמה צדיקים מקיפים את אדם הראשון. אלו שנמנעו מדרך הגיהנם ופנו אל דרך גן עדן, ואלה נקראים "יוֹשְׁבֵי חָדֶל". ולא נאמר יושבי חלד, מפני שאינם כמו חולדה שגוררת ומניחה, ואינה יודעת למי היא משאירה. אלא "יוֹשְׁבֵי חָדֶל", כמו שנאמר: "חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם" , שנמנעה מהם דרך הגיהנם, והתחזקו בהם להכניסם לגן עדן.

דבר אחר: "יוֹשְׁבֵי חָדֶל", אלו הם בעלי התשובה, שמנעו את עצמם מאותם חטאים של הרשעים. ומשום שאדם הראשון שב בתשובה לפני אדונו, הוא יושב אותם שנמנעו מחטאיהם, והם נקראים בני חדל, כמו שנאמר: "הוֹדִיעֵנִי ה' קִצִּי וּמִדַּת יָמַי מַה הִיא אֵדְעָה מֶה חָדֵל אָנִי" . ומשום כך הוא יושב בפתח גן עדן, ושמח בהם, בצדיקים הבאים באותו הדרך של גן עדן.

בוא וראה מה כתוב: "אָמַרְתִּי לֹא אֶרְאֶה יָהּ" , וכי מי יכול לראות את יה? אלא סוף הפסוק מוכיח, שכתוב: "יָהּ בְּאֶרֶץ הַחַיִּים". בוא וראה, כאשר עולות הנשמות למקום צרור החיים, שם הן נהנות מזוהר האספקלריה המאירה, שהיא מאירה

דף סו א

מן המקום העליון של הכול, ואם לא הייתה הנשמה מתלבשת בזוהר של לבוש אחר, לא הייתה יכולה להתקרב לראות את אותו האור.

וסוד הדבר, כשם שנותנים לנשמה לבוש שהיא מתלבשת בו כדי לעמוד בעולם הזה, כך גם נותנים לה לבוש של זוהר עליון כדי לעמוד בו באותו העולם, ולהסתכל בתוך אותה אספקלריה המאירה, מתוך אותה ארץ החיים. בוא וראה, משה לא היה יכול להתקרב להסתכל במה שהסתכל, אלא כאשר התלבש בלבוש אחר, כמו שנאמר: "וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן וַיַּעַל אֶל הָהָר" , ותרגומו: בתוך הענן, והתלבש בו כמי שמתלבש בלבוש. ומשום כך: "וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹהִים" , וכתוב: "וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן", "וַיְהִי מֹשֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה" , והיה יכול להסתכל במה שהסתכל.

כעין זה מתלבשות נשמותיהם של הצדיקים באותו העולם, בלבוש כעין אותו העולם, שאין הוא מתנהג אלא בלבוש כעין זה, והן עומדות להסתכל באור המאיר באותה ארץ החיים. וזהו: "יָהּ בְּאֶרֶץ הַחַיִּים" , שהיה סבור שלא יזכה לאותו האור ולאותה ההסתכלות, משום שהנהר השופע נפסק ממנו ולא הוליד. "לֹא אַבִּיט אָדָם עוֹד", שזהו האדם הראשון, כמו שנתבאר. וכל זה למה? משום שאמר לו הנביא: "כִּי מֵת אַתָּה" , בעולם הזה, "וְלֹא תִחְיֶה", לאותו העולם. משום שמי שלא הוליד בנים בעולם הזה, כאשר הוא יוצא ממנו, מרחיקים אותו מכל מה שאמרנו, ואין מניחים לו לראות את אותו האור המאיר. ומה חזקיהו, שהייתה לו זכות אבות והוא עצמו היה זכאי, צדיק וחסיד, כך, כל שכן מי שאין לו זכות אבות, וחוטא לפני אדונו. הלבוש הזה שאמרנו, הוא מה שאמרו החברים, חלוקם של החכמים, שהם מתלבשים בו באותו העולם. אשרי חלקם של הצדיקים, שגנז להם הקדוש ברוך הוא כמה טובות ועינוגים לאותו העולם. עליהם נאמר: "עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ" .

"וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם עַל הָאָרֶץ" , רבי יהודה פתח: "הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת ה' וַיִּקָּדֵשׁ בָּם" , וכי במקום אחר לא רבו בני ישראל את ה'? מה שונה כאן שנאמר "המה מי מריבה" ולא מים אחרים? אלא אלו היו באמת מי מריבה, שנתנו כוח ותוקף לבעלי הדין להתחזק. מפני שיש מים מתוקים, ויש מים מרים; יש מים צלולים, ויש מים עכורים; יש מים של שלום, ויש מים של מריבה. ועל כן נאמר: "הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת ה' ", משום שהמשיכו עליהם את מי שלא היה ראוי להימשך, ונטמאו בו. זהו שנאמר: "וַיִּקָּדֵשׁ בָּם". אמר לו רבי חזקיה: אם כך, מה פירוש ויקדש? היה צריך לומר ויקדשו. אלא הדבר עלה: ויקדש, נפגם מי שלא צריך, כביכול שנפגמה הלבנה. ויקדש אינו לשבח כאן. "וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל", כמו שביארנו, להביא את המשחית עליהם, כפי שהם עצמם נטמאו בו.

אמר רבי יוסי, אוי להם לרשעים שאינם רוצים לשוב לפני הקדוש ברוך הוא על חטאיהם, בעוד שהם בעולם הזה. שכאשר אדם שב ומתנחם על חטאיו, הקדוש ברוך הוא מוחל לו. וכל אותם שמתחזקים בחטאיהם ואינם רוצים לשוב לפני הקדוש ברוך הוא על חטאיהם, לאחר מכן ייפלו לגיהנם, ולא יעלו משם לעולם. בוא וראה, משום שחיזקו את לבם כל אותו דורו של נח, ורצו להראות את חטאיהם בגלוי, הקדוש ברוך הוא הביא עליהם דין באותו אופן. אמר רבי יצחק, ואפילו כאשר אדם חוטא בסתר, הקדוש ברוך הוא רחמן. ואם שב האדם אליו, מכסה עליו, ומוחל לו, ומניח לו. ואם לא, מגלה אותו לעיני הכול. מנין לנו? מן הסוטה. וכך גם נמחו אותם הרשעים מן הארץ בגלוי. וכיצד נמחו? אלא שהיו יוצאים מים והיו רותחים מן התהום, ועלו והעבירו מהם את העור. וכיוון שהעבירו מהם את העור, כך גם את הבשר. ולא נשארו אלא עצמותיהם בלבד, לקיים מה שכתוב: "וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ" , וכל אותן העצמות נפרדו זו מזו, ולא נשארו יחד. ומן הכול עברו מן העולם. רבי יצחק אמר: "וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ", מהו "וַיִּמָּחוּ"? כמו שאתה אומר: "יִמָּחוּ מִסֵּפֶר חַיִּים" מכאן למדנו, שאין להם תחייה לעולם, ולא יקומו בדין.

דף סו ב

"וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ" , אמר רבי אלעזר, מכאן קיבלנו, שקיום הברית למעלה הוא כקיום הברית למטה, משמע ממה שכתוב: "אִתָּךְ". ואמר רבי אלעזר, מכאן למדנו, שכאשר הצדיקים נמצאים בעולם, מתקיים העולם למעלה ולמטה. אמר רבי שמעון: דבר נסתר הוא, כמו התעוררות הזכר כלפי הנקבה כאשר הוא מקנא אותה. בוא וראה סוד הדבר, כאשר הצדיק הוא בעולם, מיד השכינה אינה נפרדת ממנו. והתשוקה שלה אליו, אז התשוקה שלמעלה אליה היא באהבה. כמו תשוקת הזכר לנקבתו כאשר הוא מעורר אותה. ועל כן "וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ", מתעוררת תשוקה בגללך. כדוגמת זה: "וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק" .

"וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ" , להיות את בריתי בעולם, ואחר כך "וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה". שאם לא היה הוא צדיק, לא היה נכנס לתיבה. שהרי לא התחבר אל התיבה אלא צדיק. ובגלל כך "וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה", וכבר נאמר. אמר רבי אלעזר, בכל זמן שבני אדם יאחזו בברית ולא יעזבו אותו, אין עם ולשון בעולם שיכול להרע להם. ונח התחזק בברית הזאת ושמר אותה ,בגלל כך הקדוש ברוך הוא שמר עליו. וכל בני דורו לא שמרו אותה, בגלל כך הקדוש ברוך הוא העביר אותם מן העולם. וכבר נאמר, באותו חטא ממש שבו הם חטאו, באותו אופן נמחקו מן העולם.

רבי יהודה היה מצוי לפני רבי שמעון, והיו עוסקים בפסוק הזה, שכתוב: "וַיְרַפֵּא אֶת מִזְבַּח ה' הֶהָרוּס" . מהו "וַיְרַפֵּא"? בוא וראה, בימי אליהו כל ישראל עזבו את הקדוש ברוך הוא, ועזבו את הברית הקיימת שלהם. כאשר בא אליהו וראה שבני ישראל עוזבים את הברית הזאת, והעבירו מהם את הברית הזאת, כיוון שראה אליהו כך, בא לתקן את הדבר למקומו. כיוון שקירב את הדבר למקומו, נתרפא הכול. זהו שכתוב: "וַיְרַפֵּא אֶת מִזְבַּח ה' הֶהָרוּס". זהו הברית הקיימת, שהיה נעזב מן העולם. וכתוב שם: "וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים כְּמִסְפַּר שִׁבְטֵי בְנֵי יַעֲקֹב" . זהו תיקון מזבח ה', אשר היה דבר ה' אליו לאמר: "יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ". מה הטעם שהזכיר כאן ישראל? אלא ודאי "יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ" בוודאי, להתרומם למעלה, ולהשיב את הברית הקיימת למקומה, וזהו שכתוב: "כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". ובגלל כך: "אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ".

בוא וראה, כל זמן שישראל שמרו את הברית הקדושה, אז הם עושים קיום למעלה ולמטה. וכאשר עוזבים את הברית הזאת, אז לא נמצא קיום למעלה ולמטה, שכתוב: "אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי" . ובגלל כך: "וַיְרַפֵּא אֶת מִזְבַּח ה' הֶהָרוּס" . וכי רפואה היא? כך הוא בוודאי, שהרי הוא מקיים את אותו המקום שהאמונה תלויה בו.

בוא וראה, אף כך פנחס, בשעה שקינא למעשה זמרי, תיקן את הברית הזאת במקומה, ובגלל כך כתוב: "הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם" . וכי יעלה על הדעת שבגלל פנחס היה? ומה קטטה הייתה לו לפנחס בברית הזאת? אלא כאן נקשר הדבר במקומו. "הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי", ומה אתן לו שלום, להתחבר הברית במקומה. ועל כן "הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם". ומהו שלום? שהוא מקומו להתחבר עמו מה שנפרד ממנו בחטאיהם. בגללו התחבר בו. ועל כן, הואיל והוא תיקן את הדבר במקומו, מכאן ולהלאה "וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו" .

אמר רבי שמעון, אין לך דבר בעולם שהקדוש ברוך הוא מקנא עליו כמו חטא הברית, כמו שנאמר: "חֶרֶב נֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית" . ובוא וראה, לא נשלם חטאם של דור המבול אלא משום שחטאו בהשחתת דרכיהם על הארץ, ואף על פי שהיו גוזלים זה מזה, כמו שכתוב: "וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס" , וכתוב כי