דף טו א

"בראשית", בראשית, ברצון המלך, חקק חקיקות באור העליון. ניצוץ חזק יצא מתוך נסתר הנסתרים, מראשיתו של האין סוף, עשן בגולם, הנעוצה בטבעת, לא לבן ולא שחור, לא אדום ולא ירוק, ואין בו גוון כלל.

כאשר מדד את המידה, עשה גוונים להאיר. לפנים מתוך הלפנים של הניצוץ, יצא מעיין אחד שממנו נצבעו הגוונים למטה. סתום בתוך סתומים מסוד האין סוף. בקע ולא בקע את האוויר שלו, לא נודע כלל, עד שמתוך דוחק הבקיעה שלו, האירה נקודה אחת סתומה עליונה. מעבר לאותה נקודה לא נודע כלל, ומשום כך היא נקראת ראשית, המאמר הראשון של הכל.

"וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד" . זוהר, הסתום שבסתומים, הכה באוויר שלו, והאיר בנקודה זו. ואז התפשטה ראשית זו, ועשתה לעצמה היכל לכבודה ולתשבחתה. שם זרע זרע קודש, להוליד לתועלת העולם. וסוד זה הוא: "זֶרַע קֹדֶשׁ מַצַּבְתָּהּ" .

זוהר שזרע זרע לכבודו, כעין זרע משי של ארגמן טוב, המתכסה בפנים ועושה לעצמו היכל שהוא תשבחתו ותועלת הכל. בראשית זו, ברא אותו סתום שלא נודע את ההיכל הזה. היכל זה נקרא אלהי"ם, וסוד זה הוא: בראשית ברא אלהי"ם.

זוהר שממנו נבראו כל המאמרות, בסוד התפשטותה של נקודת הזוהר הסתומה הזו. אם בזה כתוב ברא, אין לתמוה על כך, שכן כתוב: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ" .

זוהר סוד זה הוא בראשית, הראשון לכל. שמו אהיה, השם הקדוש החקוק בצדדיו אלהי"ם, החקוק בעטרה אשר. ההיכל הטמיר והגנוז, ראשיתו של סוד הראשית הוא אש"ר, רא"ש היוצא מתוך "אשית. וכאשר

דף טו ב

אחר כך נתקנו הנקודה וההיכל כאחד, ואז בראשית כולל ראשית עליונה בחכמה. לאחר מכן השתנה הגוון של אותו היכל ונקרא בית (נ"א: וממנו נתחדש היכל), והנקודה העליונה נקראת רא"ש. נכללים זה בזה בסוד בראשית, כאשר הכל כאחד בכלל אחד, בטרם היה יישוב בבית. כיוון שנזרע לתיקון היישוב, אז נקרא אלהי"ם הטמיר והנסתר.

זהר סתום וגנוז, כאשר בונים בתוכו כדי להוליד, והבית עומד בפשיטות התיקון של אותו זרע קודש, וכל עוד לא התעברה ולא התפשטה התפשטות היישוב, אינו נקרא אלהי"ם, אלא הכל בכלל בראשית. לאחר שנתקן בשם אלהי"ם, הוציא את אותן תולדות מאותו זרע שנזרע בו. מהו אותו זרע? אלו הן האותיות החקוקות, סוד התורה, שיצאו מאותה נקודה. אותה נקודה זרעה בתוך אותו היכל את סוד שלוש הנקודות: חולם, שורק, חירק, ונכללו זו בזו ונעשו סוד אחד. קול היוצא בחיבור אחד. בשעה שיצא, יצאה בת זוגו עמו, הכוללת את כל האותיות, שכן כתוב 'אֵת הַשָּׁמַיִם', קול ובת זוגו. קול זה, שהוא השמים, הוא אהי"ה האחרון.

זהר הכולל את כל האותיות והגוונים, כעין זה עד כאן. ה' אלהינ"ו ה', אלו שלוש דרגות, כנגד הסוד העליון הזה: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" . "בְּרֵאשִׁית" הוא הסוד הראשון. "בָּרָא" הוא הסוד הנסתר, להתפשט משם הכל. "אֱלֹהִים" הוא הסוד לקיומו של הכל למטה. "אֵת הַשָּׁמַיִם", שלא להפריד ביניהם, זכר ונקבה כאחד. "אֵת", כאשר הוא נוטל את כל האותיות, שכן כלל כל האותיות הן ראש וסוף. לאחר מכן ניתוספה האות ה', להתחבר כל האותיות בה', ונקרא את"ה, ועל זה נאמר: "וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם" . "אֵת" הוא סוד שם אדנ"י, וכך הוא נקרא. "הַשָּׁמַיִם", זהו ה', הסוד העליון. וא"ת היא תיקון של זכר ונקבה יחד, וא"ת הוא סוד וה' והכל אחד. "הָאָרֶץ", זוהי אלהי"ם כעין הגוון העליון, לעשות פירות ותבואה. שם זה כלול בשלושה מקומות, ומשם נפרש שם זה לכמה צדדים. עד כאן סוד סתר הסתרים, שחקק ובנה וקיים בדרך נסתרת, בסוד של פסוק אחד. מכאן ואילך: בראשית, ברא שִׁית (ברא-שש), מקצה השמים ועד קצה השמים, ששת הצדדים המתפשטים מהסוד העליון, בהתפשטות שברא מתוך הנקודה הראשונה. ברא התפשטות של נקודה אחת של מעלה. וכאן נחקק סוד השם של ארבעים ושתיים אותיות.

"וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ" , כעין התנועות (נ"א: הטעמים) שמנגנות, ובניגון שלהן הולכים אחריהן האותיות והנקודות ומתנענעים אחריהן, כחיילים אחר מלכיהם. הגוף הוא האותיות, והרוח היא הנקודות, וכולם נוסעים במסעיהם אחר התנועות (נ"א: הטעמים) ועומדים בקיומם. כאשר ניגון הטעמים נוסע, נוסעים האותיות והנקודות אחריהם. כאשר הוא מפסיק, אינם נוסעים ועומדים במקומם. "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ", אלו האותיות והנקודות. "כְּזֹהַר", זהו ניגון הטעמים. "הָרָקִיעַ", זו התפשטות הניגון, כגון אותם המתפשטים בפשיטות והולכים בניגון. "וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים", אלו פסקי הטעמים שמפסיקים במסעיהם, שבעבור זה נשמע ומובן הדבר. "יַזְהִרוּ", האותיות והנקודות, ומאירים כאחד במסעיהם, בסוד הנסתר שבמסע, באותם שבילים נסתרים שממנו מתפשט הכל. "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ", אלו הם העמודים והסומכים של אותו אפריון. "וְהַמַּשְׂכִּלִים", אלו העמודים והסומכים העליונים, המסתכלים בשכל ובתבונה בכל מה שצריך אותו אפריון והסומכים שלו. סוד זה הוא כמו שנאמר: "אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל" . "יַזְהִרוּ", שאם לא יזהירו ולא יאירו, לא יוכלו לעיין ולהסתכל באותו אפריון בכל מה שצריך. "כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" אותו שעומד

דף טז א

על גבי אותם משכילים שכתוב בו: "וּדְמוּת עַל רָאשֵׁי הַחַיָּה רָקִיעַ כְּעֵין הַקֶּרַח הַנּוֹרָא" . זוהר שהוא מאיר לתורה, זוהר שמאיר לאותם ראשים של אותה חיה. ואותם ראשים הם משכילים שמאירים תמיד ומסתכלים באותו רקיע, באותו אור שיוצא משם, וזהו אור התורה שמאיר תמיד ולא פוסק.

"וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וגו'" "הָיְתָה" דווקא, כלומר לשון עבר מלפני כן. שלג בתוך מים, שממנו יוצאת זוהמה. באותו הכוח של השלג במים, היכתה בהם אש חזקה, ונוצרה בהם פסולת שהופרשה, ונעשתה "תֹהוּ", מקום הזוהמה, קן של פסולת. "וָבֹהוּ" הוא הבירור המזוקק שזוקק מתוך הפסולת. והתיישב בה החשך, שהוא סוד האש החזקה. ואותו החושך חופף על גבי אותו התהו, על גבי אותה הפסולת, וממנו היא נתקנה.

"וְרוּחַ אֱלֹהִים" , זוהי רוח הקודש היוצאת מאלוהים חיים, וזו היא ה"מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם". לאחר שרוח זו נושבת, מזדקק גרגיר אחד מתוך אותה הפסולת כקליפה של זוהמה. כאשר הוא מזדקק, נצרף ומזוקק פעם ושנייה, עד שנשארת אותה הזוהמה כשאין בה זוהמה כלל. כאשר אותו התהו נתברר ונצרף, יוצא ממנו: "רוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים" , אותו שראה אליהו. נתברר הבהו ונצרף, ויצא ממנו רעש, שכתוב: ”וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ". נתברר החושך ונכללה בסודו אש, שכתוב: ”וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ". נתבררה הרוח ונכלל בסודה ”קוֹל דְּמָמָה דַקָּה".

תֹּהוּ, הוא מקום שאין בו גוון ולא דיוקן, ולא נכלל בסוד הדיוקן. כעת הוא נראה כאילו יש לו דיוקן, אך כשמביטים בו, אין לו דיוקן כלל. לכל דבר יש לבוש להתלבש בו, חוץ מזה (שנראה בו ואיננו כלל ולא היה). בֹּהוּ, לזה יש ציור ודיוקן, אבנים המשוקעות בתוך הקליפה של התוהו. הן יוצאות מתוך החקיקה שמשוקעות שם, ומשם הן מושכות שפע לעולם. בציור של לבוש הן מושכות שפע מלמעלה למטה, ועולות מלמטה למעלה, ועל כן הן מנוקבות ומפולשות. אלו תלויות באוויר. לעיתים תלויות באוויר ועולות משם למעלה, ולעיתים נטמנות ביום ענן ומוציאות מים מתוך התהום כדי להזין את התוהו משם, שכן אז יש שמחה ושעה שהתוהו אינו מתפשט בעולם.

"חֹשֶׁךְ", הוא אש שחורה, החזקה בגוון. אש אדומה, חזקה במראה שלה. אש ירוקה, חזקה בציור שלה. אש לבנה, היא הגוון הכולל את הכל. החושך חזק מכל האש, והוא זה שמחזק את התוהו. החושך הוא אש, ואין האש חשוכה אלא כשהיא מחזקת את התוהו. וסוד זה: ”וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו" . החושך הוא פני הרע, שמסביר פנים לרע, ואז הוא נקרא חושך, מפני שהוא שורה עליו כדי לחזק אותו. וזהו הסוד של: ”וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם" .

"רוּחַ", היא קול השורה על הבהו ומחזקת אותו, ומנהיגה אותו בכל מה שצריך. וזהו הסוד: ”קוֹל ה' עַל הַמָּיִם" , וכן: "וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם" . אבנים המשוקעות בתוך התהומות, אשר יוצאים מים מהן, ועל כן הן נקראות פני המים. הרוח מנהיגה ומחזקת את אותם פנים, פני התהום, את זה כפי מה שצריך לו, ואת זה כפי מה שצריך לו.

תהו, עליו שורה שם שד"י. בהו, עליו שורה שם צבאו"ת. חושך – עליו שורה שם אלהי"ם. רוח, עליו שורה שם ה'. "וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי ה' לֹא בָרוּחַ ה'" שם זה לא היה בו, שהרי שד"י שולט עליו בסוד התהו. ואחר הרוח רעש לא ברעש ה', שהרי שם צבאות שולט בו בסוד הבהו, ועל זה נקרא בהו רעש, שלא הוא בלא רעש. ואחר הרעש אש לא באש ה', שהרי שם אלוהים שולט בו מצד החשך. ואחר האש קול דממה דקה, כאן נמצא שם ה'.

ארבעה פרקים כאן, שהם פרקי הגוף ואיברים ידועים, שהם ארבעה, והם שניים-עשר, וכאן השם החקוק של שתים-עשרה אותיות שנמסר לאליהו במערה.

דף טז ב

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר" , מכאן הוא תחילת הגילוי למצוא את הגנוזות, כיצד נברא העולם בפרט, שכן עד כאן היה הכלל, ואחר כך חזר הכלל להיות כלל ופרט וכלל. עד כאן היה הכל תלוי באוויר, מסוד האינסוף. כיוון שנתפשט הכוח בהיכל העליון, שהוא סוד אלהי"ם, נכתבה בו אמירה: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים", שהרי למעלה לא נכתבה בו אמירה בפרט. ואף על פי שבראשית הוא מאמר, מכל מקום לא נכתב בו ויאמר, משום שויאמר עומד לשאלה ולדעת. ויאמר, הוא הכוח שהתרומם ומתרומם בחשאי מסוד האינסוף, בסוד המחשבה.

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים", עתה הוליד אותו ההיכל ממה שהתעברה מזרע הקודש, והוליד בחשאי. ואותו שנולד, נשמע אל החוץ. זה שהוליד אותו, הוליד בחשאי, באופן שאינו נשמע כלל, וכיון שיצא ממנו מי שיצא, נעשה קול הנשמע אל החוץ.

"יְהִי אוֹר", כל מה שיצא, בסוד זה יצא. "יְהִי", הוא על סוד אבא ואימא שהם י"ה, ולאחר מכן חזר לנקודה הראשונה, להיות התחלה להתפשטות לדבר אחר, "אוֹר". "וַיְהִי אוֹר", אור שכבר היה. אור זה הוא סוד סתום, התפשטות שהתפשטה והתבקעה מסוד הסתר של האוויר העליון הסתום. בקע בתחילה והוציא נקודה אחת סתומה מסודו, שהרי אין סוף בקע מאווירו וגילה את הנקודה הזו, י'. כיוון שה-י' הזו התפשטה, מה שנשאר נמצא אור, מאותו הסוד של אותו אוויר סתום. כאשר נמצאה ממנו הנקודה הראשונה י', נתגלה לאחר מכן עליה נוגע ואינו נוגע. כיוון שהתפשט, יצא. והוא הוא האור שנשאר מן האוויר, וזהו האור שכבר היה ועודנו קיים. יצא, נסתלק ונגנז, ונשארה נקודה אחת ממנו, כדי שתהיה נוגעת תמיד דרך גניזה באותה נקודה, נוגע ואינו נוגע. מאיר בו דרך הנקודה הראשונה שיצאה ממנו, ומשום כך הכל אחוז זה בזה, מאיר בזה ובזה. כאשר עולה, הכל עולים ומתאחדים בו, והוא נוגע ונגנז במקום של אין סוף, והכל נעשה אחד. אותה נקודה של אור, אור היא, והתפשטה, והאירו בה שבע אותיות של האלף בית, אך לא נקרשו והיו לחות. יצא החושך לאחר מכן, ויצאו בו שבע אותיות אחרות של האלף בית, ולא נקרשו ונשארו לחות. יצא הרקיע שהפריש את המחלוקת של שני הצדדים, ויצאו בו שמונה אותיות אחרות. אז היו כ"ב, שבע אותיות מצד זה ושבע מצד זה, ונחקקו כולן באותו הרקיע והיו עומדות לחות. נקרש אותו הרקיע, ונקרשו האותיות, התגשמו והצטיירו בציוריהן, ונחקקה שם התורה להאיר אל החוץ.

"יְהִי אוֹר", שהוא אל גדול, סוד שיצא מן האוויר הראשון. "וַיְהִי", סוד החושך הנקרא אלהי"ם. "אוֹר", שהתכלל השמאל בימין, ואז מסוד אל נהיה אלהי"ם, והתכלל הימין בשמאל והשמאל בימין.

"וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב" זהו העמוד התיכון. "כִּי טוֹב", מאיר למעלה ולמטה, ולכל שאר הצדדים, בסוד ה', השם האוחז בכל הצדדים. "וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים" וגו', הבדיל והפריש את המחלוקת, כדי שיהיה הכל שלם.

"וַיִּקְרָא אֱלֹהִים" וגו' , מהו "וַיִּקְרָא"? קרא וזימן להוציא מאותו אור שלם העומד באמצע, הארה אחת שהיא יסוד העולם, שעליו עומדים העולמות. ומאותו אור שלם, שהוא העמוד התיכון, התפשט היסוד, חי העולמים, שהוא יום מצד הימין.

"וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה", קרא וזימן והוציא מצד החושך נקבה אחת, היא הלבנה השולטת בלילה, ונקראת לילה, סוד שם אדנ"י, אדון כל הארץ. נכנס הימין באותו עמוד שלם שבאמצע, כשהוא כלול בסוד השמאל, ועלה למעלה עד הנקודה הראשונה ונטל

דף יז א

ואחז שם הדבר. של שלוש נקודות חולם, שורק, חירק, זרע קודש, שהרי אין זרע שנזרע אלא בסוד זה. והתחבר הכל בעמוד האמצעי, והוציא את יסוד העולם, ומשום כך נקרא כל, שאוחז בהכל בהארת התשוקה. השמאל לוהט בתוקף, והריח בכל הדרגות דרך ריח, ומההוא להט של אש הוציא את אותה הנקבה לבנה, ואותו הלהט היה חושך, מפני שהיה ממשיך חושך. ושני צדדים אלו הוציאו שתי דרגות אלו, אחד זכר ואחד נקבה. היסוד אוחז בעמוד האמצעי, מאותו תוספת אור שהיה בו. שכיון שאותו עמוד האמצעי נשלם ועשה שלום לכל הצדדים, אז ניתווסף בו אור מלמעלה ומכל הצדדים בשמחת הכל בו, ומאותו תוספת של שמחה יצא יסוד העולמות, ונקרא מוסף. מכאן יוצאים כל הצבאות למטה, ורוחות ונשמות קדושות, בסוד ה' צבאות, אל אלוהי הרוחות. לילה אדון כל הארץ, מצד שמאל מאותו חושך, ומשום שאותו חושך תשוקתו להתכלל בימין, ונחלש תוקפו, התפשט ממנו הלילה הזה. כאשר התחיל להתפשט הלילה הזה, בטרם הסתיים, אותו חושך נכנס ונתכלל בימין, והימין אחז בו, ונשאר בחיסרון הלילה הזה. וכמו שהחושך תשוקתו להתכלל באור, כך לילה תשוקתו להתכלל ביום. החושך גורע אורו, ומשום כך הוציא דרגה בחיסרון ולא באורה. החושך אינו מאיר אלא כשנתכלל באור, הלילה שיצא ממנו אינו מאיר אלא כשנתכלל ביום. חיסרון הלילה אינו נשלם אלא במוסף, מה שניתווסף כאן נגרע כאן. במוסף היה בו סוד הנקודה העליונה, וסוד העמוד האמצעי בכל הצדדים, ומשום כך ניתוספו בו שתי אותיות. בלילה יש חיסרון של שתי אלו, אז קרא המקרא כתוב "וַיִּקְרָא" , ונגרע ממנו ו' י', וכתוב "קָרָא לָיְלָה". כאן סוד השם של שבעים ושתיים אותיות [שם ע"ב] החקוק של הכתר העליון.

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וגו'" , כאן בפרט, סוד להבדיל בין מים עליונים לתחתונים, בסוד השמאל, כאן מחלוקת בסוד השמאל, שעד כאן סוד הימין הוא, וכאן הוא סוד השמאל, ומשום כך התרבתה מחלוקת, משום זה לימין, הימין הוא שלמות הכל, ומשום כך בימין כתוב הכל, שהרי בו תלויה כל שלמות. כשמתעורר השמאל מתעוררת מחלוקת, ובאותה מחלוקת נתחזקה אש הכעס, ויצא ממנו, מאותה מחלוקת, גיהנום, וגיהנום בשמאל התעורר ונדבק. חכמתו של משה בזה הסתכלה ובמעשה בראשית הביט. במעשה בראשית היתה מחלוקת שמאל בימין, ובאותה מחלוקת שהתעורר בה השמאל, יצא בו גיהנום ונדבק בו. העמוד האמצעי, שהוא יום שלישי, נכנס ביניהם והשבית את המחלוקת, והשלים בין שני הצדדים, וגיהנום ירד למטה, והשמאל נכלל בימין, והיה שלום בכל. כעין זה מחלקות קורח באהרן, שמאל בימין. הסתכל משה במעשה בראשית, אמר: לי ראוי ליישב מחלוקת בין ימין לשמאל. השתדל להשלים ביניהם, ולא רצה השמאל, ונתחזק קורח בתוקפו. אמר: ודאי גיהנום בתוקף המחלוקת, שמאל צריך היה להידבק, הוא לא רצה להידבק למעלה ולהתכלל בימין, ודאי ירד למטה בתוקף הכעס שלו, ועל כן לא רצה קורח להשלים מחלוקת זו בידו של משה, מפני שלא היתה לשם שמים, ולא חס על כבוד של מעלה, והכחיש מעשה בראשית. כיוון שראה משה שהיה מכחיש מעשה בראשית, ונדחה הוא החוצה, אז "וַיִּחַר לְמֹשֶׁה מְאֹד" , "וַיִּחַר לְמֹשֶׁה" על שהכחישו אותו שלא השלים אותה מחלוקת. "מְאֹד", על שהכחישו מעשה בראשית, ובכל הכחיש.

דף יז ב

קרח בלמעלה ובלמטה, שכתוב "בְּהַצֹּתָם עַל ה'" , הרי למטה ולמעלה, ועל כן נדבק כמו שראוי לו. מחלוקת שנתקנה כעין שלמעלה, ועולה ולא יורדת, ונתקיימה בדרך ישר, זו מחלוקת של שמאי והלל, והקדוש ברוך הוא הבדיל ביניהם והשלים אותם, וזו היתה מחלוקת לשם שמים, ושמים יישב את המחלוקת, ועל כן נתקיימה, וזה היה כעין מעשה בראשית. וקרח במעשה בראשית הכחיש בכל, ומחלוקת של שמים היתה, ורצה להכחיש דברי תורה, ודאי בדבקות של גיהנום היה, ועל כן נדבק עמו.

וסוד זה בספרו של אדם (הראשון). חושך כשהתעורר, התעורר בתוקפו, וברא בו גיהנום, ונדבק עמו באותה מחלוקת. כיוון ששכך הרוגז והתוקף, התעוררה מחלוקת בגוון אחר, מחלוקת של אהבה. ושתי מחלוקות היו, אחת התחלה ואחת סיום. וזהו דרכם של הצדיקים, התחלתם בקושי, וסופם בנחת.

קורח היה התחלת המחלוקת, כפי הרוגז והתוקף, ונדבק בגיהנום. שמאי סוף המחלוקת, כשהרוגז בנחת צריך לעורר מחלוקת של אהבה, ולהשלים על ידי השמים. וסוד "יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל" , זו מחלוקת ראשונה, התעוררות של רוגז ותוקף, רצה להפריש והתעורר גיהנום, עד שהרוגז והתוקף הצטנן, ואז "וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ וגו'" {ממ|בראשית|א|ז}}, התעוררה מחלוקת של אהבה וחביבות וקיומו של העולם, ובסוד זה מחלוקת שמאי והלל, שתורה שבעל פה נכנסה באהבה אצל תורה שבכתב, והיו בקיום שלם. הבדלה היא ודאי בשמאל. כתוב כאן הבדלה "וִיהִי מַבְדִּיל", וכתוב "וַיַּבְדֵּל", וכתוב שם "הַמְעַט מִכֶּם, כִּיהִבְדִּיל וגו'" {ממ|במדבר|טז|ט}}, וכתוב (דברים י, ח) "בָּעֵת הַהִוא הִבְדִּיל ה' אֶת-שֵׁבֶט הַלֵּוִי" , שהרי ודאי אין הבדלה אלא בשני, במקום השמאל. ואם תאמר: הבדלה בשני היא ודאי, מדוע הבדלה בלוי שהוא השלישי? הבדלה בשמעון היתה צריכה להיות, שהוא שני. אלא אף על פי שלוי הוא שלישי, בדעתו של יעקב שני היה, ולעולם בשני היה, והכל בדרך ישר, בדרך שלמה כראוי. הבדלה במוצאי שבת בין אלו השולטים בימי החול לשבת. וכשיוצאת שבת, עולה מגיהנום צד אחד מעין הרע, שרוצה לשלוט, בשעה שאומרים ישראל "וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ" , ויוצא מאותה דרגה שנקראת שמאל, ומבקש להתערב בזרע של ישראל, ולשלוט עליהם על ישראל. וישראל עושים מעשה בהדס וביין ואומרים הבדלה, ומתפרש מהם, ונשפל אותו הצד ונכנס למקומו בשאול, מקום שקרח וסיעתו שם, שכתוב: "וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל-אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה" והם לא ירדו לשם עד שעשו ישראל הבדלה מהם, שכתוב "הבדלו מתוך העדה" . ולעולם הבדלה בשני שהוא השמאל, בהתחלה ובתוקף וברוגז שהתעורר השמאל במחלוקת, בטרם שכך בנחת, ונברא בו גיהנום. אז נבראו כל אותם מלאכים שמקטרגים לריבונם למעלה, ואוכלת אותם האש ונשרפים, וכן כל שאר אלו שמתבטלים ואין להם קיום, ונאכלים באש, כעין זה קורח למטה, והכל כעין זה.

"יְהִי רָקִיעַ" , התפשטה התפשטות זו מזו. א"ל כתף ימין, א"ל גדול, התפשטה התפשטות מתוך המים, להשתלם השם הזה א"ל, ולהתכלל באותה התפשטות זה בזה, והתפשט מא"ל אלהי"ם, הי"ם, אלו התפשטו, ונהפכו להיות מים תחתונים ימ"ה. אותה התפשטות שהתפשטה בשני, מים עליונים הי"ם, זה הים גדול, הי"ם מים עליונים, היפוך אלו האותיות ימ"ה, מים תחתונים. כיוון שנתקנו, נעשו הכל כלל אחד, והתפשט השם הזה בכמה מקומות. מים עליונים זכרים, ומים תחתונים נקבות. בתחילה היו מים בתוך מים, עד שנפרשו כדי שייודעו מים עליונים ותחתונים. זה אלהי"ם וזה אדנ"י, וזה ה' עליונה וה' תחתונה. מה כתוב? "וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ" , התפשטות זו נטלה את השם הזה אלהי"ם ממים עליונים, ומים

דף יח א

תחתונים אדנ"י, ועם כל זה, כיוון שנשלמו מים זכרים במים נקבות, השם של אלהי"ם התפשט בכל. ואף על פי שהבדיל בין מים עליונים לתחתונים, המחלוקת לא התבטלה עד יום שלישי, והשלים את המחלוקת ונתיישב הכל במקומו כראוי. ובגלל מחלוקת זו, אף על פי שהיא קיומו של העולם, לא כתוב כי טוב בשני, מפני שלא נשלמה המלאכה, ומים עליונים ומים תחתונים היו כאחד, ולא היו תולדות בעולם, עד שנפרדו והובחנו, ובשל כך עשו תולדות. ועם כל זה, אף על פי שהבדלה היתה בשני, ומחלוקת בו היתה, יום שלישי השלים בכל, שהוא השם שנחקק בחקיקותיו היה, להשלים בין מים עליונים ומים תחתונים, ה' עליונה וה' תחתונה, ו' ביניהם להשלים בשני הצדדים. וסימן לזה מי הירדן, מים עליונים קמו נד אחד, מים תחתונים ירדו לים, וישראל הולכים באמצע. חמישה רקיעים כתובים כאן, וחי העולמים הולך בהם ומנהיג בהם, כולם כלולים זה בזה, ואלמלא מחלוקת זו שהושלמה על ידי האמצעי, לא היו מתכללים ולא היו נשארים זה בזה. חמש מאות שנים הן, שעץ החיים דבוק בהן לעשות פירות ותולדות לעולם, וכל מימיו של מעשה בראשית שנובעים ונמשכים מבראשית נחלקו תחתיו על ידו, ודוד המלך לוקח הכל, והוא מחלק אחר כך, שכתוב "וַיְחַלֵּק לְכל הָעָם לְכל הֲמוֹן" , וכתוב "תִּתֵּן לָהֶם, יִלְקֹטוּן" , וכתוב "וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן טֶרֶף" . בשעה שמתעוררת מחלוקת בתוקף השמאל, מתרבה ומתחזק הערפל של הטומאה, ויצאו משם ניצוצות לוהטים, ונקרשו מיד ללא לחלוחיות כלל, והיו זכר ונקבה, ומהם נפרדו מינים רעים למיניהם, וכאן תוקף רוח הטומאה, בכל אותם תוקפי הניצוצות, והם סוד הערלה. אלו התחזקו במינים חזקים, אחד אפע"ה ואחד נח"ש, ושניהם אחד. אפעה מוליד לשבע שנים, בחיבור אחד חוזר הכל לשבע השנים של הנחש. כאן הוא סוד הגיהנום שנקרא בשבעה שמות, יצר הרע בשבעה שמות נקרא, ובכמה דרגות התפשטה הטומאה מכאן לעולם, והכל מסוד השמאל, טוב ורע, והוא נחוץ ליישובו של עולם. כאן השם החקוק של שמונה עשרה אותיות, הממונה על גשמי רצון, נדבה וברכה, לצורך יישובו של עולם.

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם" , בדרך קו, להיות בדרך ישר. שהרי מסוד אותה נקודה ראשונה יצא הכל בסתר, עד שמגיע ומתכנס להיכל העליון, ומשם יוצא בקו ישר לשאר הדרגות, עד שמגיע לאותו מקום אחד שמכנס את הכל, בכלל זכר ונקבה, ומי הוא? חי העולמים. המים שיוצאים מלמעלה, מאות ה' העליונה, "מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם", ו' קטנה. ועל כן ו', ו' הן,אחד "שָּׁמַיִם" ואחד "מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם" אז "וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה", זו ה' תחתונה. זו נגלית, וכל השאר מכוסים. ומתוך זו האחרונה נשמע בהשכל אותו שנכסה. "אֶל מָקוֹם אֶחָד", מפני שכאן הוא קשר הייחוד של העולם העליון.

ה' אחד ושמו אחד, שני ייחודים: אחד של העולם העליון להתייחד בדרגותיו, ואחד של העולם התחתון להתייחד בדרגותיו. קשר הייחוד של העולם העליון עד כאן הוא. חי העולמים שם התמתק, ונקשר העולם העליון בייחוד שלו, ומשום כך נקרא "מָקוֹם אֶחָד". כל הדרגות וכל האיברים מתכנסים שם, והיו כולם בו אחד ללא פירוד כלל. ואין דרגה שמתייחדים שם בייחוד אחד אלא זו, ובה נכסים כולם בדרך סתר בתשוקה אחת. עד כאן בדרגה זו, מתייחד העולם הנגלה בעולם המכוסה. העולם הנגלה מתייחד אף הוא כך למטה, והעולם הנגלה הוא העולם התחתון: "וָאֶרְאֶה אֶת אֲדֹנָי" , "וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" , "וּכְבוֹד ה' נִרְאָה" , "וַיֵּרָא כְּבוֹד ה'" , "כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת וגו' מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד ה'" . וזהו סוד "וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה".

"כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת", זה חי העולמים, וזהו "אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן" , זו מלכות, "נָתַתִּי", מיום שנברא העולם ביום

דף יח ב

שבֶּעָנָן שנראית הקשת, מראה דמות כבוד ה' מתעורר השמאל להתחזק, יוצאת רחל ותקש בלדתה, מיכא"ל בצד זה, רפא"ל בצד זה, גבריא"ל בצד זה. ואותם צבעים שנראים באותו דמות, לבן ואדום וירוק, "כְּמַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב" , אור שמתכסה בגלגול של מראה העין, הוא מראה דמות כבוד ה', גוונים שמתייחד בהם ייחוד תחתון, כנגד הייחוד שמתייחד הייחוד שלמעלה. "ה' אֱלֹהֵינוּ ה'" , גוונים סתומים שאינם נראים, ומתקשרים אל מקום אחד, ייחוד אחד עליון. הגוונים בקשת למטה, להתייחד בהם, לבן, אדום וירוק, כנגד הגוונים הסתומים, והם ייחוד אחר, סוד "וּשְׁמוֹ אֶחָד" . ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, – ייחוד של מטה. ייחוד עליון: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד" , זה כנגד זה.

"יִקָּווּ" , מדידה של קו ומידת-אורך, כאן שש מילים, וכאן שש מילים, מידת הקו של הניצוץ החזק. שכתוב: "מִי מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם" , וזהו "יִקָּווּ הַמַּיִם", כאן השיעור של יוצר העולמות: י' ה' ו' ה', "קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ" , זהו "יִקָּווּ הַמַּיִם", ה' צְבָאוֹת, זהו "אֶל מָקוֹם אֶחָד", בסוד השם הזה, "מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ", זוהי "וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה", סוד חקוק של שם הייחוד: כוז"ו במוכס"ז כוז"ו.

"תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב וגו'" , עתה הוציאה כוח באותם מים שנתכנסו למקום אחד, ונמשכים בתוכה בתוך נסתר חבוי, ויוצאים בתוכה נסתרים עליונים וחיילים קדושים, אשר כל אותם בני האמונה מתקנים אותם בתיקון האמונה, באותה עבודת הקודש של ריבונם. וסוד "מַצְמִיחַ חָצִיר לַבְּהֵמָה וגו'" , זוהי הבהמה הרובצת על אלף הרים, ומגדלים עבורה בכל יום את אותו החציר, וחציר זה הם מלאכים השולטים לפי שעה, שנבראו ביום השני, ועומדים למאכל של אותה הבהמה, משום שיש אש האוכלת אש. "וְעֵשֶׂב לַעֲבֹדַת הָאָדָם", "עֵשֶׂב", זה הם האופנים והחיות והכרובים, שכולם מתקנים בתוך תיקוניהם, ועומדים להתכונן בשעה שבני האדם באים לעבודת ריבונם, בקורבנותיהם ובתפילתם, שזוהי "עֲבֹדַת הָאָדָם". ועשב זה מזדמן ומיועד לעבודת האדם, להתקן בתיקוניו כראוי. וכאשר הם מתקנים באותה עבודת האדם, לאחר מכן יוצאים מהם מזונות וטרף לעולם, שכתוב: "לְהוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ". וזהו "עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע", שהרי החציר אינו מזריע זרע, אלא מזדמן למאכל של האש הקדושה. והעשב הוא לתיקון העולם, וכל זה כדי "לְהוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ". כל התיקונים של בני האדם שמתקנים את אותו עשב הארץ, שעבודתם לריבונם גורמת לספק על ידם מאותה ארץ טרף ומזונות לעולם הזה, ולהתברך בני האדם מברכות של מעלה.

"עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי" , דרגה כנגד דרגה, זכר ונקבה, כמו ש"עֵץ פְּרִי" מוציא את הכוח של "עֹשֶׂה פְּרִי". אף כאן הוציא הוא. ומי הוא? אלו הם הכרובים ותמרות. מהן תמרות? אלו הם העולים בעשן הקורבן, ומתקנים עמו ונקראים תמרות עשן, וכולם עומדים בתיקוניהם לעבודת האדם, מה שאין כן החציר, שהרי הוא מיועד למאכל, שכתוב: "הִנֵּה נָא בְהֵמוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמָּךְ חָצִיר כַּבָּקָר יֹאכֵל" . "עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי", צורת זכר ונקבה. "וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם" , אלו אינם כמו אותם הכרובים, אלו פנים גדולות בזקן חתום. כרובים הם פנים קטנות כילדים, פני אדם. כל ההצורות כלולים בהם, משום שהם פנים גדולות, ומצטיירים בהם ציורים החקוקים כחקוקי השם המפורש. בארבעת צדדי העולם: מזרח, מערב, צפון ודרום. מיכא"ל רשום ברשימו לצד דרום, וכל הפנים מסתכלים אליו, פני אדם, פני אריה, פני שור, פני נשר. אדם הוא זכר ונקבה יחד, ואינו נקרא אדם אלא בהיותם שני אלה, וממנו מצטיירים הציורים של רכב אלוהים רבותיים, שכתוב: "רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן" , "שִׁנְאָן", הוא הראשי התיבות של כל הציורים: שׁור, נשר, אריה, והאות ן' (נ' סופית) זהו אדם.

דף יט א

התפשטות שנכללה כאחד בסוד זכר ונקבה, וכולם, אלפים ורבבות, כולם יוצאים מסוד של שנא"ן, ומאלו הדמויות מתפרשים כל אחד ואחד בצד שלהם כמו שראוי להם, ואלו הם שמשתלבים אחד באחד ונכלל אחד באחד, להיות כל אחד ואחד כלול בחברו.

שור, נשר, אריה, אדם, מונהגים בסוד ארבעה שמות חקוקים, עולים להתנהג ולהסתכל.

עולה להתנהג ולהסתכל השור אל פני האדם, עולה שם אחד, מתעטר וחקוק, בסוד שני גוונים והוא א"ל, אז חוזר לאחור, והכיסא חוקק ומגלף אותו, ונרשם להיות מונהג בסוד השם הזה.

עולה להתנהג ולהסתכל הנשר אל פני האדם, עולה שם אחר, מתעטר וחקוק, בסוד שני אופנים של גוונים, להאיר ולהתעלות בעלייה בעטרה של מעלה, והוא גדול, אז חוזר לאחור, והכיסא חוקק ומגלף אותו, ונרשם להתנהג בסוד השם הזה.

עולה להתנהג ולהסתכל האריה אל פני האדם, עולה שם אחר, מתעטר ומתחקק, בסוד שני אופנים של גוונים, התחזק ולהתיישר בתוקף, והוא גיבור, אז חוזר לאחור, והכיסא חוקק ומגלף אותו, ונרשם להתנהג בסוד השם הזה.

האדם מסתכל בכולם, וכולם עולים ומסתכלים בו, אז כולם הצטיירו בחקיקותיהם בציור זה, בסוד שם אחד שנקרא נורא, ואז כתוב עליהם: "וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם" , כולם כלולים בדיוקן (בצורה) הזה, והדיוקן הזה כולל אותם, כולם כלולים בדיוקן הזה, והדיוקן הזה כולל אותם, ועל סוד זה נקרא הקדוש ברוך הוא: "הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא" , שהרי שמות אלו חקוקים הם למעלה בסוד המרכבה העליונה, הכלולה בארבע אותיות ה', שהוא השם שכולל את הכל. דיוקנאות אלו מחוקקים וחקוקים בכיסא, הכיסא חקוק ורקום בהם, אחד לימין, ואחד לשמאל, ואחד לפנים, ואחד לאחור, רשום בארבעה צדדי העולם.

הכיסא, כשהוא עולה רשום בארבעה דיוקנאות אלו, אלו ארבעה שמות עליונים נושאים את הכיסא הזה, והכיסא נכלל בהם, עד שהוא אוחז ומלקט נפשות ותענוגים של כיסופים. כיוון שאחז וליקט את אותם תענוגים וכיסופים, יורד מלא כמו אילן שמלא ענפים לכל צד ומלא פירות. כיוון שירד, יוצאים ארבעה דיוקנאות אלו מצטיירים בציוריהם חקוקים, מאירים, נוצצים, מלהטים, והם זורעים זרע על העולם, אז נקרא "עשב מזריע זרע" . עשב, שהם זורעים זרע על העולם, יוצא דיוקן האדם שכולל את כל הדיוקנאות, אז כתוב: "עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ" . לא מוציא זרע אלא לתועלת על הארץ, "אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ" דווקא, מכאן שאין רשות לבן אדם להוציא זרע ממנו לבטלה.

חציר, הסוד של כאן אינו "מַזְרִיעַ זֶרַע", ובגלל זה מתבטל ואינו עומד בקיום כאותם האחרים, שאין להם דיוקן להצטייר ולהתגלף בדיוקן וציור כלל,אלא נראים ואינם נראים. כל אותם שלא הצטיירו בציור ודיוקן אין להם קיום, עומדים לפי שעה ונאכלים באש האוכלת אש, וחוזרים כבתחילה, וכן בכל יום. בן אדם למטה יש לו דיוקן וציור, ולא הוא בקיום כעין אלו של מעלה, הציור והדיוקן של מעלה מצטיירים בציוריהם כמו שהם, בלי מלבוש אחר להצטייר. ובגלל זה הם בקיום תמידי, הציור של האדם למטה מצטייר בציורו במלבוש, ולא כעין אחר. בגלל זה עומדים בקיום זמן ועידן. ובכל לילה ולילה מתפשטת הרוח ממלבוש זה ועולה, ואותה אש אוכלת, אוכלת אותה, ואחר כך חוזרת כבתחילה והם מצטיירים בלבושם, ובגלל זה אין להם קיום כאותם הדיוקנאות של מעלה, ועל זה כתוב: "חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים" , בני אדם שהם חדשים בכל יום ויום.

דף יט ב

מה הטעם "רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ"? גדולה היא ולא קטנה, רבה אמונתך בוודאי גדולה, שיכולה ליטול את כל בני העולם ולכלול אותם בתוכה, עליונים ותחתונים. מקום רב וגדול הוא שכולל את הכל ואינו מתמלא יותר, וסוד: "כׇּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא" , הולכים אל הים, והים נוטל אותם וכולל אותם בתוכו ואינו מתמלא, ואחר כך מוציא אותם כבתחילה והם הולכים, ובעבור זה "רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ". ביום זה כתוב "כִּי טוֹב", "כִּי טוֹב", שתי פעמים, משום שיום זה אוחז בשני צדדים ויישב את המחלוקת. אמר לצד הזה כי טוב ולצד הזה כי טוב ועשה שלום ביניהם. ובעבור כך יש בו שתי פעמים "וַיֹּאמֶר", "וַיֹּאמֶר", כאן סוד השם של ארבע האותיות, חקוק ומגולף, עולה לשנים-עשר אותיות בארבעה דיוקנאות בארבעה צדדים רשום על הכיסא הקדוש.

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת" , "מְאֹרֹת" חסר, שנבראה האסכרה לתינוקות. שמאחר שנגנז אור הבהירות של האור הראשון, נבראה קליפה למוח. ואותה קליפה התפשטה, והוציאה קליפה אחרת. כיוון שיצאה, הייתה עולה ויורדת, הגיעה אל הפנים הקטנות, רצתה להידבק בהם ולהצטייר בתוכם, ולא רצתה להיפרד מהם. הפריש אותה הקדוש ברוך הוא משם והוריד אותה למטה כשהוא ברא את האדם, כדי לתקן את זה בזה. כיוון שראתה את חוה שהיא נדבקת בצדדיו של אדם ביופי של מעלה, וראתה דיוקן שלם, פרחה משם. ורצתה כבתחילה להידבק בפנים הקטנות, אותם שומרי השערים של מעלה לא הניחו לה. נזף בה הקדוש ברוך הוא, והשליך אותה בשפולי הים, וישבה שם עד שחטא אדם ואשתו. אז הוציא אותה הקדוש ברוך הוא משפולי הים, והיא שולטת על כל אותם תינוקות בעלי פנים קטנות של בני האדם, הראויים להיענש בעוונות אבותיהם, והיא הולכת ומשוטטת בעולם. קרבה לשערי גן עדן של הארץ, וראתה כרובים שומרי שערי גן העדן, וישבה שם אצל אותו להט החרב. משום שהיא יצאה מצדו של אותו הלהט. בשעה שאותו להט מתהפך, היא בורחת ומשוטטת בעולם, ומוצאת תינוקות הראויים להיענש, ומצחקת איתם והורגת אותם. וזהו בחיסרון הלבנה שהקטינה את אורה, וזהו "מְאֹרֹת". כשנולד קין לא יכלה להידבק בו, לאחר מכן התקרבה אליו, וילדה רוחות ומעופפים. אדם, מאה ושלושים שנה שימש ברוחות נקבות, עד שבאָה נעמ"ה, ומתוך יופייה טעו בני האלוהים אחריה, עז"א ועזא"ל, וילדה מהם, וממנה התפשטו רוחות רעות ושדים בעולם. שהיא הולכת ומשוטטת בלילה, והולכת בעולם ומצחקת בבני האדם, וגורמת להם שישפכו קרי, ובכל מקום שהן מוצאות בני אדם הישנים יחידים בבית, שורות עליהם ואוחזות בהם ונדבקות בהם, ונוטלות מהם תאווה ויולדות מהם. ועוד שפוגעות בו במחלות ואינו יודע, וכל זה הוא בחיסרון הלבנה, "מְאֹרֹת". כשתתקן הלבנה, מתהפכות האותיות "אִמְרַת ה' צְרוּפָה מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ" , מגן הוא מפני כל אותן רוחות רעות ומקטרגים המשוטטים בעולם בחיסרון שלה, לכל אותם האוחזים בו באמונתו של הקדוש ברוך הוא.

שלמה המלך, כאשר ירד לעומק של האגוז, כמו שכתוב: "אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי" , לקח קליפה של אגוז והסתכל בכל אותן הקליפות, וידע שכל אותם תענוגים של אותן רוחות הקליפות של האגוז, אינו אלא כדי להידבק בבני האדם, ולטמא אותם, שכתוב: "וְתַעֲנֻגוֹת בְּנֵי הָאָדָם שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת" , עוד, תענוגי בני האדם שמתענגים בשנת הלילה, יוצאים מהם שד ושדות, והכל הוצרך הקדוש ברוך הוא לברוא בעולם, ולתקן את העולם בהם, והכל המוח מבפנים, וכמה קליפות מכסות על המוח, וכל העולם כעין זה, למעלה ולמטה, מראש סוד הנקודה העליונה ועד סוף כל הדרגות, הכל

דף כ א

זה הוא לבוש לזה וזה לזה, זה מוח בתוך מוח, וקליפה רוח זו בתוך זו, וזו בתוך זו, עד שנמצא שזה קליפה לזה וזה לזה.

נקודה ראשונה הייתה אור פנימי, שאין לו שיעור לדעת את זכותו ודקותו ונקיותו שלו, עד שהתפשט התפשטות, ואותה התפשטות של אותה נקודה נעשתה היכל אחד, להתלבש באותה נקודה, אור שלא נודע מרוב זכותו. ההיכל שהוא לבוש לאותה נקודה סתומה, היא אור שאין לו שיעור, ועם כל זה, אינו דק וזך כמו אותה נקודה ראשונה הטמירה והגנוזה.

אותו היכל התפשט התפשטות אור ראשון, ואותה התפשטות היא לבוש לאותו היכל דק וזך, הפנימי יותר. מכאן ולהילך התפשט זה בזה והתלבש זה בזה, עד שנמצא שזה לבוש לזה, וזה לזה, זה מוח וזה קליפה. ואף על פי שזה לבוש, נעשה הוא מוח לדרגה אחרת. והכל כעין זה נעשה כך למטה, עד כי בצלם זה הוא בן אדם בעולם הזה, מוח וקליפה, רוח וגוף, והכל הוא תיקון העולם. כאשר הייתה הלבנה בשמש בדבקות אחת, הייתה הלבנה באור, כיוון שנפרדה מן השמש ונפקדה על צבאותיה, הקטינה את עצמה, הקטינה את אורה, ונבראו קליפות על קליפות לגניזת המוח, והכל תיקון המוח, ועל זה "יְהִי מְאֹרֹת" חסר ו', וכל זה לתיקון העולם, וזהו שכתוב: "לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ" .

"וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים" , "וַיַּעַשׂ", ריבוי ותיקון הכל כראוי. "אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים", שבתחילה בחיבור אחד, סוד זה שם שלם כאחד: ה' אלהי"ם, אף על פי שאינו בגילוי אלא באופן סתום. "הַגְּדֹלִים", שנבראו בשם זה כאחד, להיקרא בהם שם הכל מצפ"ץ מצפ"ץ. אלו שמות עליונים של שלוש עשרה מידות הרחמים. "הַגְּדֹלִים", אלו נתרבו ועולים למעלה, מפני שהם עליונים מסוד עליון, ועולים לתועלת העולם, שהעולמות מתקיימים בהם, כעין זה, שני המאורות שניהם כאחד עלו בגדולה אחת. לא התיישבה הלבנה אצל השמש, זה התבייש מפני זה. הלבנה אמרה: "אֵיכָה תִרְעֶה" . השמש אמר: "אֵיכָה תַרְבִּיץ בַּצָּהֳרָיִם",נר קטן מאיר כך בצהרים? "שַׁלָּמָה אֶהְיֶה כְּעֹטְיָה"ף איך כך בבושה? אז הקטינה את עצמה להיות ראש לתחתונים, שכתוב: "צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן", אמר לה הקדוש ברוך הוא: לכי והקטיני את עצמך. ומשם אין לה אור אלא מן השמש, שבתחילה היו יושבים כאחד בשוויון, לאחר מכן הקטינה את עצמה בכל אותן הדרגות שלה, אף על פי שהיא ראש עליהם, שהרי אין אישה בגדולה אלא עם בעלה כאחד.

"אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל" , ה'. "וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן", אלהי"ם. סוף כל הדרגות, סוף המחשבה. בתחילה נרשמה היא למעלה באותיות השם הקדוש, האות הרביעית שלו. ולאחר מכן הקטינה את עצמה להיקרא בשם אלהי"ם, ועם כל זה עולה היא לכל הצדדים, למעלה באות ה' בחיבור אותיות השם הקדוש, לאחר מכן התפשטו דרגות מצד זה ומצד זה, דרגות שהתפשטו מצד של מעלה נקראות "מֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם", דרגות שהתפשטו מצד של מטה נקראות "מֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה", "וְאֵת הַכּוֹכָבִים", שאר הצבאות והמחנות שאין להם מניין, שכולם תלויים באותו רקיע השמים, חי העולמים. שכתוב: "וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ" . זו ארץ עליונה למטה, כדוגמת זה חי העולמים, וזה "לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ", זו ארץ תחתונה כדוגמת של מעלה.

מלכותו של דוד נתקנה ביום הזה, רגל וסומך רביעי של הכיסא. נתקנו האותיות והתיישרו על מקומן, עם כל זה, עד יום השישי שנתקן דיוקנו של אדם, תיקון כראוי לא התיישב במקומו, ואז נתקן כיסא עליון וכיסא תחתון, ועולמות כולם התיישבו במקומם, והאותיות כולן נתקנו.

דף כ ב

על גלגליהם בהתפשטות של תפיסת הקשר.

והיום הרביעי הוא יום מאוס מהבונים, כמו שנאמר: 'אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים' . זהו שכתוב: 'בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי' . שכן מאור זה הקטינה את עצמה ואת האור שלה, וקליפות נתקנו על מקומן. כל אותם האורות שמאירים, כולם תלויים בזה רקיע השמים כדי לתקן בהם את כיסא דוד.

האורות אלו מציירים את הציור שלמטה, כדי לתקן את הציור של כולם, שהם בכלליות אדם, הציור הפנימי, שכן כל ציור פנימי נקרא כך. ומכאן, כל ציור שנכלל בהתפשטות זו נקרא אדם. זהו שכתוב: "אָדָם אַתֶּם" , אתם קרויים אדם ולא שאר העמים עובדי כוכבים ומזלות. וכל רוח נקראת אדם, והגוף שלו לבוש הוא. ועל זה כתוב: "עוֹר וּבָשָׂר, תַּלְבִּישֵׁנִי" . הבשר של האדם הוא לבוש הוא, ובכל מקום שכתוב בשר אדם, האדם בפנים, והבשר הוא לבוש האדם, הגוף שלו. ההמשכות שלמטה שנמשכו מהתכת הרוח הזו, נצטיירו ממנה ציורים שמתלבשים בלבוש אחר, כגון הציור של הבהמות הטהורות: "שׁוֹר שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים" , "אַיָּל וּצְבִי, וְיַחְמוּר" , אותם שצריכים להיכלל בלבוש האדם. אותה הרוח הפנימית של אותם הצדדים עולה באותו השם שנקרא בו הגוף שלה, והלבוש של אותו השם הוא בשר שור, השור הוא הפנימיות של אותו הגוף, והבשר שלו הוא הלבוש. וכן כולם.

כעין זה בצד האחר הטמא, הרוח המתפשטת בשאר העמים עובדי כוכבים ומזלות יוצאת מהצד הטמא, שאיננו אדם, ובגלל זה לא עולה בשם הזה. השם של אותה הרוח טמא, היא אינה עולה בשם אדם ואין לה חלק בו. הגוף שלו הוא לבוש לאותו טמא. הבשר טמא, והטומאה בפנים, והבשר הלבוש שלו. ובגלל זה, בעוד ששורה אותה הרוח באותו הגוף הוא נקרא טמא, יצאה הרוח מאותו הלבוש, לא נקרא טמא, ולא עולה אותו הלבוש בשם. ההמשכות שלמטה שנמשכו בהתכת הרוח הזו, נצטיירו ממנה ציורים שמתלבשים בלבוש אחר, כגון ציורי הבהמות הטמאות, והתורה פתחה בהם: "וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא" , כגון חזיר, ועופות ובהמות של אותו הצד. הרוח עולה באותו השם, הגוף הוא הלבוש שלה, והגוף נקרא בשר חזיר, חזיר נמצא בפנים, והבשר הוא הלבוש שלו. ובגלל זה שני הצדדים הללו נפרדים, אלו נכללו בסוד האדם, ואלו נכללו בסוד הטמא. כל מין הולך למינו וחוזר למינו. והאורות העליונים שמאירים, מאירים באותו רקיע השמים וכו', כדי שיצטיירו למטה הציורים כפי שראוי, שכתוב: "וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם" .

"וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה" , שלטון שני המאורות, זהו שלטון כפי שראוי, המאור הגדול שלטונו ביום, והמאור הקטן שלטונו בלילה. וסוד זה מכאן: שלטונו של הזכר ביום, למלא את ביתו במה שצריך ולהכניס בו טרף ופרנסה. כיוון שנכנס הלילה והנקבה אוחזת בהכל, אין שלטון בבית אלא לנקבה, שכן אז השלון שלה, שכתוב: "וַתָּקׇם בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ" , היא ולא הוא. ממשלת היום של הזכר, וממשלת הלילה של הנקבה.

"וְאֵת הַכּוֹכָבִים" , כיוון שהנקבה פקדה על הבית ונכנסה אל בעלה, אין עוד שלטון לבית, אלא לעלמות שלה שנשארות בבית לתקן את תיקוני הבית. ואחר כך, חוזר הבית לשלטונו של הזכר ביום, הכל כפי שראוי.

"וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת" זה מאור וזה מאור. משום כך, אותם האורות שעולים למעלה נקראים מאורי אור, ואותם האורות שיורדים למטה נקראים מאורי אש, שהם דרגות למטה ושולטות בכל ימי החול. ועל כן, כשיוצאת השבת מברכים על הנר, שכן ניתנה להם רשות לשלוט. אצבעותיו של בן אדם הן סוד של הדרגות והסודות שלמעלה, ויש בהן בחינת פנים ובחינת אחור. האחוריים הם בחוץ, והם רמז לציפורני האצבעות, ומשום כך יש

דף כא א

רשות להסתכל בציפורניים במוצאי שבת, שהרי מאירים מאותו הנר, ומאירים מאותה האש לשלוט. אלו, נראות האצבעות מבפנים אין רשות להיראות באותו הנר שהרי מלמעלה מאירות ונקראות פנים פנימיים, וסוד: "וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ" , שלא יסתכל בן אדם במוצאי שבת באצבעות מבפנים בשעה שאומר בורא מאורי האש. "וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי", אלו פנים שבחוץ, שנרמזו בציפורניים. "וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ" אלו האצבעות מבפנים. אלו שולטות בשבת, ואלו שולטות בחול.

וביום השבת הקדוש ברוך הוא שולט לבדו באותם פנים פנימיים על כיסא כבודו, וכולם נכללים בו, והשלטון שלו הוא, ובגלל זה מנחיל מנוחה לכל העולמות, ויורשים ירושת יום זה עם קדוש שנקראים עם אחד בארץ. מאורי אור מצד הימין, שהוא האור הראשון שהיה ביום הראשון, שביום השבת מאירים אותם מאורי אור לבדם ושולטים, וממהם מאירים כולם למטה. וכשיוצאת השבת, נגנזים מאורי אור שאינם מתגלים, ומאורי האש שולטים כל אחד ואחד על מקומם. מתי שולטים? מוצאי שבת עד ערבי ימי השבת, ועל זה צריכים להאיר מאותו הנר במוצאי שבת.

והחיות רצוא ושוב, שלא יכולה העין לשלוט בהן, מפני שהן רצוא ושוב. חיות הגלויות, הן אלו שאותו אופן עומד בתוכן, ומי הוא זה? מטטרו"ן, שהוא גדול ויקר משאר אלו, וגבוה חמש מאות פרסות. חיות הנסתרות הן תחת שתי אותיות עליונות המכוסות י"ה, אותיות השולטות על ו"ה. אלו מרכבה לאלו, ואותו הנסתר מכל הנסתרים שלא נודע כלל, שולט על הכל ורוכב על הכל.

חיות הגלויות הן למטה, תחת אותן העליונות הנסתרות, ומתאירות מהן ונוסעות בגללן. חיות עליונות כולן נכללות ברקיע השמים, ועליהן כתוב "יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם" , "וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם" , כולן תלויות באותו רקיע השמים. רקיע שעל גבי החיות, זהו אותו שכתוב: "וּדְמוּת עַל רָאשֵׁי הַחַיָּה רָקִיעַ כְּעֵין הַקֶּרַח" זהו אותו קדמון, שהרי משם והלאה אין מי שיכול להסתכל ולדעת. מה הטעם? משום שהוא סתום במחשבה, ומחשבתו של הקדוש ברוך הוא נסתרת, סתומה ועליונה. מחשבה של בן אדם בכל העולם להשיג ולדעת אותה. דברים התלויים במחשבה העליונה, אין מי שיכול להשיג אותם, המחשבה עצמה על אחת כמה וכמה. לפנים מן המחשבה, מי הוא זה שיכול לעשות רעיונות? שהרי אין שום שכל לשאול, כל שכן לדעת' אין סוף אין בו רושם כלל, ולא תלויה שאלה בו ולא רעיון להסתכלות של המחשבה כלל. מתוך הסתום מן הסתום, מראשית הירידה של האין סוף, מאיר אור דק ולא נודע, סתום בסתימות כחודו של מחט. סוד סתום של מחשבה שאינו נודע, עד שמתפשט אור ממנו, במקום שיש בו רשמים של אותיות, כולן משם יוצאות, ובראש הכל א', ראש וסוף של כל הדרגות, רושם שנרשמו בו הדרגות כולן, ואינו נקרא אלא אחד, להראות שאף על פי שיש בו צורות רבות, אינו אלא אחד. ודאי היא אות שעליונים ותחתונים תלויים בה.

ראשיתה של א' היא נסתרות סוד המחשבה העליונה, ואותו התפשטות של אותו רקיע עליון הכל סתום באותו הראש, מפני שכאשר יוצאת ה-א' מאותו רקיע, בצורת סוד ראש המחשבה היא יוצאת. באותו האמצע של ה-א' שש דרגות נכללות בו, סוד של כל החיות הנסתרות העליונות מתוך המחשבה.

אור אחד שמאיר ונגנז, זהו האור של האות ט' של בראשית, חום היום שהיה אברהם יושב פתח האוהל, שהוא הפתח מלמטה למעלה, וחום היום מאיר על אותו הפתח, ומאיר משם.

שני, אור שהולך ומחשיך לעת פנות ערב, סוד תפילתו של יצחק לתקן את זו הדרגה, שכתוב "וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב" . הסתכלות הערב והחושך כולם כלפיו. באותו פנות ערב הסתכן יעקב עם אותו הממונה של עשו.

שלישי, אור שכולל את השניים

דף כא ב

אלה האורות שמאירים ברפואה הסוד שכתוב ביעקב: "וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ" . וודאי כאשר נכלל באותו פנות ערב, מכאן ולהילך "וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ". זוהי נצח ישראל, "עַל יְרֵכוֹ", ירכו כתוב ולא ירכיו. זוהי דרגה רביעית שלא התנבא בן אדם משם עד שבא שמואל. ועליו כתוב: "וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל" . אז נתקן שהיה חלש מאז שהסתכן יעקב אבינו עם הממונה של עשו, "וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ" . כאשר בא אצל יעקב, לקח תוקף מאותו פנות ערב בדין תקיף. ויעקב היה נכלל בו ולא יכול לו, "וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ" . לקח תוקף של דין משם, מפני שהירך היא מחוץ לגוף. שכן יעקב הגוף היה, וגופו היה כלול בסוד שתי דרגות, בסוד שנקרא אדם. כיוון שלקח תוקף מחוץ לגוף, מיד "וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ". ולא התנבא בן אדם משם עד שבא שמואל. ועל כן "נֵצַח יִשְׂרָאֵל" כתוב בו, "כִּי לֹא אָדָם הוּא".

יהושע התנבא מהודו של משה, שכתוב: "וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו" . הוד זוהי הדרגה החמישית, נצח הירך השמאלית של יעקב. ובשל כך בא דוד וכלל אותו בימין, שכתוב: "נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח" . ימינך לא כתוב אלא בימינך. מהי הסיבה שחלשה ירכו של יעקב? מפני שהתקרב אליה ההצד הטמא, ולקח תוקף ממנה, והתעכב עד שמואל. ועל כן בא להזכיר שזוהי הירך של ישראל, שכתוב: "וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל". ועל כן כל דבריו היו בדין, בהתחלה ובסוף. ועוד, הקדוש ברוך הוא כלל אותו לאחר מכן בהוד. מתי? לאחר שמשח מלכים. ועל כן שקול הוא כמשה ואהרן. מה משה ואהרן בשני צדדים של מעלה, אף הוא למטה כעין אותם שני צדדים. ומי הם? נצח והוד. כעין משה ואהרן של מעלה, וכל הדרגות אחוזות זו בזו. שכתוב: "מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ" . שהרי ששת הצדדים נכללו ואחוזים זה בזה.

כמו שאלה אחוזים, משה, אהרן ושמואל, אף כך אחוזים יעקב, משה ויוסף. יעקב הוא בעל הבית, מת יעקב, לקח משה את הבית, והנהיג אותה בחייו. יוסף על ידי יעקב ומשה היה צדיק, יעקב באמצעות יוסף לקח את הבית. שכתוב: "אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף" , משה לא שימש בה עד שלקח לו את יוסף. כאשר יצאה השכינה מן הגלות, לא יכול היה להזדווג עמה אלא באמצעות יוסף. שכתוב: "וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ" . מדוע כתוב עמו? אלא הגוף אינו מזדווג בנקבה עד שמזדווג יחד עם הברית. ועל כן משה לקח את יוסף עמו, כיוון שהיה עמו, שימש בנקבה כראוי. ובשל כך יעקב, משה ויוסף כאחד הולכים. יעקב מת, וגופו, העלו אותו לארץ הקדושה. יוסף מת, גופו לא נקבר בארץ הקדושה אלא עצמותיו. משה, לא זה ולא זה. מדוע? אלא יעקב בעלה הראשון של הגבירה היה. מת יעקב, הזדווגה במשה, ובעוד שהיה משה בעולם הזה הנהיג אותה כראוי, והוא היה בעלה השני. יעקב, העלו אותו לארץ הקדושה גופו שלם, מפני שהוא הגוף. יוסף, עצמותיו ולא גופו, מפני שעצמות הן החיילים והמחנות של מעלה, וכולם יוצאים מאותו צדיק, וצדיק נקרא צבאות. מהי הסיבה? מפני שכל הצבאות והמחנות העליונים ממנו יוצאים. ועל כן עצמותיו, שהן צבאות, הועלו בארץ. משה נשאר בחוץ, ולא נכנס שם לא גופו ולא עצמותיו. אלא נכנסה השכינה לארץ לאחר שמת משה, וחזרה לבעלה הראשון, וזהו יעקב. מכאן נקבה שנישאה לשניים, באותו עולם חוזרת לראשון. משה נשאר בחוץ, כיוון שבעלה הראשון היה בארץ. משה זכה בחייו במה שלא זכה בו יעקב, יעקב שימש בה באותו עולם, ומשה בעולם הזה. ואם תאמר שגירעון וחיסרון של משה היה הדבר, אינו כך. אלא כאשר יצאו ישראל ממצרים, מצד היובל היה הדבר, וכל אותם שישים ריבוא מעולם עליון היו.

דף כג א

נסכמו שלושה לעשות דין, ותבוא י"ד (ימין) שהיא פשוטה לקבל שבים, שהוא ה' אות יו"ד אות ה"א אות וא"ו' ואות ה"א, וזו השכינה נקראת יד ימין מצד החסד, יד שמאל מצד הגבורה, יד ה' מצד העמוד האמצעי. כשבן אדם שב בתשובה, יד זו מצילה אותו מן הדין, אבל כשדן עילת על כל העילות נאמר בו "וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל" . ועוד, שלוש פעמים נאמר בפסוק זה אני אני אני, שיש בהם א' א' א' י' י' י', שנמזו באותיות יו"ד וה"י וא"ו ה"י, יו"ד ה"א וא"ו ה"א, ויש בהם ג' פעמים את האות וא"ו, ו' ו' ו' אחיה ו'אני ו'אין שנמזו באלו השמות. ועם כל זה, שפסוק זה הרי פירשוהו החברים לגבי אלוהים אחרים, כמו שאתה אומר "רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא" , זה הקדוש ברוך הוא ושכינתו שנאמר בהם אנ"י וה"ו. "וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי" זה סמא"ל ונח"ש. "אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה", אני אמית בשכינתי למי שהוא חייב, ואני אחיה בה למי שהוא זכאי. "וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל", זו י"ד ה', שהוא ה' אותיות יו"ד ה"א וא"ו ה"א, והוא כוז"ו במוכס"ז כוז"ו, והכל אמת, אבל מה שנאמר לעיל עילאה עילאית, שהוא עילה על כל העילות, וסוד זה לא נמסר לכל חכם ונביא. (נ"א: אבל מה שנאמר לעיל על עילאה שהוא על העילות, סוד זה לא נמסר אלא לכל חכם ונביא).

בוא וראה כמה עילות הן נעלמות, שהן מתלבשות והן מורכבות בספירות, והספירות מרכבה לגביהן, שהן נסתרות ממחשבת בני האדם, ועליהן נאמר: "כִּי גָבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ שֹׁמֵר" , אורות מצוחצחים אלו מעל אלו, ואלו שמקבלים הם חשוכים מאחרים שעליהם שמקבלים מהם, ועילת העילות אין אור מתקיים לפניו, שכל האורות מתחשכים לפניו.

דבר אחר "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ" , הרי פירשוהו החברים על מלאכי השרת, שהם אמרו פסוק זה. אמר להם: אחר שהיו יודעים מה שהיה ומה שעתיד להיות, והם היו יודעים שעתיד לחטוא, למה רצו לעשות אותו? ולא עוד אלא שעז"א ועזא"ל היו מקטרגים עליו, שבזמן שאמרה השכינה לקדוש ברוך הוא "נַעֲשֶׂה אָדָם", אמרו: "מָה אָדָם וַתֵּדָעֵהוּ" , מה אתה רוצה לברוא אדם, ותדעהו שעתיד לחטוא לפניך באשתו שלו שהיא חושך, שהאור הוא הזכר, וחושך הנקבה, שמאל חושך של בריאה. באותו זמן השכינה אמרה להם: בזה שאתם מקטרגים אתם עתידים ליפול, כפי שכתוב: "וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה" . (חשקו בהן) וטעו בהן, והפילה אותם השכינה מקדושתם.

אמרו החברים: רבי רבי, אם כך עז"א ועזא"ל לא היו משקרים בדיבורם, שבוודאי בנקבה עתיד אדם לחטוא. אמר להם: כך אמרה השכינה, אתם הזדמנתם לקטרג לפניי יותר מצבא המרום, אם אתם הייתם טובים מאדם במעשיכם ראוי לכם לקטרג עליו, אבל הוא עתיד לחטוא באישה אחת, אתם בנשים רבות, חטאתם יותר מבני האדם, כמו שכתוב "וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם" , את בת האדם לא נאמר, אלא את בנות האדם, ולא עוד אלא אם אדם חוטא, הרי הקדים לו תשובה, לחזור לריבונו לתקן במה שחטא.

אמרו לו החברים: אם כך, למה כל זה? אמר רבי שמעון לחברים: אם לא שהיה כך, שברא הקדוש ברוך הוא יצר טוב ורע שהם אור וחושך, לא הייתה זכות וחובה לאדם של בריאה, אלא שנברא משניהם, ובגלל זה: "רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים" .

אמרו לו: כל זה למה? ולא היה טוב שלא ייברא, כדי שלא יחטא ויגרום כל מה שגרם למעלה, ולא יהיה לו לא עונש ולא שכר? אמר להם: מן הדין היה לו לברא אותו כך, מפני שהתורה בשבילו נבראה, שכתוב בה עונש לרשעים ושכר לצדיקים, ולא היה שכר לצדיקים ועונש לרשעים אלא בשביל אדם של בריאה, "לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ" . אמרו: ודאי כעת שמענו מה שלא שמענו עד עכשיו, שבוודאי לא ברא הקדוש ברוך הוא דבר שהוא אינו צריך, ולא עוד אלא התורה של בריאה

דף כג ב

היא לבוש השכינה, ואילו אדם לא היה עתיד להיברא (לחטוא), הייתה השכינה ללא כיסוי כעין עני, ובגלל זה כל מי שחוטא כאילו הפשיט את השכינה מלבושיה, וזה הוא עונשו של אדם. וכל מי שמקיים מצוות התורה כאילו הוא מלביש את השכינה בלבושיה, ובגלל זה פירשוהו בכיסוי של ציצית (ותפילין), "כִּי הִוא כְסוּתֹה לְבַדָּהּ הִוא שִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ בַּמֶּה יִשְׁכָּב" , בגלות. והרי פירשוהו.

בוא וראה, חושך הוא השחור של התורה, אור הלבן של התורה [מה שחסר כאן עיין בסוף הספר סימן ה’].

(ואם תפילה אינה שלמה, כמה מלאכי חבלה רודפים אחריה, כמו שאתה אומר: "כׇּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ" . ובגלל זה מתפללים "וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָון" , זה סמא"ל שהוא נחש. "וְלֹא יַשְׁחִית", זה משחית. "וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ", זה אף. "וְלֹא יָעִיר כל חֲמָתוֹ", זו חמה. כדי שלא ירדפו אחר התפילה. וכמה מלאכי חבלה תלויים מהם. שבעה ממונים הם, ותלויים מהם שבעים, ובכל רקיע ורקיע הם מקטרגים, ותלויים מהם עשרת אלפים ריבוא. ואם תפילה עולה שלמה בעטיפה של מצווה ותפילין על הראש והזרוע, נאמר בהם: "וְרָאוּ כל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ" . "שֵׁם ה'", פירשוהו שאלו תפילין של ראש. ומי שרואה שם ה' על הראש, בתפילה שהיא אדנ"י, מיד כולם בורחים, זהו שכתוב "יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף" .)

ויעקב, מפני שראה ברוח הקודש את דוחק הגלות האחרונה בסוף הימים, אמר: "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ" . ובא ליל הגלות, ואמר: "וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ" . וחילק העם הקדוש בגלות לשלושה צדדים, כמו שאתה אומר: "וַיָּשֶׂם אֶת הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת יַלְדֵיהֶן רִאשֹׁנָה" , בהתחלה, בגלות אדום, ואת "וְאֶת לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים וְאֶת רָחֵל וְאֶת יוֹסֵף אַחֲרֹנִים", ומפני שראה אחר כך העניות וצערם, אמר: "וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי" , ואמר: "וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ" .

ודוד בגלל הגלות אמר: "רָעֵב וְעָיֵף וְצָמֵא בַּמִּדְבָּר" , ובגלל שראה את השכינה חרבה ויבשה, היה נוטל צער בשבילה. לאחר שראה שחוזרים ישראל בשמחה, תיקן עשרה מיני ניגונים, ובסוף כולם אמר: "תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף" . (נ"א: תיקן י' מיני תהילים, ובסוף כולם "תְּפִלָּה לְדָוִד הַטֵּה ה' אזְנְךָ עֲנֵנִי" . אחת מכל התפילות, שבשבילה מתעטפים לפני המלך, ולא היו נכנסות עד שתיכנס תפילת העני, אמר" "תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף"). והיא תפילה שעוטפת את כל התפילות לפניה עד שתיכנס התפילה שלו ובגלל זה הקדים עני לכולם, מהי תפילת העני? זו תפילת ערבית, שהיא רשות בפני עצמה ללא בעלה, ובגלל שהיא ללא בעלה היא ענייה יבשה, וצדיק עני יבש, זה זרעו של יעקב שהוא ברשות כל אומות העולם, ודומה לתפילת ערבית שהיא ליל הגלות.

ותפילת שבת היא צדקה לעני, כמו שפירשוהו בעלי המשנה: שמש בשבת צדקה לעניים (שהעניים מתנחמים בדרך השמש של שבת). ובגלל זה צריך בן אדם להיות הוא כעני לשער המלך בתפילת העמידה, בכל ששת ימי החול בשביל השכינה, ומתעטף לה בעיטוף של מצוות ציצית כעני, ויהיה בתפילין כאביון לגבי השער שהוא אדנ"י, שכך עולה לחשבון היכ"ל, וזהו "אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח" .

וכאשר יפתח פיו בתפילת ערבית, הנשר יורד בימי החול לקבל בכנפיו את תפילת הלילה, וזה נוריא"ל, נקרא אוריא"ל מצד החסד, ונוריא"ל מצד הגבורה, שהוא אש דולקת שנאמר בו: "נְהַר דִּי נוּר" . ובתפילת שחרית אריה יורד לקבל את התפילה בזרועותיו וכנפיו, שארבע כנפיים לכל חיה, זה מיכא"ל, ובתפילת מנחה שור יורד לקבל בקרניו וכנפיו, וזה גבריא"ל.

ובשבת יורד הקדוש ברוך הוא בשלושת האבות לקבל את בתו היחידה שלו בהם, וזה סוד השבת: ש-בת, יחידה שלו. באותו הזמן חיות עליונות שנקראות בשם ה' פותחות ואומרות "שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם" . באותו הזמן נפתחים שבעה היכלות, היכל ראשון היכל האהבה, שני היכל היראה, שלישי היכל הרחמים, רביעי היכל הנבואה של האספקלריה המאירה,

דף כד א

חמישי, היכל הנבואה של האספקלריה שאינה מאירה. שישי, היכל הצדק. שביעי, היכל הדין. ועליהם נאמר בראשית ברא-שי"ת. אלהי"ם ההיכל השביעי, וכך הם שבעה היכלות למטה.

וכנגדם שבעה קולות של "הָבוּ לַה'" , ויח, אזכרות שבו, שבהן שט הקדוש ברוך הוא ביח' עולמות, "רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן" , שהם יח' ריבוא עולמות. וכמה שומרי שערים יש להיכלות שמקבלים תפילות, וכל תפילה לא תיכנס אלא במידה ובמשקל, ואין מי שעומד לפני שער התפילה ועליו נאמר: "לֹא יֵבֹשׁוּ כִּי יְדַבְּרוּ אֶת אוֹיְבִים בַּשָּׁעַר" , שהוא שער המלך, משום שהתפילה היא מצווה, וזו השכינה, והתורה שהיא הקדוש ברוך הוא, לא צריך הפסקה ביניהם. וצריך להעלות תורה ומצווה באהבה ויראה, שכל מצוות עשה ולא תעשה כולן תלויות משם ה'. כמו שהעמדנו סוד זה, שמי עם י"ה, שס"ה מצוות לא תעשה, זכרי עם ו"ה, רמ"ח מצוות עשה. והרי כאן שס"ה ורמ"ח, והן רמ"ח תיבות שבקריאת שמע, וניתנו מאהבה ויראה של האות ה', ומשום כך תיקנו הבוחר בעמו ישראל באהבה. והם כלולים באברהם, שנאמר בו "זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי" .

ישראל שעולה ביו"ד ה"א וא"ו ה"א. וסוד הדבר, ישראל עלה במחשבה להבראות, מחשבה חש"ב-מ"ה, ובו תמצאהשם הקדוש, ובגלל יעקב שהוא ישראל, נאמר "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ" . בדיוקן של ריבונו, בנים, חיים ומזונות מצד העמוד האמצעי, שהוא "בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל" , והוא עץ החיים. והוא האילן שיש בו מזון לכול, ומשום כך הם ישראל המזון שלו, תפילה שנחשבת לקורבן. ובגלות נאמר: "הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי" . והשכינה היא הקורבן של הקדוש ברוך הוא ממנו, בימין ושמאל וגוף. וכאשר היא עולה אליו, צריך לכלול עמה את כל עשר הספירות, שאין קדושה פחות מעשרה, שהיא הקדושה שלו, ומשום כך כאשר בן אדם רוצה להעלות את תפילתו בכל התנועות, אם הנחש רוצה לקטרג על התפילה, צריך לעשות לו קלע, וסוד הדבר: זרקא, מקף, שופר הולך, סגולתא.

פתח רבי שמעון ואמר: עליונים שמעו, תחתונים התכנסו, אלו בעלי הישיבה של מעלה ושל מטה. אליהו, בשבועה עליך, טול רשות ורד לכאן, כי הנה מלחמה גדולה מזומנת. חנו"ך הממונה רד לכאן, אתה וכל בעלי הישיבה שתחת ידך, שלא לכבודי אני עושה, אלא לכבוד השכינה. פתח כבתחילה ואמר: זרקא, ודאי בכוונתך להעלות התפילה לאותו מקום ידוע, כמו אותה אבן הקלע שנזרקת למקום ידוע, כך צריך להעלות מחשבתו בתפלתו, באותו כתר, אבן מוכללת ומעוטרת, שנאמר בה: כל הזוקף זוקף בשם, שצריך להעלות אותה לשם. ובאותו מקום שעולה היא אצל בעלה, אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק, אף על פי שנאמר בו: "וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב" . אותה אבן שהיא האות י' של יעקב, שנאמר בה: " מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל" {ממ|בראשית|מט|כד}}, לא יפסיק, וצריך להעלות עד אין סוף. וכאשר מוריד אותה, נאמר בו כל הכורע כורע בברוך. שצריך להוריד עד אין תכלית, ולא יפסיק ממנו לא למעלה ולא למטה. לזמנין הוא בעלה ו' בצדיק, בששת פרקים של שתי שוקיים, יורד אליה בשתי שוקיים. לזמנין הוא בעלה ו' בשתי זרועות, ששת פרקים, שהיא עולה אליו בשתי זרועות. לזמנין הוא בן אבא ואמא, בן י"ה, צריך להעלות למעלה לה', וכאשר עולה לשם, לפתעים הוא בהיפוך ו' בין י' י', כגוון זה: א, צריך להעלות אותה, לגבי מה שנאמר בה" "אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה" , וכאשר היא עולה למעלה, בראש כל הראשים היא עולה, ובגללה המלאכים אומרים

דף כד ב

אי"ה מקום כבודו, וכאשר עולה ל-א' כמו זה א, היא תג בראש ה-א', עטרה על ראש הכת"ר. וכאשר יורדת נקודה למטה ומתעטרת, יורדת בו כגוון הזה א' (נ"א: קמץ). וכאשר עולה נקראת תג בסוד הטעמים, וכאשר יורדת נקראת נקודה, וכאשר מתייחד עמה היא ז', כלולה ממנו אות ברית שהיא השביעית מהכול. ובודאי אבן זו היא בניין כל העולמות, ומשום כך: "אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ" , היא מידה בין כל ספירה וספירה, שכל ספירה (נ"א: וכל ספירה) בה עולה לעשר, שיעור שלה, ובה (נ"א: ו' בה) נעשית אמה, עשר אמות אורך בין כל ספירה וספירה, וסוד הדבר "עֶשֶׂר אַמּוֹת אֹרֶךְ הַקָּרֶשׁ" , ובין הכול מאה, הוא י' בין פרק ופרק, עשר פעמים עולה למידת מאה אמה.

כל מידה ומידה נקראת עולם, והן י"ו שיעור ומידה, ו' שקל, י' מידה שלה, ושיעור המידה חמש אמות אורך וחמש אמות רוחב, והן כנגד שיעור כל רקיע, שמהלך ת"ק אורכו ות"ק רוחבו, והן ה' ה', הרי לך שיעור קומה באותיות ה'. שאות ו' היא רקיע השמים, חמש רקיעים שלה, ה' אלו נקראו ה' שמים, ה' חמש רקיעים שכלולים בשמים, חמש עליונים שמי השמים, והם ה' ה' חמש בחמש, ו' רקיע שישי להם, י' שביעי להם, שבעה בשבעה ועולים י"ד, וכך הן ארצות שבע על גבי שבע כקליפות בצלים, וכולם רמוזים בשתי עיניים. י' נקרא עולם קטן, ו' עולם ארוך, וכל מי שרוצה לשאול שאלות לגבי עולם ארוך, צריך להאריך בו, וכל מי ששואל בעולם קצר צריך לקצר, ועל זה פירשו במקום שאמרו לקצר אין אדם רשאי להאריך, לקצר בתפילות "אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ" , בנקודה של י', להאריך ולהתנפל "וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי יְהֹוָה כָּרִאשֹׁנָה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה" , הכול מ' ם', י' נקודה באמצע נעשה מי"ם ממצד של חסד, צריך להאריך בתפילה. ובשם הקדוש ועולה ה' ברביע להאריך בתנועה זו, שהוא סוד התקיעה, לקצר מצד השברים, בינוני לא בקצור ולא בארוך, בתרועה בעמוד האמצעי, שהיא שלשלת של שניהם, שקל הקודש, כנגד רביע שעולה הוא חולם, שברים כנגד שב"א. זה רוצה להעלות את הקול, וזה רוצה להוריד אותו, ומשום כך הם שברים. בחשאי שכינה תחתונה, וקול לא יישמע, כמו שאתה אומר: "וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ" , תרועה זו שלשלת אוחזת בשניהם, ויש כגוון רקיע המאריך בו את התיבה, והיא נקודה חיריק, כגוון החולם, אין נקודה שאין כגוון שלה בטעמים, סגול לגבי סגולתא, שב"א לגבי זקף גדול, כולם תמצא אותם נקודות לגבי טעמים, למי שיודע סודות נסתרים. פתח ואמר: זרקא מקף שופר הולך סגולתא, (פתח נקודת ימין ה' מלך, נקודת סגול שמאל ה' מלך, באמצעיתא ה' ימלוך, למטה, רבי אחא אמר: ה' מלך זה עולם עליון, ה' מלך זה תפארת, ה' ימלוך זה ארון הברית).

"אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ" , הרי פירשוהו, כל מקום שכתוב "אֵלֶּה" פוסל את הראשונים, ואלו תולדות של תהו שנרמזו במקרא השני "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ" , ואלו הם שנאמר, שהקדוש ברוך הוא ברא עולמות ומחריבם, ומשום כך הארץ הייתה תוהה ובוהה, איך ברא הקדוש ברוך הוא עולמות כדי להחריבם? טוב היה שלא לברוא אותם. אלא ודאי כאן יש סוד, מהו זה "ומחריבן"? שהקדוש ברוך הוא לא ישמיד מעשי ידיו, ולא עוד אלא שזה השמים נאמר בהם: "כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ" אם כן הקדוש ברוך הוא עושה ומוחה? אלא סוד הדבר כך הוא, שהקדוש ברוך הוא ברא העולם ובראו בתורה כמו שפירשוהו בראשית, שנאמר בה "ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ" , ובאותו ראשית ברא את השמים ואת הארץ, והיא סומכת אותם בו, משום שברית כתוב בו בראשית, ונאמר בו "אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה" , ואלו הם שנאמר בהם "הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה'" , והיא ארץ החיים הכלולה משבע ארצות, שעליהן אמר דוד המלך: "אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי יְהֹוָה בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים" . וברא שמים וארץ

דף כה א

אחריו על תה"ו, ואין שם יסוד שהוא ברי"ת שסומך אותם, משום כך הקדוש ברוך הוא רצה לתת את התורה לאומות העולם, עובדי כוכבים ומזלות, שהיא ברית מילה ממש, ולא רצו לקבל אותה. ונשארה הארץ חרבה ויבשה, וזהו "יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה" . "יִקָּווּ הַמַּיִם" זו התורה. "אֶל מָקוֹם אֶחָד" אלו ישראל, משום שנשמותיהם תלויות מאותו מקום שנאמר בו "בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ" . "כְּבוֹד ה'", שכינה תחתונה, "מִמְּקוֹמוֹ", שכינה עליונה. וכיון שנשמותיהם משם, שורה עליהם ה', ונאמר בהם: "כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ" . וזהו "יִקָּווּ הַמַּיִם... אֶל מָקוֹם אֶחָד" . והתורה היא יישובו של העולם, ואומות העולם, עעכו"ם שלא קיבלו אותה, נשארו חרבים ויבשים. וזהו שהקדוש ברוך הוא ברא עולמות ומחריבם . אלו שלא שומרים מצוות התורה, לא שישמיד הוא את מעשיו כמו שחושבים בני אדם. ולמה ישמיד אותם לבניו שנאמר בהם "בְּהִבָּרְאָם"? ב-ה' בראם. ואלו הם המתגיירים מאומות העולם, בגללם נפלה ה' הקטנה של אברהם באלף החמישי שהוא ה', שהוא חרב ויבש. חרב בבית ראשון ויבש בבית שני. משה, משום שרצה להכניס גרים תחת כנפי השכינה, וחשב שהיו מאלו שנבראו ב-ה', ונתן בהם את ה' של אברהם, גרמו לו ירידה, כמו שאתה אומר: "לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ" . ומשום שלא קיבלו את האות ה' ביראה של י' ובאהבה של ה', ירד הוא מדרגתו שהיא ו', והאות ו' ירדה עמו, כדי שלא יאבד ביניהם, שעתיד הוא בסוד הגלגול להתערב ביניהם בגלות בין הערב רב, שהן נשמותיהם מצד אלו שנאמר בהם: "כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ" . ואלו הם שלא רצה נח רחמים עליהם, ונאמר בהם: "וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ" . משום שהיו מאלו שנאמר בהם "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק" . ומשה לא נשמר מהם, והפיל ה' ביניהם, ומשום כך הוא לא ייכנס לארץ ישראל עד שתשוב ה' למקומה, ומשום כך ירד הוא מדרגתו. וירדה בו ו', ומשום כך ה' נפלה. ו' יקים אותה, ו' של משה, ומשום שה"א קטנה, ה' של אברהם שהיא של "בְּהִבָּרְאָם", ההקטנה היא בגללה. נאמר בו "מוֹלִיךְ לִימִין מֹשֶׁה" , והוציא אותה משם בכוח של ו', והביא אותה עמו, מיד שרתה עליו י"ה. ונשלמה השבועה. "כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַה'" . מהו "מדֹר דֹר"? זה משה, שנאמר בו: "דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא" , והרי הפירשוהו, שאין דור פחות מששים ריבוא, וזה משה שנאמר בו שאישה אחת ילדה ששים ריבוא בכרס אחת.

וחמישה מינים הם בערב רב, והם (סימן: נג"ע ר"ע): נפילים, גיבורים, ענקים, רפאים, עמלקים. ובגללם נפלה ה' הקטנה ממקומה, בלעם ובלק מצד עמלק היו, קח ע"ם מן בלעם, ל"ק מן בלק, נשאר בב"ל, "כִּי שָׁם בָּלַל יְהֹוָה שְׂפַת כׇּל הָאָרֶץ" , ואלו הם שנשארו מאלו שנאמר בהם: "וַיִּמַח אֶת כׇּל הַיְקוּם" . ומאלו שנשארו מהם בגלות הרביעית, הם מנהיגים בקיום בעלי כוח רב, והם עומדים על ישראל ככלי חמס, ועליהם נאמר: "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם" , אלו הם עמלקים.

נפילים עליהם נאמר: "וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה" . ואלו הם המין השני, מאלו הנפילים מלמעלה, שכאשר רצה הקדוש ברוך הוא לעשות את האדם, שאמר "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ" , רצה לעשות אותו ראש על העליונים, להיות הוא מופקד על כולם, ולהיות הם מופקדים על ידיו, כדוגמת יוסף שנאמר בו: "וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל הָאָרֶץ" . הם רצו לקטרג עליו, ואמרו: "מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ" . שעתיד לחטוא לפניך, אמר להם הקדוש ברוך הוא: אם אתם הייתם למטה כמוהו, יותר הייתם חוטאים יותר ממנו. מיד "וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם" , חשקו בהן והקדוש ברוך הוא הפיל אותם למטה בשלשלאות, והם

דף כה ב

עז"א ועזא"ל שמהם נשמותיהם של הערב רב, שהם נפילים שהפילו עצמם לזנות אחר נשים שהן טובות, ובגלל זה הפיל אותם הקדוש ברוך הוא מעולם הבא, שלא יהיה להם חלק שם, ונותן להם שכרם בעולם הזה, כמו שנאמר: "וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ" .

גיבורים הם המין השלישי, עליהם נאמר " הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם" , והם מצד של אלו שנאמר בהם "הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר... וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם" , שבונים בתי כנסיות ומדרשות, ומניחים בהם ספר תורה ועטרה על ראשו, ולא לשם ה' אלא לעשות להם שם, זה שכתוב "וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם", ומצד אחר מתגברים על ישראל שהם כעפר הארץ, וגוזלים אותם, ועליהם נאמר: "וְהַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד עַל הָאָרֶץ" .

רפאים הם המין הרביעי, אם יראו את ישראל בדוחק מתרפים מהם, ויש להם רשות להציל אותם ואינם רוצים, ומתרפים מהתורה ומאלו שמשתדלים בה, לעשות טוב עם עובדי כוכבים ומזלות, עליהם נאמר "רְפָאִים בַּל יָקֻמוּ" , בזמן שתבוא גאולה לישראל נאמר עליהם "וַתְּאַבֵּד כׇּל זֵכֶר לָמוֹ" .

ענקים הם המין החמישי, שהם מזלזלים באלו שנאמר בהם "וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶיךָ" , ועליהם נאמר "רְפָאִים יֵחָשְׁבוּ אַף הֵם כָּעֲנָקִים" , שקולים זה לזה, אלו הם שהחזירו את העולם לתוהו ובוהו, וסוד הדבר כשנחרב בית המקדש "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ" . שהיא העיקר והיישוב של העולם, מיד שיבוא אור שהוא הקדוש ברוך הוא, יימחו מן העולם וייאבדו, אבל הגאולה אינה תלויה אלא בעמלק עד שיימחה, שבו השבועה, והרי כבר פירשו זאת.

דבר אחר "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם" , אלו הם שנאמר בהם "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל" , ביום שיימחו אלו, כאילו באותו היום עשה הקדוש ברוך הוא שמים וארץ, זה שכתוב "בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם" . באותו הזמן יהיה הקדוש ברוך הוא עם שכינתו, ויתחדש העולם, זה שכתוב "כִּי כַאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם הַחֲדָשִׁים וְהָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה" , זה הוא "בְּיוֹם עֲשׂוֹת".

באותו הזמן "וַיַּצְמַח ה' אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כל עֵץ נֶחְמָד" , אבל לפני כן עד שיימחו אלו לא יורד מטר התורה, וישראל שדומים לעשבים ולאילנות לא יצמחו, וסוד הדבר: "וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה" , בגלל "וְאָדָם אַיִן", שהם ישראל בבית המקדש, "לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה" בקורבנות.

דבר אחר "וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה" , זה משיח ראשון "טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ". "וְכל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח", זה משיח שני. ולמה? בגלל שאין את משה לשרת את השכינה, שעליו נאמר "וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה". וסוד הדבר: "לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה" זה משיח בן דוד. "וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו" זה משיח בן יוסף. "עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה" זה משה. ההגימטריה של זה כזה, "וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים", אותיות ולוי קהת.

דבר אחר "וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה" , אלו הצדיקים שהם מצד צדיק חי עולמים, שי"ח אותיות ש' ח"י, ש'. שלושה ענפים של האילן, והם שלושת האבות, ומין חי עולמים. לשון אחר: "וְכל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה", ע"ב שי"ן. שלושה עלים שהם ש' יאהדונה"י, והם ע"ב ענפים שתלויים בהם כחשבון ע"ב, כולם לא מתאחדים במקום שהיא השכינה, עד שיבוא ההוא שנקרא אד"ם, שהוא יו"ד ה"א וא"ו ה"א. וזה הוא "וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה". ובגלל זה נאמר בו "וְכל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח", עד שיצמח צדיק. וממנו "אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח" , שנאמר בו: "וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה" . ותלמידי חכמים שהם דשאים לא צומחים בגלות, עד ש"אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח". וזה משה, שנאמר בו: "תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ" , שלא יהיה מי שדורש את השכינה כמוהו, ובגלל זה "וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד", ומיד שהוא יבוא, מיד "וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ"

דף כו א

אותיות א"ד מן השם אדנ"י, בגימטריה ו' ונעשה בה אדון כל הארץ, מיד: "וְהִשְׁקָה אֶת כׇּל פְּנֵי הָאֲדָמָה" . ממנו מושקים ישראל למטה, בשבעים פנים של התורה.

פירוש אחר: "וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ" , תרגומו: וענן יעלה מן הארץ, אותה שנאמר בה: "כִּי עֲנַן יְהֹוָה עַל הַמִּשְׁכָּן" , ובו מושקים תלמידי חכמים בארץ באותו הזמן. "וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם" , אלו ישראל. באותו הזמן הקדוש ברוך הוא מצייר אותם בציורים של העולם הזה ושל העולם הבא, "וַיִּיצֶר" באותו הזמן הקדוש ברוך הוא מכניס אותם בשמו, בציור של שתי האותיות יו"ד, י' י', והאות ו' ביניהן, שהן עולות בגימטריה של שם ה'. ויהיו מצוירים בפניהם בשתי יו"דין, באף שלהם באות ו', ומשום כך אמר הכתוב: "כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ " . אלו הם הציורים של השם הקדוש. ויהיו מצוירים בפניהם בשני לוחות יקרים שהם י' י', שהאות ו' חקוק עליהם. ועוד צייר אותם לכל דור בבת זוגו העליונה, שהיא י"ה, והם ו', הייחוד של שניהם, וצייר אותם באלה של הציור שלמעלה, שהוא ישראל, העמוד האמצעי, הכלול מהשכינה העליונה והתחתונה, שהן קריאת שמע של ערבית וקריאת שמע של שחרית. ועליהם נאמר "עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי" . ומיד באותו הזמן נטע אותם, את ישראל, בגן עדן הקדוש, זהו שכתוב "וַיִּטַּע ה' אֱלֹהִים" , אבא ואמא. "גַּן", זו השכינה התחתונה. "עֵדֶן", זו האמא העליונה. "אֶת הָאָדָם", זה העמוד האמצעי. היא תהיה המטע שלו, בת זוגו, ולא תזוז ממנו לעולם ותהיה התענוג שלו. וישראל, הקדוש ברוך הוא נטע אותם באותו הזמן נטיעה קדושה בעולם, כמו שנאמר: " נֵצֶר מטעי מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר" .

"וַיַּצְמַח ה' אֱלֹהִים" , אבא ואמא. "כל עֵץ נֶחְמָד", זה צדיק. "וְטוֹב לְמַאֲכָל", זה העמוד האמצעי. שבו מזומן המזון לכול, שהכול נמצא בו, ואין הצדיק מתפרנס אלא ממנו, והשכינה ממנו, ואינם צריכים לתחתונים, אלא כולם ניזונים למטה על ידו. שכן בגלות לא היה לשכינה ולח"י עולמים מזון אלא בשמונה עשרה ברכות של התפילה, אבל באותו הזמן הוא יהיה המזון לכול.

"וְעֵץ הַחַיִּים" , שהוא אילן החיים, יהיה נטוע בתוך הגן, שנאמר בו: "וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם" . והשכינה, לא ישלוט עליה אילן הצד האחר שהם הערב רב, שהם עץ הדעת טוב ורע, ולא תקבל בה עוד טמא, זהו שכתוב: "ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר" . ובגלל זה אין מקבלים גרים לימות המשיח, ותהיה השכינה כגפן שאינה מקבלת נטיעה ממין אחר, וישראל יהיו "כׇּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה" , ויחזור עליהם היופי, שנאמר בו: "הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל" . ועץ הדעת טוב ורע נדחים מהם, ולא מתדבקים ולא מתערבים בהם, שהרי נאמר בישראל: "וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ" , שהם הערב רב, וגילה להם הקדוש ברוך הוא שביום אכלך ממנו גרמו שאיבדו ב' אובדנים, שהם בית ראשון ובית שני. וזהו כי ביום אכלך ממנו מות תמות ב' פעמים. והם גרמו שהצדיק יחרב ויבש, בבית ראשון שהיא שכינה עליונה, ובבית שני שהיא שכינה תחתונה, זהו: "וְנָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ" , ונהר זה, יחרב בה' תחתונה, משום שנסתלקה ממנו הנביעה של י' לאין סוף. ומיד שיצאו ישראל מן הגלות עם קדוש לבד, מיד נהר שהיה חרב ויבש, נאמר בו ונהר יוצא מעדן זו ו' להשקות את הגן, ונהר זה עמוד האמצעי, יוצא מעדן זו אמא עליונה, להשקות את הגן זו שכינה תחתונה, שבאותו זמן נאמר במשה ובישראל: "אָז תִּתְעַנַּג עַל ה'" , בענ"ג שהוא ע' עדן נ' נהר ג' גן, ויתקיים המקרא: "אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה" .

דף כו ב

שר לא נאמר אלא ישיר, ויתהפך לערב רב ענ"ג לנג"ע, ולאומות העולם כעין המקרה של פרעה והמצרים שפרח בהם שחין אבעבועות, אבל לישראל יהיה ענ"ג, וזהו: "וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן" .

"וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים" . שהם: חסד זרוע ימין, ובאותו זמן הרוצה להחכים ידרים ומחנה מיכא"ל, מושקים ממנו, ועמו מטה יהודה ושני שבטים. גבורה זרוע שמאל, ובאותו זמן הרוצה להעשיר יצפין , ומחנה גבריא"ל מושקים ממנו, ועמו מטה דן ושני שבטים. נצח ירך ימין ומנו מושקים מחנות נוריא"ל, ועמו מטה ראובן ושני שבטים עמו. הוד ירך שמאל שעליה נאמר ליעקב: "וְהוּא צֹלֵעַ עַל-יְרֵכוֹ" , וממנו מושקים מחנות רפא"ל, שהוא ממונה על רפואת הגלות, ועמו מטה אפרים ושני שבטים.

דבר אחר, "וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים" אלה הם ארבעה שנכנסו לפרדס. אחד נכנס בפישו"ן, שהוא פי שונה הלכות. השני נכנס בגיחו"ן ושם הוא קבור ההוא שנאמר בו: "כֹּל הוֹלֵךְ עַל גָּחוֹן" , גבריא"ל גבר אל, עליו נאמר: "לְגֶבֶר אֲשֶׁר דַּרְכּוֹ נִסְתָּרָה וַיָּסֶךְ אֱלוֹהַּ בַּעֲדוֹ" , ולא ידע איש את קבורתו, עד היום הזה שנתגלה שם, וזהו רמז, ולחכימא ברמיזא, ולחכם ברמז. השלישי נכנס בחדק"ל, חד קל, וזו לשון חדה, קול לדרשה. הרביעי נכנס בפר"ת, שהוא המוח שיש בו פריה ורביה. בן זומא ובן עזאי שנכנסו בקליפות התורה, היו לוקים בהן, רבי עקיבא שנכנס במוח, נאמר בו שנכנס בשלום ויצא בשלום.

(אמר רבי אלעזר: אבא, יום אחד הייתי בבית המדרש, ושאלו החברים מהו זה שאמר רבי עקיבא לתלמידיו כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים, שמא תסכנו עצמכם . שכתוב: "דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי" . בתוך כך, הנה זקן הזקנים ירד, אמר להם: רבנן, במה אתם עוסקים? אמרו לו: ודאי בזה שאמר רבי עקיבא לתלמידיו כשתגיעו לאבני שיש וכו', אמר להם: ודאי סוד עליון יש כאן, והרי פירשוהו בישיבה של מעלה, ובשביל שלא תטעו ירדתי אליכם, ובשביל לגלות סוד זה ביניכם, שהוא סוד עליון טמון מבני הדור. בוודאי אבני שיש טהור הן, שמהן מים טהורים יוצאים והן רמוזות באות א', ראש וסוף, ו' שהוא נטוי ביניהן הוא עץ החיים, מי שאוכל ממנו וחי לעולם, ואלו ב' היודי"ן הן רמוזות ב"וַיִּיצֶר" , והן שתי יצירות, יצירה של עליונים ויצירה של תחתונים. והן חכמה בראש וחכמה בסוף, תעלומות חכמה, ודאי הן תעלומות מחכמה עליונה שמתחת לכתר עליון. והן כנגד ב' עיניים, שבהן שתי דמעות ירדו לים הגדול, ומדוע ירדו? בגלל שהתורה משני לוחות אלו, שמשה הוריד לישראל, ולא זכו בהן ונשברו ונפלו, וזה גרם לחורבן בית ראשון ושני. ומדוע נפלו? בגלל שפרחה ו' מהן, שהיא ו' של "וַיִּיצֶר", ונתן להם אחרים מצד עץ הדעת טוב ורע, שמשם ניתנה התורה באיסור והיתר, מימין חיים, ומשמאל מוות. ובגלל זה אמר רבי עקיבא לתלמידיו, כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים, לא תהיו משווים אבני שיש טהור (נ"א: שהן ב' יודי"ן של וייצר, חכמה עליונה וחכמה תחתונה), לאבנים אחרות, שהן חיים ומוות, שמשם: "לֵב חָכָם לִימִינוֹ וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ" . לא עוד אלא אתם תסכנו עצמכם, בגלל שאלו של עץ הדעת טוב ורע הן בפירוד, ואבני שיש טהור הן בייחוד בלי פירוד כלל, ואם תאמרו שהרי נסתלק עץ החיים מהן ונפלו ויש פירוד ביניהן, "דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי" , שהרי אין שם פירוד למעלה, שאלו שנשברו מאותן היו, באו לנשק

דף כז א

פרח ונסתלק מהם)

דבר אחר, "וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן" , בוודאי שלמעלה, בעץ החיים, שם אין קליפות זרות זהו שכתוב: "לֹא יְגֻרְךָ רָע" . אבל בעץ שלמטה יש קליפות זרות בוודאי, והוא נטוע בגינת העדן של זעיר אנפין. שהוא חנוך מטטרו"ן. שבגן העדן של מעלה של הקדוש ברוך הוא, אין שם עקמומיות, להיות שם נפתל ועקש ובגלל זה "וְנָהָר יֹצֵא". יכול לומר במטטרו"ן "יֹצֵא מֵעֵדֶן", מהעידון שלו להשקות את הגן, הגן שלו, הפרדס שלו ששם נכנסו בן עזאי ובן זומא ואלישע. והקליפות שלו מצד זה טוב, ומצד זה רע. וזהו איסור והיתר, כשר ופסול, טומאה וטהרה.

קם זקן אחד ואמר: רבי, רבי, כך הוא בוודאי אבל עץ חיים לא נקרא הוא, אלא כך הוא סוד הדבר: "וַיִּיצֶר" יצירה אחת של טוב, ויצירה אחת של רע, זהו עץ הדעת טוב ורע. עץ זה הוא אדם קטן, מצד החיים ממנו, ומצד המוות ממנו. שם שתי היצירות שלו, שהן איסור והיתר. ועליו נאמר: "וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה" .

"וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים" , זו השכינה העליונה, עדן, תשובה. ועליה נאמר: "וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן" . זהו העמוד האמצעי, הגן הוא השכינה התחתונה. שלושה דרגות הם: נשמה, רוח, נפש לגביו, ובהם: "וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה" . שהוא מפיו ממש, נקרא לשכינה שהיא נשמת חיים, מיד כשאמר מילים אלו, עלה למעלה. אמר רבי שמעון: חברים, בוודאי מלאך הוא היה, ובוודאי סיוע יש לנו מכל מקום.

פתח וקרא אחריו: "וַיִּקַּח ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן" . "וַיִּקַּח", מאיפה לקח אותו? אלא לקח אותו מארבעת היסודות, שנאמר בהם: "וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים" . הפריש אותו מהם, והניח אותו בגן העדן, כעין זה עושה הקדוש ברוך הוא לאדם שנברא מארבעה יסודות. בזמן שהוא שב בתשובה ומתעסק בתורה, הקדוש ברוך הוא לוקח אותו משם, ועליהם נאמר "וּמִשָּׁם יִפָּרֵד", מפריש את נפשו מהתאווה שלהם ומניח אותו בגן שלו, שהיא השכינה. "לְעבְדָהּ", במצוות עשה. "וּלְשמְרָהּ", במצוות לא תעשה. אם זכה לשמור אותה, הוא יהיה ראש על ארבעת היסודות. ונעשה נהר שמושקים על ידו, ולא על ידי אחר, ונודע בו שהוא אדון ושליט עליהם. ואם עבר על התורה, מושקים ממרירות של האילן הרע שהוא יצר הרע.וכל האיברים שהם מארבעת היסודות, נאמר בהם: "וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם" . "וַיְמָרְרוּ", במרירות של המרה. ולגבי האיברים הקדושים של הגוף שהם מצד הטוב, עליהם נאמר: "וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה" .

כעין זה אמרו בעלי המשנה: "וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה" , בקושיות. "וּבְחֹמֶר", בקל וחומר. "וּבִלְבֵנִים", בליבון ההלכה. "וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה", זו הברייתא. "אֵת כָּל עֲבֹדָתָם", זו המשנה. אם שבים בתשובה, נאמר בהם: "וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ" , וזהו עץ החיים, ובו "וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם", וזהו משה משיח, שנאמר בו: "וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי" . מטה זה מטטרו"ן, מצדוחיים ומצדו מוות. כשאשר מתהפך למטה הוא עזר מצד הטוב. וכאשר מתהפך לנחש הוא כנגדו, מיד : "וַיָּנָס מֹשֶׁה מִפָּנָיו" . והקדוש ברוך הוא מסר אותו בידו של משה, והיא התורה שבעל פה שיש בה איסור והיתר. מיד שהִכה בו בסלע, לקח אותו הקדוש ברוך הוא בידו, ונאמר בו: "וַיֵּרֶד אֵלָיו בַּשֵּׁבֶט" " להכות אותו בו והשבט הוא יצר הרע, הנחש, והכל נמצא בגלות בגללו. ועוד "וּמִשָּׁם יִפָּרֵד" , אשרי הוא האדם שמשתדל בתורה שבזמן שלוקח אותו הקדוש ברוך הוא מהגוף הזה מארבעה יסודות, הוא נפרד משם והולך להיות ראש לארבעה.

דף כז ב

ונאמר עליהם "עַל כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךָ" .

"וַיְצַו ה' אֱלֹהִים" , הרי פירשוהו שאין צו אלא עבודה זרה, שמשם אלוהים אחרים, והיא בכבד, שממנו "תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה" , שהיא עבודה זרה לו. והכבד כועס, והרי פירשו שכל הכועס כאילו עובד עבודה זרה, וזהו "וַיְצַו". "עַל הָאָדָם", זו שפיכות דמים, כמו שאתה אומר: "בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ" . וזו המרה, החרב של מלאך המוות, כמו שאתה אומר: "וְאַחֲרִיתָהּ מָרָה כַלַּעֲנָה חַדָּה כְּחֶרֶב פִּיּוֹת" . "לֵאמֹר", זה גילוי עריות, וזהו הטחול, עליו נאמר: "אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ" . לטחול אין לו פה וגידים, והוא מושקה מעכירות הדם השחור של הכבד, ולא מצאנו לו פה, וזהו "אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ". כל שופכי הדמים מהמרה הם, שהגידים של דם הלב, מיד שרואים את המרה, כולם בורחים מפניה, והעריות כולן מתכסות בחושך, בדם השחור של הטחול. מי שעובר על שפיכות דמים, עבודה זרה וגילוי עריות, גולה נשמתו בכבד, במרה ובטחול, ודנים אותו בגיהנום. ושלושה ממונים עליהם: משחית, אף וחימה. ט"ו עריות הן כחשבון י"ה, ושש אחרות כחשבון ו'. לפני שגלו ישראל בגלות והשכינה עמם, ציווה הקדוש ברוך הוא את ישראל: "וְעֶרְוַת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה" . וזו הגלות היא גילוי ערוות השכינה, זה שכתוב: "וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם" . ועל גילוי עריות גלו ישראל והשכינה בגלות, וזו היא ערוות השכינה. והערווה הזו היא לילי"ת, האם של הערב רב, והערב רב הם העריות שלה, והעריות של ישראל שלמעלה, שעליו נאמר: "עֶרְוַת אָבִיךָ... לֹא תְגַלֵּה" . והם מפרישים בין ה' ל-ה' שלא יתקרב ו' ביניהן, זה שכתוב: "עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ לֹא תְגַלֵּה" , והן השכינה העליונה והתחתונה. שבזמן שהערב רב – שהם (סימן נג"ע ר"ע): נפילים, גיבורים, עמלקים, רפאים, ענקים. בין ה' ל-ה', אין רשות לקדוש ברוך הוא להתקרב ביניהן, וסוד הדבר: "וְנָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ" יחרב ב-ה' העליונה, ויבש ב-ה' התחתונה, כדי שלא יתפרנסו הערב רב מן ו' שהוא עץ החיים, ובגלל זה אין קירוב ל-ו' בין ה' ל-ה', בזמן שהערב רב ביניהן, ואין רשות לאות י' להתקרב ב-ה' השנייה, זה שכתוב: "עֶרְוַת כַּלָּתְךָ לֹא תְגַלֵּה" . והם הפרידו בין ו' ל-ה' העליונה, זה שכתוב: "עֶרְוַת אֵשֶׁת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה" . ש-י' הוא אב, ה' אם, ו' בן, ה' בת. ובגלל זה ציווה לגבי ה' העליונה: "עֶרְוַת אֵשֶׁת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה" . "עֶרְוַת אֲחוֹתְךָ בַת אָבִיךָ" , זו ה' התחתונה. " אֶת-בַּת-בְּנָהּ וְאֶת-בַּת-בִּתָּהּ" , הן ה"א ה"א, שהן תולדות של ה'. "עֶרְוַת אֲחִי אָבִיךָ" , זה יו"ד, שהוא תולדה של אות י', והוא אח לוא"ו. סוף סוף, בזמן שהערב רב מעורבים בישראל, אין קירוב וייחוד באותיות שם ה', מיד שיימחו מן העולם, נאמר באותיות של הקדוש ברוך הוא: "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד" . ובגלל זה אדם, שהם ישראל, יש להם ייחוד בתורה, שנאמר בה: "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ" . והיא הגבירה, מלכות, שמצידה נקראו ישראל בני מלכים. ובגלל זה אמר הקדוש ברוך הוא: "לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂהּ לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ" . זו המשנה, אשתו של אותו נער, והוא (נ"א: והיא) שפחה של השכינה, ואם זכו ישראל היא עזר להם בגלות, מצד ההיתר, הטהור כשר, ואם לא, היא כנגדם, מצד הטמא, הפסול אסור. טהור היתר כשר, הוא יצר הטוב. פסול טמא אסור, הוא יצר הרע. והאישה שיש לה דם טוהר ודם נידה, היא מצד המשנה. היא שווה לו, ואינה בת זוגו, הייחוד שלו, שאין ייחוד עד שהערב רב יימחו מן העולם, ובגלל זה נקבר משה מחוץ לארץ הקדושה, וקבורתו היא המשנה, "וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה" . קבורתו היא המשנה השולטת על הגבירה, שהיא קבלה למשה ולמלך, והגבירה

דף כח א

נפרדת מבעלה בגלל זה "תַּחַת שָׁלוֹשׁ רָגְזָה אֶרֶץ" . "תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ", זהו העבד הידוע. "וְשִׁפְחָה", זו משנה. "וְנָבָל כִּי יִשְׂבַּע לָחֶם", זה ערב רב, עם נבל ולא חכם.

עוד פתח ואמר, וַיִּצֶר ה' אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כׇּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כׇּל עוֹף הַשָּׁמַיִם , אוי לעולם שהם אטומי לב וסתומי עיניים שאינם מסתכלים בסודות התורה, ואינם יודעים שבוודאי חיית השדה ועוף השמים הם עמי הארץ, ואפילו באלו שהם נפש חיה לא נמצא עזר בהם לשכינה בגלות, ולא למשה שהוא עמה, שבכל זמן שגלתה שכינה לא זז ממנה. אמר רבי אלעזר: והרי מי נתן מעשה של אדם בישראל ובמשה? אמר לו: בני ואתה אמרת כך? וכי לא למדת "מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית" ? אמר לו: כך הוא ודאי. ובגלל זה משה לא מת, ואדם נקרא הוא, ובגללו נאמר בגלות האחרונה, "וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר" , אלא כולם כנגדו. וכן עמוד האמצעי נאמר בו "וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר", שיוציא שכינתו מן הגלות, זהו שכתוב "וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ" . ומשה הוא בדיוקנו ממש, שנאמר בו לא מצא עזר כנגדו. באותו זמן "וַיַּפֵּל ה' אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם" . ה' אלוהים, אבא ואמא, תרדמה זו הגלות, שנאמר בו: "וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם" , הטיל אותה על משה. "וַיִּישָׁן", ואין שינה אלא גלות. "וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו", מצלעותיו של מי? אלא מאלו העולמות של הגבירה, לקחו אבא ואמא אחד מהם, והוא הצד הלבן "יָפָה כַלְּבָנָה" . "וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה", זה בשר שנאמר בו "בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר" . בשר של משה אדום ועליו נאמר פני משה כפני חמה, ובגלל זה "יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה" .

פירוש אחר" "וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר" , רצו להגן בה עליו, זהו שכתוב: "וַיִּסְגֹּר ה' בַּעֲדוֹ" {{ממ|בראשית|ז|טז}.

פירוש אחר: "וַיִּסְגֹּר", כמו שאתה אומר (שמות כה, כז) "לְעֻמַּת הַמִּסְגֶּרֶת". מסגרת מתקיימת, שבה הגבירה, "יִהְיֶה סָגוּר שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה".

"וַיִּבֶן ה' אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע" , כאן נרמז סוד הייבום, שאמרו בו: כיוון שלא בנה שוב לא יבנה, זהו שכתוב "אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו" . אבל לגבי הקדוש ברוך הוא נאמר בו: ""וַיִּבֶן ה' אֱלֹהִים", אבא ואימא בונים אותה בשבילו. זהו שכתוב: "בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַ͏ִם ה'" , ו' שהוא הבן של י"ה. אבא ואימא עליהם נאמר: "וַיִּבֶן ה' אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע". "אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם", זה עמוד האמצעי. "וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם", הביא אותה אצל הצלע, שלקח מן ה' את העלם שלו, ועליה נאמר: "וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ נְאֻם ה' חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב" . ובגלל זה בהר הזה ייבנה בית המקדש, על ידי הקדוש ברוך הוא, ויהיה קיים לדורות דורות, ועליו נאמר: "גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן" . שהראשון נבנה על ידי בן אדם, וזה על ידי הקדוש ברוך הוא, ובגלל זה: "אִם ה' לֹא יִבְנֶה בַיִת שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ" . וכן נאמר במשה: "וַיִּבֶן ה' אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע" כמו שאתה אומר "וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן הַשֵּׁנִית" . צלע היא בוודאי מצד החסד הלבן, משם היא נקראת הלבנה. "וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה" , בשר שהוא אדום מצד הגבורה, והיא נכללת בשניהם, באותו זמן "שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי" .

"זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי" , זו השכינה, נערה המאורסת כלפי עמוד האמצעי. נאמר בה: "זֹאת הַפַּעַם", אני יודע שהיא עצם מעצמיי ובשר מבשרי, לזאת ודאי ייקרא אישה, מצד העליון שהיא אמא. "כִּי מֵאִישׁ לֻקְחָה זֹּאת", מצד אבא שהוא האות י', וכן משה בדיוקנו שלו למטה. ובאותו זמן יזכו ישראל כל אחד ואחד לבת זוגו, וזהו שכתוב: "וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם" , וכתיב: "וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם" , ואלו

דף כח ב

אותן נשמות חדשות שעתידות להיות על ישראל, כמו שפירשן: "אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף" , ואז החדשות יבואו, באותו זמן מועברים ערב רב מן העולם, ונאמר בישראל ובמשה כל אחד בבת זוגו: "וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ" , שמועברת ערווה מן העולם, שאלו הם שגרמו לגלות, ערב רב ודאי.

ועליהם נאמר "וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה" , ערום לרע, מכל החיות של אומות העולם עובדי כוכבים ומזלות, והם בניו של נחש הקדמוני שפיתה את חוה, וערב רב ודאי הם היו הזוהמה שהטיל נחש בחוה. ומאותה זוהמה יצא קין, והרג את הבל רועה צאן, שנאמר בו "בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר" , בשג"ם זה הבל, בשג"ם ודאי הוא מש"ה, והרג אותו, והוא היה הבן הבכור של אדם. ועם כל זאת משה, כדי לכסות על ערוות אביו, לקח את בת יתרו, שנאמר בו "וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה" , והרי פירשו, למה נקרא קיני? שנפרד מקין, כמו שאתה אומר "וְחֶבֶר הַקֵּינִי נִפְרָד מִקַּיִן" . ולאחר מכן רצה להחזיר את הערב רב בתשובה, לכסות את ערוות אביו, והקדוש ברוך הוא מחשבה טובה מצרפה למעשה, ואמר לו הקדוש ברוך הוא: מגזע רע הם, הישמר מהם. אלה הם חטאו של אדם, שאמר לו "וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ" , אלה הם חטאם של משה וישראל, ובגללם גלו ישראל בגלות וגורשו משם, זהו שכתוב "וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם" , ואדם הוא ישראל ודאי. ומשה בגללם גורש ממקומו, ולא זכה להיכנס בארץ ישראל, שבגללם עבר על מאמר הקדוש ברוך הוא, וחטא בסלע שהכה בו, שלא אמר לו אלא "וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע" , והם גרמו. ועם כל זאת מחשבה טובה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה, שהוא לא קיבל אותם ונתן בהם אות ברית אלא כדי לכסות ערוות אביו, והקדוש ברוך הוא אמר לו "וְאֶעֱשֶׂה אֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם מִמֶּנּוּ" , ובגללם אמר "מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי" . שהם מזרעו של עמלק, שנאמר בו "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק" . והם גרמו לשבור את שני לוחות התורה. ומיד.

"וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם" , וידעו ישראל כי ערומים הם בגלות של מצרים, שהיו בלי תורה, ונאמר בהם " וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה" . ואיוב בגלל זה אמר פעמיים "עָרֹם יָצָתִי מִבֶּטֶן אִמִּי וְעָרֹם אָשׁוּב שָׁמָּה" . מה שהיה משה, התהפך לערב רב לְשַׁמָּה ולשנינה. "אָשׁוּב שָׁמָּה", כאן רמוז שעתיד לחזור ביניהם בגלות האחרונה, הולך ביניהם לְשַׁמָּה, והוא אמר "ה' נָתַן וה' לָקָח יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָךְ" . ובזמן שנשברו שני לוחות התורה, והתורה שבעל פה, נאמר בהם "וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה" , התכסו בכמה קליפות מהערב רב, בגלל ש"כִּי עֵירֻמִּם הֵם", שלא תתגלה ערוותם, והכיסוי שלהם כנפי ציצית, ורצועות של תפילין, שעליהם נאמר:

"וַיַּעַשׂ ה' אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם" , אבל לגבי ציציות "וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת" , זהו "חֲגוֹר חַרְבְּךָ עַל יָרֵךְ גִּבּוֹר" , וזו קריאת שמע, שנאמר בה "רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם" , זהו "וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת".

"וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהִים" , כאשר קרבו להר סיני, זהו שכתוב "הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ" . וערב רב מתו, והם היו אלו שאמרו למשה "וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן נָמוּת" . ושכחו את התורה, ואלו הם עמי הארץ שנאמר בהם "אָרוּר שֹׁכֵב עִם כל בְּהֵמָה" , מפני שהם מצד אותו הנחש, שנאמר בו "אָרוּר אַתָּה מִכל הַבְּהֵמָה" , והרי כמה תערובות הן רעות, בהמות וחיות. אבל יש תערובת מצד הנחש, ויש תערובת מצד אומות עובדי כוכבים ומזלות, שדומים לחיות ובהמות השדה, ויש תערובת מצד המזיקים, של נשמות

דף כט א

שהרשעים הם מזיקי העולם ממש. ויש ערבוביה של שדים ורוחות, והכול מעורבבים בישראל, ואין בכולם ארור כעמלק, שהוא הנחש הרע אל אחר, הוא גילוי לכל עריות העולם, רוצח הוא, ובת זוגו סם מוות עבודה זרה, והכול סמא"ל, ויש סמא"ל ויש סמא"ל, ולא כולם שווים, אבל אותו צד של הנחש הוא ארור על הכול.

"וַיִּקְרָא ה' אֱלֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה" , כאן רמז לו שעתיד ליחרב בית המקדש, ולבכות בו איכה, זהו שכתוב: "אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד" , א"י כ"ה. ולזמן שיבוא עתיד הקדוש ברוך הוא לבער את כל המינים הרעים מן העולם, כמו שכתוב: "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח" , אז ישוב הכל למקומו, כמו שכתוב: "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד" .

בראשית: למדנו, כל שלמה שנאמר בשיר השירים, במלך שהשלום שלו, במילה מלך סתם, בנקבה. מילה תחתונה בעליונה, וסוד הדבר שירשה התחתונה את העליונה ושניהם כאחד, וזוהי האות בי"ת, שכתוב: "בְּחכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת" . כתוב: "אַפִּרְיוֹן עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מֵעֲצֵי הַלְּבָנוֹן" . "אַפִּרְיוֹן" זהו תיקון העולם התחתון מן העולם העליון, שטרם ברא הקדוש ברוך הוא את העולם היה סתום שמו בו, ולא קיים, עד שעלה ברצון לברוא את העולם, והיה רושם ובונה ולא היה קיים, עד שנתעטף בעטופה אחת של זוהר, וברא את העולם. והוציא ארזים עליונים גדולים. מאותו האור זוהר עליון, ושם מרכבותיו על עשרים ושתיים אותיות רשומות, ונחקקו בעשרה מאמרות, והתיישבו, זהו שכתוב: "מֵעֲצֵי הַלְּבָנוֹן", וכתוב: "אַרְזֵי לְבָנוֹן, אֲשֶׁר נָטָע" . עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה", לו לעצמו, לו לתיקונו, לו להראות כבוד עליון, לו להודיע שהוא אחד ושמו אחד, כמו שאתה אומר: "וְיֵדְעוּ כִּי אַתָּה שִׁמְךָ ה' לְבַדֶּךָ" . במטות קליפותיו, מבצרים ידועים, נוטף לצד זה למעלה, נוטף לימין, נוטה לשמאל, יורד למטה, וכן לארבע זוויות. המלכות נפרשת למעלה ולמטה ולארבע זוויות. להיות נהר אחד עליון יורד למטה ועושה אותו ים גדול, כמו שאתה אומר : "כל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא" . שהרי הוא כונס את הכל ושואב אותו בתוכו, כמו שאתה אומר: "אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים" , ואין שרון אלא מקום הים הגדול, ששואב את כל המים שבעולם, שמוציא ושואב, ומאיר זה בזה בדרכים ידועות, הנחלים כפופים עליו. ואז עליהם כתוב: "בְּחׇכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת" , ועל כן האות בי"ת של בראשית. אבל הבית העליון הגדול הוא יישובו של העולם, ומילה מלך סתם היא הבית התחתון "וְהַמֶּלֶךְ יִשְׂמַח בֵּאלֹהִים" , עליונה, לאחוז בו תחת ראשו, ולקרב אותו בחדווה, להיות הכל אחד. "וְהַמֶּלֶךְ יִשְׂמַח בֵּאלֹהִים", חדוות האור שמוציא, שיוצא בשביל אחד טמיר וגנוז ונכנס בו, בשניים שהם אחד, ועל כן העולם השתכלל בקיום שלם. "וְהַמֶּלֶךְ יִשְׂמַח בֵּאלֹהִים", עולם תחתון שמח בעולם עליון, עמוק, חיים לכול, חיי המלך נקראים, זהו העיקר.

דף כט ב

שהבית בית זה בניין הבית של העולם, ובניין העולם וזה הוא "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" , ב' ראשית, ראשית חכמה, כאשר כונס הכל לתוכו ונעשה ים גדול לשאוב הכל. ים שקפאו מימיו, שואב כל מים של העולם וכונס אותם לתוכו, ומים הולכים ושטים ונשאבים בו, וזה יוצא מתוך העליון, וסימנו של סוד זה: "מִבֶּטֶן מִי יָצָא הַקָּרַח" , שמימיו קפואים בו לשאוב אחרים, זה הקרח ים שקפא, לא נובעים מימיו, אלא בשעה שתוקפו של הדרום מגיע אליו ומקרב אותו עמו, אז מים שהיו קפואים בצד צפון משתחררים ונובעים, שהרי מצד צפון קפואים המים, ומצד דרום משתחררים ונובעים, להשקות את כל אותן חיות השדה, כמו שאתה אומר: "יַשְׁקוּ כָּל-חַיְתוֹ שָׂדָי" . ואלו נקראים הרי בתר, הרי הפירוד, שכולם מושקים כאשר צד דרום מתחיל להתקרב אצלו, ואז מים נובעים, ובכוח עליון זה שנובע, הכל היו בריבוי ובשמחה.

כאשר מחשבה עלתה ברצון, מהנסתר מכל הנסתרים, הגיע מתוכו נהר אחד, וכאשר מתקרבים זה בזה בשביל אחד, שלא נודע למעלה ולמטה, וכאן הוא ראשית הכל, וב' מלך סתם, ומראשית זו השתכלל ודומה זה לזה. "בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם" , והוציא קול מתוכו, וזה נקרא קול השופר, וזהו "בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם", שהוא קול השופר, ושמים שליטים בחיי המלך העליון על הארץ, וסימנך: "בֶּן יִשַׁי חַי עַל הָאֲדָמָה" , שהחיים תלויים בבן ישי, ובהם שליט בכל, והארץ ממנו ניזונת, זהו שכתוב: "וְאֵת הָאָרֶץ", אות ו' שנוספה, להשליט במזונות על הארץ. א"ת למעלה, והוא כוח של כלל עשרים ושתיים האותיות שהוציא א"ת, א' ת', אלהי"ם זה, ונתן לשמים, כמו שאתה אומר: "בַּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ" , וזהו "אֵת הַשָּׁמַיִם", לכלול זה בזה, ולחבר אותם זה בזה, להתקיים כאחד באותם חיי המלך, מלך סתם להיזון ממנו שמים. "וְאֵת הָאָרֶץ", חיבור של זכר ונקבה, שנחקקו באותיות רשומות, וחיי המלך שנמשכו מן השמים, שהשמים נובעים אותם לקיים את הארץ, וכל אוכלוסיתה, וסוד אלהי"ם עליון עשה שמים וארץ לקיום, והוציא אותם כאחד בכוח שלמעלה, ראשית הכל. כעין זה סוד עליון ירד למטה, וזה האחרון עשה שמים וארץ למטה וסוד הכל, ב' שני עולמות הם, ובראו עולמות, זה עולם עליון וזה עולם תחתון, זה כעין זה, זה ברא שמים וארץ, וזה ברא שמים וארץ, ועל זה ב' שני עולמות הם, זה הוציא שני עולמות, וזה הוציא שני עולמות, והכל בכוח של ראשית עליונה, ירד עליון בתחתון, ונתמלא באורח של דרגה אחת השורה עליו, כעין אותו שביל סתום ונסתר וגנוז למעלה, פרט לשביל אחד דק, ודרך אחת, אותו שלמטה, אורח, כמו שאתה אומר: "וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ" , ואותו שלמעלה, שביל דק, כפי שכתוב: " נָתִיב, לֹא-יְדָעוֹ עָיִט" , סוד הכל: "הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ וּבְמַיִם עַזִּים נְתִיבָה" . וכתוב: "בַּיָּם דַּרְכֶּךָ וּשְׁבִילְךָ בְּמַיִם רַבִּים" . עולם עליון כאשר נתמלא, ונתעבר כנקבה המתעברת מן הזכר, הוציא שני בנים כאחד, זכר ונקבה, והם שמים וארץ כעין העליון, שממימי השמים ניזונת הארץ, ומימיו נשפכים בתוכה, אלא שהעליונים זכר והתחתונים נקבה, והתחתונים מן הזכר ניזונים, ומים תחתונים קוראים לעליונים, כנקבה הפתוחה לזכר, ומטילה מים לקראת מי הזכר לעשות זרע. נקבה מן הזכר ניזונת, זהו שכתוב "וְאֵת הָאָרֶץ" בתוספת אות ו' כמו שנאמר כתוב: "שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה" , אותיות נחקקו

דף ל א

במעשה הכל, במעשה עליון ובמעשה תחתון, לאחר מכן נרשמו אותיות ונחקקו במקרא: ב' "בְּרֵאשִׁית בָּרָא" , א' "אֱלֹהִים אֵת", ב' ראשית ברא ודאי כמו שנאמר, בי"ת ברא ודאי בכוח עליון ב' נקבה, א' זכר, כמו ש-ב' ברא ודאי בכוח של מעלה, כך א' הוציא אותיות, השמים, כלל של עשרים ושתיים אותיות. ה' הוציא שמים לתת לו חיים, לחבר אותו לשורשו.

"וְאֵת הָאָרֶץ" , ו' הוציא הארץ, לתת לה מזון ולתקן אותה, ולתת לה כל צרכה הראוי לה, ואת הארץ, שנוטל וא"ו א"ת, כלל של עשרים ושתיים אותיות ומזינות את הארץ, הארץ כוללת אותן לתוכה, כמו שאתה אומר: "כל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם" . וזהו סוד "וְאֵת הָאָרֶץ", שמכנס הכל לתוכו וקיבל אותם. הארץ, נוטלת הארץ, וא"ת זה שמים וארץ כאחד, א"ת השמים סוד של שמים וארץ כאחד, וקיבלה אותם להיות ניזונה מהם. דבר במכותיו שכיחים, קשר העשן בארץ שכיח, כאשר אש מלהטת נמשכת, ומתעורר משמאל, אוחז בה ועולה עשן, כמו שאתה אומר: "וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו ה' בָּאֵשׁ" , זו אש וזה עשן, וכתוב (שם כ, טו) "וְאֶת הָהָר עָשֵׁן" , מתוך שהאש כאשר ירדה, אחוזים זה בזה עשן באש, ואז בצד שמאל עומד הכל, וזהו סוד: "אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם" , בכוח הימין למעלה, כעין זה נעשו שמים שהוא זכר, וזכר מצד הימין הוא בא, ונקבה מצד השמאל. "שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה" . עד כאן נסתלקו דברים שלא לשאול כשלמעלה, שהחכמה השתכללה מאין, ואינה עומדת לשאלה, שסתום ועמוק אין מי שיעמוד בו, כיוון שנתפשט האור העמוק, אורו עומד בשאלה, אף על פי שהוא סתום מכל מה שלמטה, וקוראים לו על פי השאלה "מִי", "מִי בָרָא אֵלֶּה"? וזהו סוד שאמרנו: "מִבֶּטֶן מִי יָצָא הַקָּרַח" , מבטן "מִי" ודאי. אותו שעומד לשאלה, ואין לשאול מה למעלה מה למטה, אלא לשאול מקום שיצאו לדעת, ולא לדעת אותו, שהרי אינם יכולים, אלא עומד לשאלה ולא לדעת בו.

בְּרֵאשִׁית" , ב' ראשית, ראשית מאמר הוא או שנאמר שבראשית הוא מאמר, אלא עד שלא יצא והתפשט כוחו והכל סתום בו, בראשית הוא ומאמר הוא, כיוון שיצא והתפשטו ממנו כוחות, ראשית נקרא, והוא מאמר לבדו, מ"י שאלה, אותו שברא אלה, לאחר מכן כשנתפשט והשתכלל נעשה י"ם, וברא למטה, והכל עשוי כעין אותו ממש של מעלה, זה כנגד זה וזה כעין של זה, ושניהם ב'. כתוב: "עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ" , "בִּמְסִבּוֹ", להתיישב במלכות התחתונה, בסוד של אותה חברות, ותענוג של אותה חביבות שבעדן העליון, באותו שביל שסתום וגנוז ולא נודע, ונתמלאה ממנו, ויצאה בנחלים ידועים. "נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ", זו המלכות התחתונה שבראה עולם למטה כעין של מעלה, ומעלה ריח טוב עליון, לשלוט ולעשות ויכול, ושולט ומאיר באור עליון. בשני גוונים נברא העולם, בימין ובשמאל, בששת ימים עליונים ששת ימים נעשו להאיר, כמו שאתה אומר: "כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ" , ואלו כרו דרכים ועשו שישים נקבים לתהום רבה, ואותם שישים נקבים, להכניס מימי הנחלים לתוך התהום, ועל כן הרי שנינו מששת ימי בראשית נבראו והם היו שלום העולם.

"וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ" , פסולת של קדרים, בתוך כליו שהיו בהתחלה ולא התקיימו, היתה כבר, ולאחר מכן נתקיימה. בארבעים ושתיים אותיות נחקק העולם ונתקיימה, וכולם עטרת השם הקדוש, כאשר מצטרפים עולים למניין זה.

דף ל ב

אותיות למעלה ויורדות למטה, מתעטרות בעטרות בארבעה צדדי העולם ויכול העולם להתקיים, ואלו מתקיימים במעשיו של העולם. רושם הדיו באלו שכיחים, בחותם הטבעת נכנסו ויצאו אות ואות, ונברא העולם, נכנסו לתוך החותם והצטרפו ונתקיים העולם, במכותיו של הנחש הגדול הכו, ונכנסו תחת נקבי העפר אלף וחמש מאות אמות, לאחר מכן תהום רבה היה עולה בחשכה, וחשכה מכסה הכל, עד שיצא האור ובקע בחשכה, ויצא והאיר, שכתוב:"מְגַלֶּה עֲמֻקוֹת מִנִּי-חֹשֶׁךְ וַיֹּצֵא לָאוֹר צַלְמָוֶת" . המים נשקלו במשקל אלף וחמש מאות באצבעות, שלוש טיפות בתוך המשקל, מחציתם לקיום ומחציתם שנכנסו למטה, אלו עולים ואלו יורדים, כיוון שעלו בעליית היד, עמד המשקל בדרך ישר ולא סטה לימין ולשמאל, זהו שכתוב: "מִי מָדַד בְּשעֳלוֹ מַיִם" . הכל היה בה בארץ, נסתר ולא נתגלה, וכוח ותוקף ומים קפואים בתוכה, ולא נמשכו ולא התפשטו, עד שהאיר עליה האור של מעלה, והאור הכה בכליו והותרו כוחותיה, זהו שכתוב: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר" , זהו האור הראשון העליון שהיה מקודם לכן, ומכאן יצאו כל הכוחות והתוקפים, והארץ נתבסמה והוציאה כוחותיה לאחר מכן, כיוון שהאיר וירד, היה מסתלק אורו מסוף העולם ועד סוף העולם, כשסתכל ברשעי העולם נגנז ונטמן ואינו יוצא אלא בשביליו הסתומים שאינם נגלים.

"וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב" , שנינו, כל חלום שעומד בקיום של "כִּי טוֹב", שלום הוא למעלה ולמטה, ראה אותיות כפי דרכיהן כל אחת ואחת, ראה ט', טוב לו טוב לחלומו, שהרי התורה פתחה בה: "כִּי טוֹב", מאיר מסוף העולם ועד סוף העולם, ט' טוב, טוב הוא, טוב האור בשלמות. ט' התשיעית של הכל, אות שמאירה מהראשית העליונה ונכללת בה, ונעשית בסתר של נקודה, סוד של י' שהיא נקודה אחת. ו' מכוחה יוצאת, בה נעשו שמים. כשהסתיים בנקודה אחת ונגנז בפנים, האירה ב', יצאו עליון ותחתון, עליון נסתר, תחתון נגלה. בסוד של שניים, ועומד בכוח של מעלה, וזה הוא טו"ב, אלו שלוש אותיות טו"ב נכללו לאחר מכן בצדיק של העולם, שכולל הכל למעלה ולמטה, כמו שאתה אומר: "אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב" , משום שאור עליון כלול בו, שכתוב: "טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כל מַעֲשָׂיו". "לַכֹּל" כתוב, זהו סתם הדבר, כדי להאיר יום אחד שמאיר לכל, עליון על הכל, עד כאן סתר הדברים.

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" , סוד "רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה" , זו חכמה עליונה שהיא ראשית. ב', בית העולם, להשקות מאותו נהר שנכנס בו, סוד שכתוב "וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן" , ונהר שמכנס הכל מהעומק העליון, ולא פוסקים מימיו לעולמים להשקות את הגן, ואותו עומק עליון, בית ראשון. בראשית, הסתיימו בו אותיות בשביל אחד דקיק שגנוז בתוכו, ומתוך אותו עומק יצאו שני כוחות, שכתוב "אֵת הַשָּׁמַיִם", שמים לא כתוב אלא השמים, מתוך אותו עומק שנסתר מכל. "וְאֵת הָאָרֶץ", הנסתר הזה הוציא את זו הארץ, אבל בכלל השמים הייתה, ויצאו כאחד מתדבקים בצדדיו זה בזה. כשהאירה ראשית הכל, שמים נטלו אותה, והושיבו אותה במקומה, שכתוב "וְאֵת הָאָרֶץ", "וְאֵת" כלל האותיות שהן מא' ועד ת', כשחזרה הארץ לשבת במקומה, ונפרש

דף לא א

מצד השמיים הייתה תוהה ובוהה, להידבק בשמיים כאחד בתחילה, משום שראתה את השמיים מאירים והיא הוחשכה, עד שאור עליון יצא עליה והאיר לה, ושבה למקומה להסתכל בשמיים פנים אל פנים, ואז נתקנה הארץ והתבשמה. יצא אור בצד ימין, וחושך בצד שמאל, והפריש ביניהם לאחר מכן, כדי להיכלל זה בזה, זהו שכתוב: "וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ" , ואם תאמר שהייתה הבדלה ממש, לא, אלא יום בא מצד האור שהוא ימין, ולילה מצד החושך שהוא שמאל, וכאשר יצאו כאחד הפריש ביניהם, וההבדלה הייתה מצדדיו, להסתכל פנים אל פנים, ולהידבק זה בזה להיות הכל אחד, והוא נקרא יום וקורא לו יום, והיא נקראת לילה, כמו שאתה אומר: "וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם" , מהו "וְלַחֹשֶׁךְ"? זה חושך שאחוז בלילה, שאין לה אור מעצמה, ואף על פי שבא מצד האש שהיא חושך, אבל חושך עד שמואר מצד היום, יום מאיר ללילה ולילה לא מאיר עד הזמן שכתוב: "וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר כַּחֲשֵׁיכָה כָּאוֹרָה" .

רבי אלעזר קפץ בתחילה ודרש: "קוֹל ה' עַל הַמָּיִם אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים ה' עַל מַיִם רַבִּים". "קוֹל ה'", זהו קול עליון הממונה על המים, שנמשכים מדרגה לדרגה, עד שמתכנסים למקום אחד בכינוס אחד, אותו קול עליון משלח את אותם המים בדרכיהם, כל אחד ואחד לפי דרכו, כמו הגנן הזה שממונה על המים לשלח אותם לכל מקום ומקום כראוי לו, כך "קוֹל ה'" ממונה על המים, "אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים", כמו שאתה אומר: "וְרַעַם גְּבוּרֹתָו מִי יִתְבּוֹנָן" , זהו הצד שבא מן הגבורה ויוצא ממנה. דבר אחר: "אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים", זה הימין שיוצא ממנו השמאל, "ה' עַל מַיִם רַבִּים". "עַל מַיִם רַבִּים", על אותו עומק נסתר שיוצא ממנו, כמו שאתה אומר: "וּשְׁבִילְךָ בְּמַיִם רַבִּים" .

רבי שמעון יישב את המחלוקת ואמר, פתח את המקרא ואמר, כתוב: "לְעֻמַּת הַמִּסְגֶּרֶת תִּהְיֶיןָ הַטַּבָּעֹת לְבָתִּים לְבַדִּים" , מי היא אותה מסגרת? זהו מקום סגור, שאינו פתוח אלא בשביל אחד דקיק, שנודע בגניזות אליו, ובגללו התמלא ורשם שערים, להדליק נרות, ומשום שהוא מקום גנוז וסתום נקרא מסגרת, וזהו העולם הבא, ואותו העולם הבא נקרא מסגרת. "תִּהְיֶיןָ הַטַּבָּעֹת", אלו טבעות עליונות המתאחדות זו בזו, מים מרוח, ורוח מאש, ואש ממים, כולם מתאחדים זה בזה ויוצאים זה מזה, באלו הטבעות, וכולם מסתכלים כלפי אותה מסגרת, שבה מתאחד לאותו נהר עליון, להשקות אותם, ומתאחדים בו. "בָתִּים לְבַדִּים", אלו הטבעות העליונות, הן בתים ומקומות לבדים שהם המרכבות שלמטה, משום שזה בא מצד האש, וזה מצד המים, וזה מצד הרוח, וכן כולם, כדי להיות מרכבה לארון, ועל כן מי שמתקרב יתקרב באלו הבדים ולא במה שבפנים. לך לך אומרים לנזיר, סביב סביב לכרם אל תקרב, פרט לאותם הראויים לשמש בפנים, להם ניתנה רשות להיכנס לשמש ולקרב, ועל כן כתוב "וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת" .

האות ב' של בראשית גדולה, רבי יוסי שאל אותו ואמר, אלו ששת ימי בראשית ששנינו, מי הם? אמר לו: זהו שכתוב: "אַרְזֵי לְבָנוֹן אֲשֶׁר נָטָע" , כמו שאלו הארזים יוצאים מלבנון, כך גם אלו ששת הימים יוצאים מן בראשית, ואלו ששת הימים העליונים, המקרא פירש אותם, שכתוב: "לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת" , "כִּי כֹל", זה צדיק. "בַּשָּׁמַיִם", זו תפארת. "וּבָאָרֶץ", זו כנסת ישראל. כתרגום: שאוחז בשמיים ובארץ, כלומר שיסוד העולם שנקרא "כֹל", הוא אוחז בתפארת שנקראת שמיים, "וּבָאָרֶץ"

דף לא ב

שנקראת כנסת ישראל. ועל כן בראשית, ב' ראשית, משום שהיא שנייה לספירה ונקראת ראשית, משום שאותו כתר עליון נסתר הוא ראשון, ומשום שאינו נכנס במניין, השנייה היא ראשית, משום כך ב' ראשית. ועוד, כמו שחכמה עליונה היא ראשית, חכמה תחתונה ראשית גם כן הִנה, ועל כן אין להפריד ב' מן ראשית.

בראשית, מאמר קוראים אנו לו, וכך הוא, וששת ימים יוצאים ממנו ונכללים בו, ואלו נקראים כעין אלו האחרים.

"בָּרָא אֱלֹהִים" , זהו שכתוב: "ונהר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן" , מהו "לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן"? להשקות ולקים אותו, ולהשגיח בו בכל מה שצריך.

"אֱלֹהִים", אלהים חיים, שמשמעו: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" .ודאי על ידי אותו נהר כדי להוציא את הכל ולהשקות את הכל. "אֵת הַשָּׁמַיִם", חיבור זכר ונקבה כפי שראוי, לאחר מכן, בו נברא העולם למטה, בו הוא נותן כוח לכל. "אֵת הַשָּׁמַיִם", שמשמעו שהשמים הוציאו את ה-את בכוח הסוד של אלהים חיים, לאחר שראשית הוציא אותו. כיוון שזה הוציא את הכל, והכל התיישב במקומו, כטבעת אחת זו האחרונה, נעשתה ראשית, ובראשית זו הוציא אורות עליונים, והתחיל הנהר, והתחילו המים להמשך לקבל למטה, ועל כן בראשית ודאי ברא אלהי"ם, בו ברא עולם תחתון, בו הוציא אורות, בו נתן כוח לכל. רבי יהודה אמר, על כך כתוב: "הֲיִתְפָּאֵר הַגַּרְזֶן עַל הַחֹצֵב בּוֹ" , שבחו של מי? האם לא של האומן הוא? כך בראשית זו ברא אלהי"ם העליון את השמים, שבחו של מי? של אלהים הוא. אמר רבי יוסי, זה שכתוב: "אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו" . קרובים? קרוב היה צריך לומר. אלא, אלהים עליון, אלהים של פחד יצחק, אלהים אחרון, ומשום כך קרובים. וגבורות רבות הן היוצאות מאחד, וכולן אחד. [עיין בסוף הספר סי' כ"ט מה שחסר כאן]

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר" , וזהו האור שברא הקדוש ברוך הוא בתחילה, והוא אור העין, והוא האור שהראה הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון, והיה רואה בו מסוף העולם ועד סוף העולם. והוא האור שהראה הקדוש ברוך הוא לדוד, והיה משבח ואומר: "מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ" . והוא האור שהראה הקדוש ברוך הוא למשה, וראה בו מן הגלעד ועד דן. ובשעה שראה הקדוש ברוך הוא שעתידים לקום שלושה דורות רשעים, והם: דור אנוש, ודור המבול, ודור הפלגה, כדי שלא ישתמשו בו, ונתן אותו הקדוש ברוך הוא למשה, והשתמש בו שלושה חודשים שנשארו לו מימי עיבורו כמו שאתה אומר: "וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים" . ולאחר שלושה חודשים נכנס לפני פרעה, לקח אותו הקדוש ברוך הוא ממנו, עד שעמד על הר סיני לקבל את התורה, והחזיר לו את אותו האור והשתמש בו כל ימיו, ולא יכלו בני ישראל לקרוב אליו עד שנתן מסווה על פניו, כמו שאתה אומר: "וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו" , והתעטף בו כטלית, זהו שכתוב: "עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה" .

"יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר" , כל מה שנאמר בו "וַיְהִי", הוא בעולם הזה ובעולם הבא. אמר רבי יצחק: האור שברא הקדוש ברוך הוא במעשה בראשית, היה עולה אורו מסוף העולם ועד סוף העולם ונגנז. מה הסיבה שנגנז? כדי שלא ייהנו ממנו רשעי העולם, והעולמות לא ייהנו בגללם, והוא נסתר לצדיקים, לצדיק דווקא.

דף לב א

שכתוב: "אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה" , ואז יתבסמו העולמות, ויהיו כולם אחד, ועד היום שבו יהיה העולם הבא, הוא טמון וגנוז.

אותו האור יצא מתוך החושך שנחקק בקליפותיו של הנקודה הנסתרת מכל, עד מאותו האור שנגנז, נחקק בשביל אחד נסתר אל החושך שלמטה, והאור שורה בו. מהו החושך שלמטה? זהו אותושנקרא "לָיְלָה", שכתוב בו: "וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה" . ועל כך למדנו, מהו שכתוב: "מְגַלֶּה עֲמֻקּוֹת מִנִּי חֹשֶׁךְ"? רבי יוסי אומר: אם תאמר שמתוך החושך הנסתר הדברים נגלים, הרי אנו רואים שנסתרים הם כל אותם כתרים עליונים, ואנו קוראים להם עמוקות, מהו "מְגַלֶּה"? אלא, כל אותם סודות נסתרים עליונים אינם נגלים אלא מתוך אותו החושך, שהוא בסוד הלילה.

בוא וראה, כל אותם דברים עמוקים ונסתרים שיוצאים מתוך המחשבה, והקול נושא אותם, אינם נגלים עד שהמילה מגלה אותם. מהי המילה? זהו הדיבור, ודיבור זה נקרא שבת. ומפני ששבת נקראת דיבור, דיבור של חול אסור בשבת. משום שדיבור זה צריך לשלוט, ולא אחר. ודיבור זה, שהוא בא מצד החושך, מגלה דברים עמוקים מתוכו, וזה המשמעות של "מִנִּי חֹשֶׁךְ" , אותו שבא מצד החושך, שכן כתוב "מִנִּי" בדקדוק.

אמר רבי יצחק: אם כך, מהו שכתוב: "וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ"? אמר לו: האור הוציא את היום, והחושך הוציא את הלילה, לאחר מכן חיבר אותם כאחד והיו אחד, שכן כתוב : "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד" , שהלילה והיום נקראים אחד. וזה שכתוב "וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ", זהו בזמן הגלות, שבו נמצא הפירוד. אמר רבי יצחק: עד כאן הזכר הוא באור והנקבה היא בחושך, ולאחר מכן הם מתחברים כאחד כדי להיות אחד. במה הם נפרדים כדי שיהיה ניכר ההבדל בין האור ובין החושך? נפרדות הדרגות, ושניהם כאחד היו, שהרי אין אור אלא בתוך החושך, ואין חושך אלא בתוך האור, ואף על פי שהם אחד, הם נבדלים בגוונים שלהם.

רבי שמעון אמר: על הברית העולם נברא ומתקיים, שכן כתוב: "אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי" . מהי הברית? זהו הצדיק, יסוד העולם, שהוא סוד הזכור, ועל כן העולם עומד על הברית, יומם ולילה כאחד, שכן כתוב: "אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי". "חֻקּוֹת שָׁמַיִם", שנמשכים ויוצאים מעדן העליון. פתח ואמר: "מִקּוֹל מְחַצְצִים בֵּין מַשְׁאַבִּים שָׁם יִתְּנוּ צִדְקוֹת ה'" . "מִקּוֹל מְחַצְצִים", זהו קול יעקב. "מְחַצְצִים" הוא כמו שאתה אומר: "אִישׁ הַבֵּנַיִם" . "בֵּין מַשְׁאַבִּים", שהוא יושב בין אותם השואבים מים מלמעלה, והוא נוטל משני הצדדים וכולל אותם בתוכו. "שָׁם יִתְּנוּ צִדְקוֹת ה'", שם הוא מקום האמונה להידבק. "שָׁם יִתְּנוּ צִדְקוֹת ה'", שם יונקים צדקות ה' ושואבים. " צִדְקֹת פִּרְזוֹנוֹ בְּיִשְׂרָאֵל", זהו צדיק העולם, שהוא קיים וקדוש, והוא שואב ונוטל את הכל, ומפזר אל הים הגדול את אותם המים העליונים. "בְּיִשְׂרָאֵל", שישראל ירשו את הקיום הזה, ונתן אותו להם הקדוש ברוך הוא כירושת עולמים. כיוון שישראל עזבו אותו, שהיו מלים ולא פורעין, מה כתוב? : "אָז יָרְדוּ לַשְּׁעָרִים עַם ה'" . "יָרְדוּ לַשְּׁעָרִים", אותם שערי צדק; היו יושבים בשערים ולא נכנסים פנימה, ובאותו הזמן:

למדנו: מל ולא פרע את המילה, כאילו לא מל, מפני ששתי דרגות הן: מילה ופריעה, זכור ושמור, צדיק וצדק, זכר ונקבה. אות ברית זהו יוסף, וברית זוהי רחל, וצריך לחבר אותם, ובמה מחבר אותם? כאשר הוא מל ופורע, ומי שמל ואינו פורע, כאילו עשה ביניהם פירוד. -- (עד כאן תוספתא)

דף לב ב

כתוב, ויעזבו בני ישראל את ה', עד שבאה דבורה ועוררה בהם רצון למצווה זו, כמו שכתוב: "בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל" . ועל זה כתוב "חָדְלוּ פְרָזוֹן בְּיִשְׂרָאֵל" . "חָדְלוּ פְרָזוֹן", זהו הפרזון שאמרנו. "חָדְלוּ פְרָזוֹן", ברית הקודש שלא עשו פריעה. "עַד שַׁקַּמְתִּי דְּבוֹרָה שַׁקַּמְתִּי אֵם בְּיִשְׂרָאֵל" , מהו אם? אלא אני הורדתי מים עליונים מלמעלה, לקיים עולמות בישראל סתם, למעלה ולמטה, להראות שהעולם לא מתקיים אלא על ברית זו, וסוד הכל: "וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם" כתוב.

שלושה יוצאים מאחד, אחד בשלושה מתקיים, נכנס בין שניים, שניים יונקים מאחד, אחד יונק לכמה צדדים, אז הכל אחד, זהו שכתוב: "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד" . יום שהערב והבוקר נכללים כאחד, זהו סוד הברית, יומם ולילה, ובו הכל אחד.

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם" , רבי יהודה אמר, שבעה רקיעים הם למעלה, וכולם קיימים בקדושה עליונה, והשם הקדוש בהם נכלל, ורקיע זה הוא באמצע המים, רקיע זה עומד על גבי חיות אחרות, והוא מבדיל בין מים עליונים למים תחתונים. ומים תחתונים קוראים לעליונים, ומרקיע זה שותים אותם, זה הוא שמפריש ביניהם, משום שכל המים בו נכללים, ולאחר מכן מוריד אותם לאותן החיות, והן שואבות משם.

כתוב: "גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם" , "גַּן נָעוּל", שהכל נסתר בו, שהכל נכלל בו. "גַּן נָעוּל", שאותו נהר נמשך ויוצא ונכנס בו, ונכלל ואינו מוציא, וקופאים המים בו ועומדים. מה הטעם? משום שרוח צפון נושבת באותם המים וקפאו, ואינם יוצאים לחוץ עד שנעשה קרח, ואילולא צד דרום שמכה את תוקפו של קרח זה, לא היו יוצאים ממנו מים לעולמים.

ומראה אותו רקיע עליון כמראה קרח שקופא, ומכנס בתוכו את כל אותם המים, כך אותו עליון שעליו, מכנס את כל אותם המים, ומפריד בין מים עליונים למים תחתונים, וזה שאמרנו: "יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם" , באמצע. אין זה כך, אלא יהי כתוב, אותו שהיה ממנו, באמצע המים היה, והוא למעלה שעומד על ראשי החיות.

אמר רבי יצחק, יש קרום באמצע בני מעיו של בן אדם, שהוא מפסיק מלמטה למעלה, ושואב מלמעלה ונותן למטה, כך כעין זה הרקיע הוא באמצע, ועומד על אותן החיות שלמטה, והוא מבדיל בין מים עליונים לתחתונים, בוא וראה, אותם המים התעברו והולידו חושך, ועל סוד זה כתוב: "וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים" .

רבי אבא פתח: "הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו" , "בַמַּיִם", אלו מים עליונים של הכל, שבהם תיקן את הבית, כמו שאתה אומר: "בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת וּבִתְבוּנָה יִתְכּוֹנָן" . "הַשָּׂם-עָבִים רְכוּבוֹ" , רבי ייסא הזקן נחלק: "עבים", ע"ב י"ם, עב שהוא חושךשמאל, שעומד על ים זה. "הַמְהַלֵּךְ, עַל-כַּנְפֵי-רוּחַ", זו הרוח של המקדש העליון, וסוד זה: "שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב" . כתוב: "וַיִּרְכַּב עַל-כְּרוּב וַיָּעֹף" , "וַיִּרְכַּב עַל-כְּרוּב", אחד, לאחר מכן התגלה, "וַיֵּדֶא עַל-כַּנְפֵי-רוּחַ", ועד שזה מתעורר, לא מתגלה בזה.

רבי יוסי אמר: כתוב: "וּמַיִם תִּכֵּן בְּמִדָּה" , במידה ממש תיקן אותם, כאשר הגיעו לתוכה, והם תיקונו של העולם, כאשר הגיעו מצד הגבורה. אמר רבי אבא: כך היו הראשונים אומרים, כשהיו מגיעים למקום הזה, רוחשות שפתותיהם של חכמים ואינם אומרים דבר, כדי שלא ייענשו. רבי אלעזר אמר: אות ראשונה של האותיות. הייתה שטה על פני הקשר הטהור והתעטרה מלמטה ומלמעלה, ועלתה.

דף לג א

וירד והמים נחקקו בחקיקותיהם, ומתיישבים במקומותיהם, ונכללו זה בזה, כן האותיות כולן כלולות זו בזו, ומתעטרות זו בזו, עד שנבנה עליהן הבניין והיסוד, וכאשר נבנו כולן והתעטרו היו מים עליונים מתערבים במים תחתונים, והוציאו את בית העולם. ועל זה ב' נראתה בראש, ומים עולים ויורדים עד שהרקיע הזה היה, והפריד ביניהם.

ומחלוקת הייתה בשני, שבו נברא גיהנום, שהוא אש דולקת, כמו שאתה אומר: "אֵשׁ אֹכְלָה הוּא" , ועתיד לשרות על ראשיהם של הרשעים. אמר רבי יהודה, מכאן כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים, שהרי כאן מחלוקת שהיא לשם שמים הייתה, ושמים בזה התקיים לאחר מכן, שכתוב "וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם" .

בהבדלות שבמעלות, במקומם הם מצויים ומתקיימים, שהרי שנינו, כתוב: "וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים" בדקדוק, שהרי הוא רקיע שמבדיל בתוך האמצע.

בוא וראה, כתוב לאחר מכן: "יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד" , "מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם" ממש. "אֶל מָקוֹם אֶחָד", למקום שנקרא אחד, והוא הים התחתון, שהרי הוא משלים לאח", ובלעדיו לא נקרא אחד, ומשמעות הדבר שכתוב "יִקָּווּ", שבו מתכנסים כל המים, כמו שאתה אומר: "כׇּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם".

רבי ייסא אמר: "אֶל מָקוֹם אֶחָד", זהו המקום שכתוב בו: "וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט" , שהרי הוא נוטל את הכל ומשפיע אל הים, ובזה נתקנה הארץ, שכתוב: "וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה", זוהי הארץ, כמו שאתה אומר "יִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ" . מדוע היא נקראת יבשה? אמר רבי יצחק, זהו שכתוב: " לֶחֶם עֹנִי" , לחם עני כתוב, ובגלל שהיא לחם עני, היא נקראת יבשה, ושואבת לתוכה את כל המים של העולם, והיא עצמה יבשה היא. עד שהמקום הזה ממלא אותה, ואז זורמים המים דרך אותם המקורות, "וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים", זהו בית כינוס המים של מעלה, ששם מתכנסים כל המים, ומשם הם זורמים ויוצאים.

אמר רבי חייא: "מִקְוֵה הַמַּיִם", זהו צדיק, שכאשר הגיע אל מקוה המים, כתוב "וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב" . וכתוב: "אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב" . רבי יוסי אמר, עם ישראל הוא המקוה, שכתוב: "מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל ה'" {{ממ|ירמיהו|יז|יג}, רבי חייא אמ: זהו הצדיק, וזהו שכתוב: "קָרָא יַמִּים", משום שאת הנחלים והמעיינות והנהרות, את כולם הוא נוטל, והוא המקור של הכל, והוא נוטל את הכל, ובגלל זה ימים. ועל זה: "וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב", וכתוב: "אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב".

ובגלל שנרשם, הוא הבדיל בין היום הראשון לשלישי, ולא נאמר כי טוב ביניהם, שהרי ביום השלישי עשתה הארץ פירות, מכוחו של אותו הצדיק, שכתוב "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי" . מהו "עֵץ פְּרִי"? זהו עץ הדעת טוב ורע, שהוא עושה ענפים ופירות. "עֹשֶׂה פְּרִי", זהו הצדיק, יסוד העולם.

"לְמִינוֹ", שכל בני האדם שיש להם רוח הקודש, שהוא פרי של אותו האילן, רשום בהם רושם למינם, ומה הוא? ברית קודש, ברית שלום, ובני האמונה למינם, למינם הם נכנסים ואינם נפרדים ממנו. והצדיק הוא עושה פרי, ואותו אילן מתעבר, ומוציא את אותו הפרי למינו, למינו של אותו עושה פרי, כדי שיהיה כמותו. אשרי חלקו של מי שדומה לאמו ולאביו, ועל כן הרושם הקדוש ביום השמיני, כדי שידמה לאמו, וכאשר נפרעת ומתגלה הרושם הקדוש, כדי שידמה לאביו, ועל זה "עֵץ פְּרִי" זו האם. "עֹשֶׂה פְּרִי" זה ברית הקודש, אביו. "לְמִינוֹ", שידמה לו ויירשם בו.

"אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ" , "זַרְעוֹ בוֹ"? זרע בו היה צריך לו לומר! מהו זרעו בו? אלא, זרע ו' ו. "עַל הָאָרֶץ", כך הוא ודאי, שהרי אותו הזרע מושלך על הארץ, אשרי חלקם של ישראל, שהם קדושים ודומים לקדושים. ועל זה ודאי כתוב: "ועמך כולם צדיקים" , כולם צדיקים ודאי, שהרי מאלו יצאו, ולאלו הם דומים, אשריהם הם בעולם הזה ובעולם הבא.

דף לג ב

אמר רבי חייא, כתוב : "עֹשֵׂה אֶרֶץ בְּכֹחוֹ" , מהו "עֹשֵׂה אֶרֶץ"? עשה ארץ היה צריך לו. אלא עושה ודאי תמיד, ומתקן הקדוש ברוך הוא את הארץ הזו. זה הוא הקדוש ברוך הוא למעלה. "בְּכֹחוֹ", זה צדי"ק. "מֵכִין תֵּבֵל בְּחכְמָתוֹ", "תֵּבֵל", זו הארץ שלמטה. "בְּחכְמָתוֹ", זהו צדק, שכתוב: "וְהוּא יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק" . "עֹשֵׂה אֶרֶץ", זהו הקדוש ברוך הוא, שהוא שמתקין את הארץ ומתקין דרכיה, ובמה? בכח כפי שאמרנו.

רבי יהודה אמר, באותיות חקוקות של רבי אלעזר יש קשרי האותיות כ"ב קשורים כאחד. שתי אותיות, זו עולה וזו יורדת, ושעולה יורדת ושיורדת עולה וסימן זה: "אַךְ בָּךְ אֵל" .

רבי יוסי אמר: לשון המאזניים באמצע עומד,, וסימן: "בַּמִּדָּה בַּמִּשְׁקָל" . "מִּשְׁקָל" הוא הלשון שעומד באמצע, וסוד זה הוא שכתוב: "שֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ" , המאזניים בו עומדים ונשקלים. מי הם המאזניים? כמו שאתה אומר: "מֹאזְנֵי צֶדֶק" , וכולם עומדים במשקל "שֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ". רבי יהודה אמר: "בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ", זוהי רוח הקודש.

אמר רבי יצחק, כתוב: "בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם" , "בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ", אלו השמיים שלמטה שנעשו בדיבור של השמיים שלמעלה. ברוח שמוציא את הקול, עד שמגיע אל אותו נהר ששופע ויוצא, ואין פוסקים מימו לעולמים. "וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם", כולם התחתונים מתקיימים ברוח, שהוא הזכר. "מַשְׁקֶה הָרִים מֵעֲלִיּוֹתָיו מִפְּרִי מַעֲשֶׂיךָ תִּשְׂבַּע הָאָרֶץ" , "מַשְׁקֶה הָרִים מֵעֲלִיּוֹתָיו", מה הן עליותיו? כמו שאמרנו שכתוב: "הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו" . "מִפְּרִי מַעֲשֶׂיךָ תִּשְׂבַּע הָאָרֶץ" , זהו סודו של אותו נהר ששופע ויוצא למטה, זהו שכתוב: "עוֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ" , והרי דבר זה כבר נאמר והתפרש.

"יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם... לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ" , "יְהִי מְאֹרֹת", כתוב חסר. רבי חזקיה אמר: "מְאֹרֹת" פירושו ששורה בו תוקף הדין, קיבוץ של הדין. רבי יוסי אמר: "יְהִי מְאֹרֹת", הכוונה למטה היא הלבנה, שבה תלויה מחלת האסכרה לתינוקות העולם, ובה תלויה המאֵרה, משום שהיא האור הקטן מכל האורות, ופעמים שהיא מתחשכת ואינה מקבלת אור.

"בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם" , זהו הרקיע שהוא הכלל של כולם, מפני שהוא נוטל את כל האורות, והוא מאיר לאור הזה שאינו מאיר. רבי יצחק אמר: ומוציא הרקיע הזה שאינו מאיר, ואנו קוראים לו מלכות שמיים, וארץ ישראל, וארץ החיים. "הַשָּׁמַיִם", הוא המאיר את הרקיע הזה, משום כך: "יְהִי מְאֹרֹת" חסר ו'. מהו הטעם? שהרי ללא האות ו', מוות הוא בעולם. "יְהִי מְאֹרֹת", הכל בו תלוי, לכלול את לילי"ת בעולם. כתוב: "קָטֹן וְגָדוֹל שָׁם הוּא" , וכתוב: "כִּי אִם שָׁם אַדִּיר ה' לָנוּ" , ועל כן כתוב: "אַךְ שָׁם הִרְגִּיעָה לִּילִית וּמָצְאָה לָהּ מָנוֹחַ" .

רבי אלעזר אמר: "יְהִי מְאֹרֹת" זוהי אספקלריה שאינה מאירה מעצמה, אלא על ידי אורות עליונים שמאירים לה, כעששית המלקטת את האור שמאיר. כתוב: "הִנֵּה אֲרוֹן הַבְּרִית אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ" , "הִנֵּה אֲרוֹן", זוהי האספקלריה שאינה מאירה. "הַבְּרִית", זוהי האספקלריה המאירה. "הִנֵּה אֲרוֹן", זוהי "מְאֹרֹת", "אֲרוֹן" הוא כמו תיבה להכניס בתוכה את התורה שבכתב."הַבְּרִית", זה השמש שמאיר לה, והיא בברית עמו. "אֲרוֹן הַבְּרִית", בדקדוק: "אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ". הברית, שהוא אדון כל הארץ, ומפני שארון זה הוא אדון, בגלל השמש שמאיר לו ומאיר לכל העולם, לכן כך הוא נקרא.

דף לד א

וממנו לוקח השם, ונקרא ארון זה אדון, בסוד אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד, כמו שאנו אומרים: צדיק וצדק, כך אדון ואדנ"י זה בזה תלויים.

בוא וראה, כוכבים ומזלות בברית קיימים, שהוא רקיע השמים, שרשומים בו וחקוקים בו כוכבים ומזלות, ובו הם תלויים כדי להאיר. רבי ייסא הזקן היה אומר כך: "יְהִי מְאֹרֹת" שתלוי ברקיע השמים, וזו הלבנה שתלויה בו, כיוון שכתוב "וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת", הרי זה השמש. "וּלְמוֹעֲדִים", שהרי הזמנים, והחגים, והחודשים, והשבתות בהם תלויים וקיימים, והכול במעשה הראשון העליון, ששמו הקדוש נאחז בו, והוא המפתח להכול.

שבעה כוכבים הם, כנגד שבעה רקיעים, וכולם מנהיגים את העולם, והעולם העליון מעליהם, ושני עולמות הם: עולם עליון ועולם תחתון, והתחתון הוא כעין העליון, שכתוב: "מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם" , מלך עליון, ומלך תחתון. כתוב: ה' מֶלֶךְ, ה' מָלָךְ, ה' יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד, ה' מֶלֶךְ, למעלה. ה' מָלָךְ, באמצע. ה' יִמְלֹךְ, למטה. רבי אחא אמר: ה' מֶלֶךְ, זהו העולם העליון שהוא העולם הבא, ה' מָלָךְ זו תפארת ישראל, ה' יִמְלֹךְ זהו ארון הברית. בזמן אחר, דוד, הפך אותם מלמטה למעלה, ואמר: "ה' מֶלֶךְ עוֹלָם וָעֶד" . ה', מלך למטה, עולם, באמצע, ועד למעלה. ששם ההיוועדות, הקיום והשלמות של הכול. המלך למעלה, ימלוך למטה.

רבי אבא אמר: כל המאורות הללו, כולם מתחברים ברקיע השמים כדי להאיר על הארץ. "לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ" . מי הוא הרקיע המאיר על הארץ? הוי אומר: זהו הנהר ששופע ויוצא מעדן, שכתוב: "וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן" . בוא וראה: כיוון שהלבנה שולטת, ומאירה מאותו הנהר ששופע ויוצא, כל אותם השמים שלמטה וצבאותיהם, כולם מתווסף להם אור, והכוכבים הממונים על הארץ כולם שולטים ומגדלים צמחים ואילנות, והעולם מתברך ומתרבה בכולם, ואפילו המים ודגי הים כולם בריבוי ובגידול יתיר. וכמה שוטרי דינים משוטטים בעולם, מפני שכולם בשמחה ובריבוי כוח. כשיש שמחה בבית המלך, אפילו אותם משערי הבית, ואפילו אותם ממקומות הטרשים והסלעים, כולם שמחים ומשוטטים בעולם, ותינוקות העולם צריכים להישמר.

רבי אחא אמר: "וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם" , וכאשר כולם קיימים בו, אז יש שמחה זה עם זה, ואז הלבנה ממעטת את אורה מפני השמש, וכל מה שנוטל כדי להאיר לה, זהו שכתוב "לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ" . רב יצחק אמר: כתוב: "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים" , מי הם שבעת הימים? אלו הם שבעת ימי בראשית.

רבי יהודה אמר: אלו הם שבעת ימי המילואים, מילואים ודאי, מפני שבאותו הזמן יתמתק העולם, ויחזור לשלמותו, ולא תפגם הלבנה בגלל הנחש הרע, שכתוב בו: "וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף" . ומתי יהיה זה? בזמן שכתוב: "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח" . ואז כתוב: "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד" .

"יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה" , אמר רבי אלעזר: אלו הם המים התחתונים, שרוחשים מינים כעין של מעלה, אלו עליונים ואלו תחתונים. רבי חייא אמר: המים העליונים הוציאו "נֶפֶשׁ חַיָּה", ומה היא? זו נשמתו של אדם הראשון, כמו שאתה אומר: "וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה" .

"וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ" , אלו הם השליחים העליונים שמתראים לבני אדם במראה של בן אדם, משום שכתוב "יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ", מפני שיש אחרים שאינם מתראים אלא ברוח ממש, לפי שִׂכְלָם של בני האדם.

דף לד ב

בשביל כך לא כתוב באלו למינהו, כמו אותם אחרים שכתוב בהם "וְאֵת כׇּל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ" , משום שאלו אינם משתנים ממינם לעולם, כמו אלו האחרים שלא כתוב בהם למינהו. ואם תאמר הרי יש בהם שמשתנים זה מזה? כך הוא ודאי שהרי יש בהם שמשתנים אלו מאלו, בשביל כך כתוב "וּמִשָּׁם יִפָּרֵד" .

"וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים" , אלו לווייתן ובת זוגו. "וְאֵת כל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת", זוהי הנפש של אותה חיה שהיא רומשת לארבעה צדדי העולם, ומי היא אותה חיה שהיא רומשת? הוי אומר זוהי לילי"ת. "אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם", שהמים מגדלים אותם, שכאשר בא צד דרום, שורים המים ונמשכים לכל הצדדים, ואוניות הים הולכות ועוברות, כמו שאתה אומר: "שָׁם אֳנִיּוֹת יְהַלֵּכוּן לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ" .

"וְאֵת כׇּל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ", כמו שאתה אומר: "כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל וּבַעַל כְּנָפַיִם יַגֵּיד דָּבָר" . רבי יוסי אמר: כולם בעלי שש כנפיים, ואינם משתנים לעולם, ובשל כך כתוב למינהו. מהו למינהו? למין/סוג שלהם שלמעלה, ואלו טסים ושטים בעולם בשש, ורואים את מעשיהם של בני האדם, ומעלים אותם למעלה, ועל זה כתוב: "גַּם בְּמַדָּעֲךָ מֶלֶךְ אַל תְּקַלֵּל" .

רבי חזקיה אמר: הרומשת? השורצת היה צריך לו. אלא כפי שאנו אומרים הגיע הלילה, ועל זה: "בּוֹ תִרְמֹשׂ כׇּל חַיְתוֹ יָעַר" , שכולם שולטים בשעה שהיא שולטת, ומתחילים שירה בשלושה צדדים של חצי הלילה, ומזמרים שירה ואינם משתתקים, ועל אלו כתוב: "הַמַּזְכִּרִים אֶת ה' אַל דֳּמִי לָכֶם" .

קם רבי שמעון ואמר: מסתכל הייתי שכאשר רצה הקדוש ברוך הוא לברוא את האדם, הזדעזעו כל העליונים והתחתונים, והיום השישי היה עולה במדרגותיו, עד שעלה הרצון העליון והאיר האור הראשוני של כל האורות, ופתח את שער המזרח, שהרי משם האור יוצא, ודרום הראה את תוקפו של האור שירש מהראש והתחזק במזרח, המזרח חיזק את הצפון, והצפון התעורר והתפשט, וקרא בכוח גדול למערב להתקרב ולהשתתף עמו, אז המערב עלה בצפון והתקשר בו, לאחר מכן דרום בא ואחז במערב, וסובבים אותו דרום וצפון, שהם גדרות הגן, אז המזרח התקרב אל המערב, והמערב שרה בחדוה וביקש מכולם ואמר: "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ" , שיהיה כעין זה בארבעה צדדים ומעלה ומטה, והמזרח התדבק במערב והוציא אותו, ועל זה למדנו: האדם ממקום בית המקדש יצא.

עוד, "נַעֲשֶׂה אָדָם": הקדוש ברוך הוא אמר לאלו התחתונים, שבאו מהצד של מעלה, סוד השם הזה שעולה אדם, אדם מסוד נסתר עליון. אדם סוד האותיות, שהרי אדם כולל למעלה וכולל למטה. אדם, א' למעלה למעלה. ם' סתומה שהיא מ' מן "לְםרְבֵּה הַמִּשְׂרָה" (הכתוב במ' סופית באמצע המילה) . ד', התחתונה שנסתרת במערב. וזהו הכלל של מעלה ומטה, נתקן למעלה ונתקן למטה, אותיות אלו, כאשר ירדו למטה כולן כאחת בשלמותן, נמצא זכר ונקבה.

והנקבה בצדדיו הייתה דבוקה, עד שהפיל עליו שינה וישן, והיה מוטל במקום בית המקדש למטה, וניסר אותה הקדוש ברוך הוא, וקישט אותה כמו שמקשטים כלה, והביא אותה אליו. זהו שכתוב: "וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה" , "וַיִּקַּח אַחַת" בדקדוק, בספרים ראשונים מצאנו: זו לילי"ת הראשונה שהייתה עמו, והתעברה ממנו, ולא הייתה כנגדו עזר, כמו שכתוב: "וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ" . מהו "עזר"? סמך. עד אותה שעה שכתוב: "לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ" . בוא וראה, האדם אחרון של הכל היה, שכך ראוי לבוא אל עולם מושלם.

עוד אמר רבי שמעון, כתוב: "וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר ה' אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ" , "וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה", אלו

דף לה א

אילנות גדולים שניטעו לאחר מכן והיו קטנים. בוא וראה אדם וחוה, זה בצד זה נבראו, מה הטעם שלא נבראו פנים בפנים? משום שכתוב: "כִּי לֹא הִמְטִיר ה' אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ" , וזיווג לא נמצא בתיקונו כפי שראוי. וכאשר נתקן זה שלמטה והתהפכו פנים בפנים, אז נמצא למעלה. מניין לנו? מן המשכן, שכתוב: "הוּקַם הַמִּשְׁכָּן" , משום שמשכן אחר הוקם עמו, ועד שלא הוקם למטה לא הוקם למעלה. אף כאן, כשאשר נתקן למטה נתקן למעלה. ומשום שעדיין לא נתקן למעלה, לא נבראו פנים בפנים. המקרא מוכיח, שכתוב "י לֹא הִמְטִיר ה' אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ", ומשום כך "וְאָדָם אַיִן", שלא היה בתיקונו.

וכאשר נשלמה חוה, נשלם אדם, וקודם לכן לא נשלם. וסוד זה, שעד עכשיו אין את האות סמ"ך בפרשה. ואף על פי שהחברים אמרו אבל סמ"ך זו היא עזר, וזו העזר שלמעלה, שמתהפך למעלה פנים בפנים. זכר ונקבה נסמכים זה כנגד זה, ודאי "סְמוּכִים לָעַד לְעוֹלָם עֲשׂוּיִם בֶּאֱמֶת וְיָשָׁר" , "סְמוּכִים", אלו זכר ונקבה, שהם סמוכים כאחד.

דבר אחר, שהם סמוכים, עולם תחתון בעולם עליון, שעד שלא נתקן עולם תחתון, לא נתקן אותו עולם שאמרנו: "כִּי לֹא הִמְטִיר ה' אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ" , שהרי זה בזה נסמך ועולם זה התחתון כאשר נתקן, והתהפכו פנים בפנים ונתקנו. נמצא סמך למעלה, שהרי לפני-כן לא היה המעשה בתיקונו, משום שלא המטיר ה' אלהים על הארץ, וזה בזה תלוי. מה כתוב אחריו? "וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ" זהו התיקון שלמטה, לאחר מכן "וְהִשְׁקָה אֶת כׇּל פְּנֵי הָאֲדָמָה". "וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ", זו תשוקת הנקבה כלפי הזכר. דבר אחר, מה הטעם לא המטיר? משום שלא נמצא תיקון שיעלה מן הארץ, ועל כן מן הארץ התחתונה מתעורר המעשה למעלה.

בוא וראה, עשן עולה מן הארץ בתחילה, וענן מתעורר, והכל מתחבר לאחר מכן זה בזה. כעין זה, עשן הקורבן מתעורר מלמטה, ועושה שלמות למעלה, ומתחבר הכל זה בזה ונשלמים. עין זה למעלה, ההתעוררות מתחילה מלמטה, ולאחר מכן נשלם הכל. ואילו לא הייתה כנסת ישראל מתחילה בהתעוררות בתחילה, לא היה מתעורר כנגדה אותו שלמעלה, ובתשוקה שלמטה נשלם למעלה.

רבי אבא אמר, מדוע כתוב "עֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע"? "עֵץ הַחַיִּים", הרי שנינו שמהלך חמש מאות שנה היה, וכל מימיו של בראשית מתפלגים תחתיו, עץ החיים באמצע הגן ממש, והוא נוטל את כל מימיו של בראשית, ומתפלגים תחתיו. שהרי אותו נהר שנמשך ויוצא, הוא שורה על אותו הגן ונכנס בו, ומשם מתפלגים המים לכמה צדדים, ונוטל את הכל אותו הגן, ולאחר מכן יוצאים ממנו ומתפלגים לכמה נחלים למטה, כמו שאתה אומר: "יַשְׁקוּ כָּל חַיְתוֹ שָׂדָי" , כפי שהם יוצאים מאותו עולם עליון, ומשקים את אותם הרים עליונים של אפרסמון טהור, לאחר מכן, כשהם מגיעים לעץ החיים, מתפלגים תחתיו בכל צד כפי דרכיו.

"וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע", מדוע נקרא כך? שהרי עץ זה אינו באמצע, בל עץ הדעת טוב ורע מה הוא? אלא משום שהוא יונק משני צדדים ויודע אותם, כמי שיונק מן המתוק ומן המר. ומשום שהוא יונק משני צדדים ויודע אותם, ושורה בתוכם, נקרא כך טוב ורע. וכל אותן הנטיעות שורות עליהם. ובו אחוזות נטיעות אחרות עליונות, והן נקראות ארזי לבנון. מי הם ארזי לבנון? אלו ששת הימים העליונים, ששת ימי בראשית שאמרנו. "אַרְזֵי לְבָנוֹן אֲשֶׁר נָטָע" , נטיעות ודאי שהתקיימו לאחר מכן.

מכאן ולהלן מופיעה האות סמ"ך, מה היא? "וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה" , בצדדיו היה, והיה זה בצדדיו של זה, ודאי עקר אותם הקדוש ברוך הוא ושתל

דף לה ב

אותם במקום אחר, והתהפכו פנים בפנים לקיום, כעין זה נסמכים העולמות, עקר אותם הקדוש ברוך הוא ושתל אותם במקום אחר, ונתקיימו בקיום שלם. ואמר רבי אבא, מניין לנו שאדם וחוה נטיעות היו? שכתוב: "נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר" , "מַעֲשֵׂה יָדַי", בדקדוק, שלא השתדלו בהם בריות אחרות. וכתוב: "בְּיוֹם נִטְעֵךְ תְּשַׂגְשֵׂגִי" , שבאותו היום שנטעו בעולם, חטאו.

שנינו, הנטיעות כקרני חגבים היו, ואורן היה דקיק ולא היו מאירים. כיוון שנטעו ונתקנו, נתגדלו באור ונקראו ארזי לבנון. ואדם וחוה, עד שנטעו, לא נתגדלו באור ולא העלו ריח. ודאי נעקרו ונשתלו, ונתקנו כפי שראוי.

"וַיְצַו ה' אֱלֹהִים" , הרי שנינו, אין צו אלא עבודה זרה, "ה'", זו ברכת השם. "אֱלֹהִים", אלו הדיינים. "עַל הָאָדָם", זו שפיכת דמים. "לֵאמֹר", זו גילוי עריות. "מִכֹּל עֵץ הַגָּן", ולא גזל. "אָכֹל תֹּאכֵל" ולא אבר מן החי. ונכון הדבר.

"מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל" , שהותר לו הכל שיאכל אותם בייחוד, שהרי ראינו אברהם אכל, יצחק ויעקב וכל הנביאים אכלו וחיו, אבל אילן זה, אילן של מוות הוא. מי שלוקח אותו לבדו, מת, שהרי סם מוות הוא לוקח, : ועל כן "כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת" , משום שהוא מפריד את הנטיעות.

רבי יהודה שאל את רבי שמעון, זה ששנינו שאדם הראשון היה מושך בערלתו, מה הוא? אמר לו: שהפריד ברית קודש ממקומה ומחלקיה, ודאי מושך בערלה היה, ועזב ברית קודש ודבק בערלה ונתפתה בדברי הנחש. "וּמִפְּרִי הָעֵץ", זו האישה, לא תאכל ממנו, משום שכתוב: "רַגְלֶיהָ יוֹרְדוֹת מָוֶת שְׁאוֹל צְעָדֶיהָ יִתְמֹכוּ" , ובזה יש פרי, שהרי באחר אין פרי. "כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת" , משום שאילן של מוות הוא כפי שאמרנו, שכתוב "רַגְלֶיהָ יוֹרְדוֹת מָוֶת".

רבי יוסי אמר, אילן זה שאמרנו, היה מושקה מלמעלה, ונתגדל והיה שמח, כמו שאתה אומר: "וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן" . "הַגָּן", זו האישה. ונהר זה היה נכנס בו ומשקה אותו והיה הכל אחד, שהרי משם ולמטה הוא הפירוד, שכתוב "וּמִשָּׁם יִפָּרֵד".

והנחש, רבי יצחק אמר: זהו יצר הרע. רבי יהודה אמר: נחש ממש. באו לפני רבי שמעון, אמר להם: ודאי הכל אחד. סמ"אל היה ונראה על נחש, ודמותו של נחש זה היא השטן, והכל אחד. שנינו, באותה השעה ירד סמ"אל מן השמיים כשהוא רוכב על נחש זה, ודמותו היו רואות כל הבריות, ובורחות ממנו, והגיעו אצל האישה בדברים, וגרמו מוות לעולם. ודאי בחכמה הביא סמ"אל קללות על העולם, וחבל באילן הראשון שברא הקדוש ברוך הוא בעולם, ודבר זה היה תלוי על סמ"אל, עד שבא אילן אחר קדוש והוא יעקב, ונטל ממנו ברכות, כדי שלא יתברך סמ"אל למעלה ועשו למטה. שהרי יעקב דוגמתו של אדם הראשון היה, ויופיו של יעקב כיופיו של אדם הראשון היה. ועל כן, כפי שמנע סמ"אל ברכות מהאילן הראשון כך גם מנע יעקב, שהוא האילן בדוגמת אדם, מסמ"אל ברכות מלמעלה ומלמטה, ויעקב את שלו נטל בכל, ועל כן: "וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ" . כתוב: "וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם" , זה יצר הרע, זה מלאך המוות, ומשום שהנחש הוא מלאך המוות, גרם מוות לכל העולם. וזהו הסוד שכתוב: "קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי" , הו הקץ של כל בשר, הנוטל נשמה לכל בשר, ונקרא כך.

"וַיֹּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה אַף" , רבי יוסי אמר: באף פתח, ואף הטיל בעולם, אמר לה

דף לו א

לאישה: באילן זה ברא הקדוש ברוך הוא את העולם, ודאי אכלו ממנו והייתם כאלוהים יודעי טוב ורע. שהרי הוא כך הוא אלוהים, שמו עץ הדעת טוב ורע, ועל זה: "וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי" . אמר רבי יהודה: לא אמר כך, שאילו אמר באילן זה ברא הקדוש ברוך הוא את העולם, יפה היה, כי הוא כגרזן ביד החוצב בו. אבל לא אמר אלא: מאילן זה אכל הקדוש ברוך הוא ואז ברא את העולם, וכל אומן שונא את חברו. אכלו ממנו ואתם תהיו בוראי עולמות, ועל זה: "כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכׇלְכֶם מִמֶּנּוּ" . ובגלל שהוא יודע זאת, ציווה עליכם עליו שלא תאכלו ממנו. אמר רבי יצחק: בהכל דיבר שקר, בהתחלה שאמר, שקר היה. שכתוב "אַף כִּי אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן" , ולא כך הוא, שהרי כתוב "מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל" , ואת כולם התיר לו. אמר רבי יוסי: הרי שנינו שציווה אותו הקדוש ברוך הוא על עבודה זרה, שכתוב "וַיְצַו", "ה'" על ברכת השם. "אֱלֹהִים" על הדינים. "עַל הָאָדָם" על שפיכת דמים. "לֵאמֹר", על גילוי עריות. וכי כמה אנשים היו בעולם שהוא היה צריך את זה? אלא ודאי הכל על האילן הזה היה, מפני שבו אחוזים כל הציוויים הללו. שכל מי שלוקח אותו לבדו עושה פירוד, ולוקח אותו בהמונים שלמטה האחוזים בו, ולוקח עבודה זרה ושפיכת דמים וגילוי עריות. עבודה זרה באותם שרים ממונים, שפיכת דמים באילן זה תלויה, שהוא בצד הגבורה, וסמא"ל הופקד על זה. גילוי עריות, אישה היא ואישה נקראת, ואסור להתייחד עם אישה לבדה אלא עם בעלה, שלא יהיה חשוד בגילוי עריות. ובגלל זה בכולם הצטווה באילן זה; כיוון שאכל ממנו, בכולם עבר, שהרי הכל אחוז בו. אמר רבי יהודה: ודאי דבר זה כך הוא, שאסור להתייחד עם אישה לבדה, אלא אם כן בעלה עמה. מה עשה אותו רשע? אמר: הרי נגעתי באילן זה ולא מתי, אף את קִרבי וגעי בו בידך ולא תמותי. ודבר זה הוא הוסיף לה מעצמו. מיד: "וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב" . במה ראתה? אמר רבי יצחק: אותו אילן העלה ריחות, כמו שאתה אומר: "כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ ה'", ובגלל אותו הריח שהיה עולה, חמדה אותו לאכול ממנו. אמר רבי יוסי: ראייה הייתה. אמר לו רבי יהודה: והלא כתוב: "וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם"? . אמר לו: ראייה זו בשיעורו של האילן לקחה אותו, שכתוב "וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה" בדקדוק.

"וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב" , ראתה ולא ראתה. "כִּי טוֹב" ראתה כי טוב, ולא נתיישבה בו. מה כתוב לאחר מכן? "וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ", ולא כתוב ותקח ממנו. והיא נדבקה במקום המוות, וגרמה לכל העולם מוות. והפרידה חיים מן המוות, ובחטא זה גרמה פירוד, להפריד את האישה מבעלה. שהרי הקול והדיבור אינם נפרדים לעולם, ומי שמפריד קול מדיבור, נאלם ואינו יכול לדבר. וכיון שניטל ממנו הדיבור, ניתן לעפר.

אמר רבי שמעון כתוב: "נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה הֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב וּכְאֵבִי נֶעְכָּר" , "נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה", פסוק זה כנסת ישראל אמרה אותו בגלות. מה הטעם? מפני שהקול מנהיג את הדיבור, וכיון שהיא בגלות, הקול נפרד ממנה, ומילה אינה נשמעת. ועל זה : "נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה". מה הטעם? מפני ש"הֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב", שלא הולך הקול עימה. וישראל אומרים:"לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה" . מהי "דֻמִיָּה "? זו תהילה לדוד, שהיא דומיה בגלות ושתיקה ללא קול. אמר רבי יצחק: מהו "לךָ"? בשבילךָ היא בדומיה ובשתיקה, כיוון שסתלק ממנה הקול.

"וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ" , הרי שנינו שסחטה ענבים ונתנה לו. וגרמו מוות לכל העולם, שהרי אילן זה, בו שורה המוות. והוא האילן ששולט בלילה

דף לו ב

וכאשר היא שולטת, כל בני העולם טועמים טעם מוות, אלא אותם בני האמונה מקדימים ונותנים לו את נפשם בפיקדון, ובגלל שהיא בפיקדון חוזרות הנפשות למקומן, ועל זה "וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת" כתוב.

"וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם" , רבי חייא אמר, שהרי נפקחו לדעת רעות העולם, מה שלא ידעו עד עכשיו, כיוון שידעו ונפקחו לדעת ברע, אז ידעו כי ערומים הם, שהרי איבדו זוהר עליון שהיה מגן עליהם, והסתלק מהם ונשארו ערומים ממנו.

"וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה" , דבקו להתכסות באותם צלמים של אותו אילן שאכלו ממנו, שנקראים עלים של האילן. "וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת", כיון שידעו מהעולם הזה ונדבקו בו, ראו שהעולם הזה מונהג על-ידי אותם עלים של האילן, ועשו להם הגנה להתחזק בהם בזה העולם, ואז ידעו את כל מיני הכשפים של העולם, ורצו לחגור כלי נשק באותם עלי אילן, כדי להגן עליהם.

רבי יהודה אמר, אז שלושה נכנסו בדין ונידונו, והעולם התחתון נתקלל, ולא עמד בקיומו בגלל זוהמת הנחש, עד שעמדו ישראל בהר סיני, לאחר מכן הלביש אותם הקדוש ברוך הוא בלבושים של עור הנהנה מהם, זה שכתוב: "כתְנוֹת עוֹר" . בתחילה היו כתנות אור שהיו משתמשים בהם כעליונים של מעלה, מפני שמלאכים עליונים היו באים ליהנות מאותו האור, זה שכתוב: "וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ" . ועכשיו שחטאו, כתנות עור, שהעור נהנה מהם ולא הנפש.

לאחר מכן הולידו, הבן הראשון בן של זוהמה היה, שניים באו על חווה והתעברה מהם והולידה שניים. זה יצא למינו, וזה יצא למינו. ורוחם נפרדה, זה לצד זה וזה לצד זה. זה דומה לצדו, וזה דומה לצדו. מצדו של קין כל המדורים של צד המזיקים הרעים והרוחות והשדים והכשפים באים, מצדו של הבל צד של רחמים יותר אך לא בשלמות. יין טוב ביין רע ולא נתקן עמו. עד שבא שת והתייחסו ממנו כל אותם דורות של צדיקי העולם, ובו נשתל העולם. ומקין באים כל אותם חצופים ורשעים ורשעי העולם.

אמר רבי אלעזר, בשעה שחטא קין, היה מפחד, מפני שראה לפניו מיני מחנות חמושים ובאים להרוג אותו. וכאשר חזר בתשובה מה הוא אומר? "הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּמִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר" . מהו "וּמִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר"? אלא אהיה נסתר מהבניין שלי. רבי אבא אמר, כמו שאתה אומר: "וְלֹא הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ" , "וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו" , ועל זה "וּמִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר". מאותם פנים שלך אהיה נסתר שלא ישגיחו בי, ועל זה: "וְהָיָה כׇל מֹצְאִי יַהַרְגֵנִי".

"וַיָּשֶׂם ה' לְקַיִן אוֹת לְבִלְתִּי" , מהו "אוֹת"? אות אחת מעשרים ושתיים אותיות של התורה נתן עליו להגן עליו. אמר רבי יהודה: מהו שכתוב "וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה"? מהו "בַּשָּׂדֶה"? זו אישה, ועל זה קם והרג אותו. שהרי מצד זה ירש הרציחה, מצדו של סמא"ל שגרם מוות לכל העולם, וקינא קין בהבל על הנקבה שלו. רבי חייא אמר: הרי אנו רואים שכתוב "וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו" , על שלא התקבל קורבנו. אמר לו: כך הוא, והכול היה כנגד זה.

ואמר רבי יהודה מהו שכתוב:"הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ" , אלא כך הוא אומר: הלא אם תיטיב מעשיך, אז "שְׂאֵת". מהו "שְׂאֵת"? כמו שכתוב: "יֶתֶר שְׂאֵת" , שהרי בכור שבח יש לו בכל תמיד, ותלוי הדבר במעשיו, ועל זה "אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ". מהו "לַפֶּתַח"? זהו הפתח

דף לז א

של מעלה, שממנו יוצאים דינים על מעשים רעים של העולם. פתח, כמו שאתה אומר: "פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק" . לאותו פתח, "חַטָּאת רֹבֵץ", זה מלאך המוות, והוא מוכן להיפרע ממך.

בוא וראה, בראש השנה נולד אדם, בראש השנה ודאי, סוד למעלה ולמטה ראש השנה למעלה, ראש השנה למטה. בראש השנה עקרות נפקדות. מניין לנו שבראש השנה היה? שכתוב: "וה' פָּקַד אֶת שָׂרָה" , "וה'" דווקא, זה ראש השנה, ובגלל שיצא אדם מראש השנה, יצא בדין, והעולם עומד בדין, ובגלל כך "לַפֶּתַח" ודאי. "חַטָּאת רֹבֵץ", כדי להיפרע ממך. "וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ", עד שתושמד.

"וְאַתָּה תִּמְשל בּוֹ" , סוד הוא שכתוב: "וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם" . מכאן אמרו, אין הקדוש ברוך הוא שולט אלא בזמן שיושמדו רשעי העולם. ועל כן, כיוון שמלאך המוות ישמיד אותם, אז הקדוש ברוך הוא שולט עליו, שלא יצא להרע לעולם, שכתוב "וְאַתָּה תִּמְשל בּוֹ", "וְאַתָּה" בדקדוק. אמר רבי יצחק: בקשר של המחלוקת המושל מצוי. רבי יהודה אמר: "וְאַתָּה תִּמְשל בּוֹ", בתשובה.

אמרו רבותינו זיכרונם לברכה, בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את האדם, ברא אותו בגן העדן, וציווה אותו על שבע מצוות, חטא וגורש מגן העדן, שני מלאכי שמים, עז"א ועזא"ל, אמרו לפני הקדוש ברוך הוא: אילו היינו אנחנו בארץ, היינו זכאים. אמר להם הקדוש ברוך הוא: וכי אתם יכולים על היצר הרע? אמרו לפניו: יכולים אנו. : מיד הפיל אותם הקדוש ברוך הוא, כמו שאתה אומר: "הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ" , וכתוב "הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם". ובשעה שירדו לארץ, נכנס בהם היצר הרע, שנאמר: "וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ" , חטאו ונעקרו מקדושתם.

רבי יוסי אמר: כשהיו אותם דורות של קין הולכים בעולם, היו מחלקים את הארץ, והיו דומים לעליונים ותחתונים. אמר רבי יצחק, עז"א ועזא"ל, כשנפלו ממקום קדושתם מלמעלה, ראו בנות בני האדם וחטאו והולידו בנים. ואלה היו נפילים, שכתוב: "הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ" . רבי חייא אמר: בני קין היו בני אלוהים, שהרי כשבא סמא"ל על חוה, הטיל בה זוהמה, והתעברה והולידה את קין. והמראה שלו לא היה דומה לשאר בני אדם, וכל אותם שבאו מהצד שלו, לא היו נקראים אלא בני האלהים.

רבי יהודה אמר: ואפילו אותם נפילים כך נקראים, המה הגיבורים. שישים היו בארץ כחשבון שלמעלה. כתוב כאן: "הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם" , וכתוב שם: "שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ" . רבי יוסי אומר: "הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם", ממש. מעולם בדקדוק. "אַנְשֵׁי הַשֵּׁם", מהו השם הזה? הוא עולם שאמרנו, "אַנְשֵׁי הַשֵּׁם" בדקדוק. כתוב כאן: "אַנְשֵׁי הַשֵּׁם", וכתוב שם: " בְּנקְבוֹ שֵׁם" , וכתוב: "וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם" .

רבי חייא אמר: מעולם ממש היו, ומעולם שלמטה לקח אותם הקדוש ברוך הוא, כמו שנאמר: "זְכֹר רַחֲמֶיךָ ה' וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה" . מעולם ודאי. ומעולם שלמטה לקח אותם הקדוש ברוך הוא. והם אבות ראשונים להיות מרכבה קדושה למעלה. גם כאן: " הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם" . מעולם ודאי לקח אותם הקדוש ברוך הוא. רבי יצחק אמר: מעולם, זו מיטתו שלשלמה, שכתוב: "שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ" . רבי אחא אמר: כולם בני האלוהים נקראו.

בא ראה, כל הנטיעות היו נסתרות, רשומות דקיקות במקום אחד, אחר כך עקר אותם הקדוש ברוך הוא ושתל אותם במקום אחר והתקיימו.

רבי ייסא שאל מהו הכתוב: "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ. זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם" ? אמר לו רבי אבא: זה סוד עליון. שנינו: שלושה ספרים נפתחים בראש השנה, אחד של צדיקים גמורים

דף לז ב

וכו'. ספר עליון שהרי ממנו יוצא הכל, ממנו יוצאת כתיבה. ספר אמצעי כללות של מעלה ומטה. שתורה שבכתב אדם הראשון. ספר שלישי שנקרא תולדת אדם, וזהו של צדיקים גמורים. זהו שכתוב: "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם" , זה צדיק, ודאי שעושה תולדות. "בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים" , שהרי ודאי אז נתקן הכל למעלה ומטה, והתקיימו בדוגמה אחת. זכר ונקבה בראם, סתם אחד נכלל באחד.

שנינו, כתוב: "מִגְדַּל עֹז שֵׁם ה' בּוֹ יָרוּץ צַדִּיק וְנִשְׂגָּב" . זהו ספר תולדות אדם שרץ באותו מגדל. המגדל הזה מה מעשהו? אלא זהו מגדל דוד, וזהו "מִגְדַּל עֹז שֵׁם ה'", והכל אחד. כאן ידוע לבני האמונה זהו ודאי ספר תולדות.

ואמר רבי אבא, ספר ודאי ירד לו לאדם הראשון, ובו היה יודע חכמה עליונה. וספר זה הגיע לבני אלוהים חכמי הדור, ומי שזכה להתבונן בו, ידע בו חכמה עליונה. ומתבוננים בו ויודעים בו. וספר זה הוריד אותו בעל הסודות, ושלושה שליחים ממונים לפניו. ובשעה שיצא אדם מגן עדן, אחז באותו ספר. כשיצא ברח ממנו, התפלל ובכה לפני ריבונו, והשיבו לו אותו כמו מקודם, כדי שלא תשכח חכמה מבני אדם וישתדלו לדעת את אדונם.

וכן שנינו: ספר היה לו לחנוך, וזה ספר ממקום של ספר תולדות אדם היה, וזהו סוד החכמה, שהרי מהארץ ניטל, זהו שכתוב "וְאֵינֶנּוּ כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים" . והוא הנער, שכתוב: "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ" . וכל גנזים עליונים נמסרו בידו. וזה מסר ונתן ועשה שליחותו. ואלף מפתחות נמסרו בידו. ומאה ברכות לוקח בכל יום וקושר קשרים לאדונו.

מהעולם לקח אותו הקדוש ברוך הוא לשמש. זהו שכתוב: כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים" . ומזה נמסר ספר שנקרא ספרו של חנוך. בשעה שאחז אותו הקדוש ברוך הוא, הראה לו כל גנזים עליונים. הראה לו עץ החיים באמצע הגן והעלים שלו וענפיו, והכל ראינו בספרו. אשרי אותם חסידים עליונים שחכמה עליונה התגלתה להם ולא נשכחה מהם לעולמים, כפי שאתה אומר: "סוֹד ה' לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם" .

וַיֹּאמֶר ה' לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר" . רבי אחא אמר: באותו זמן היה אותו נהר ששופע ויוצא, מוציא רוח עליונה מעץ החיים ומוריק באילן, ונמשכות רוחות לתוך בני אדם זמנים רבים. עד שעלו רעות והתיצבו לפתח. אז הסתלקה רוח עליונה מאותו אילן בשעה שפרחו נשמות בבני אדם. זהו שכתוב: "לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם", לתת לעולם בשעה שפרחו נשמות בבני אדם.

"בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר" , רבי אלעזר אמר: "בְּשַׁגַּם" זה משה, שהוא מאיר ללבנה, ומכוח זה עומדים בני אדם בעולם זמנים רבים. "וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה", רמז למשה, שעל ידו נתנה תורה. ואז מוריק חיים לבני אדם מאותו עץ החיים. וכך היה, אלמלא שחטאו ישראל, זהו שכתוב : "חָרוּת עַל הַלֻּחֹת" , חרות ממלאך המוות, שהרי עץ החיים היה מושך למטה. ועל בשג"ם שהוא בשר עומד הדבר להריק רוח של חיים. בשגם אחוז למטה, אחוז למעלה. ועל זה שנינו משה לא מת, אלא התכנס

דף לח א

מהעולם, והיה מאיר לירח, שהרי השמש אף על פי שנאסף מן העולם לא מת, אלא נכנס ומאיר לירח, כך משה.

דבר אחר, "בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר" , בהמשכת הרוח בבני אדם זמן רב, חוזר להיות בשר להימשך אחר הגוף, ולהשתדל במעשים של העולם הזה. אמר רבי יצחק, כל הדורות שהשתכללו משת, כולם צדיקים וחסידים, לאחר מכן התפשטו והולידו, ולמדו אומנות העולם, להשמיד ברומחים ובחרבות, עד שבא נח והתקין להם תיקון העולם, לעבוד ולתקן את הארץ, שהרי בתחילה לא היו זורעים וקוצרים, לאחר מכן הוצרכו לזה, שכתוב "עֹד כׇּל יְמֵי הָאָרֶץ" .

רבי אלעזר אמר, עתיד הקדוש ברוך הוא לתקן את העולם, ולתקן את הרוח בבני אדם כדי שיאריכו ימים לעולמים, זה שכתוב: "כִּי כִימֵי הָעֵץ יְמֵי עַמִּי" . וכתוב: "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה אֲדֹנָי ה' דִּמְעָה מֵעַל כל פָּנִים וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כׇּל הָאָרֶץ כִּי ה' דִּבֵּר" .

עד כאן הושלמו הדברים, מכאן ואילך סדר הפרשה:

"בְּרֵאשִׁית" , אמר רבי שמעון, הרי שנינו, שכאשר ברא הקדוש ברוך הוא את העולם חקק בחקיקות של סוד האמונה, תוך זהרים בסודות עליונים, וחקק למעלה וחקק למטה והכל בסוד אחד, ועשה עולם תחתון כעין עולם עליון, וזה עומד לקבלת זה, להיות הכל אחד בייחוד אחד, ובשביל כך הקדוש ברוך הוא חקק חקיקה של אותיות למעלה ולמטה, ובהן ברא עולמות.

ובוא ראה כעין שעשה הקדוש ברוך הוא את העולם, כך גם ברא אותו את אדם הראשון. פתח ואמר: "וְהֵמָּה כְּאָדָם עָבְרוּ בְרִית" , שהרי הקדוש ברוך הוא עיטר אותו בעיטורים עליונים, וברא אותו בשש קצוות העולם להיות שלם בכל, והכל זועזעו ויראו מפניו. שהרי כאשר נברא אדם נברא בדיוקן עליון, והיו מסתכלים באותו דיוקן וזועזעו ויראו מפניו, ולאחר מכן הכניס אותו הקדוש ברוך הוא לגן עדן, להתענג שם בתענוגים עליונים, והיו מלאכים עליונים סובבים אותו ומשרתים לפניו, וסודות ריבונם היו מודיעים לו. בוא ראה בשעה שהכניס אותו הקדוש ברוך הוא לגן עדן, היה רואה ומסתכל משם כל סודות עליונים וכל חכמה, כדי לדעת ולהסתכל בכבוד אדונו.

שבעה היכלות מדורים הם למעלה שהם סוד האמונה העליונה, ושבעה היכלות הם למטה, כעין של מעלה, והם ששה כעין של מעלה, ואחד טמיר וגנוז הוא למעלה, וכל אלו הם בסוד עליון, בשביל שכל אלו ההיכלות יש בהם כעין של מעלה, ויש בהם כעין של מטה, להיות כלול בדיוקן של סוד מעלה, ובדיוקן של סוד מטה, ובהם היה מדורו של אדם, ולאחר שגורש מגן עדן, התקין אותם הקדוש ברוך הוא לנשמותיהם של הצדיקים, להשתעשע בהם כראוי, מזיו של אותו כבוד עליון, וכל אחד ואחד נתקן כעין של מעלה, וכעין של מטה, כמו שפירשנוהו:

ההיכל הראשון, מקום שהוא מתוקן למטה, להיות כעין של מעלה, והרי עוררו החברים מנהגי גן עדן, כמו שהוא בסוד עליון, ולא שולטת בו עין, פרט לנשמותיהם של הצדיקים, להיות

דף לח ב

חקוקים למעלה ולמטה, ולהסתכל משם בסוד אדונם, ובתענוג של מעלה.

ואלו הם הצדיקים שלא החליפו את כבוד אדונם בשביל יראה אחרת. כתוב: "אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ" , סוד האמונה להידבק האדם באדונו, וְלִירא ממנו תמיד, ולא יסטה לימין ולשמאל, והרי ביארנו, שלא ילך האדם אחרי יראה אחרת שנקראת אשת זנונים, ובשל כך כתוב: "לִשְׁמָרְךָ מֵאִשָּׁה זָרָה מִנָּכְרִיָּה אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִיקָה" .

היכל זה עומד בדמות של סוד עליון, משום שכאשר נשמות הצדיקים יוצאות מהעולם הזה, הן נכנסות לתוך היכלות אלו אשר בגן העדן שלמטה, ושם הן יושבות כל אחת ואחת, כל אותו הזמן שהנשמה צריכה לשבת שם, ובכל היכל והיכל ישנם דיוקנאות כעין של מעלה, ודיוקנאות כעין של מטה, ושם מתלבשת הנשמה בלבושים כעין העולם הזה, ומתעדנת שם כל אותו הזמן שהיא צריכה, עד שמגיע הזמן לעלות למקום עליון כפי שצריך, ומתוך אותו לבוש שהתלבשה בו, היא רואה דיוקנאות עליונים להביט בכבוד אדונה.

בהיכל זה ישנם אורות עליונים להסתכל, ונשמותיהם של אותם גרים שהתגיירו עומדות שם, ונכנסות שם להסתכל בכבוד העליון, ומתלבשות שם בלבוש אחד של אור שמאיר ואינו מאיר, וההיכל ההוא מוקף מאבן טובה וזהב, ושם ישנו פתח אחד שיורד מול פתחו של גיהנום, משם הן מביטות בכל אותם רשעים של עובדי עבודה זרה שלא נכנסו בברית הקיום הקדושה, ונרדפים על ידי אותם מלאכי חבלה, שמייסרים אותם באש דולקת, והן רואות ושמחות על כך שהתגיירו, ושלוש פעמים ביום הן מאירות מתוך אור עליון, ומשתעשעות שם, ומעליהן עובדיה, ואונקלוס הגר, ושאר גרים שהתגיירו, כעין זה למעלה, כאשר זוכות לעלות נשמותיהן להתעטר שם.

היכל שני. היכל זה עומד לפנים מאותו היכל ראשון, וזה הפתח הוא סמוך לפנים המערה של האבות, והיכל זה מאיר יותר מהראשון, כאן ישנן כל אבנים יקרות שמקיפות אותו, בתוך היכל זה ישנו אור אחד הכלול מכל הגוונים, והוא מאיר מלמעלה למטה, בהיכל זה עומדים אותם שסבלו ייסורים וחולאים בעולם הזה כדי להתקן, והיו מודים ומשבחים לאדונם בכל יום, ולא היו מבטלים תפילתם לעולם, לפנים מהיכל זה עומדים כל אותם שהיו מקדשים בכל כוחם את שם אדונם, והשיבו אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כוחם, ואלו הם עומדים בפנים פנים היכל זה, ואותו האור הכלול מכל הגוונים מאיר להם, מאותו האור הם עומדים ורואים אורות אחרים, שמתאחדים ואינם מתאחדים בתוכם, ומעליהם משיח, שהוא נכנס ועומד ביניהם ויורד אליהם.

הוא יוצא מהיכל זה, ונכנס בהיכל השלישי, ושם כל אותם בני חולאים וכאבים יתרים, וכל אותם תינוקות של בית רבן שלא השלימו ימיהם, וכל אותם שהיו עצובים על חורבן בית המקדש, והיו שופכים דמעות, כולם עומדים בהיכל ההוא, והוא מנחם אותם.

ויוצא מהיכל זה, ונכנס בהיכל הרביעי, ושם כל אותם אבלי ציון וירושלים, וכל אותם הרוגי שאר העמים עובדי עבודת כוכבים ומזלות, והוא מתחיל לבכות

דף לט א

ואז כל אותם מלכים מזרע דוד כולם אוחזים בו ומנחמים אותו, מתחיל שנית ובוכה, עד שקול יוצא ומתאחד באותו הקול, ועולה למעלה, ושוהה שם עד ראש חודש, וכאשר יורד, יורדים עמו כמה אורות וזיווים, מאירים לכל אותם היכלות, רפואה ואור לכל אותם הרוגים, ובעלי חולאים ומכאובים שסבלו עם המשיח.

ואז לבוש בגד מלכות, ושם חקוקים ורשומים כל אותם הרוגים של שאר העמים עובדי כוכבים ומזלות באותו בגד מלכות, ועולה אותו בגד מלכות למעלה, ונחקק שם בתוך בגד מלכות עליון של המלך, והקדוש ברוך הוא עתיד ללבוש אותו בגד מלכות ולדון עמים, שכתוב "יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא גְוִיּוֹת" . עד שבא ומנחם אותם, ויורדים עמו אורות ותענוגים להתענג, וכמה מלאכים ומרכבות עמו, כל אחד ואחד במלבוש, להתלבש בהם כל אותן נשמות של הרוגים, ושם מתענגים כל אותו הזמן שהוא עולה ויורד.

לפנים מאותו ההיכל, עומדים בדרגה עליונה אותם עשרה שרים ממונים, רבי עקיבא וחבריו, וכולם עולים בעלייה בתוך אספקלריה שלמעלה, ומאירים בזיו הכבוד העליון, עליהם כתוב "עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ" .

בהיכל החמישי עומדים כל אותם בעלי תשובה שלמה, ששבו מחטאיהם והתחרטו עליהם, ויצאה נשמתם בטהרה, וכל אותם שקידשו שם ריבונם וקיבלו עליהם מוות. ובשער אותו ההיכל עומד מנשה מלך יהודה, שקיבל אותו הקדוש ברוך הוא בתשובה שלמה, וחתר לו חתירה לקבל אותו, ולפנים מאותו ההיכל עומדים כל אותם בעלי תשובה חזקה, שנשמתם יצאה בשעה שהתמרמרו על מעשיהם, ואלו מתענגים בתענוג עליון בכל יום ויום, ושלוש פעמים ביום אור נכנס באותו ההיכל, שמתענגים בו כל אחד ואחד כפי הראוי לו, וכל אחד נכווה מהאור של חופתו של חברו, בין למטה בין למעלה, היכל זה עומד על אותם היכלות תחתונים, ואפילו צדיקים גמורים אינם יכולים להיכנס בתוך היכל זה ולעמוד בו, וזוהי דרגה עליונה על הכל, חוץ מדרגת החסידים, שהיא דרגה עליונה על הכל.

ההיכל השישי, היכל זה הוא היכל החסידים, היכל זה הוא היכל עליון על הכל, וזהו ההיכל שעומד על הכל, היכל הימין, אין מי שיעמוד בו, אלא אותם חסידים קדושים, וכל אותם שאוהבים את ריבונם באהבה רבה, בפתח אותו ההיכל עומדים כל אותם שמייחדים ייחוד ריבונם בכל יום, ואלו נכנסים בהיכל זה, ועתידים לעלות ראשונה.

ומעל פתח זה אברהם, הימין של הקדוש ברוך הוא, ובפתח אחר עומד יצחק שנעקד על גבי המזבח, והיה קורבן שלם לפני הקדוש ברוך הוא, ובפתח אחר לפנים עומד יעקב השלם ושנים עשר השבטים סביבו, והשכינה על ראשיהם, וכאשר ישראל בצרה, מתעוררים שלושת האבות, ומעוררים אותה את השכינה להגן עליהם, ואז היא עולה ומתעטרת למעלה, ומגינה על ישראל.

וכמו שיש היכלות למטה בגן העדן, כך גם למעלה יש היכלות מתוקנים, שהם סוד האמונה, וכל אלו ההיכלות כולם מתקשרים ומתעטרים בהיכל אחד שהוא ההיכל השביעי, והיכל זה הוא גנוז ונסתר מכל שאר ההיכלות, באמצעו של היכל זה עומד עמוד אחד

דף לט ב

שהוא בצבעים רבים, ירוק לבן אדום שחור, וכאשר נשמות עולות, הן נכנסות תוך זה ההיכל, מי שראוי לזה הצבע עולה בו, ומי שראוי לזה הצבע עולה בו, כל אחד ואחד כפי שראוי לו, ואלו שש היכלות הם למדור כמו שאמרנו, והשביעי אינו למדור, ושש הכל בסוד של שש ועל זה כתוב ברא-שית (ברא שש), שש דרגות למעלה שש דרגות למטה והכל סוד אחד.

בוא ראה בראשית, רבי יהודה אמר: שני בתים היו, בית ראשון ובית שני, זה עליון וזה תחתון שתי אותיות ה' הן זו עליונה וזו תחתונה, וכולן אחד. ב' עליונה פותחת שערים לכל צד, שכך הוא שכלול זה בזה, ראשית אז הוא ראשית להביא בחשבון של הבניין.

רבי יצחק אמר: רבי אלעזר, בראשית זה כלל הצורה שכל הצורות כלולות בו, זה סוד שכתוב: "הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד ה'" , מראה שנראים בו ששה אחרים, וזה הוא בראשית, ברא שש. בוא ראה, כאשר נכנסים בזה המראה ששה גוונים, היא מתקנת את עצמה להראות אותם, ולעשות בהם את אומנות העולם, ואם תאמר שזו אומנות העולם היא מאותה דרג, כתוב: ברא-שית, שבחם של הששה הוא שעושים אומנות בזה.

רבי יוסי פתח: "הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ" , "הַנִּצָּנִים", זה הוא סוד של שש דרגות. "נִרְאוּ בָאָרֶץ", משום שהם צורות להיראות בזו הדרגה. "עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ", שהרי אז משבח ומהדר כמו שאתה אומר: "לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם" . ומשום כך נקרא מזמור כמו ששנינו, שכתוב: "מִזְמוֹר לְדָוִד" , ששרתה עליו שכינה מראש, וזהו "עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ", רבי חייא אמר, שהרי אז הגיע הזמן לשבח.

רבי אבא אמר, עולם עליון נסת), וכל דבריו נסתרים, משום שעומד בסוד עליון, יום של כל הימים, וכאשר ברא והוציא, הוציא אלו שש, ומשום שהוא נסתר שכל דבריו נסתרים, אמר "בְּרֵאשִׁית בָּרָא" , שש ימים עליונים, ולא אמר מי ברא אותם, משום שהוא עולם עליון נסתר, ולאחר מכן גילה ואמר להם מעשה תחתון, ואמר מי ברא אותו, משום שהוא עולם שעומד בהתגלות, ואמר "בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ", ולא כתוב ברא סתם, ברא את השמים, משום שהוא עולם בהתגלות. ואמר "בָּרָא אֱלֹהִים", אלוהים ודאי שם בהתגלות, ראשון בנסתר שהוא עליון, תחתון בהתגלות. להיות תמיד מעשה הקדוש ברוך הוא נסתר ונגלה, וסוד השם הקדוש כך הוא נסתר ונגלה. "אֵת הַשָּׁמַיִם", לרבות שמים תחתונים למטה. "וְאֵת הָאָרֶץ", לכלול ארץ שלמטה, ולרבות כל מעשיה כעין של מעלה.

"וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ" , כמו שאמרנו, והארץ זו ארץ עליונה, שאין לה אור מעצמה. "הָיְתָה", בהתחלה כבר הייתה כפי שראוי, ועכשיו תהו ובהו וחושך, "הָיְתָה" בדקדוק. לאחר מכן מיעטו את עצמם והמעיטו אורם, תהו ובהו וחושך ורוח, ארבעה יסודות העולם שהשתכללו בה.

פירוש אחר: "וְאֵת הָאָרֶץ" כמו שאמרנו, לרבות ארץ שלמטה, שהיא נעשתה בכמה מדורים, הכל כעין העליון, וזה הוא: "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ... וְרוּחַ" . אלו הם מדורי הארץ: ארץ, אדמה, גיא, נשיה, ציה, ארקא, תבל, והגדול שבכולם תבל, שכתוב: "וְהוּא

דף מ א

"יִשְׁפֹּט-תֵּבֵל בְּצֶדֶק" . אמר רבי יוסי: מי הוא ציה? אמר לו: זהו מקום של גיהנום, כמו שאתה אומר: "צִיָּה וְצַלְמָוֶת" , וסוד זה כתוב: "וְחֹשֶׁךְ עַל־פְּנֵי תְהוֹם" . זה סוד מקום של גיהנום, זהו ציה, מקום של מלאך המוות. כמו שאמרנו, שהוא מחשיך פניהם של הבריות, וזהו מקום של חושך עליון. "תֹהוּ", זוהי נשייה, שלא נראה בה מראה כלל, עד שנשכח מהכל, ועל זה נקראת נשייה. "וָבֹהוּ", זוהי ארקא, מקום שלא נשכח. רבי חייא אמר: זהו גיא. "וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת", זה כנגד תבל, שניזונה מרוח אלוהים, והכל כאחד הוא, כעין זה יש לארץ עליונה.

שבעה מדורים הם למעלה, דרגה על גבי דרגה, ובכל המדורים מלאכים עליונים אלו על גבי אלו, כך גם למטה, והכל אחוז זה בזה, להיות הכל אחד, שבעה מדורים הם למעלה, וארץ עליונה זו אוחזת אותם, וכולם קיימים בה, ובכולם קיימת תושבחת השם יתברך. דרגות מובדלות זו מזו, ומקומות מובדלים זה מזה.

המדור הראשון למטה, הוא מקום ריק חשוך שאינו מאיר, והוא מתוקן למדור של רוחות, וסופות וסערות חזקות, שאינם נראים, ואין בו לא אור ולא חושך, ולא צורה כלל, ושם לא יודעים בו ידיעה כלל, שאין בו צורה בתוך שום כיסא כלל, ועל אותו מקום ממונה מלאך אחד, טהריא"ל שמו, ועמו שבעים ממונים מעופפים, ונמחקים מזיקים של ניצוצות, ואינם מתקיימים ואינם נראים ואינם נמצאים. וכשבא הבוקר כולם מתחדשים ואינם עומדים, שהם מגיעים אל אותו המקום, אובדים ואינם נמצאים, ונכנסים בתוך חור אחד של התהום ואינם נראים, כשיורד הלילה, נמחים מאותם ניצוצות, עד שמגיע הבוקר.

המדור השני, הוא מקום שמאיר יותר, והוא חשוך, אבל אינו חשוך כמו אותו הראשון, והוא מתוקן למדור של מלאכים עליונים, ממונים על מעשיהם של בני האדם, ולשטות אותם באותו אורח רע שהם הולכים, ואותו מקום נראה יותר מן הראשון, ולאותם מלאכים יש קירבה עם בני האדם, וניזונים מהריח והבושם שלמטה לעלות בתועלת, ולהאיר יותר, ועליהם ממונה אחד, קדומיא"ל שמו, ואלו פותחים בשירה ומשתתקים והולכים להם, ואינם נראים עד שישראל למטה פותחים ואומרים שירה, אז עומדים במקומם ונראים מאירים יותר, שלוש פעמים ביום מקדשים קדושה, כשעוסקים ישראל בתורה, כולם טסים ומעידים עדות למעלה, והקדוש ברוך הוא חס עליהם.

המדור השלישי, הוא מקום של ניצוצות ועשנים, ושם המשכתו של נהר דינור שזורם ויוצא, שהוא בית המוקד של נפשותיהם של הרשעים, שמשם יורדת אש על ראשיהם של הרשעים, ושם מלאכי חבלה שמטרידים אותם. ושם נמצאת הלשנה וקִטרוג על ישראל לפעמים, ולהסטות אותם, חוץ מבזמן שלוקחים רפואה לדחות אותו, וממונה אחד עליהם מצד השמאל, כולם מצד החושך, כמו שאתה אומר: "וְחֹשֶׁךְ עַל־פְּנֵי תְהוֹם" , : וסמא"ל הרשע נמצא שם.

המדור הרביעי, הוא מקום שמאיר, ושם הוא האור למלאכים עליונים שהם מצד הימין, ופותחים בשירה ומסיימים, ואינם הולכים לעבור כמו אלו הראשונים.

דף מ ב

שפותחים בשירה ונשרפים ומתבטלים באש דולקת, ושבים ומתחדשים כמו שהיו קודם לכן, ואלו עומדים במקומם ואינם מתבטלים, ואלו מלאכים של רחמים שאינם משתנים לעולמים, ועליהם כתוב: "עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת" , ואלו עושים שליחותם בעולם, ואינם נראים לבני אדם, אלא בחיזיון או מצד אחר בשכל טוב רב, מלאך אחד ממונה עליהם, פדא"ל שמו, בו פתוחים מפתחות של רחמים לאלו ששבים אל ריבונם ופותחים שערים להעביר תפילתם ובקשתם.

המדור החמישי, הוא מדור שמאיר באור יותר מכל הראשונים, ויש בו מלאכים מהםאש ומהם מים, לפעמים נמצאים ברחמים ולפעמים נמצאים בדין, אלו בצד זה ואלו בצד זה, לפעמים מאירים אלו ונחשכים אלו, ואלו ממונים לזמר לאדונם, אלו בחצי הלילה, ואלו כשעולה האור, וממונה אחד עליהם, קדשיא"ל שמו. בחצות הלילה ומתעוררת רוח צפון, והקדוש ברוך הוא בא להשתעשע עם הצדיקים בגן עדן, אז רוח צפון מכה, ומגיעה לאותם שממונים בחצי הלילה לזמר, וכולם מזמרים ופותחים בשירה, וכשבא הבוקר ומתחבר חושך הדמדומים של הבוקר באור, אז כל האחרים אומרים שירה, וכל כוכבי הרקיע וכל שאר המלאכים מסייעים להם, כמו שכתוב: "בְּרן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר וַיָּרִיעוּ כׇּל בְּנֵי אֱלֹהִים" , עד שישראל נוטלים את השירה והתושבחה אחריהם.

המדור השישי, הוא מדור עליון קרוב למלכות שמיים, בו ספינות ונהרות ונחלים, המתחלקים מן הים, וכמה דגים הם הרוחשים לארבעת צידי העולם, ומעליהם שרים ממונים, וממונה אחד עליהם ואוריא"ל שמו, והוא ממונה על כל אלו התחתונים. וכולם נוסעים בשעות וברגעים כאשר נוסעות הספינות לצד זה ולצד זה, כאשר נוסעות הספינות לצד מזרח, הממונה שעומד עליהם לאותו הצד הוא מיכא"ל הבא מימין, וכאשר נוסעות הספינות לצד צפון, הממונה שעומד עליהם לאותו הצד הוא גבריא"ל הבא מצד שמאל, כאשר נוסעות הספינות לצד דרום, הרי שם הוא הממונה שעומד עליהם לאותו הצד, רפא"ל שמו, והוא לימין, וכאשר נוסעות הספינות לצד מערב, הממונה שעומד עליהם לאותו הצד הוא אוריא"ל, והוא בסוף.

המדור השביעי, הוא המדור העליון על הכל, ושם לא נמצאים, אלא נשמותיהם של הצדיקים, ששם מתענגים באותו הזוהר העליון, ומתענגים בעינוגים ותפנוקים עליונים, ושם לא נמצאים אלא אותם הזכאים, וגנזי שלום, ברכה ונדבה, הכל הוא כעין הגוון העליון, הרי אמרו החברים: כך הוא בארץ שלמטה בשבעה מדורים, וכולם כעין הגוון של מעלה.

ובכולם ישנם מינים כמראה בני אדם, וכולם מודים ומשבחים לקדוש ברוך הוא, אין מי שיודע את כבודו כמו אלו שהם במדור העליון, ואלו רואים את כבודו כראוי, עבוד אותו ולשבח אותו ולדעת את כבודו, ועולם זה העליון שהוא תבל, אינו עומד בקיומו אלא בשבילם של הצדיקים, שהם גופים קדושים,

דף מא א

כעין שלמעלה, לא קיים אותו מדור שביעי אלא לנשמותיהם של הצדיקים, כך גם המדור השביעי הזה למטה לא קיים אלא לגופם של הצדיקים, להיות הכל אחד, זה כמו זה.

בוא וראה אמר רבי שמעון: שבעה מדורים הם שאמרנו, ובתוכם יש שבעה היכלות מאותם סודות האמונה, כנגד שבעה רקיעים עליונים, ובכל היכל והיכל יש מלאך עליון.

ההיכל הראשון, כאן יש מלאך שנתמנה על נשמותיהם של גרים שהתגיירו, ורחמיא"ל שמו, והוא מקבל אותם, והם נהנים מזיו הכבוד שלמעלה.

ההיכל השני, יש מלאך אחד, אהינא"ל שמו, וזה עומד על כל אותן נשמות של תינוקות שלא זכו בעולם הזה לעמול בתורה, והוא עומד עליהם ומלמד אותם.

ההיכל השלישי, בזה יש מלאך אחד אדרהינא"ל שמו, והוא עומד על נשמותיהם של אלו שחזרו בתשובה, ולא חזרו, כגון שחשבו, וטרם שחזרו בהם מתו, אלו טורדים אותם בגיהנום, ולאחר מכן מכניסים אותם לאותו מלאך ממונה, והוא מקבל אותם, ומשתוקקים ליהנות מזיו כבוד אדונם, ואינם נהנים, ואלו נקראים בני בשר, ועליהם כתוב: "הָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחׇדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבוֹא כׇל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֺת לְפָנַי אָמַר ה'" .

ההיכל הרביעי, כאן עומד מלאך אחד גדריהא"ל שמו, זה עומד על כל אותן נשמות של הרוגי שאר העמים להכניס אותם אל תוך בגד המלכות של המלך, ונרשמים שם, עד היום שינקום אותם הקדוש ברוך הוא, שכתוב: "יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא גְוִיּוֹת מָחַץ רֹאשׁ עַל אֶרֶץ רַבָּה" .

ההיכל החמישי, כאן קיים מלאך אחד שנקרא אדיריא"ל, וזה עומד על כל אותן נשמות שהתקיימו באותו צד, ואלו הם למעלה מכולם. אשר במדור זה שהוא עליון על הכל, ומיכא"ל שמו, שר גדול ממונה עליהם, על כולם קיים בו, וכמה אלפים ורבבות כולם עומדים תחתיו באותו צד, ושם מתעדנות אותן נשמות של חסידים, באותו אור עליון שנמשך מהעולם הבא.

(חסר במקור היכלות שישי ושביעי)

בוא וראה אמר רבי שמעון: מי הוא שידע לסדר תפילת אדונו כמשה, בשעה שהוצרך לו לסדר תפלתו באריכות דברים, ובשעה שהוצרך לו לקצר, כך גם כן.

אמר רבי שמעון: הרי מצאנו בספרים ראשונים, סדר של סודות הסודות בקשר אחד, פעמים שצריך לסדר תפילתו כראוי, ולקשור קשרים לבשם את אדונו כראוי, ולדעת לייחד ייחוד שלם, לקרוע רקיעים, ולפתוח שערים ופתחים, שלא יהיה מי שימחה בידו. אשריהם הם הצדיקים שהם יודעים לפייס את אדונם, ולבטל גזירות, ולהשרות שכינה בעולם, ולהוריד ברכות, ולהעביר את בעלי הדינים שלא ישלטו בעולם.

קם רבי שמעון ואמר: "מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה' " , מי יגלה עפר מעיניך אברהם החסיד, ימינו של הקדוש ברוך הוא, שגילה לך סוד הסודות, והתחלת תפילות בעולם, ונגלו לך היכלי המלך העליון. שבעה היכלות קדושים הם, והם עומדים בשערים בקיום, ובכל אחד ואחד נכנס

דף מא ב

תפילת הייחוד, של מי שיודע לבשם את אדונו ולייחד ייחוד בשלמות, שיודע להיכנס בכולם, ולקשור קשרים אלו באלו, רוח ברוח, רוח תחתונה ברוח עליונה, כתוב: "ה' בַּצַּר פְּקָדַוּךָ צָקוּן לַחַשׁ מוּסָרְךָ לָמוֹ" .

ההיכל הראשון, כתוב: "וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר" , סוד הסודות, רוח שנקרא ספיר, כספירות של אבן טובה, נוצץ לשני צדדים, אור אחד עולה ויורד, ואותו אור לבן נוצץ לכל צד, מעלה ומטה ולארבעת צדדי העולם, אורו תלוי, נסתר ומגולה, מאור זה מתפצלים ארבעה אורות לארבעה צדדים, וכל האורות הם אור אחד.

כמו אור הנר שדולק ומנצנץ אורות למראה עיניהם של בני האדם, ואותם אורות של הנר עולים ויורדים, הולכים ושבים, מתוך אותה אש של אור הנר שדולק, וכולם אור אחד, כך גם אלו, ומנצנצים כל אותם האורות כמראה נחושת הנרקעת באדמומיות, כמו שנאמר: "וְנֹצְצִים כְּעֵין נְחֹשֶׁת קָלָל" , זה הוא לימין.

לשמאל יש רוח שנקרא לבנה, וזה נכלל ברוח הראשונה, ונכנס זה בזה, אורו אדום ולבן כאחד, מפני שיצאה מאותם האורות הראשונים, כשיצאו האורות של זו, הגיעו אל האורות הראשונים ונכללו בו, והם אחד, ונראים האורות הראשונים בלבד, ולא מתגלים אלו האחרים, ולא נודע שנכנסו לתוכם ונסתרו בו, כמו שאתה אומר: "וְלֹא נוֹדַע כִּי בָאוּ אֶל קִרְבֶּנָה" , זה הוא רוח ברוח שהם אחד, אורות באורות שהם אחד.

וכאן הם שני שערים תחתונים, מאותם הרקיעים שנקראים שמי השמים, משתי רוחות אלו המנצנצות, נבראו אותם אופנים שהם קדושים, שדינם כפי הדין של החיות, כמו שכתוב: "מַרְאֵה הָאוֹפַנִּים וּמַעֲשֵׂיהֶם" . וזה הוא שכתוב: "וּדְמוּת הַחַיּוֹת מַרְאֵיהֶם כְּגַחֲלֵי אֵשׁ בֹּעֲרוֹת כְּמַרְאֵה הַלַּפִּדִים" . "הִיא מִתְהַלֶּכֶת בֵּין הַחַיּוֹת", מי היא? זו הרוח הקדושה, המקום שיצאו ממנו, והיא מאירה להם, שכתוב "וְנֹגַהּ לָאֵשׁ".

"וּמִן הָאֵשׁ יוֹצֵא בָרָק" , כשאשר נכללת רוח ברוח יוצא מהם אור של חיה אחת, רמוז על ארבעה אופנים, וזו הדמות שלו כאריה, שולט על אלף ושלוש מאות ריבוא של אופנים אחרים, כנפיה כשל נשר, זה נתמנה על אותם אופנים, בארבעה גלגלים נוסעים כל אחד ואחד מאותם ארבעה, בכל גלגל וגלגל שלושה סומכים, והם שנים-עשר סומכים בארבעה גלגלים, רוח זו שולטת על הכל, מכאן יצאו, ורוח זו מקיימת את כולם, ממנה הם ניזונים.

אלו הארבעה, ארבעה פנים לכל אחד ואחד, וכל אותם הפנים צופים לארבעת הצדדים של אותה החיה שעומדת עליהם, אשר נוסעים אלו הארבעה תחת אותה החיה, נכנסים זה בזה ומשתלבים זה בזה, כמו שאתה אומר: "מַקְבִּילֹת הַלֻּלָאֹת אִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ" , להתכלל אחת באחת ולהיכנס זו בזו, כאשר נוסעים אותם הגלגלים, נשמע קול נעימות בכל אותם הצבאות שלמטה למיניהם.

תחת היכל זה מתפצלים צבאות לחוץ לכמה צדדים של רקיעים שלמטה, ד שמגיעים לכוכב שבתאי, כולם צופים להיכל זה, ומשם הם ניזונים, כל אלו אשר בהיכל זה כולם צופים לאותה הרוח, כתוב: "אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת יֵלֵכוּ לֹא יִסַּבּוּ בְּלֶכְתָּן" , וזה הוא ההיכל שנקרא לבנת הספיר, רוח זו שכוללת רוח אחרת שנייה, עולה ויורדת, ואורה לא שוקט לעולמים.

כמו אור השמש בתוך המים, אין מי שעומד עליו, חוץ מרצון האדם הזכאי באותה תפילה שנכנסת באותו היכל, ועולה לקשור קשרים בשלמות, בהתחלה

דף מב א

שרוח זה כפי שראוי, אז אור מתעטף בו ושמח בה, ועולה עמה להתקשר בקשר של ההיכל השני, להיכלל רוח הכלולה ברוח אחרת עליונה שעליה, ורוח זו שכוללת, כלולה בה אותה חיה וכל אותם אופנים וגלגלים.

ומתאחדים בו כפי שמתאחדת אש במים, ומים באש, דרום בצפון, צפון בדרום, מזרח במערב, ומערב במזרח, כך מתאחדים כולם זה בזה ונקשרים זה בזה, אותו רוח עולה להתקשר, ואותה חיה צופה למעלה כלפי ההיכל השני, ומביטות זו בזו, באמצעיתו של היכל זה נעוץ עמוד אחד שעולה עד אמצעיתו של ההיכל האחר, והוא נקוב ונעוץ מלמטה למעלה, להדביק רוח ברוח, וכן עד למעלה מכולם, להיות כולם רוח אחת, כמו שאתה אומר: "וְרוּחַ אֶחָד לַכֹּל" .

היכל שני כתוב: "וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר", כאן הוא אותו רוח שנקרא זוהר, ועומד בלובן תמידי שלא נתערבו גווניו באחר, והוא עצם שאינו משתנה לעולמים, זה אינו בגילוי כך לנצנץ כאחר, זה קשה להתגלות כסתימת העין שכאשר מתגלגלת מזדהר ומנצנץ בגלגול, וזה גם כך, משום שכאשר אותו רוח ראשון עולה, מגלגל בגלגול ומגלה אותו, ונקשר עמו בקשר של לובן העין. בתוך גוון אחר שהוא דק ממנו ששורה עליו, מתגלגלת רוח זו מתוך רוח שמלמטה, אור שמלמטה מסבב לגלגל אור זה ומאיר, ואינו יכול להאיר עד שאוחז התחתון בו ונקשר עמו, ואז מאיר ואוחז באור שלמטה, שהוא כלול ואינו משתנה כלל, אלא מתגלה בגללו בגלגול שלו, וכאשר אור זה מתגלגל, נוטל אור אחר לצד שמאל ומתגלגל עמו ומסתובב עמו, וסוד זה כתוב: "חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ כְּמוֹ חֲלָאִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אמָּן" , אשרי הוא מי שיודע לגלות אורות. רוח אחרת נכללת עמו ומסתובבת, ומאיר סביבה בגוון תכלת ולבן, אותו לובן נקשר בלובן זה, ואותו תכלת נקשר באדום של האור התחתון שלצד שמאל, ונכללו זה בזה והיו אחד ונקראים עצם השמים, וכל מה שלמטה ואותו היכל שלמטה הכל נכלל כאן, ובגלל שהכל נכלל כאן נקרא עצם השמים. מכלל אורות אלו נבראו אותם שרפים בעלי שש כנפיים, כמו שאתה אומר: "שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד" , כולם בשש, משום שכולם מעצם השמים, אלה הם השורפים את אלו שאינם חסים על כבוד קונם, וסוד והמשתמש בכתר יעבור מן העולם. מי שקורא ושונה שש סדרי משנה, זה הוא מי שיודע לסדר ולקשור קשר וייחוד של ריבונו כראוי, אלה הם שמקדשים שם קדוש של ריבונם בכל יום תמיד. כאשר מתגלגלים האורות, יוצא מהם אור של חיה אחת שהיא עומדת ומוטלת על ארבע חיות, שולטות על הראשונות שכללו אותן בתוכן, ובאלה כאשר נוסעים נכנעים שרפים תחתונים, נחשים שיוצאים מתוך אותו נחש שרף שגרם מוות לכל העולם, אלו חיות בעלות פני נשר, מביטות כלפי אותה חיה נשר עליון שמעליהן, כמו שאתה אומר: "דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם" , רוח זו שולטת על הכל. אותה חיה שרמוזה על כולם מביטה למעלה, וכולם כלפיה, כולם כאשר נוסעים מזדעזעים, מהם מאירים, מהם נשברים מקיומם, ומסיקים אותם באש ובאים ומתחדשים כבתחילה, כולם נכנסים תחת אותה חיה, מסתתרים תחת כנפיה להיכלל למעלה. אותן ארבע חיות

דף מב ב

עולים, כאשר רוח מזדהרת בתוך אותה חיה, ארבעה גלגלים לכל אחד ואחד, גלגל אחד צופה לצד מזרח, שלושה סומכים נושאים אותו ומביטים לאמצע, גלגל אחד צופה לצד מערב, ושלושה סומכים נושאים אותו ומביטים לאמצע, גלגל אחד צופה לצד דרום, ושלושה סומכים נושאים אותו ומביטים לאמצע, וגלגל אחר צופה לצד צפון, ושלושה סומכים נושאים אותו ומביטים לאמצע, וכל אלו שנים עשר הסומכים נושאים מתוך האמצע, ואותו האמצע סוגר ופותח, וכל גלגל וגלגל כאשר נוסע, קול נשמע בכל הרקיעים. אלו ארבע חיות כולן זו בזו, ונכנסים אותם אופנים שלמטה בתוך אלו חיות של מעלה, כלולים אלו באלו, רוח זו שנכללה באותן רוחות, מלהטת ועולה להתאחד למעלה, ולהתקשר ברצון של בן אדם זכאי באותה תפילה שהתפלל. שכאשר עולה ונכנסת באותו היכל, נוטלת הכל, וכולם נוסעים עמה, ונכללו זה בזה, עד שנכללו באותו רוח, ואותו רוח נוסע ברצון של קשר הייחוד של התפילה שמייחדת הכל, עד שהגיעו כולם להיכל השלישי, כלולים זה בזה כראשונים, אש במים, ומים באש, רוח בעפר, ועפר ברוח, מזרח במערב, מערב במזרח, צפון בדרום, דרום בצפון, וכך אלו כולם מתקשרים זה בזה ומתאחדים זה בזה ומשתלבים זה עם זה, וכן כמה חילות ומחנות שמתאחדים למטה, ונתערבו באותם תחתונים, עד שהגיעו לכוכב צדק, ושם כמה ממונים על העולם. וכאשר רוח זו שנכללה מכולם וכולם כלולים בה, עולה ומתאחד ונכנס בתוך היכל שלישי, עד שמתאחד ברוח שיש שם, בתוך אותו עמוד שעומד באמצע, ואז הכל מושלם עד כאן כראוי, וכולם רוח אחת, כלול מהכל ושלם מהכל, כמו שאתה אומר: "וְרוּחַ אֶחָד לַכֹּל" . כאן הכרעה להתדבק בריבונו.

היכל שלישי היכל זה הוא היכל של אותו רוח שנקרא נוגה, רוח זו היא זכה וברורה מכולן, אין גוון שנראה בה, לא לבן ולא ירוק ולא שחור ולא אדום, ובגלל כך נקראת טוהר, זכה וברורה מכל אלו התחתונים, ואף על פי שהיא זכה מכל היא אינה נראית, עד שאלו התחתונים מתגלגלים ואוחזים בה, ונכנסים בתוכה, כיוון שנכנסים בתוכה אז מראה את אורה, ולא גוון אחד מכולם, כאשר נשלמת רוח זו מכל התחתונים, מוציאה ממנה אור שכלול בשלושה אורות. אותם שני אורות עולים ויורדים ומנצנצים, באותו נצנוץ נראים עשרים ושניים אורות שונים זה מזה, וכולם אור אחד, ונכנסים בתוך אותו אור אחד, ואותו אור כולל אותם, ואינו מאיר אלא בזמן שאלו אורות שמלמטה עולים, ואותו רצון של התפילה נוטל את כולם, אז אותו אור יוצא מתוך אותה רוח, ומאיר אותו אור ומוציא אלו שני אורות מנצנצים, ונראים כחשבון כ"ב אותיות של התורה. לאחר מכן חוזרים ונכללים באותו אור כל אותם אורות תחתונים, כולם כלולים באלו האורות, וכולם באור זה, אור זה הוא כלול בתוך אותה רוח, ואותה רוח עומדת בהיכל שלישי זה, אינה עומדת להתיישב, אלא בתוך היכל רביעי שרצונה לעלות לתוכו, אלו האורות שיצאו מתוך אותה רוח, כאשר מנצנצים, מתחברים כל אלו האורות שמנצנצים. בשעה שיוצאים מתוך אותו אור אחד, ודוחקים להתנצנץ, יוצאת מהם חיה קדושה אחת גדולה, דמותה כחיזיון של כל אותם

דף מג א

שאר החיות, דיוקן אריה ודיוקן נשר כלולים כאחד, ונעשו בה דיוקן אחד מהם. תחת חיה זו יש ארבעה אופנים עליונים כמראה תרשיש, מרוקמים בכללות כל הגוונים, ושיש מאות אלף ריבוא כולם בתוכם, ואלו ארבעה אופנים בשמונה כנפיים כולם, וכולם יוצאים מתוך אור של אותה חיה השולטת עליהם, בשעה שמנצנץ אותו אור, מוציאה חילות חילות אלו. ואלו ארבעה שתחתיה עומדים בארבעה צדדי העולם, בארבעה פנים כל אחד ואחד, שני פנים מסתכלים כלפי אותה חיה, ושני פנים מכסים בכנפיהם, מאותם אורות שמנצנצים שאינם יכולים להסתכל, בכל זמן שנוסעים אלו בארבעה גלגלים, סומכים כראשונים, נעשה מאותו זיעה שלהם כמה חילות ומחנות, שכולם משבחים ומזמרים ולא משתתקים לעולמים, ולאלו אין להם שיעור. ארבעה פתחים יש להיכל זה לארבעה צדדי העולם, עשרה ממונים בכל פתח ופתח, ובזמן שכולם אשר בתוך ההיכלות שלמטה, ואותם היכלות, עולים ברצון של תפילה זכה, כל הפתחים נפתחים, עד שנכללים כולם אלו באלו, ומשתלבים אלו באלו, ונכנסים כל הממונים בתוך ממונים, מחנות בתוך מחנות, אופנים בחויות, וחיות באופנים, באלו אופנים, אורות באורות רוח ברוח, עד שנכנסו ברוח זו. בהיכל זה יש מקום אחד כמראה זהב מנצנץ, ושם גנוזים כמה חילות ומחנות, שאינם עולים ואינם מתעטרים למעלה, אלא בשעה שכל אלו קושרים קשרים, והיכל נוסע להתעטר כולם יוצאים מלאים בדין, ונקראים בעלי מגינים שליחים בעולם מתוך בעלי דינים אשר בהיכל הרביעי, במקום זה תלויים בארבעה צדדים, שש מאות אלף ריבוא מגינים של זהב לכל צד וצד, וכן למטה מהם חומות מקיפות, והן שישים. וכל אלו המגינים כולם עושים קרבות, בחרבות ורמחים לחוץ, בכל אותם שליחי דינים של העולם, עד שמגיעים דרגות בדרגות לכוכב מאדים, ואז ההיכל עולה ומתעטר באותה רוח, בכל אותם חילות, ונשאר אותו מקום במקומו, ואותו מקום נקרא תא הרצים, אותם שליחים רצים להשלים דינים ופורענויות בכל צדדי העולם. כאשר עולה התפילה לוקח כל אלו האורות והמחנות וקושר קשרים, ונכללו כולם כאחד, עד שנקשרת רוח ברוח והם אחד, ונכנסו בתוך אותו עמוד להתכלל ברוח של ההיכל הרביעי, אשרי חלקו מי שיודע סוד אדונו, ומרים דגלו במקום שצריך. ובוא ראה הכל צריך זה לזה וזה לזה, להשתלם זה עם זה, ולהאיר זה בזה, עד שעולה הכל למקום שצריך, שלמות מלמטה ראשית ומלמעלה אחר כך, ואז הוא שלמות בכל הצדדים, ונשלם הכל כראוי, מי שיודע סודות אלו ועושה שלמות, זה הוא מתדבק באדונו, ומבטל כל גזרות קשות, והוא מכתיר לאדונו, וממשיך ברכות על העולם, וזה הוא בן אדם שנקרא צדיק עמוד העולם, תפילתו לא חוזרת ריקנית, וחלקו בעולם הבא, והוא בחשבון בני האמונה. בוא ראה כל אלו ההיכלות, וכל אלו החיות, וכל אלו החילות, וכל אלו האורות, וכל אלו הרוחות, כולם נצרכו זה לזה, בשביל להשתלם מלמטה, ולהשתלם אחר כך מלמעלה, אלו ההיכלות הם מתדבקים זה בזה. וכולם כעין של מעלה, מתדבקים זה עם זה, כל מה שבתוכם הם כאותו מראה שנראה בנסתר כאשר מתגלגלת העין, ונראה אותו זוהר מנצנץ, ואותו מה שלא נראה באותו גלגול, הוא אותה רוח השולטת על הכל, ובגלל כך עומד זה בזה דרגות על דרגות, עד שמתעטר הכל

דף מג ב

כראוי. ובוא ראה אילמלא כל אותם גוונים של העין, שנראים כשהיא סגורה ומתגלגלת בגלגל, לא היו נראים אותם גוונים שזוהרים, אילמלא אותם גוונים, לא היה נדבק אותו הנסתר ששולט עליהם, נמצא שהכל תלוי זה בזה ונקשר זה בזה, כאשר נכלל הכל כאחד בהיכל השלישי, והרצון של התפילה עולה להתעטר בהיכל הרביעי, אז הכל אחד ורצון אחד וקשר אחד, כאן השתחוויה להתרצות באדונו.

היכל רביעי היכל זה הוא משונה מכולם, ארבעה היכלות לזה, זה לפנים מזה, וכולם היכל אחד, כאן הוא הרוח שנקרא זכות, במקום זה מתהפך זכות של כל בני העולם, רוח זו לוקחת הכל. ממנה יצאו שבעים אורות כולם מנצנצים, וכולם בעיגול, שאינם מתפשטים כאלו האחרים, מתדבקים זה בזה ומאירים זה בזה אחוזים זה בזה, כל זכויות העולם לפני אורות אלו עומדות, מכולם יוצאים שני אורות שקולים כאחד, שעומדים לפניהם תמיד. כנגד אלו אותם שבעים ממונים בחוץ, שמסובבים כל ארבעה היכלות שבעים אורות אלו, ושני אורות שעומדים לפניהם, כולם פנימיים בפנים לתוך פנים, וסוד זה הוא שכתוב: "בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים" . לפני אורות אלו עולות כל זכות, וכל מעשי העולם להישפט, שני אורות אלו הם עדי עדות, משום שיש שבעה עיני ה' המשוטטות בכל הארץ, כל מה שנעשה בעולם נרשם באותו מעשה ממש ובאותה זכות ממש, ועומדים בקיומם, ואלו שני אורות רואים בהם ומסתכלים, ומעידים לפני אלו שבעים אורות, אלו שבעים גוזרים גזרות ודנים דינים הן לטוב הן לרע, וכאן הוא מקום של זכות. רוח זו בה נרשמו אותיות שלוש, שהן יה"ו שכאשר אלו אותיות מתדבקות במקום זה בהתדבקות של זכר ונקבה אז נרשמו בה ולא סרים משם, לאחר מכן יצא אור אחד מאיר לארבעה צדדים, אור זה הוציא שלושה אחרים, שהם שלושה בתי דינים שדנים דינים אחרים בדברי העולם, בעושר בעוני בחולאים בשלמות, בכל אותם שאר דברי העולם נדון בהם, היכל אחד לאותם שבעים ראשונים לפנים, שלושה לאלו שלושה אחרים. עולה רוח זו וכוללת כל אותם שלמטה, ומוציאה חיה אחת קדושה מתלהטת, ועיניים לה כעיני אדם, להשגיח באלף אלפים וריבוא ריבואות חילות בעלי הדין, כולם לוקחים פתקים, ופותחים וסוגרים בעולם ומשלימים דין. תחת חיה זו ארבעה שרפים לוהטים, כולם כפתור ופרח, וניצוצות של אש עולים, שבעים ושניים גלגלים לכל אחד לוהטים באש, כאשר נוסעים נעשה נהר אחד של אש, אלף אלפים משרתים לאותו אש, משם יוצאים כמה חילות, כאשר גלגלים נוסעים, כמה הם ריבוא ריבואות שיקומו מהם בתוך אותו אש, תחת היכל שני יוצאים חילות שמזמרים, ובאים להתקרב כאן ונשרפים כולם. כל אותם ממונים של העולם שמונו לשלוט, מכאן יוצא דינם לשלוט, מתוך אותה רוח שנרשמה בשלוש אותיות, ומכאן מעבירים קיומם מן העולם, ונודנים באש זו שזורמת ויוצאת, הכל נמסר בהיכל זה, משם שנרשמו בשלוש אותיות כאן, רוח זו נכללה בהם, אותה חיה מוציאה חילות ומחנות שאין להם חשבון. כל דינים של העולם מהיכל זה יוצאים הן לטוב הן לרע, חוץ משלושה, בנים, חיים ומזונות שלא ניתן רשות במקום זה, שהרי באותו נהר עליון שכל האורות זורמים ממנו עומד הדבר, באמצע.

דף מד א

שהיכל זה, הוא מקום מוכן לקבל רוח של מעלה, בתוך רוח זו, וזו עולה בהם. שנים עשר פתחים יש להיכל זה, בכל פתח ופתח כל אותם שרים וממונים, שהם מכריזים להודיע למטה כל אותם הדינים שעתידים לרדת למטה, כמו שאתה אומר: "קָרֵא בְחָיִל" , וכן אמר כירתו את האילן, ומתוך כרוזים אלו נוטלים דבר, כל בעלי הכנפיים עד שמודיעים דבר לרקיע של החמה, ומשם כאשר יוצאת השמש יוצא הדבר, ומשוטט בעולם, עד שמגיע לאותו נחש של הרקיע, שכל כוכבי הרקיע קפואים בו, שהוא באמצע הרקיע, ושומעים את הדבר ואוחזים אותו אותם שרים שמתחת. ואותם שממונים על אותו נחש, ומשם מתפשט לעולם, ואפילו רוחות ושדים ואפילו עופות השמים מודיעים אותו בעולם כרוזים, שבים וסותמים פתחים. לא עולה רוח ברוח, עד שכל הרוחות התחתונות כולן אחד יחד עם רוח זו, וכולן נכללות ונכנסות זו בזו עד שנעשה הכל אחד. בן אדם כשהוא בבית חוליו, כאן הוא נידון הן לחיים והן למוות, חיים תלויים למעלה, אם נידון כאן לחיים נותנים לו חיים מלמעלה, ואם לא, אין נותנים, אשרי חלקו של מי שמתדבק באדונו ונכנס ויוצא, כאן קידה על הפנים בארץ כדי להתגבר על הדין, על היכל זה נאמר: "אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל" .

ההיכל החמישי היכל זה, היכל של ברק זוהר, שהוא רוח שמזהירה, מאירה לאותם התחתונים, רוח זו היא כוללת ופותחת וסוגרת, מאירה ומנצנצת לכל הצדדים, מניצוץ זה מאיר אור אחד כעין ארגמן, אור זה כולל כל הגוונים שמאירים, אור לבן ושחור, אדום וירוק, נכללים אלו באלו, נרקם לבן באדום, שחור בירוק, לאחר מכן לבן בשחור, ונעשית חיה אחת רקומה, ונכלל בה ירוק ואדום, דיוקנה כדמות בן אדם שכולל כל הדמויות. ממנה יצאו ד' סומכים שהם חיות גדולות על אלו שלמטה, אחת נקראת אופן שהוא שנים, מפני שכאשר נראה זה מאיר האחר בתוכו, דבוק זה בזה, נכנס זה בזה, לאחר מכן נכנס האחר זה בזה, ונראים ארבעה ראשים לארבעת צדדי העולם, וכולם גוף אחד, ואלו הם שכתוב בהם: "כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה הָאוֹפַן בְּתוֹךְ הָאוֹפָן" , וכולם אלו קשורים זה בזה, כדמות חיות עליונות שאינן נפרדות לעולמים. חיה זו של ארבעה גוונים רקומים, אחוזים אלו באלו לארבעה צדדים, מכאן כאשר נוסעת חיה זו נוסעת לשני צדדים. רוח זו של הברק נכללת בשתי רוחות, רוח זו של הברק מוציאה חיה אחת, וכל אותם האורות, רוח אחרת מאירה ממנה שנקראת רוח מלהטת, מאירים ממנה שני אורות, שהם ארבעה, ואלו האורות מתהפכים בגוונים, וכאן הוא: "לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת" , אלו הם אורות שמהפכים את חוד החרב, ואלו קיימים על ההיכל שלמטה, מפני שזה להט החרב עומד על אותם שבעים אורות של בית הדין, מכאן כל אותם דיינים שדנים דין, חרב תלויה על ראשם מלמעלה, זה להט החרב. שאלו הם אורות של צד שמאל, הוציאו חיה אחרת שעומדת על ארבעה, שאינם עומדים בקיומם, שניים מימין ושניים משמאל, כאשר רוח החיה הזו נכנסת באלו, מנצנצים מהם שני ניצוצות מלהטים, ויוצאים מהיכל זה לחוץ ומתהפכים תמיד, אלו ניצוצות מלהטים, לפעמים נקבות לפעמים זכרים לפעמים רוחות לפעמים מלאכים קדושים. מהו הטעם? מפני שכאשר נכללת חיה זו בחיה הראשונה, מתוך תוקף שנכללות זו בזו, יוצא ניצוץ אחד מלהט תמיד שלא כבה לעולמים, ומשוטט והולך אחריהם של אותם שני ניצוצות, ועכשיו הם גוברים ועושים שליחות בעולם, ובטרם מסיימים דועכים, ואותו ניצוץ מכה בהם

דף מד ב

ומאיר להם ומתחדשים כבתחילה, והם נקבות, והולכים ומשוטטים, ובטרם מסיימים דועכים, וניצוץ זה מכה בהם, ומאיר להם וחוזרים כבתחילה, מפני שאותו ניצוץ כולל מהכל, כולל מארבעה גוונים, ובגלל זה הם מתהפכים לכל אלו הגוונים. רוח זו נכללת ברוח אחרת כפי שאמרנו, ונראים שניים כאחד, ולא כאחרים הראשונים, שכאשר נכלל זה בזה לא נראה אלא אחד, וכאן נראים שניים, ועומדים באהבה, כוללים מכל התחתונים, ואף על פי שהם שניים הם אחד, כאשר מתפשטת רוח ברוח ונראים באהבה, כוללים מכל התחתונים, וזהו סוד שכתוב: "שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים תְּאוֹמֵי צְבִיָּה הָרוֹעִים בַּשּׁוֹשַׁנִּים" , וכאשר שתי רוחות מתפשטות זו בזו באהבה, אז חוזר היכל זה ונקרא היכל אהבה, היכל של אהבה, היכל זה עומד תמיד בקיומו, נגנז בסוד הסודות למי שצריך להתדבק בו, וכאן כתוב: "שָׁם אֶתֵּן אֶת דֹּדַי לָךְ" . לאחר מכן כאשר מאירות שתי הרוחות שהן אחת, יוצאים כמה צבאות לכמה צדדים, אלפים ורבבות אין להם שיעור, מהם נקראים דודאים, מהם גפנים, מהם רימונים, עד שמגיעים כמה צבאות לחוץ, עד אותו כוכב שנקרא נוגה, וכולם באהבה שאינם נפרדים לעולמים, וכאן כתוב: "אִם יִתֵּן אִיש אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ" , כאן השתחוויה ופריסת ידיים להתדבק באהבת ריבונו.

ההיכל השישי כאן הוא רוח שנקראת חוט השני, סוד שכתוב: "כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַיִךְ" , היכל זה נקרא היכל הרצון, כאן רוח שהיא רצון, שכל אותן רוחות תחתונוֹת רצות אחריה, להתדבק בה בנשיקה באהבה, רוח זו נכללת בשש ועומדת בשש, נכללת בשש שלמטה עימה, ועומדת בשש עליונות, ובגלל זה רוח זו מוציאה שנים עשר אורות הכוללים את כולם מלמטה ומלמעלה, אלו שנים עשר האורות הם שמחים לעלות למעלה, ולקבל כל אותם שלמטה. היכל זה שהוא רצון, רצון הכל, מי שקושר קשרים ומעלה אותם כאן, זה הוא שמוציא רצון מה' באהבה, בתוך היכל זה נאסף משה באהבה, שנושק נשיקות אהבה, זה הוא ההיכל של משה. רוח זו רוח של אהבה, רוח של ייחוד, שממשיכה אהבה לכל הצדדים, ואותם שנים עשר אורות עולים ומלהטים, מניצוצם יוצאות ארבע חיות קדושות, אהובות של אהבה, אלו נקראות חיות גדולות, להתחבר אותן הקטנות להיכלל בהן, שכתוב: חַיּוֹת קְטַנּוֹת עִם גְּדֹלוֹת , אלו אחוזות זו בזו לארבעה צדדים, כאגוז שמתחבר לארבעה צדדים, ובגלל זה נקרא היכל זה גינת אגוז, שכתוב: "אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי" , מהו אל גינת אגוז? בגללו של גינת אגוז ירדתי, שהוא היכל של אהבה להתדבק זכר בנקבה. אלו ארבע מתפרשות לשנים עשר, שלוש שלוש לכל צד, כל אותם התחתונים כלולים בהן, ובהן עומדות רוחות ברוחות, אורות באורות, כולם אלו באלו, עד שנעשים אחד, ואז רוח זו שכוללת מכולם, עולה להתעטר ברוח של מעלה, אותו שנקרא שמי"ם ומוכן להתחבר עימה, כיוון שנקשרו כל אלו שלמטה עימה, אומר: "יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ" , ואז היא שמחה להתקשר רוח ברוח, ולהשתלם זה בזה, אז היא שלמות בחיבור אחד, כיוון שרוח זו התחברה עימו, והושלם זה בזה, והאירו זה בזה בכל שלמות כראוי, ברצון זה שמתפלל בן אדם זכאי, שמעלה הכל כראוי

דף מה א

עד אותו מקום, לחבר אהבה זו בזו אז כל אותם היכלות וכל אותן הרוחות שנכללו בזה, כל אחד ואחד מאותן הרוחות וההיכלות שהם בכלל השמים, כל אחד ואחד לוקח אותו היכל ואותה רוח הראויה לו, להתחבר עמו ולהשתלם עמו כראוי. זו בזו, להתחבר זו בזו, להשתלם זו בזו וסוד זה הוא שכתוב: "וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל" . אברהם שהוא הימין למעלה לוקח רוח שנקראת אהב"ה, להתקשר זו בזו להתחבר זו בזו להיות אחד. וסימנך: "הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ" , ויופיה של האישה באותם שדיים. יצחק שהוא השמאל לוקח אותו היכל של בית דין, שכל הדינים מתעוררים משם, רוח שנקראת זכות להתחבר זו בזו ולהשתלם זו בזו להיות הכל אחד כראוי. שאר נביאים לוקחים שני היכלות, שתי רוחות, נוג"ה וזוה"ר, בסוד שכתוב: "חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ" , להתקשר אלו באלו להיות אחד. יוסף הצדיק עמוד העולם לוקח היכל של ספיר, רוח שנקראת לבנת הספיר. ואף על פי שכתוב: "וְתַחַת רַגְלָיו" , בשל כבוד המלך, וכך הוא ודאי. ואחר כך עמוד זה לוקח יותר שהוא סוד הסודות, במקום של היכל השביעי, עד כאן מתחברות המדרגות, ומתחברות זו בזו להשתלם זו עם זו להיות כולן אחד, הכל כפי שראוי, ואז "ה' הוּא הָאֱלֹהִים" . אשרי חלקו בעולם הזה ובעולם הבא, מי שיודע לקשור אותם ולהידבק באדונו. כאן הכרעה והשתחוויה וקידה ופרישת כפיים, ונפילת אפיים להמשיך רצון של הרוח העליונה, נשמת כל הנשמות, שהיא תלויה למעלה עד אין סוף שממנו יוצאים אור וברכות להשלים הכל מלמעלה כראוי להיות הכל בשלמות מלמטה ומלמעלה, וכל הפנים מאירות בכל הצדדים כראוי אז כל גזרי הדינים מתבטלין, וכל הרצון נעשה למעלה ולמטה, ועל זה כתוב: "וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר" , וכתוב: "אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁה' אֱלֹהָיו" .

ההיכל השביעי, היכל זה אין בו צורה ממש, הכל הוא בסתר סוד הסודות, פרוכת שפרוסה, כל ההיכלות עומדים שלא יראו שני כרובים, לפנים מזה עומדת הכפורת, צורת קודש הקודשים, משום כך היכל זה נקרא קודש הקודשים. קודש הקודשים הזה הוא מקום המתוקן לאותה נשמה עליונה, כלל הכל, עולם הבא לגבי זה, שהרי כאשר מתחברים כל הרוחות זו בזו, ונשלמים זה עם זה כפי שראוי, אז מתעוררת הרוח העליונה נשמת הכל כלפי מעלה, הנסתר מכל הנסתרים, להתעורר על הכל, להאיר להם מלמעלה למטה, ולהשלים אותם, להדליק את הנרות, וכאשר הכל בשלמות בהארה של הכל, ויורד האור העליון. אז היכל שביעי זה הוא היכל נסתר בסתר הכל, לקבל אותו קודש הקודשים, האור שיורד ולהתמלא משם, כנקבה שמתעברת מן הזכר ומתמלאת ואין היא מתמלאת אלא מהיכל זה, שמתוקן לקבל אותו אור עליון וסוד זה הוא, שהיכל השביעי הוא מקום חיבור הזיווג, להתחבר שביעי בשביעי, להיות

דף מה ב

הכל שלמות אחת כפי שראוי. ומי שיודע לקשור ייחוד זה אשרי חלקו אהוב למעלה אהוב למטה, הקדוש ברוך הוא גוזר והוא מבטל. יעלה על דעתנו שהוא מקטרג באדונו? לא כך הוא. אלא משום שכאשר הוא קושר קשרים, ויודע לייחד ייחוד, וכל הפנים מאירות, וכל השלמות נמצאת והכל מתברך כפי שראוי, כל הדינים עוברים ומתבטלים, ולא נמצא דין בעולם אשרי חלקו בעולם הזה ובעולם הבא, זה הוא למטה, שכתוב בו: "וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם" , זה הוא קיומו של העולם. בכל יום קורא עליו כרוז (ישעיהו מא טז) "וְאַתָּה תָּגִיל בה' בִּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל תִּתְהַלָּל" . כעין זה הקורבן, עולה העשן, ומסתפקים כל אחד ואחד כפי שראוי לו, כהנים ברצון, ולויים במתיקות השירה, זה נכלל בזה, ונכנסים היכל בהיכל, רוח ברוח עד שמתחברים במקומם כפי שראוי לו, איבר באיבר, ונשלמים זה בזה, ומתייחדים זה בזה, עד שהם אחד ומאירים זה בזה. אז נשמה עליונה של הכל באה מלמעלה ומאירה להם, והיו מאירים כל הנרות בשלמות כפי שראוי, עד שאותו אור עליון מתעורר והכל נכנס לגבי קודש הקדשים ומתברך ומתמלא, כבאר של מים נובעים ולא פוסקים, וכולם מתברכים למעלה ולמטה כאן סוד הסודות, אותו שלא נודע ולא נכנס בחשבון, רצון שלא נתפס לעולמים מתבשם לפנים ולפנים בתוכם, ולא נודע אותו רצון, ולא נתפס לדעת ואז הכל רצון אחד עד אין סוף, והכל הוא בשלמות מלמטה ומלמעלה, ומבפנים לפנים, עד שנעשה הכל אחד. רצון זה לא נכנס לפנים, אף על פי שלא נודע, עד שהכל נשלם ומאיר בתחילה בכל הצדדים אז מתבשם אותו רצון, ולא נתפס לפנים ולפנים בסתר. ואז אשרי חלקו מי שיתדבק באדונו באותה שעה, אשרי הוא למעלה אשרי הוא למטה. עליו כתוב: "יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ" . בוא וראה, כיוון שכולם נשלמו זה בזה, ונקשרו זה בזה בקשר אחד ונשמה עליונה מאירה להם מצד מעלה, וכל האורות הם נר אחד בשלמות אז רצון אחד של המחשבה, נתפס אור שלא נתפס ולא נודע, מלבד אותו רצון של מחשבה תופס ולא יודע מה תופס, אלא שמאיר ומתבשם אותו רצון של מחשבה והתמלא הכל ונשלם הכל, והאיר והתבשם הכל כפי שראוי. ועל זה כתוב: "אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ" . מי שזוכה להידבק בריבונו כעין זה, יורש עולמות כולם, אהוב למעלה אהוב למטה, תפילתו לא חוזרת ריקנית, זה מתחטא לפני ריבונו כבן לפני אביו ועושה לו רצונו בכל מה שצריך. ואימתו שולטת על כל הבריות, הוא גוזר והקדוש ברוך הוא עושה, עליו כתוב: "וְתִגְזַר אֹמֶר וְיָקָם לָךְ וְעַל דְּרָכֶיךָ נָגַהּ אוֹר" .

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר" , אמר רבי יצחק, מכאן שעקרן הקדוש ברוך הוא לאותן נטיעות (נוסח אחר: ושתל אותן, משמעות הדבר שכתוב "יְהִי", רבי יהודה אומר, אור שכבר היה שנינו, משמעות הדבר שכתוב "וַיְהִי אוֹר", והיה לא כתוב, אלא ויהי,וכאשר הסתכל באותם דורות של רשעים, גנז אותו לצדיקים, זהו שכתוב: "אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי" . נאמר "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר", זהו שכתוב: "מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח" . "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב" , מה ראה? אמר רבי חייא כפי שאמרנו, ראה במעשיהם של הרשעים וגנז אותו רבי אבא אמר: "אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב", לגנוז אותו. "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר", שעולה אורו מסוף העולם ועד סוף העולם, "כִּי טוֹב" הוא

דף מו א

לגנוז אותו, שלא יהנו ממנו חייבי העולם. אמר רבי שמעון: "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב" , שלא יימצא בו כעס. כתוב כאן "כִּי טוֹב", וכתוב שם: "כִּי טוֹב בְּעֵינֵי ה' לְבָרֵךְ אֶת-יִשְׂרָאֵל {ממ|במדבר|כד|א}}. וסוף המקרא: "וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ", ובגלל זה לא נמצא בו כעס. ואף על פי ששיתף אותם הקדוש ברוך הוא כאחד, בוא וראה אור עליון להיות מאיר זה האור. ומאותה הארה שמחה לכל בו, והוא ימין להתעטר חקוקיו חקוקים עמו. והרי נאמר כתוב: "מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ פָּעַלְתָּ לַחֹסִים בָּךְ" . "מָה רַב טוּבְךָ", זה אור הראשון שגנז הקדוש ברוך הוא. "לִּירֵאֶיךָ", לצדיקים לאלו יראי חטא כמו שאמרנו.

"וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד" , "וַיְהִי עֶרֶב", מצד החושך. "וַיְהִי בֹקֶר", מצד האור. ומתוך שהם משותפים כאחד, כתוב "יוֹם אֶחָד". רבי יהודה אמר, מה הטעם שבכל יום ויום כתוב ויהי ערב ויהי בקר? לדעת שהרי אין יום בלא לילה, ואין לילה בלא יום, ואינם צריכים להיפרד. אמר רבי יוסי, אותו יום שיצא האור הראשון, התפשט בכל הימים, שכתוב בכולם יום. אמר רבי אלעזר, משמע שכתוב בכולם בוקר, ואין בוקר אלא מצד האור הראשון. רבי שמעון אמר, יום הראשון הולך עם כולם, וכולם בו, כדי להראות שאין בהם פירוד והכל אחד. "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר" , "יְהִי", הוא התפשטות של זה האור למטה. ואלו הם המלאכים שנבראו ביום הראשון, יש להם קיום להתקיים לצד ימין. "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב" , "אֶת", בא לכלול אספקלריה שאינה מאירה עם אספקלריה המאירה, שנאמר: "כִּי טוֹב". אמר רבי אלעזר, "אֶת" בא להיכלל ולרבות את כל המלאכים שבאים מצד האור הזה, וכולם מאירים כבתחילה בקיום שלם.

"יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם" , אמר רבי יהודה: בזה נפרשו מים עליונים ממים תחתונים. רקיע הוא התפשטות של המים, והרי זה נאמר, "וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין" מים עליונים לתחתונים.

"וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ" , שעשה בו מעשה בריאה בריבוי עליון, ויהי רקיע לא כתוב אלא ויעש, שהרבה אותו בגדולה רבה. אמר רבי יצחק: בשני נברא גיהנום לרשעי העולם, בשני נבראה מחלוקת. בשני לא נשלמה בו המלאכה, ובגלל זה לא כתוב בו כי טוב. ד שבא יום שלישי ונשלמה בו המלאכה, בגלל זה כי טוב שתי פעמים. אחד על השלמת מלאכתו של יום שני, ואחד לעצמו. ביום שלישי נתקן יום שני, ויושבה בו המחלוקת. ובו נשלמו רחמים על רשעי גיהנום, ביום השלישי משתככים גיצי גיהנום. בגלל זה נכלל בו יום שני ונשלם בו. רבי חייא היה יושב לפני רבי שמעון, אמר לו: זה האור ביום ראשון וחושך ביום שני, ונפרדו המים, ומחלוקת הייתה בו, מדוע לא נשלם ביום ראשון, שהרי ימין כולל את שמאל? אמר לו: על זה הייתה מחלוקת, ושלישי צריך להיכנס ביניהם, להכריע ולהרבות בהם שלום.

"תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא" , התחברות של מים עליונים בתחתונים לעשות פירות, מים עליונים ועושים פירות. והתחתונים קוראים להם לעליונים כנקבה לגבי זכר, מפני שמים עליונים זכרים ותחתונים נקבות. בי שמעון אמר, כל זה הוא למעלה והוא למטה. אמר רבי יוסי, אם כך, אלוהי"ם שאמרנו, מי הוא אלוהי"ם? אלוהי"ם חיים למעלה, ואם תאמר למטה אלוהי"ם סתם, אלא למטה הוא תולדות

דף מו ב

כמו שאתה אומר: "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם" . ואמרנו: בה' בראם, ואותו למעלה, אב של הכל הוא. היא המלאכה, ועל זה הארץ עשתה תולדות, שהרי היא מתעברת כנקבה מן הזכר. רבי אלעזר אמר, כל הכוחות היו בארץ ולא הוציאה כוחותיה ואותן תולדותיה עד יום השישי. שכתוב: "תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה" , ואם תקשה: והרי כתוב "וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא"? אלא הוציאה תיקון כוחותיה להתיישב כמו שראוי, והכל היה גנוז בה עד שהוצרך. שהרי בתחילה כתוב: "תֹהוּ וָבֹהוּ" שממה וריקות, ולאחר מכן נתקנה והתיישבה. וקיבלה זרע ודשאים ועשבים ואילנות כמו שראוי, והוציאה אותם לאחר מכן. והמאורות כך גם כן, לא שימשו באור שלהם עד שהוצרך.

"יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם" , להכליל נחש רע, שהטיל זוהמה. ועשה פירוד שלא ישמש השמש בלבנה, מארת קללות. ועל זה גרם שנתקללה הארץ, שכתוב "אֲרוּרָה הָאֲדָמָה" , ובגלל זה "מארת" כתוב אחד. "יְהִי מְאֹרֹת" זו הלבנה. "בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם" זה השמש, ושניהם בכלל אחד. להזדווג להאיר עולמות למעלה ולמטה, משמע שכתוב: "עַל הָאָרֶץ" , ולא כתוב בארץ, שמשמע למעלה ולמטה. חשבון הכל בלבנה הוא. רבי שמעון אמר: גימטריאות וחשבון תקופות ועיבורים, הכל הוא בלבנה. שהרי למעלה אינו. אמר לו רבי אלעזר: ולא? והרי כמה חשבונות ושיעורים עושים החברים? אמר לו: לא כך, אלא החשבון עומד בלבנה, ומשם ייכנס אדם לדעת למעלה. אמר לו: והרי כתוב "וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים"? אמר לו: לאתת כתוב חסר. אמר לו: הרי כתוב והיו? אמר לו: נהיים כולם שיהיו בו, כלי קיבול זה שמתמלא מהכל. אבל חשבון הכל בלבנה הוא. בוא וראה, נקודה אחת יש, ומשם התחלה למנות. שהרי מה שבתוך אותה נקודה לא נודע ולא ניתן למנות. ויש נקודה למעלה נסתרת שלא התגלתה כלל ולא נודעה, ומשם התחלה למנות כל נסתר ועומק. כך גם כן יש נקודה למטה שהתגלתה, ומשם היא התחלה לכל חשבון ולכל מניין. ועל זה כאן הוא מקום לכל תקופות וגימטריאות ועיבורים וזמנים וחגים ושבתות. ועם ישראל שדבקים בקדוש ברוך הוא עושים חשבון ללבנה, והם דבקים בו ומעלים אותו למעלה. שכתוב: "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בה' אֱלֹהֵיכֶם" .

"יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה" , אמר רבי אלעזר: הרי פירשו שאותם המים רחשו והולידו כעין שלמעלה, והרי זה נאמר: "וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ", יעוף היה צריך לו, מהו יעופף? אמר רבי שמעון: סוד הוא, ועוף זה מיכא"ל, שכתוב: "וַיָּעף אֵלַי אֶחָד מִן הַשְּׂרָפִים" . יעופף, זה גבריא"ל, שכתוב: "וְהָאִישׁ גַּבְרִיאֵל אֲשֶׁר רָאִיתִי בֶחָזוֹן בַּתְּחִלָּה מֻעָף בִּיעָף" . "עַל הָאָרֶץ", שהוא בארבע טיסות. שכתוב: "וְרוּחַ ה' יִשָּׂאֲךָ עַל אֲשֶׁר לֹא אֵדָע" , "וְרוּחַ ה' ", אחת. "יִשָּׂאֲךָ", שתיים. "עַל אֲשֶׁר", שלוש. "לֹא אֵדָע", ארבע. "עַל פְּנֵי", זה מלאך המוות שהוא "רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם", כמו שאמרנו עולה ומשטין. אמר רבי אבא: והרי מלאך המוות ביום שני נברא. אלא "עַל הָאָרֶץ" זה רפא"ל, שהוא ממונה על רפואת הארץ, שבגללו נרפאת הארץ, וקיים אדם עליה, ומרפא את כל כוחותיו. "עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם", זה אוריא"ל, והכל הוא במקרא. ובגלל זה כתוב אחריו: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים" . אמר רבי אלעזר דבר אחר: אלו הם שבעים ממונים גדולים על שבעים עמים. ובגלל זה נבראו כולם להיות שולטים על הארץ. "וְאֵת כל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת", אלו הם ישראל, שהם

דף מז א

נפש ודאי של אותה חיה ונקראים "גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ" . "אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם" , שהם משתדלים בתורה. "וְאֵת כל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ", אלה הצדיקים שבהם, ובגלל כך הם נפש חיה, דבר אחר: "וְאֵת כל עוֹף כָּנָף", כפי שנאמר אלה הם שלוחי העולם. אמר רבי אבא: נפש חיה שאלו ישראל, בגלל שהם בנים של הקדוש ברוך הוא ונשמותיהם הקדושות ממנו באות. נפשות של שאר העמים עובדי כוכבים ומזלות מאיזה מקום הן? אמר רבי אלעזר: מאותם צדדי השמאל שמטמאים אותם יש להם נשמות, ובגלל כך כולם טמאים, ומטמאים למי שקרב איתם.

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה" , כולן שאר חיות אחרות כל אחת ואחת כפי מינה, ואמר רבי אלעזר: זה מסייע למה שאמרנו, "נֶפֶשׁ חַיָּה" אלה ישראל, שהם נפש חיה קדושה עליונה. "בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ אֶרֶץ", אלה שאר העמים עובדי כוכבים ומזלות, שאינם נפש חיה, אלא כפי שאמרנו.

"נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ", , שנכלל בששה צדדים נכלל מכל כעין שלמעלה באיברים מתוקנים, בסוד החכמה כפי שראוי, הכל תיקון עליון. "נַעֲשֶׂה אָדָם" סוד זכר ונקבה הכל בחכמה קדושה עליונה. "בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ", להשתכלל זה בזה, להיות הוא יחידי בעולם, שליט על הכל.

"וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד" , כאן נתקן מה שלא נאמר כי טוב ביום השני, מפני שנברא בו המוות, וכאן נאמר "וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד", והדבר הולך כפי שאמרו החברים: "וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד", זה מוות. "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד", וכי לא ראה אותו קודם? אלא הכל ראה הקדוש ברוך הוא, ומי שאמר את כל, להרבות את כל הדורות שיבואו לאחר מכן, וכן כל מה שיתחדש בעולם בכל דור ודור בטרם יבואו לעולם. "אֲשֶׁר עָשָׂה", זה כל מעשי בראשית, ששם נברא היסוד והעיקר לכל מה שיבוא ויתחדש בעולם לאחר מכן, ובגלל כך ראה אותו הקדוש ברוך הוא בטרם היה, ושם הכל במעשה בראשית. "יוֹם הַשִּׁשִּׁי" , מה שונה בכל הימים שלא נאמר בהם ה"א? אלא כאן כשהושלם העולם, התחברה הנקבה בזכר בחיבור אחד, ה' בשישי, להיות הכל אחד, "וַיְכֻלּוּ", השתכללו הכל אחד, השתכללו מכל, ונשלמו בכל.

"וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכל צְבָאָם" , רבי אלעזר פתח: "מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ פָּעַלְתָּ לַחֹסִים בָּךְ נֶגֶד בְּנֵי אָדָם" , בוא וראה: הקדוש ברוך הוא ברא את בן האדם בעולם, והתקין לו להיות שלם בעבודתו ולהתקן דרכיו, כדי שיזכה לאור העליון שגנז הקדוש ברוך הוא לצדיקים, כפי שאתה אומר: "עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ" . ובמה יזכה לו בן אדם לאותו האור? בתורה, שכל מי שמשתדל בתורה בכל יום, יזכה להיות לו חלק בעולם הבא, וייחשב לו כאילו בנה עולמות, שהרי בתורה נבנה העולם והשתכלל, זהו שנאמר: "ה' בְּחכְמָה יָסַד אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה" . וכתוב: "וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשׁוּעִים יוֹם יוֹם" , וכל שמשתדל בה משלים עולמות ומקיים אותן. ובוא וראה: ברוח עשה הקדוש ברוך הוא את העולם, וברוח הוא מתקיים, ובוא וראה: ברוח עשה הקדוש ברוך הוא את העולם, וברוח הוא מתקיים, רוחם של אותם שעמלים בתורה, וכל שכן רוח הבל של תינוקות של בית רבן. "מָה רַב טוּבְךָ", זה הטוב שנגנז. "לִּירֵאֶיךָ", לאותם יראי חטא. "פָּעַלְתָּ לַחֹסִים בָּךְ", מהו "פעלת"? זה מעשה בראשית, רבי אבא אמר: זה גן עדן, שהרי באומנות עשה אותו הקדוש ברוך הוא בארץ כעין שלמעלה, להתחזק בו הצדיקים.

דף מז ב

זה הוא שכתוב: "פָּעַלְתָּ לַחֹסִים בָּךְ נֶגֶד בְּנֵי אָדָם" , שהרי הוא כנגד בני אדם, ואחר כנגד עליונים קדושים. אמר רבי שמעון, גן עדן שלמעלה כנגד בני אדם הוא, להיאסף בו הצדיקים שעושים את רצון אדונם. "וַיְכֻלּוּ", שנכלו מעשים שלמעלה ומעשים שלמטה. "הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ" , למעלה ולמטה. רבי שמעון אמר: מעשה ואומנות של תורה שבכתב, והארץ היא מעשה ואומנות של תורה שבעל פה. " וְכל צְבָאָם", אלו פרטי התורה, פני התורה, שבעים פנים לתורה. "וַיְכֻלּוּ", שהתקיימו והשתכללו זה בזה, שמים וארץ, הם בבחינת פרט וכלל. "וְכל צְבָאָם", הם סודות התורה, דיני הטהרה של התורה ודיני הטומאה של התורה.

"וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי" , זוהי תורה שבעל פה שהיא היום השביעי, ובו נשתכלל העולם, שהוא הקיום של הכל. "מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה", ולא כל מלאכתו. שהרי תורה שבכתב הוציאה את הכל בתוקף הכתב היוצא מן החכמה. שלש פעמים נאמר כאן ביום השביעי: "וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי", "וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי", "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי" , הרי אלו שלוש. "וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי", זו תורה שבעל פה, שעם היום השביעי הזה נשתכלל העולם כפי שאמרנו. "וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי", זהו יסוד העולם, בספרו של רב ייבא סבא, זוהי יובל. ועל כן כתוב כאן "מִכל מְלַאכְתּוֹ", שהכל יוצא ממנה, ואנחנו זהו יסוד כפי שאמרנו, שהרי המנוחה בו הייתה יותר מכל. "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי", זהו כהן גדול שמברך את הכל, והוא נוטל בראש, ששנינו: כהן נוטל בראש, והברכות בו שורות כדי לברך, והוא נקרא שביעי.

רבי ייסא הזקן אמר: אלו השניים, אחד הוא ביסוד העולם, ואחד בעמוד האמצעי. וכן אותו ,למי? לאותו מקום שהאות עומדת ושורה בו. כפי שאתה אומר: "וְהִרְאַנִי אֹתוֹ וְאֶת נָוֵהוּ" , ובמקום הזה שורות כל הקדושות שלמעלה, ויוצאות ממנו לכנסת ישראל לתת לה תענוגות לחם מעדנים.

והדבר הזה הולך כפי שכתוב: "מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ וְהוּא יִתֵּן מַעֲדַנֵּי מֶלֶךְ" , "מֵאָשֵׁר", זהו קיום שלם. "שְׁמֵנָה לַחְמוֹ", מה שהיה לחם עוני, חזר להיות לחם מעדנים. "וְהוּא יִתֵּן מַעֲדַנֵּי מֶלֶךְ", מי הוא המלך? זוהי כנסת ישראל, הוא נותן את כל תענוגי העולמות, וכל הקדושות היוצאות מלמעלה, מהמקום הזה הן יוצאות, ועל כן "וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ" , את אותו אות הברית. "כִּי בוֹ שָׁבַת", בו המנוחה של הכל, של העליונים ושל התחתונים, בו השבת באה למנוחה. "אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים", מכלל זכור יוצאת שמור, לתקן את מעשה העולם, "לַעֲשׂוֹת", זוהי האומנות של העולם, לעשות את המלאכה של הכל.

עוד פירש רבי שמעון דבר, ואמר, כתוב: "שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד" , "שֹׁמֵר", זוהי כנסת ישראל. "הַבְּרִית", זהו יסוד העולם. "וְהַחֶסֶד", זהו אברהם. שכנסת ישראל היא השומרת של הברית והחסד, ובראותה נקראת שומר ישראל, שזוהי שומרת הפתח של הכל, ובה תלויים כל מעשי העולם, בוודאי "אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת" , לשכלל ולתקן את הכל בכל יום ויום, ולהוציא רוחות ונשמות, ואפילו רוחות ושדים, ואם תאמר שאינם תיקון של העולם, אינו כן, שהרי הם לתיקון של העולם היו, ולהכות בהם את רשעי העולם, שהם הולכים כנגדם להוכיח אותם, ומי שהולך לשמאל נאחז בצד שמאל כנגדם, משום כך, לתיקון היו.

בוא וראה מה כתוב בשלמה: "וְהֹכַחְתִּיו בְּשֵׁבֶט אֲנָשִׁים וּבְנִגְעֵי בְּנֵי אָדָם" , מי הם נגעי בני אדם? אלו הם המזיקים. בוא וראה, בשעה שנבראו התקדש היום ונשארו רוח בלא גוף, ואלו הן בריות שלא

דף מח א

נעשו שלמים, ומצד שמאל הם, זוהמת הזהב, ועל כן מפני שלא הושלמו והם פגומים, השם הקדוש אינו שורה בהם ולא נדבקו בו, והיראה שלהם מהשם הקדוש היא, ונעים ויראים ממנו, והשם הקדוש אינו שורה במקום פגום. ובוא ראה זה בן האדם שנפגם, שלא הניח בן בעולם הזה, כאשר יוצא ממנו אינו נדבק בשם הקדוש, ולא מכניסים אותו בפרגוד, מפני שהוא פגום ולא הושלם, ואילן שנעקר צריך נטיעה פעם אחרת, מפני שהשם הקדוש מושלם בכל הצדדים, ופגם לא נדבק בו לעולם.

ובוא ראה אלו הבריות פגומות הן מלמעלה ומלמטה, ובגלל כך אינן נדבקות למעלה ואינן נדבקות למטה, אלו שכתוב בהן "אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת" , שלא הושלמו למעלה ולמטה, ואם תאמר הרי רוחות הן, למה אינן למעלה? אלא כיוון שלא הושלמו למטה בארץ, לא הושלמו למעלה, וכולן מצד שמאל הן באות, ומתכסות מעיני בני האדם, ועומדות כנגדם להרע להם, שלוש להן כמלאכי השרת, ושלוש להן כבני אדם, והרי כבר פירושו זאת. לאחר שנבראו הרוחות, נשארו אותן הרוחות מאחורי הָרֵחַיִם של נקב תהום הגדול בליל השבת וביום השבת, כיוון מיד שיצאה קדושת היום, ולא הושלמו, יצאו לעולם ומשוטטות לכל הצדדים, וצריך העולם להישמר מהן, שהרי אז כל צד שמאל מתעורר, ואש של גיהנום לוהטת, וכל אותם שמצד שמאל הולכים ומשוטטים בעולם, ומבקשים להתלבש בגוף ואינם יכולים, אז צריכים אנו להישמר מהם, ותקנו שיר של פגעים בכל שעה שהפחד שלהם שורה בעולם.

בוא וראה, כאשר מתקדש היום בכניסת השבת, סוכת שלום שורה ונפרסת בעולם. מהי סוכת שלום? זו השבת, וכל הרוחות, והסופות, והשדים, וכל צד הטומאה, כולם נחבאים ונכנסים בעין הָרֵחַיִם של נקב תהום הגדול, שהרי כיוון שמתעוררת הקדושה על העולם, רוח הטומאה אינה מתעוררת עמה, וזה בורח מפני זה, ואז העולם בשמירה עליונה, ואין אנחנו צריכים להתפלל על שמירה, כגון שומר את עמו ישראל לעד אמן. שהרי זו ביום חול תוקנה, שהעולם צריך שמירה, אבל בשבת סוכת שלום נפרסת על העולם, והוא נשמר בכל הצדדים, ואפילו רשעי גיהנום שמורים הם, וכולם בשלום נמצאים, העליונים והתחתונים, בגלל כך בקידוש של היום אנו מברכים: הפורס סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים, למה על ירושלים? אלא זהו מדור של אותה סוכה. וצריכים אנו להזמין את אותה סוכה שנפרסה עלינו ולשרות עמנו, ולהיות עלינו כאם ששורה על בנים, ובגלל זה אין אנו מפחדים מכל הרוחות, ועל כן: הפורס סוכת שלום עלינו.

בוא וראה, בשעה שישראל מברכים ומזמינים את סוכת שלום זו, האורח הקדוש, ואומרים הפורס סוכת שלום, אז קדושה עליונה יורדת ופורסת כנפיה עליהם על ישראל, ומכסה אותם כאם על בניה, וכל מינים רעים נעלמים מן העולם, ויושבים ישראל תחת קדושת אדונם, ואז סוכת שלום זו נותנת נשמות חדשות לבניה, מהו הטעם? מפני שבה נשמות שורות, וממנה הן יוצאות, וכיוון ששורה ופורסת כנפיה על בניה, היא מוריקה נשמות חדשות לכל אחד ואחד.

עוד אמר רבי שמעון, על כן שנינו: שבת היא מעין העולם הבא, וכך הוא בוודאי, ועל כן שמיטה ויובל הן דוגמת זה בזה, ושבת והעולם הבא כך הוא, ואותה תוספת של הנשמה בסוד זכור היא באה על סוכת שלום זו, שנוטלת

דף מח ב

מהעולם הבא, ואותה תוספת נותנת לעם הקדוש, ובאותה תוספת שמחים, ונשכחים מהם כל דברי החול, וכל הצערים וכל המצוקות, כמו שאתה אומר: "בְּיוֹם הָנִיחַ ה' לְךָ מֵעצְבְּךָ וּמִרגְזֶךָ וּמִן הָעֲבֹדָה הַקָּשָׁה" .

ובלילה של השבת צריך בן אדם לטעום מכל, כדי להראות שסוכת שלום זו מכל היא כלולה, ובלבד שלא יפגום מאכל אחד ליום, ויש שאומרים שניים לשתי הסעודות האחרות של היום, ויפה. וכל שכן אם מעלה יותר ליום, ויכול לטעום ממאכלים אחרים, ולקטנים בשני תבשילים די, והרי פירושו זאת חכמים.

נר של שבת לנשי העם הקדוש ניתנה להדליק, וחכמים הרי אמרו, שהיא כיבתה נרו של עולם והחשיכה אותו, ויפה. אבל סוד הדבר: סוכת שלום זו הגבירה של העולם היא, והנשמות שהן נר עליון בה שורות, ועל כן המלכה צריכה להדליק, שהרי במקומה היא נאחזת, ועושה מעשיה, והאישה צריכה בשמחת הלב וברצון להדליק נר של שבת, שהרי כבוד עליון הוא לה, וזכות גדולה לעצמה לזכות לבנים קדושים, שיהיו נרות של העולם בתורה וביראה, וירבו שלום בארץ, ונותנת לבעלה אורך חיים, בגלל כך צריכה להזהר בה.

בוא וראה: שבת הלילה והיום זכור ושמור כאחד, ועל כן כתוב: "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" , וכתוב "שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת" , זכור לזכר, שמור לנקבה, והכל אחד. אשרי הם ישראל, חלקו של הקדוש ברוך הוא, גורלו ונחלתו, עליהם כתוב: "אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ אַשְׁרֵי הָעָם שה' אֱלֹהָיו" .

"וַיִּבֶן ה' אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם" , אמר רבי שמעון, כתוב: "אֱלֹהִים הֵבִין דַּרְכָּהּ וְהוּא יָדַע אֶת מְקוֹמָהּ" , מקרא זה פירושים רבים יש בו, אלא מהו "אֱלֹהִים הֵבִין דַּרְכָּהּ"? כמו שאתה אומר: "וַיִּבֶן ה' אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע", זו תורה שבעל פה שיש בה דרך, כמו שאתה אומר: "הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ" , בגלל כך "אֱלֹהִים הֵבִין דַּרְכָּהּ וְהוּא יָדַע אֶת מְקוֹמָהּ". מהו "מְקוֹמָהּ"? זו תורה שבכתב שיש בה דעת. "ה' אֱלֹהִים", שם מלא, לתקן אותה בַּכֹּל, ועל כן נקראת חכמה ונקראת בינה, מפני שהיה בשם מלא, ה' אלהים בַּכֹּל בשלמות בשני שמות.

"אֶת הַצֵּלָע", זו ההאספקלריה שאינה מאירה, כמו שאתה אומר: "וּבְצַלְעִי שָׂמְחוּ וְנֶאֱסָפוּ" . "אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם", מפני שהרי מהתורה שבכתב יצאה. "לְאִשָּׁה", להיקשר בשלהבת של צד שמאל, שהרי התורה מצד הגבורה ניתנה. "לְאִשָּׁה", להיות אש ה' קשורים כאחד.

"וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם", מפני שאינה רוצה להימצא לבדה, אלא להיכלל ולהתחבר בתורה שבכתב, כיוון שהתחברה עמו, הוא יזין אותה ויקשט אותה וייתן לה מה שצריך, היינו שכתוב "וְאֵת הָאָרֶץ" , והריכבר פירשנו זאת. מכאן למדנו, מי שמשיא את בתו, עד שלא תיכנס לבעלה, אביה ואמה מתקנים אותה ונותנים לה כל מה שצריך, כיוון שהתחברה בבעלה, הוא יזין אותה והוא ייתן לה מה שהיא מבקשת. בוא וראה, בתחילה כתוב: "וַיִּבֶן ה' אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע" , שאבא ואמא התקינו אותה, ולאחר מכן "וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם". להיקשר הכל כאחד, ולהתחבר אחד באחד, והוא נותן לה מה שצריך.

דבר אחר: אֱלֹהִים הֵבִין דַּרְכָּהּ" , כאשר הבת בבית האם היא מסתכלת בכל יום בכל מה שצריכה בתה, שכתוב: "אֱלֹהִים הֵבִין דַּרְכָּהּ". כיוון שחיברה אותה אל בעלה, הוא נותן לה כל מה שצריכה, ומתקן את צורכיה זהו שכתוב: "וְהוּא יָדַע אֶת מְקוֹמָהּ".

דף מט א

כתוב "וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם" , כאן נשתכלל בכל, בימין ובשמאל, והרי פירשנו שנכלל ביצר הטוב, אבל "וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים", ביצר טוב וביצר רע, למה? אלא יצר טוב הוא לעצמו, יצר הרע לעורר כלפי הנקבה. סוד הדבר, מכאן למדנו שהצפון מתעורר תמיד כלפי הנקבה ונקשר עמה, ובגלל כך נקראת אשה. ובוא ראה: יצר טוב ויצר הרע מפני שנתנה הנקבה ביניהם ונקשרת עמהם, ואינה נקשרת עד שיצר הרע מתעורר לגביה, ומתקשרים זה בזה, וכיון שמתקשרים זה בזה, אז מתעורר יצר טוב שהוא שמחה, ומביא אותה אצלו.

"אֶת הָאָדָם" , הרי פירשנו אבל זכר ונקבה כאחד מופרשים להיות פנים בפנים, מה כתוב? "עָפָר מִן הָאֲדָמָה", עכשיו עומדת להתתקן. בוא וראה: אשה כשהיא מתחברת בבעלה נקראת על שם בעלה, איש אשה, צדיק צדק, הוא עופר והיא עפר, הוא צבי והיא צביה "צְבִי הִיא לְכל הָאֲרָצוֹת" . כתוב: "לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָּךְ" , "אֵצֶל מִזְבַּח", וכי למעלה ממנו או במקום אחר מי התיר זאת? אלא הרי פירשנו אשר זה בעלה של האשה, שנקראת על שם בעלה אשרה, ועל זה כתוב "לַבַּעַל וְלָאֲשֵׁרָה" , בגלל כך כתוב "לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ", כנגד מקום של אותו מזבח ה', שהרי מזבח ה' הוא עומד על זה, ועל זה כנגדו לא תטע לך אשרה אחרת. בוא וראה: בכל מקום כל אותם עובדי השמש נקראים עובדים לבעל, ואותם שעובדים לירח נקראים עובדי אשרה, ועל זה "לַבַּעַל וְלָאֲשֵׁרָה", ואשרה נקראת על שם בעלה אש"ר. אם כך, למה הועבר השם הזה? אלא אשרה, על שום שכתוב "בְּאשְׁרִי כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת" , והוא שלא אשרוה שאר העמים, ועומדת אחרת תחתיה, ולא עוד אלא שכתוב "כל מְכַבְּדֶיהָ הִזִּילוּהָ" , ובגלל כך הועבר השם הזה, כדי שלא יתחזקו אותם שעובדים שאר עמים עבודת כוכבים ומזלות, וקוראים מזבח שהוא מאדמה, שכתוב "מִזְבַּח אֲדָמָה" , בגלל כך "עָפָר מִן הָאֲדָמָה".

"וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים" , נכללה נשמת חיים באותו עפר, כנקבה שמתעברת מן הזכר, שהרי מתחברים ומתמלא אותו עפר מהכל. ומה הוא? רוחות ונשמות, "וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה", עכשיו נתתקן ונתקיים האדם לתקן, ולזון לנפש חיה.

"וַיִּבֶן ה' אֱלֹהִים" , אף כך גם כן בשם מלא, שהרי אבא ואמא התקינו אותה עד שלא באה לבעלה. "אֶת הַצֵּלָע", כמו שאתה אומר: "שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה בְּנוֹת יְרוּשָׁלָ͏ִם" , אספקלריה שאינה מאירה, אבל אבא ואמא התקינו אותה להתפייס בעלה עמה.

"וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם" , מכאן למדנו שצריכים אביה ואמה של כלה להכניסה ברשותו של חתן, כמו שאתה אומר: "אֶת בִּתִּי נָתַתִּי לָאִישׁ הַזֶּה" , מכאן ואילך בעלה יבוא אליה, שהרי הבית שלה הוא. שהרי הבית שלה הוא, שכתוב: "וַיָּבֹא אֵלֶיהָ" , "וַיָּבֹא גַּם אֶל רָחֵל" . בתחילה "וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם", שעד כאן יש לאבא ולאמא לעשות, לאחר מכן הוא יבוא אליה, וכל הבית שלה הוא, ויטול רשות ממנה, ועל זה פירשנו שכתוב: "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם" , שנטל רשות בתחילה, מכאן למדנו שמי שמתחבר

דף מט ב

באשתו צריך לפייס אותה ולבשם אותה בדברים, ואם לא, לא ישכב אצלה, כדי שתהיה רצונם של שניהם אחד, בלא אונס. "וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ" , להראות שאסור לו לאדם לשמש את מיטתו ביום. "וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו", כאן למדנו, שאפילו יהיו למלך מיטות של זהב ובגדים יקרים לשכב בהם, והגבירה תתקין לו מיטה המסודרת באבנים, יניח את שלו וישכב במה שהיא הכינה, שכן נאמר: "וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא".

בוא וראה מה כתוב כאן: "ויֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם" , הרי מתיקות הדברים היא כדי למשוך עמה חיבה, ולמשוך אותה לרצונו, לעורר עמה אהבה, ראה כמה מתוקים הם הדברים האלה, כמה דברי אהבה הם, "עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי", כדי להראות לה שהם אחד, ואין שום פירוד ביניהם כלל, עתה התחיל לשבח אותה "לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה", זו היא שאין נמצאת כמותה, זו היא כבודו של הבית, כל שאר הנשים לעומתה הן כקוף לעומת אדם, אבל לזאת יקרא אשה, שהיא שלמות הכול. "לְזֹאת", ולא לאחרת, כל אלו הם דברי אהבה, כמו שנאמר: "רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה" .

"עַל כֵּן יַעֲזׇב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד" , הכול כדי למשוך אותה באהבה, ולהידבק עמה, כיוון שעורר כלפיה את כל הדברים הללו, מה נאמר אחר כך? "וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם" , הרי התעורר יצר הרע להיאחז בה, כדי לקשור אותה בתאוות הגוף, ולעורר כלפיה דברים אחרים, שיצר הרע מתענג בהם, עד שלאחר מכן נאמר: "וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם" . " וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל", קיבלה אותו ברצון. "וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ", הרי אז היא התעוררה כלפיו בתשוקה, לעורר לו רצון ואהבה, זהו דבר שנאמר כדי להראות לבני האדם את דרך המעשה, כדוגמת מה שלמעלה.

אמר רבי אלעזר: אם כך, כיצד נעמיד את מה שנאמר למעלה, שיצר הרע נאחז בנקבה? אמר לו: הרי כבר ביארנו שיש דברים שלמעלה ויש דברים שלמטה, יצר טוב ויצר רע, יצר טוב מן הימין, ויצר רע מן השמאל, והשמאל שלמעלה נאחז בנקבה כדי לקשור אותה כאחד בגוף, כמו שנאמר: "שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי" , ועל כן נתבארו הדברים הן למעלה והן למטה עד כאן, מכאן ואילך הדברים נאמרים בדרך של רמז מועט ובלשון מצומצמת, כדי שגם הקטנים והתינוקות יוכלו להבין את פשוטם של הדברים, והרי כבר העירו וביארו בו החברים.

רבי שמעון היה הולך לטבריה, והיו עמו רבי יוסי, רבי יהודה ורבי חייא, בינתיים ראו את רבי פנחס שהיה בא לקראתם, כיוון שנתחברו יחד, ירדו וישבו תחת אילן אחד מאילני ההר, אמר רבי פנחס: הרי אנו יושבים, מהדברים המעולים שאתה אומר בכל יום אני מבקש לשמוע. פתח רבי שמעון ואמר: "וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו מִנֶּגֶב וְעַד בֵּית אֵל עַד הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיָה שָׁם אהֳלֹה בַּתְּחִלָּה בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעָי" , "וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו", היה צריך לומר למסעו, מהו למסעיו? אלא שני מסעות הם: אחד שלו ואחד של השכינה, שהרי כל אדם צריך להימצא בבחינת זכר ונקבה, כדי שתתחזק האמונה, ואז השכינה אינה נפרדת ממנו לעולם.

ואם תאמר: מי שיוצא לדרך ואינו נמצא בבחינת זכר ונקבה, האם השכינה נפרדת ממנו? בוא וראה: אדם היוצא לדרך יסדר את תפילתו לפני הקדוש ברוך הוא, כדי להמשיך עליו את שכינת אדונו, קודם שייצא לדרך, בזמן שהוא עדיין נמצא בבחינת זכר ונקבה, כיוון שסידר את תפילתו ושבחיו, והשכינה שורה עליו, יֵצא לדרך, שהרי השכינה מתחברת עמו, כדי שיימצא בבחינת זכר ונקבה, זכר ונקבה בעיר, זכר ונקבה בשדה, זהו שנאמר: "צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ וְיָשֵׂם לְדֶרֶךְ פְּעָמָיו" .

בא וראה כל

דף נ א

כאשר אדם התעכב בדרך, צריך לשמור את מעשיו, כדי שהזיווג העליון לא ייפרד ממנו. ולא יימצא פגום, בלי זכר ונקבה. בעיר צריך שיהיה כשאשתו עמו. כל שכן כאן, שהזיווג העליון נקשר בו. ולא עוד, אלא שהזיווג העליון שומר עליו בדרך. ואינו נפרד ממנו עד שישוב לביתו. בשעה שנכנס לביתו, צריך לשמח את אשתו מפני שאשתו גרמה לו את אותו הזיווג העליון. כאשר בא אליה, צריך לשמח אותה משני טעמים. אחד, מפני ששמחת אותו הזיווג היא שמחת מצווה, ושמחת המצווה היא שמחת השכינה. ולא עוד, אלא שמרבה שלום, זהו שנאמר: "וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אהֳלֶךָ וּפָקַדְתָּ נָוְךָ וְלֹא תֶחֱטָא" . וכי אם אינו פוקד את אשתו, חוטא הוא? כך הוא בוודאי. מפני שהוא גורע את כבוד הזיווג העליון שנזדווג בו. ושאשתו היא שגרמה לו אותו. ועוד, שאם אשתו מתעברת, הזיווג העליון מריק בה נשמה קדושה. שהרי ברית זו נקראת בריתו של הקדוש ברוך הוא. ועל כן צריך לכוון בשמחה זו. כפי שצריך בשמחת השבת, שהיא זיווגם של החכמים. ועל כן: "וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אהֳלֶךָ". שהרי השכינה באה עמך ושורה בביתך. ועל כן: "וּפָקַדְתָּ נָוְךָ וְלֹא תֶחֱטָא", מה פירוש ולא תחטא? לשמש לפני השכינה, בשמחת מצווה.

כעין זה תלמידי חכמים שנפרדים מנשותיהם כל אותם ימי השבוע כדי לעסוק בתורה. הזיווג העליון מזדווג עמהם ואינו נפרד מהם. כדי שיימצאו זכר ונקבה. כאשר נכנסת השבת צריכים תלמידי החכמים לשמח את נשותיהם. מפני כבוד הזיווג העליון. ולכוון את ליבם לרצון אדונם, כפי שנאמר.

כעין זה, אדם שאשתו בימי טומאתה, ושומר אותה כראוי. כל אותם הימים הזיווג העליון מזדווג עמו, כדי שיימצא זכר ונקבה. כאשר נטהרת אשתו, צריך לשמח אותה, שמחת מצווה, שמחה עליונה. וכל הטעמים שאמרנו עולים למדרגה אחת. סיכום הדבר: כל אותם בני האמונה צריכים לכוון את הלב ואת הרצון בדבר זה.

ואם תאמר: אם כך, משובח יותר האדם כשהוא יוצא לדרך מאשר כשהוא בביתו? מפני שהזיווג העליון מזדווג עמו. בוא וראה: בזמן שהאדם נמצא בביתו, עיקר הבית היא אשתו, מפני שהשכינה אינה מסתלקת מן הבית בזכות אשתו. כפי ששנינו, שנאמר: "וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ" , שהנר נדלק. מה הטעם? מפני שהשכינה באה אל הבית.

סוד הדבר, האם העליונה אינה נמצאת אצל הזכר אלא בזמן שנתקן הבית והתחברו זכר ונקבה. אז האם העליונה מריקה ברכות כדי לברך אותם. כעין זה, האם התחתונה אינה נמצאת אצל הזכר אלא בזמן שנתקן הבית. ובא הזכר אל נקבתו והתחברו כאחד. אז האם התחתונה מריקה ברכות לברך אותם. ועל כן בשתי נקבות מתעטר הזכר בביתו, כדוגמת שלמעלה, וזהו סוד הכתוב: "עַד תַּאֲוַת גִּבְעֹת עוֹלָם" , זהו פירושו: תשוקת גבעות העולם היא אליו. הנקבה העליונה לתקן אותו, ולהכתיר אותו ולברך אותו. והנקבה התחתונה להתחבר אליו ולהיזון ממנו.

וכעין זה למטה, כאשר הזכר נושא אליו את "תַּאֲוַת גִּבְעֹת עוֹלָם", ומתעטר בשתי נקבות. אחת עליונה ואחת תחתונה. העליונה כדי להריק עליו ברכות. והתחתונה כדי להיזון ממנו ולהתחבר עמו. והאדם בביתו, תאוות גבעות עולם אצלו, והוא מתעטר בהן. כאשר הוא יוצא לדרך, אין הדבר כך, האם העליונה מתחברת עמו, והתחתונה נשארת, כאשר הוא שב לביתו, צריך להתעטר בשתי הנקבות, כפי שאמרנו. אמר רבי פנחס: אפילו בקליפות סנפירי הקשר, לא פתח

דף נ ב

מפורשת לפניך.

אמר רבי שמעון: כעין זה התורה עומדת בין שני בתים, כמו שנאמר: " לִשְׁנֵי בָתֵּי יִשְׂרָאֵל" , אחד נסתר עליון, ואחד נגלה יותר. זהו קול גדול שנאמר: "קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף" . וקול פנימי זה הוא שאינו נשמע ואינו מתגלה. וזהו: כאשר הוא נובע בתוך הגרון, הוא מוציא בו את האות ה' בחשאי. והוא נובע תמיד ואינו פוסק, והוא דק פנימי שאינו נשמע לעולם, ומכאן יוצאת התורה, שהיא קולו של יעקב. וקול זה הנשמע יוצא מאותו שאינו נשמע. ולאחר מכן מתחבר הדיבור עמו. ויוצא החוצה מכוחו ומעוצמתו. וקולו של יעקב, שהוא התורה, אוחז בין שתי נקבות. אוחז באותה פנימית שאינה נשמעת. ואוחז בזו החיצונה שנשמעת.

שניים הם שאינם נשמעים, ושניים הם שנשמעים. שניים שאינם נשמעים, זו היא החכמה העליונה הנסתרת, העומדת במחשבה, שאינה מתגלה ואינה נשמעת. לאחר מכן היא יוצאת ומתגלית מעט, בחשאי, ואינה נשמעת. זה שנקרא "קוֹל גָּדוֹל", שהוא דק ויוצא בחשאי. שניים הם שנשמעים, הם היוצאים מכאן: קולו של יעקב, והדיבור המתחבר עמו. אותו קול גדול, שהוא בחשאי ואינו נשמע, הוא בי"ת לחכמה העליונה. וכל נקבה נקראת בי"ת. ודיבור זה האחרון, הוא בית לקולו של יעקב, שהוא התורה. ועל כן התורה פותחת באות ב', בי"ת של בראשית.

פתח ואמר: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" , זהו שכתוב: "וַיִּבֶן ה' אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע" . "אֵת הַשָּׁמַיִם", זהו שכתוב: "וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם". "וְאֵת הָאָרֶץ", כמו שאתה אומר: "עֶצֶם מֵעֲצָמַי" , ודאי זו היא ארץ החיים.

שוב פתח רבי שמעון ואמר: "נְאֻם ה' לַאדֹנִי שֵׁב לִימִינִי עַד אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ" , ""נְאֻם ה' לַאדֹנִי", המדרגה העליונה אומרת למדרגה התחתונה: "שֵׁב לִימִינִי", כדי שתתקשר המערבית בדרומית, השמאל בימין. כדי לשבור את כוחם של שאר העמים עובדי כוכבים ומזלות. "נְאֻם ה' לַאדֹנִי", "נְאֻם ה' ", זהו יעקב. "לַאדֹנִי", זהו " אֲרוֹן הַבְּרִית אֲדוֹן כל הָאָרֶץ" . פירוש אחר: "נְאֻם ה' ", זהו היובל. "לַאדֹנִי", זו השמיטה, שנאמר בה: "אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי" . "שֵׁב לִימִינִי", שהרי הימין שורה ביובל, והשמיטה צריכה להתקשר בימין.

בוא וראה, שמיטה זו לא נקשרה בקיום שלם בימין ובשמאל, מיום שנמצאה. וכאשר ביקשה להתקשר, הושיט את הזרוע השמאלית כנגדה, וברא את העולם הזה. ומפני שהיה מצד השמאל, אין בו קיום, עד זמן האלף השביעי, שבאותו יום בלבד תתקשר אז בימין. ואז תהיה בין הימין והשמאל בקיום שלם, ויימצאו שמים חדשים וארץ חדשה, ואז לא תסור משם לעולם. אם כך, כיצד נפרש את הכתוב "שֵׁב לִימִינִי"? אלא, עד זמן ידוע. שכן נאמר: "עַד אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ" , ולא תמיד. אבל באותו זמן לא תסור משם לעולם. שנאמר: "כִּי יָמִין וּשְׂמֹאול", כדי שיהיה הכול אחד. בוא וראה: "אֵת הַשָּׁמַיִם" , זו השכינה העליונה. "וְאֵת הָאָרֶץ", זו השכינה התחתונה. בהתחברות של זכר ונקבה כאחד. והרי נתבאר הדבר כפי שעוררו בו החברים עד עתה.

ביקשו ללכת, וקמו. אמר רבי שמעון: דבר אחד יש כאן אצלנו. פתח רבי שמעון ואמר: שני פסוקים כתובים, "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא אֵל קַנָּא" , וכתוב שם: "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בה' אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" . פסוקים אלו כבר ביארנו אותם בכמה מקומות. והחברים כבר דנו בהם. בוא וראה: "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא", הרי כבר נאמר דבר זה בין החברים, שיש אש האוכלת אש. שאוכלת אותה ומכלה אותה. מפני שיש אש חזקה מאש, וכבר ביארו זאת.

אבל בוא וראה: מי שרוצה לדעת את חכמת הייחוד הקדוש, יסתכל בלהבה העולה מתוך גחלת או מתוך נר דולק, שהרי הלהבה אינה עולה אלא

דף נא א

כאשר היא נאחזת בדבר גס, בוא וראה: בלהבה העולה יש שני אורות, אור אחד לבן המאיר, ואור אחד שנאחז בו השחור או התכלת. אותו אור לבן הוא למעלה, והוא עולה בדרך ישרה. ומתחתיו אותו אור תכלת או שחור, שהוא כיסא לאותו אור לבן, ואותו אור לבן שורה עליו. ונאחזים זה בזה להיות הכול אחד. ואותו אור שחור או בגוון תכלת שהוא למטה, הוא כיסא הכבוד לאותו אור לבן. ועל כן זהו סוד התכלת.

ואותו כיסא, שהוא תכלת או שחור, נאחז בדבר אחר כדי להידלק, שהוא למטה ממנו, ואותו דבר מעורר אותו להיאחז באור הלבן. וזה התכלת או השחור, לפעמים נהפך לאדום. אותו אור לבן שעליו אינו משתנה לעולמים, שהרי לבן הוא תמיד. אבל זה התכלת משתנה לגוונים הללו: לפעמים תכלת או שחור, ולפעמים אדום. וזה נאחז בשני צדדים. הוא נאחז למעלה באותו אור לבן. והוא נאחז למטה באותו דבר שמתחתיו, המתוקן בו כדי להאיר, ולהיאחז בו.

וזה אוכל תמיד ומכלה את אותו דבר שעשו לו, שהרי כל מה שנאחז בו למטה ושורה עליו, אותו אור התכלת מכלה אותו ואוכל אותו. מפני שדרכו היא לכלות ולהיות אוכל. שהרי בו תלויים כילוי הכול ומות הכול. ומשום כך הוא אוכל כל מה שנאחז בו למטה. ואותו אור לבן השורה עליו אינו אוכל ואינו מכלה לעולם, ואורו אינו משתנה. ועל כן אמר משה: "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא" , "אֹכְלָה", בוודאי. הוא אוכל ומכלה כל מה ששורה תחתיו. ועל כן אמר ה' אלוהיך ולא אלוהינו. מפני שמשה היה באותו אור לבן העליון, שאינו מכלה ואינו אוכל.

בוא וראה, אין לאור התכלת הזה התעוררות להידלק ולהתחבר עם האור הלבן, אלא על־ידי ישראל, שהם נדבקים בו מלמטה. ובוא וראה, אף־על־פי שדרכו של אור התכלת השחור הזה לכלות כל מה שנדבק בו מלמטה, ישראל נדבקים בו מלמטה ומתקיימים בקיומם. זהו שכתוב: "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בה' אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים" . "בה' אֱלֹהֵיכֶם", ולא אלוהינו. באותו אור תכלת שחור, האוכל ומכלה כל מה שנדבק בו מלמטה, ואתם נדבקים בו ומתקיימים, שכן כתוב: " חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם". ומעל האור הלבן שורה למעלה אור נסתר המקיף אותו, וכאן סוד עליון. ואת הכול תמצא בלהבה העולה, וחכמות העליונים נמצאות בה. בא רבי פנחס ונשקו. אמר: ברוך הרחמן שזימן אותי לכאן. הלכו עמו של רבי פנחס שלושה מיילים. חזרו רבי שמעון והחברים.

אמר רבי שמעון: מה שאמרנו הוא סוד החכמה, והוא בסוד הייחוד הקדוש. שמשום כך הה"א האחרונה של השם הקדוש היא האור התכלת השחור, הנאחז ביה"ו, שהוא האור הלבן המאיר. בוא וראה, לפעמים האור התכלת הזה הוא ד', ולפעמים הוא ה'. אלא בזמן שאין ישראל נדבקים בו מלמטה כדי להדליקו ולהאחידו עם האור הלבן, הוא ד'. ובזמן שמעוררים אותו להתחבר עם האור הלבן, אז הוא נקרא ה'. מניין לנו? שנאמר: "כִּי יִהְיֶה נַעֲרָ בְתוּלָה" , נער כתוב בלי ה'. מה הטעם? מפני שלא התחברה עם הזכר. ובכל מקום שאין נמצאים זכר ונקבה, הה"א אינה נמצאת ומסתלקת משם, ונשארת ד'. שהרי היא, כל זמן שהיא מתחברת באור הלבן המאיר, נקראת ה'. שהרי אז הכול מתחבר כאחד. היא נדבקת באור הלבן, וישראל נדבקים בה, והם עומדים תחתיה כדי להדליקה ואז הכול אחד.

זהו סוד הקרבן, שהעשן העולה מעורר את האור התכלת הזה להידלק. וכאשר הוא נדלק, הוא מתחבר

דף נא ב

באור לבן, והנר דולק בייחוד אחד, ומשום שדרכו של האור התכלת הזה היא לכלות, ולהיות אוכל כל מה שנדבק בו מתחתיו, כאשר הרצון נמצא, והנר דולק בחיבור אחד, אז נאמר: "וַתִּפֹּל אֵשׁ ה' תֹּאכַל אֶת הָעֹלָה" , ואז נודע שאותו הנר דולק בחיבור אחד ובקשר אחד, האור התכלת נדבק באור הלבן, והוא אחד, הוא אוכל מתחתיו חֵלָבִים ועוונות, שמשמע שאין הוא אוכל מתחתיו, אלא בזמן שהוא עולה, והכול נקשר ומתחבר באור הלבן, ואז שלום כל העולמות, והכול נקשר בייחוד אחד. ולאחר שמסיים לכלות מתחתיו האור התכלת הזה, נדבקים בו מתחתיו הכוהנים והלוויים וישראל, אלו בשמחת השיר, ואלו ברצון הלב, ואלו בתפילה, והנר דולק עליהם, ונדבקו האורות כאחד, ומאירים העולמות, ומתברכים העליונים והתחתונים, ואז: "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בה' אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" , "וְאַתֶּם", היה צריך לומר אתם, אלא ו' באה להוסיף על החֵלָבִים והעוונות, שהם נדבקים בו, והוא אוכל אותם ומכלה אותם. ואתם נדבקים בו, באותו אור תכלת שחור שאוכל, ואתם קיימים, זהו שכתוב: "חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם".

כל הצבעים טובים לחלום, חוץ מן התכלת, שהוא אוכל ומכלה תמיד, והוא העץ שיש בו מוות, והוא שורה על העולם התחתון, ומשום שהכול שורה תחתיו, הוא אוכל ומכלה, ואם תאמר שכך גם הוא שורה בשמים למעלה, וכמה מחנות יש למעלה, וכולם קיימים. בוא וראה, כל אותם שלמעלה נכללים באותו אור תכלת, אבל התחתונים אינם כך, ומשום כך הוא אוכל ומכלה אותם, ואין דבר אחר למטה בעולם שאינו מתכלה, משום שהאור התכלת מכלה כל מה שעומד עליו.

בארבעים וחמישה גוונים ומיני אורות נחלק העולם, שבעה מתחלקים לשבעה תהומות, כל אחד מכה בתהום שלו, והאבנים מתגלגלות בתוך התהום, ונכנס אותו האור באותן אבנים ונוקב אותן, ומים יצאו בהם, ושוקעים כל אחד ואחד על התהום, ומכסים לשני הצדדים.

יצאו מים באותם הנקבים, ונכנס האור והכה לארבעת צדי התהום, ומתגלגל האור בחברו, ונפגשו כאחד, ומחלקים את המים, ונאחזים כל אותם השבעה בשבעת התהומות, ושורים בחשכת התהום, והחושך ההוא מתערב בהם, ועולים המים ויורדים, ומתגלגלים באותם האורות, ונתערבו כאחד אורות, וחושך, ומים, ונעשו מהם אורות שאין נראים חשוכים, הכה כל אחד בחברו, ומתחלקים לשבעים וחמישה צינורות של התהום, ובהם נמשכים המים.

כל צינור וצינור עולה בקולו, הזדעזעו התהומות, וכאשר אותו הקול נשמע, כל תהום קורא לחברו ואומר: חלק את מימיך ואבוא בך, זהו שכתוב: "תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ" . מתחת לאלה, שלוש מאות גידים, מקצתם לבנים, מקצתם שחורים, מקצתם אדומים, נכללו זה בזה ונעשה צבע אחד, אותם הגידים נארגו בשבע עשרה רשתות, וכל אחת נקראת רשת של גידים, נארגו זו בזו, ויורדות אל תחתיות התהומות.

מתחת לשתי הרשתות הללו עומדות שתיים כמראה של ברזל, ושתי רשתות אחרות כמראה של נחושת, שני כיסאות עומדים עליהן, אחד מימין ואחד משמאל, כל אותן הרשתות מתחברות כאחת, והמים יורדים מאותם הצינורות ונכנסים אל הרשתות הללו.

דף נב א

כאשר עולים בכיסא של הרקיע השחור, מטה כיסא הרקיע השמאלי ויורדים בו, ומתגלגלים הכיסאות זה בתוך זה. אוחזים את כל אותן הרשתות בתוכם. ומכניסים אותן אל שפל התהום התחתון. ועומד כיסא אחד ועולה למעלה מכל אותן התהומות. ועומד כיסא אחר למטה מכל התהומות. בין שני הכיסאות הללו מתגלגלים כל אותם התהומות. וכל אותם הצינורות נעוצים בין שני הכיסאות הללו.

שבעים וחמישה צינורות הם. שבעה הם העליונים של הכול, וכל האחרים נאחזים בהם. וכולם נעוצים בגלגלי הכיסא הזה בצד זה. ונעוצים בגלגלי הכיסא הזה בצד האחר. בהם המים עולים ויורדים. אותם שיורדים כורים בתהומות ובוקעים אותם. אותם שעולים נכנסים באותם נקבי האבנים. ועולים וממלאים במשך שבעה ימים. עד כאן שבעת גווני האורות בסוד העליון.

שבעה אורות אחרים מתחלקים לשבעה ימים, וים אחד כולל אותם. אותו ים אחד הוא הים העליון, שכל שבעת הימים כלולים בו. שבעת האורות הללו נכנסים אל תוך אותו הים. ומכים את הים לשבעה צדדים. וכל צד וצד מתחלק לשבעה נחלים, כמו שנאמר: "וְהִכָּהוּ לְשִׁבְעָה נְחָלִים" , וכל נחל ונחל מתחלק לשבעה נהרות. וכל נהר ונהר מתחלק לשבעה דרכים. וכל דרך ודרך מתחלקת לשבעה שבילים. וכל מימי הים כולם נכנסים לתוכם. שבעת האורות עולים ויורדים אל שבעת הצדדים. שבעת האורות העליונים עולים אל תוך הים. שישה הם, ומאחד עליון הם יוצאים. כפי שהים מקבל, כך הוא מחלק את מימיו לכל אותם הימים ולכל אותם הנהרות.

תנין אחד למטה, בצד השמאל, שט בכל אותם הנהרות. בא בצד קשקשיו, כולם חזקים כברזל. ומגיע לשאוב, ושואב את מקומו. וכל אותם האורות מחשיכים לפניו. פיו ולשונו לוהטים אש, חוד לשונו כחרב חזקה. עד שהוא מגיע להיכנס אל המקדש שבתוך הים. ואז הוא מטמא את המקדש. ומחשיכים האורות. והאורות העליונים עולים מן הים. אז הים מחלק את מימיו לצד השמאל. והים קופא, ואינם נמשכים מימיו. ועל זה סוד הדבר, כמו שנאמר: "וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהִים" .

סוד הנחש הרע יורד מלמטה למעלה, והוא שט על פני המים המרים. ויורד אל הקצוות שלמטה. עד שייפלו לתוך רשתותיו. נחש זה הוא המוות של העולם. והוא נכנס אל המעיים הנסתרים של האדם. והוא לצד השמאל. ויש נחש אחר של חיים בצד הימין. שניהם הולכים עם האדם, כפי שביארוהו.

"מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה" , שהרי בכל שאר חיות השדה אין מי שחכם להרע כמו זה, מפני שהוא זוהמת הזהב. אוי למי שנמשך אחריו, שהוא גורם לו מוות ולכל הבאים אחריו, והרי כבר ביארוהו. אדם נמשך אחריו למטה, וירד לדעת את כל מה שלמטה, ככל שירד, כך נמשכו רצונו ודרכיו אחריהם, עד שהגיעו אל הנחש הזה, וראו את תאוות העולם, וסטו דרכיהם במקום הזה. אז קם והוא נמשך אחרי אדם ואשתו, ונדבק בהם. וגרם להם מוות ולכל הדורות שבאו אחריו. עד שהגיעו ישראל להר סיני, לא פסקה זוהמתו מן העולם, והרי כבר נאמר.

כיוון שחטאו, ונדבקו באילן ששורה בו המוות למטה, מה כתוב? "וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן" , מהלך לא נאמר כאן, אלא מתהלך. בוא וראה: קודם שחטא אדם היה עולה ועומד בחכמת האור העליון, ולא היה נפרד מעץ החיים, כיוון שהרבה את תאוותו לדעת ולרדת למטה, נמשך אחריהם, עד שנפרד מעץ החיים, וידע רע ועזב את הטוב. ועל כן נאמר: "כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה לֹא יְגֻרְךָ" .

דף נב ב

"רָע" , מי שנמשך אחר הרע, אין לו דירה עם עץ החיים. ועד שלא חטאו, היו שומעים קול מלמעלה והיו יודעים את החכמה העליונה. והיו עומדים בקיום של הזוהר העליון, ולא היו יראים. כיוון שחטאו, אפילו קול שלמטה לא היו יכולים לעמוד בו.

כעין זה, עד שלא חטאו ישראל, בשעה שעמדו ישראל על הר סיני, עברה מהם זוהמתו של נחש זה. שהרי אז היה בטל יצר הרע מן העולם, ודחו אותו מהם. ואז נאחזו בעץ החיים, ועלו למעלה ולא ירדו למטה. אז היו יודעים ורואים מראות עליונים, והאירו עיניהם. ושמחו לדעת ולשמוע. ואז חגר להם הקדוש ברוך הוא חגורות של אותיות שמו הקדוש. כדי שלא יוכל לשלוט עליהם נחש זה, ולא יטמא אותם כבתחילה. כיוון שחטאו בעגל, עברו מהם כל אותן המדרגות והאורות העליונים. ועברו מהם אותן חגורות וכלי הנשק, שהתעטרו בהם מן השם העליון הקדוש. והמשיכו עליהם את הנחש הרע כמו מקודם, וגרמו מוות לכל העולם.

ולאחר מכן מה כתוב: "וַיַּרְא אַהֲרֹן וְכׇל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה וְהִנֵּה קָרַן עוֹר פָּנָיו וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו" . בוא וראה מה כתוב בתחילה: "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה" , וכולם היו רואים זוהרים עליונים, והיו מאירים באספקלריה המאירה. שכתוב: "וְכל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת" , ועל הים היו רואים, ולא היו יראים, שכתוב: "זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ" . לאחר שחטאו, אפילו את פני המתווך לא היו יכולים לראות, שכתוב: "וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו".

בוא וראה מה כתוב בהם: "וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב" , שעברו מהם אותם כלי הנשק בהר סיני, כדי שלא ישלוט בהם אותו הנחש הרע. כיוון שעברו מהם, מה כתוב: "וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה" . אמר רבי אלעזר: מהו עניינו של פסוק זה אצל זה? אלא, כיוון שידע משה שעברו מישראל אותם כלי הנשק העליונים, אמר: הרי ודאי, מכאן והלאה יבוא הנחש הרע לשכון ביניהם, ואם יעמוד המקדש כאן ביניהם, ייטמא, מיד – "וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה", מפני שראה משה, שהרי עתה ישלוט הנחש הרע, מה שלא היה קודם לכן.

"וְקָרָא לוֹ אֹהֶל מוֹעֵד" , וכי לא היה בתחילה אוהל מועד? אלא בתחילה היה אוהל סתם, ועתה, אוהל מועד. מהו מועד? רבי אלעזר אמר, לטובה, ורבי אבא אמר, לרעה. רבי אלעזר אמר, לטובה: כשם שהמועד הוא יום שמחת הלבנה, שנוספה בו קדושה, ובו אין הפגם שולט, כך גם כאן קרא לו בשם זה, להראות שהרי התרחק מן האוהל ומביניהם, ולא נפגם, ועל כן כתוב: "וְקָרָא לוֹ אֹהֶל מוֹעֵד". ורבי אבא אמר, לרעה, שהרי בתחילה היה אוהל סתם, כמו שנאמר: "אֹהֶל בַּל יִצְעָן בַּל יִסַּע יְתֵדֹתָיו לָנֶצַח", ועתה, אוהל מועד. בתחילה היה לתת חיים ארוכים לעולמים, כדי שלא ישלוט בהם המוות. מכאן והלאה, אוהל מועד, כמו שנאמר: "וּבֵית מוֹעֵד לְכל חָי" , עתה ניתן בו זמן, וחיים קצובים לעולם. בתחילה לא נפגם, ועתה נפגם. בתחילה הייתה חברות וזיווג של הלבנה עם השמש, שלא היו נפרדים, עתה, אוהל מועד, הזיווג שלהם הוא מזמן לזמן. ובגלל זה נקרא לו אוהל מועד, דבר שלא היה קודם.

רבי שמעון היה יושב לילה אחד ועוסק בתורה. והיו יושבים לפניו רבי יהודה, רבי יצחק ורבי יוסי. אמר רבי יהודה: הרי כתוב "וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב" , ואנו אומרים שגרמו מוות על עצמם מאותו זמן והלאה, ושלט בהם אותו הנחש הרע, שהסירו אותו מהם בתחילה. ישראל, מובן הדבר, אבל יהושע, שלא חטא, האם הוסר ממנו אותו כלי נשק עליון שקיבל עמהם בהר סיני, או לא?

דף נג א

אם תאמר שלא סר ממנו, אם כך למה מת כשאר בני האדם? אם תאמר שהוסרה ממנו, למה? והרי לא חטא, שהרי הוא היה עם משה בשעה שחטאו ישראל. ואם תאמר שלא קיבל את אותה העטרה בהר סיני כפי שקיבלו ישראל, למה?

פתח ואמר: "כִּי צַדִּיק ה' צְדָקוֹת אָהֵב יָשָׁר יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ" , פסוק זה אמרו בו החברים את מה שאמרו, אבל "כִּי צַדִּיק ה' ", צדיק הוא, ושמו צדיק, ומשום כך הוא אוהב צדקות. "יָשָׁר", הוא ישר, כמו שנאמר: " צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא" , ועל כן יחזו פניו כל בני העולם, ויתקנו את דרכיהם ללכת בדרך ישרה כראוי.

בוא וראה: כאשר הקדוש ברוך הוא דן את העולם, אינו דן אותו אלא לפי רובם של בני האדם. ובוא וראה: כאשר חטא אדם בעץ שממנו אכל, גרם לאותו עץ ששורה בו המוות לכל העולם. וגרם פגם להפריד את האישה מבעלה, נתקבע החוב של פגם זה בלבנה, עד שעמדו ישראל בהר סיני. כיוון שעמדו ישראל בהר סיני, עבר אותו הפגם של הלבנה, והיא עמדה להאיר תמיד. כיוון שחטאו ישראל בעגל, חזרה הלבנה להיפגם כבתחילה, ושלט הנחש הרע, ואחז בה ומשך אותה אליו.

וכאשר ידע משה שחטאו ישראל, והוסרו מהם אותם כלי נשק קדושים עליונים, ידע בוודאות שהרי הנחש נאחז בלבנה, כדי למשוך אותה אליו, והיא נפגמה. אז הוציא אותה החוצה, וכיוון שעמדה להיפגם, אף על פי שיהושע עמד בעטרת כלי הנשק שלו, כיוון שהפגם שרה בה, והיא חזרה להיות כפי שנפגמה בחטאו של אדם. לא היה יכול אדם להתקיים , מלבד משה שהיה שולט בה. ומותו היה בצד אחר עליון. ועל כן לא הייתה רשות להתקיים בה ליהושע תמיד, ולא לאחר. ועל כן נקרא אוהל מועד, אוהל, שהרי שורה בו זמן קצוב לכל העולם.

ועל כן זהו סוד הדבר: יש ימין למעלה, ויש ימין למטה, יש שמאל למעלה, ויש שמאל למטה. יש ימין למעלה בקדושה העליונה, ויש ימין למטה שהוא בצד האחר. יש שמאל למעלה בקדושה העליונה, לעורר אהבה, כדי שתתקשר הלבנה במקום הקדוש שלמעלה ותאיר. ויש שמאל למטה, שמפריד את האהבה שלמעלה, ומפריד אותה מלהאיר עם השמש ומלהתקרב אליו, וזהו הצד של הנחש הרע. שכאשר השמאל הזה שלמטה מתעורר, אז הוא מושך את הלבנה ומפריד אותה מן העליונים, ומחשיך אורה, ונדבקת בנחש הרע, ונדבקה בנחש, והתרחקה מעץ החיים, ועל כן נגרם מוות לכל העולם.

וזהו שכאשר נטמאה מן הקודש, היה הדבר עד זמן קצוב, שבו תתוקן הלבנה ותחזור להאיר, וזהו אוהל מועד. ועל כן יהושע לא מת אלא בעטיו של נחש זה, שהתקרב ופגם את המשכן כפי שהיה בתחילה, וזהו סוד מה שכתוב: "יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל" . שאף על פי שהוא נער למטה לקבל את האור, "לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל", וכפי שזה נפגם, כך גם זה נפגם, אף על פי שכלי נשק קדוש היה לו. כיוון שנפגמה הלבנה, כך הוא בוודאי לא ניצל לבדו ממנה, מאותו אופן ממש.

בוא וראה, כעין זה: כאשר חטא אדם, נטל הקדוש ברוך הוא ממנו את אותם כלי הנשק, אותיות מאירות וקדושות, שעיטר אותו בהן הקדוש ברוך הוא. ואז פחדו, וידעו שהרי נתפשטו מהם, זהו שכתוב: "וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם" . בתחילה היו מתלבשים באותם כתרים יקרים של כלי נשק, שהם חירות מכל. כאשר חטאו, נתפשטו מהם. ואז ידעו שהרי המוות קורא להם, וידעו שנתפשטו מן החירות מכל, וגרמו מוות להם ולכל העולם.

דף נג ב

"וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה" , הרי ביארנו, שלמדו את כל מיני הכשפים והקסמים, ונאחזו בזה שלמטה, כמו שנאמר. באותה שעה נתמעטו הזקיפות והקומה של אדם במאה אמות. ואז נעשה פירוד, ועמד אדם בדין, ונתקללה הארץ, והרי כבר ביארנו זאת.

"וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם" , אמר רבי אלעזר: איני יודע מי עשה גירוש למי, אם הקב"ה גירש את האדם, או לא. אלא שהדבר מתהפך. ""וַיְגָרֶשׁ אֶת", דווקא את, ומי גירש את? האדם. האדם הוא שגירש את בוודאי. משום כך נאמר: "וַיְשַׁלְּחֵהוּ ה' אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן" . מדוע נאמר "וַיְשַׁלְּחֵהוּ"? משום שהאדם גירש "אֶת, כפי שאמרנו.

"וַיַּשְׁכֵּן" , הוא העמיד אותם במקום זה, שהוא גורם וסותם דרכים ושבילים, ומשרה דינים על העולם, והמשיך קללות מאותו יום והלאה.

"וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת" , כל אותם השורים בזעמי הדינים על העולם, שמתהפכים לגוונים רבים, כדי להיפרע מן העולם, לפעמים בגברים, לפעמים בנשים, לפעמים באש לוהטת, ולפעמים ברוחות, שאין מי שעומד בפניהם, וכל זה כדי לשמור את דרך עץ החיים, שלא יוסיפו להרע כפי שהיה בתחילה.

"לַהַט הַחֶרֶב" , אלו שמלהיטים כתרי אש על ראשיהם של הרשעים והחייבים, ומתהפכים בצורות רבות לכמה מינים, לפי דרכיהם של בני האדם, על כן נאמר להט, כמו שנאמר: "וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא" , והרי נתבאר. "הַחֶרֶב", זו חרבו של ה', כמו שנאמר: "חֶרֶב לה' מָלְאָה דָם" . אמר רבי יהודה: "לַהַט הַחֶרֶב", כל אותם השרים שלמטה, שמתהפכים מדיוקן לדיוקן, כולם ממונים על העולם, להרע ולהסית את חייבי העולם, שעוברים על מצוות אדונם.

בוא וראה: כאשר חטא אדם, נמשכו עליו כמה מיני כוחות רעים וכמה מוציאי דין, ופחד מכולם, ולא היה יכול לעמוד כנגדם. שלמה ידע את החכמה העליונה, והקב"ה שם עליו כתר מלכות, והיו כל העולם יראים ממנו. כאשר חטא, נמשכו עליו כמה מיני כוחות רעים וכמה מוציאי דין, ופחד מכולם, ואז יכלו להרע לו, ומה שהיה בידו, נטלו ממנו.

ועל כן, בדרך שבה הולך האדם, ובאותה דרך שהוא נדבק בה, כך הוא מושך עליו כוח ממונה ההולך לקראתו. כך אדם משך עליו כוח אחר של טומאה, שטימא אותו ואת כל בני העולם. בוא וראה: כאשר חטא אדם, משך עליו כוח של טומאה, וטימא אותו ואת כל בני העולם. וזהו הנחש הרע, שהוא טמא ומטמא את העולם. שכן למדנו: כאשר הוא מוציא את הנשמה מבני האדם, נשאר ממנו גוף טמא, ומטמא את הבית, ומטמא את כל אלו המתקרבים אליו, זהו שנאמר: "הַנֹּגֵעַ בְּמֵת" . ועל כן, כיון שהוא נוטל את הנשמה ומטמא את הגוף, אז ניתנת רשות לכל אותם צדדי הטומאה לשרות עליו, שהרי אותו גוף נטמא מצד אותו נחש רע השורה עליו, ועל כן, בכל מקום שאותו נחש רע שורה, הוא מטמא אותו, והוא נטמא.

בוא וראה: כל בני העולם, בשעה שהם ישנים על מיטותיהם בלילה, והלילה פורש את כנפיו על כל בני העולם, טועמים טעם של מוות. ומתוך שהם טועמים טעם של מוות, רוח הטומאה הזאת משוטטת בעולם, ומטמאת את העולם, ושורה על ידיו של האדם, והן נטמאות. וכאשר הוא מתעורר ונשמתו חוזרת אליו, כל מה שהוא נוגע בו בידיו, הכול נטמא, מפני שרוח הטומאה שורה עליהן. ועל כן, לא ייטול אדם ממנו דבר ללבוש ממי שלא נטל את ידיו, שהרי הוא ממשיך עליו את אותה רוח הטומאה ונטמא. ויש רשות לאותה רוח טומאה לשרות בכל מקום שהיא מוצאת בו רושם מצד שלה, ועל כן, לא ישפוך אדם מים על ידיו מידי מי שלא נטל את ידיו, מפני שהוא מושך עליו את אותה רוח הטומאה, כאשר הוא מקבל ממנו את המים, ויש לה רשות לשרות עליו.

דף נד א

האדם, משום כך צריך האדם להישמר בכל צדדיו מפני הצד של אותו נחש רע, כדי שלא ישלוט עליו. ועתיד הקדוש ברוך הוא, לעתיד לבוא, להעביר אותו מן העולם. זהו שכתוב: "וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ" , ואז כתוב: "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח" .

"וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ" , רבי אבא פתח: "מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעֹלָה הִיא לְמָעְלָה וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיֹּרֶדֶת הִיא לְמַטָּה לָאָרֶץ" , בפסוק הזה יש כמה פירושים, וכך הוא כל דברי התורה, כמה בחינות יש בכל אחד ואחד וכולם נכונים, וכך הם באמת. וכל התורה מתפרשת בשבעים פנים, כנגד שבעים צדדים ושבעים פנים, וכך הוא בכל מילה ומילה של התורה. וכל מה שיוצא מכל מילה ומילה, כמה בחינות מתפרשות ממנה לכל הצדדים.

בוא וראה, כאשר האדם הולך בדרך האמת, הוא הולך לצד ימין. וממשיך עליו רוח קדושה עליונה מלמעלה, ורוח זו עולה ברצון קדוש להתאחד למעלה. ולהידבק בקדושה העליונה, שלא תסור ממנו. וכאשר האדם הולך בדרך רעה וסוטה מדרכיו, הוא ממשיך עליו רוח טומאה, שהיא מצד השמאל. והיא מטמאת אותו, והוא נטמא בה. כמו שנאמר: "לֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם" , בא להיטמא, מטמאים אותו.

ובוא וראה: בשעה שהאדם הולך בדרך האמת, וממשיך עליו רוח קדושה עליונה, והיא נדבקת בו, הבן שייוולד וייצא ממנו לעולם, הוא ממשיך עליו קדושה עליונה, ויהיה קדוש בקדושת אדונו, כמו שכתוב: "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים" . וכאשר הוא הולך בצד השמאל, וממשיך עליו רוח טומאה, והיא נדבקת בו, הבן שייצא ממנו לעולם, הוא ממשיך עליו רוח טומאה, והוא נטמא בטומאה של אותו הצד, ועל כן כתוב: "מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעֹלָה הִיא לְמָעְלָה" . כאשר הוא בדבקות של צד ימין, היא עולה למעלה. וכאשר הוא בדבקות של צד השמאל, אותו צד שמאל, שהוא רוח הטומאה, יורד מלמעלה למטה, וקובע את משכנו באדם, ואינה סרה ממנו, והבן שהוא מוליד באותה טומאה, הוא נעשה בן של אותה רוח טמאה, זהו אותו הבן.

אדם נדבק באותה רוח טומאה, ואשתו נדבקה בו תחילה, ונטלה וקיבלה את אותה הזוהמה, וממנו ילדה בן, הבן הזה, בן של רוח הטומאה הוא. ועל כן היו שני בנים, אחד מאותה רוח טומאה, ואחד כאשר שב אדם בתשובה. ומשום כך, זה מצד הטומאה, וזה מצד הטהרה.

רבי אלעזר אמר: בשעה שהטיל הנחש את אותה זוהמה בחוה, היא קיבלה אותה, וכאשר בא עליה אדם, ילדה שני בנים. אחד מאותו צד של טומאה, ואחד מצדו של אדם. והיה הבל דומה בדמותו לדמות של מעלה, וקין היה בדמות של מטה. ומשום כך נפרדו דרכיהם זה מזה. ודאי קין היה בן של רוח הטומאה, שהיא הנחש הרע, והבל היה בנו של אדם. ומשום שקין בא מצד מלאך המוות, הרג את אחיו, שכן זהו הצד שלו. וממנו באים לעולם כל המדורים הרעים, והמזיקים, והשדים, והרוחות. אמר רבי יוסי: קין הוא הקן של המדורים הרעים שבאו מצד הטומאה לעולם. ולאחר מכן הביאו קרבן, זה הקריב מצד שלו, וזה הקריב מצד שלו, זהו שכתוב: "וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה" . רבי שמעון אמר: "וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים", מהו "מקץ ימים"? "קֵץ כל בָּשָׂר" . ומי הוא? זהו מלאך המוות. וקין הביא את קרבנו מאותו קץ הימים, שהרי דייק הכתוב לומר "מִקֵּץ יָמִים", ולא אמר מקץ ימין. ומשום כך כתוב בדניאל: "וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ" , שאל אותו: האם הכוונה לקץ הימים או לקץ הימין? השיב לו: לקץ הימין.

דף נד ב

וקין הביא מקץ הימים.

"יָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה" , כמו שנאמר: "וּמִפְּרִי הָעֵץ" . אמר רבי אלעזר: "מִפְּרִי הָאֲדָמָה", כמו שנאמר: "אוֹי לְרָשָׁע רָע כִּי גְמוּל יָדָיו" . שנמשך עליהם ונדבק בהם, להרוג אותם ולטמא אותם. ועל כן הקריב קין מן הצד שלו.

"וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת" , כדי להרבות את הצד העליון, הבא מצד הקדושה, ומשום כך: "וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה". לא קיבל הקדוש ברוך הוא, ועל כן "וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו" , שהרי לא התקבלו פניו, אותם הפנים של צִדו, והתקבל הבל, ומשום כך נאמר: "וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה" , "בַּשָּׂדֶה", זו האישה, כמו שנאמר: "כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאָהּ" , וקין קינא על הנקבה היתירה שנולדה עם הבל, שכן נאמר: "וַתֹּסֶף לָלֶדֶת" , והרי כבר נתבאר הדבר.

"הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת" , כפי שנתבאר. אבל "שְׂאֵת", כפי שאמר רבי אבא: "שְׂאֵת" תסתלק למעלה ולא תרד למטה. אמר רבי יוסי: דבר זה עתה נתבאר, ויפה הוא, אבל כך שמעתי: "שְׂאֵת", יסיר ממך ויעזוב אותך מן הדבקות הזו של רוח הטומאה, ואם לא, "לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ". מהו "לַפֶּתַח"? זהו הדין העליון, שהוא הפתח של הכול, כמו שנאמר: "פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק" . "חַטָּאת רֹבֵץ", אותו הצד שנדבקת בו ונמשך עליך. יהיה שומר וממתין לך להיפרע ממך, כפי תרגומו.

אמר רבי יצחק: בוא וראה, בשעה שהרג קין את הבל, לא היה יודע כיצד להוציא נשמתו ממנו, והיה נושך אותו בשיניו כנחש, והרי ביארו זאת החברים. באותה שעה קילל אותו הקדוש ברוך הוא, והיה הולך לכל צדדי העולם, ולא היה מקום שקיבל אותו, עד שטפח על ראשו ושב לפני אדונו, וקיבלה אותו הארץ במדור שלמטה. רבי יוסי אמר: הארץ קיבלה אותו ללכת עליה, שכן נאמר: "וַיָּשֶׂם ה' לְקַיִן אוֹת" . רבי יצחק אמר: אין הדבר כך, אלא למטה קיבלה אותו הארץ, במדור אחד שמתחתיה, שכן נאמר: "הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" ,מעל פני האדמה גורש, אבל למטה לא גורש. ובאיזה מקום קיבלה אותו הארץ? בארץ הנקראת "ארק"א". וכל אותם הדרים שם, עליהם נאמר: "יֵאבַדוּ מֵאַרְעָא וּמִן תְּחוֹת שְׁמַיָּא אֵלֶּה" (הפסוק במקור בארמית ותרגומו: יאבדו מהארץ ומתחת השמים האלה). ושם קבע את מדורו, וזהו שנאמר: "וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד קִדְמַת עֵדֶן" .

כיוון שאמר קין: "גָּדוֹל עֲוֺנִי מִנְּשֹׂא" , מחל לו הקדוש ברוך הוא על מחצית מעונשו, מפני שבתחילה גזר עליו ואמר לו: "נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ" . ועתה נשאר עליו להיות נד בלבד, זהו שכתוב: "וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי ה' " , כלומר, שכאשר יצא מלפני ה', היה כדי להיות נד בארץ, ולא נע. ועוד אמרו: כאשר יצא קין מלפני ה', אמר לו אדם: בני, מה נעשה בדינך? אמר לו קין: אבא, כבר נתבשרתי שהקדוש ברוך הוא מחל לי, ונשאר עליי עונש הנד בלבד. אמר לו: כיצד היה הדבר? אמר לו: מפני ששבתי והודיתי לפניו. אמר אדם: וכי כך גדול וחזק כוחה של התשובה, ואני לא ידעתי, התחיל לשבח את אדונו ולהודות לו. פתח ואמר: "מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת טוֹב לְהֹדוֹת לה' " . כלומר, טוב לשבח, לשוב בתשובה ולהודות לפני הקדוש ברוך הוא.

ואמר רבי יצחק: מאותה שעה שהרג קין את הבל, נפרד אדם מאשתו, שתי רוחות נקביות היו באות ומזדווגות עמו, והוליד רוחות ושדים המשוטטים בעולם. ואל יקשה לך דבר זה, שהרי אדם, כאשר הוא בשנתו, באות רוחות נקביות ומשחקות עמו, ומתחממות ממנו, ויולדות לאחר מכן, ואלו נקראים נגעי בני אדם. ואינם משתנים אלא לדמויות של בני אדם. ואין להם שערות בראשם. ועל כן נאמר בשלמה: "הֹכַחְתִּיו בְּשֵׁבֶט אֲנָשִׁים וּבְנִגְעֵי בְּנֵי אָדָם" . וכן גם באופן זה, רוחות זכריות באות אל נשות העולם, והן מתעברות מהן, ויולדות רוחות, וכולם נקראים נגעי בני אדם.

לאחר מאה ושלושים שנה, התלבש אדם

דף נה א

בכינוי, והתחבר עם אשתו והוליד בן, וקרא את שמו שֵׁת, סוד סופן של האותיות בקשרים החקוקים. רבי יהודה אמר: זהו סוד הרוח שנאבדה, שהתלבשה בגוף אחר בעולם, זהו שכתוב: "כִּי שָׁת לִי אֱלֹהִים זֶרַע אַחֵר תַּחַת הֶבֶל" .ואמר רבי יהודה: כתוב "וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ" , משמע שבנים אחרים לא היו בדמותו ובצלמו, ולא היו בדיוקנו, וזה היה בדמותו ובצלמו, בתיקון הגוף ובתיקון הנפש בדרך ישרה. כמו שאמר רבי שמעון בשם רב ייבא הזקן, הבנים האחרים היו מתוך דבקות בזוהמת הנחש, ובאותו שרוכב עליו, שהוא סמא"ל, ולפיכך לא היו בדיוקנו של אדם. ואם תאמר: הרי אמרת שהבל היה מצד אחר, כך הוא, אבל שניהם לא היו בדיוקן שלמטה.

אמר רבי יוסי: והרי כתוב "וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן" , ולא כתוב ויולד את קין, אפילו אצל הבל לא כתוב ויולד, אלא "וַתֹּסֶף לָלֶדֶת אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל", וזהו סוד הדבר. אבל בזה מה כתוב? "וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ" . רבי שמעון אמר: מאה ושלושים שנה נפרד אדם מאשתו, וכל אותן מאה ושלושים השנים היה מוליד רוחות ושדים בעולם, מפני אותו כוח של הזוהמה שהיה ספוג בו. כיוון שכלתה ממנו אותה זוהמה, שב והתחבר אל אשתו, והוליד בן, אז נאמר: "וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ". בוא וראה: כל אדם שהולך לצד השמאל ומטמא את דרכיו, כל הרוחות הטמאות הוא מושך על עצמו, ורוח טמא נדבק בו, ואינו סר ממנו. והדבקות של אותה רוח טמאה היא באדם הזה, ולא באחר. ולפיכך דבקותם אינה אלא באותם שנדבקים בהם. אשריהם הצדיקים שהולכים בדרך ישרה, והם צדיקי אמת, ובניהם צדיקים בעולם, ועליהם נאמר: "כִּי יְשָׁרִים יִשְׁכְּנוּ אָרֶץ" .

אמר רבי חייא: מהו שכתוב "וַאֲחוֹת תּוּבַל קַיִן נַעֲמָה" ? מדוע דווקא כאן הזכיר הכתוב ששמה נעמה? אלא מפני שבני האדם היו תועים אחריה, ואפילו רוחות ושדים. רבי יצחק אמר: אותם בני האלהים, עז"א ועזא"ל, טעו אחריה. רבי שמעון אמר: אם השדים הייתה, ומצדו של קין יצאה, והיא ממונה על הלילה, על מחלת האסכרה של התינוקות. אמר לו רבי אבא: והרי אמר החכם שהיא ממונה לצחוק עם בני האדם. אמר לו: כך הוא בוודאי, שהרי היא באה ומחייכת אל בני האדם, ולפעמים היא מולידה מהם רוחות בעולם, ועד עכשיו היא קיימת כדי לחייך אל בני האדם. אמר לו רבי אבא: והרי הם מתים כבני אדם, מה הטעם שהיא קיימת עד עכשיו? אמר לו: כך הוא, אבל לילי"ת ונעמ"ה ואגר"ת בת מחל"ת, שיצאו מצד שלהם, כולן קיימות עד שיבער הקדוש ברוך הוא את רוח הטומאה מן העולם, שנאמר: " וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ" .

אמר רבי שמעון: אוי להם לבני האדם, שאינם יודעים, ואינם משגיחים, ואינם מתבוננים, וכולם אטומים, שאינם יודעים כמה מלא העולם ברואים משונים שאינם נראים, ודברים נסתרים. שאלמלא הייתה ניתנת רשות לעין לראות, היו בני האדם תמהים כיצד הם יכולים להתקיים בעולם. בוא וראה: אותה נעמ"ה הייתה אם השדים, ומצִדה באים כל אותם השדים שמתחממים מבני האדם, והם נוטלים מהם את רוח התאווה, והיא מחייכת אליהם, ועושה אותם בעלי קרי. ומפני שבעל קרי בא מצד הרוח הטמאה, צריך לרחוץ את עצמו כדי להיטהר ממנה, והרי כבר ביארו זאת החברים.

"זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם" { , אמר רבי יצחק: הראה הקדוש ברוך הוא לאדם את דיוקנם של כל אותם הדורות שיבואו לעולם, ואת כל חכמי העולם ומלכי העולם, שעתידים לקום על ישראל, כאשר הגיע לראות את דוד מלך ישראל, שנולד ומת, אמר לו: משנותיי אֲלַוֶּה לו שבעים שנה. וגרעו מאדם שבעים שנה, והעביר אותן הקדוש ברוך הוא לדוד. ועל כך שיבח דוד ואמר: "כִּי שִׂמַּחְתַּנִי" .

דף נה ב

"ה' בְּפעֳלֶךָ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ אֲרַנֵּן" , מי גרם לי שמחה בעולם? פועלך, זהו אדם הראשון, שהוא פועלו של הקדוש ברוך הוא ולא פועלו של בשר ודם, מעשה ידיו של הקדוש ברוך הוא ולא של בני אדם. ועל כן נגרעו אותם שבעים שנה מאדם, מאלף השנים שהיה לו להתקיים בהן. והראה לו הקדוש ברוך הוא את כל חכמי כל דור ודור, עד שהגיע לדורו של רבי עקיבא; וראה את תורתו ושמח, ראה את מיתתו ונעצב, פתח ואמר: "וְלִי מַה יָּקְרוּ רֵעֶיךָ אֵל, מָה עָצְמוּ רָאשֵׁיהֶם" .

"זֶה סֵפֶר" , ספר ממש; והרי ביארנו שכאשר היה אדם בגן עדן, הוריד לו הקדוש ברוך הוא ספר על ידי רזיא"ל המלאך הקדוש, הממונה על הסודות העליונים הקדושים. ובו היו חקוקים חקיקות עליונות וחכמה קדושה. ושבעים ושניים מיני חכמה היו בו, ומתפרשים ממנו שש מאות ושבעים חקיקות של סודות עליונים. באמצע הספר הייתה חקוקה חכמה, לדעת אלף וחמש מאות מפתחות שלא נמסרו אפילו לעליונים הקדושים, וכולם היו סתומים באותו הספר. עד שהגיע אל אדם, היו מתאספים המלאכים העליונים כדי לדעת ולשמוע ממנו. והיו אומרים: "רוּמָה עַל הַשָּׁמַיִם אֱלֹהִים עַל כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדֶךָ" . באותה שעה רמז אליו הדרניא"ל המלאך הקדוש, ואמר לו: אדם, אדם, הצפן את כבוד אדונך, שכן לא ניתנה רשות אפילו לעליונים לדעת את כבוד אדונך, מלבדך. והיה אותו הספר עמו, נסתר וגנוז, עד שיצא אדם מגן עדן. שהרי בתחילה היה מעיין בו, ומשתמש בכל יום בגנזי אדונו, ונתגלו לו סודות עליונים, מה שלא ידעו המשרתים העליונים.

כיוון שחטא ועבר על מצוות אדונו, ברח ממנו אותו הספר, והיה אדם מכה על ראשו ובוכה. ונכנס למי גיחון עד צווארו, והמים עשו את גופו חריצים חריצים, והשתנה זיו פניו. באותה שעה רמז הקדוש ברוך הוא לרפא"ל, והשיב לו את אותו הספר. ובו היה אדם עוסק, והניח אותו לשת בנו. וכן עבר לכל אותם הדורות, עד שהגיע לאברהם. ובו היה יודע להתבונן בכבוד אדונו, והרי כבר נתבאר הדבר. וכן לחנוך ניתן הספר, והתבונן מתוכו בכבוד העליון.

"זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם" , רבי שמעון אמר: סודות עליונים נתגלו בשני הפסוקים הללו, "זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם", כדי לדעת את הכבוד העליון, שהוא סוד האמונה, שמתוך סוד זה נברא אדם. בוא וראה: בסוד שבו נבראו השמים והארץ, נברא אדם. בהם נאמר: "אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם" , ובאדם נאמר: "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדוֹת אָדָם" . בהם נאמר: בהיבראם, ובאדם נאמר: ביום היבראם. "זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם", מכאן שכל דמות שאין נמצאים בה זכר ונקבה, אינה הדמות העליונה כראוי, ובסוד המשנה כבר ביארנו זאת.

בוא וראה, בכל מקום שאין נמצאים זכר ונקבה יחד, אין הקדוש ברוך הוא קובע את משכנו באותו מקום, והברכות אינן מצויות אלא במקום שנמצאים בו זכר ונקבה יחד, שהרי נאמר: "וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם בְּיוֹם הִבָּרְאָם" . ולא נאמר: ויברך אותו ויקרא את שמו אדם, שאפילו אדם אינו נקרא כך אלא כאשר הזכר והנקבה הם יחד.

רבי יהודה אמר: מיום שנחרב בית המקדש, הברכות אינן מצויות בעולם, והולכות ואובדות בכל יום, שכן נאמר: "הַצַּדִּיק אָבָד" . מה פירוש אבד? אבדו הברכות שהיו שורות בו, כמו שנאמר: "בְּרָכוֹת לְרֹאשׁ צַדִּיק" , ונאמר גם: "אָבְדָה הָאֱמוּנָה" . כעין זה נאמר: "וַיְבָרֶךְ אֹתָם" , ונאמר: "וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים" .

מש"ת נתייחסו כל דורות העולם, וכל אותם צדיקי האמת שהיו בעולם. אמר רבי יוסי: אותיות אחרונות אלו שהיו בתורה, נמצאו לאחר שעבר אדם על כל אותיות התורה.

דף נו א

בתשובתו לפני אדונו, אחז בשתי אלו, ומאז חזרו האותיות לאחור בסדר תשר"ק, ומשום כך קרא לאותו בן שנולד לו, שהוא בדמותו כצלמו, שֵׁ"ת, שהן אותיות סיום האלפבית. ולא נתתקנו האותיות עד שעמדו ישראל על הר סיני, ואז חזרו האותיות אל תיקונן, כיום שנבראו השמים והארץ, ונתבשם העולם ועמד על קיומו.

רבי אבא אמר: ביום שעבר אדם על מצוות אדונו, ביקשו השמים והארץ להיעקר ממקומם. מה הטעם? משום שהם אינם עומדים אלא בזכות הברית, שנאמר: "אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלַיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי" . ואדם עבר על הברית, שנאמר: "וְהֵמָּה כְּאָדָם עָבְרוּ בְרִית" . ואלמלא היה גלוי לפני הקדוש ברוך הוא שעתידים ישראל לעמוד על הר סיני ולקיים את הברית הזאת, לא היה העולם מתקיים.

רבי חזקיה אמר: כל מי שמודה על חטאיו, הקב"ה מניח לו ומוחל על חובותיו. בוא וראה: כאשר ברא הקדוש ברוך הוא את העולם, עשה את הברית הזאת, ועליה העמיד את העולם. מניין לנו? שנאמר: בראשית, ברא-שִׁית זו היא הברית שהעולם עומד עליה. שית, שממנו נמשכות ויוצאות הברכות אל העולם, ועליו נברא העולם. ואדם עבר על הברית הזאת, והעבירו אותו ממקומו, ברית זו נרמזה באות יו"ד, האות הקטנה, שהיא השורש והיסוד של העולם. כאשר הוליד בן, הודה על חטאו וקרא את שמו שֵׁת. ולא הזכיר בו את האות יו"ד, כדי שיהיה שית, משום שעבר על אותה ברית. ומשום כך הקדוש ברוך הוא ממנו שתל את העולם, וכל דורות הצדיקים שבעולם נתייחסו ממנו.

ובוא וראה: כאשר עמדו ישראל על הר סיני, נכנס בין שתי האותיות הללו סוד הברית. ומי הוא? האות בי"ת. ונכנסה בין שתי האותיות שנשארו, ונתן אותה לישראל. וכאשר נכנסה האות בי"ת, שהיא סוד הברית, בין שתי האותיות הללו, שהן שי"ן ותי"ו, נעשו שבת.כמו שנאמר: "וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם" . כשם שהייתה תחילת העולם להתייחס בכל דורות העולם אל שתי האותיות הללו, ש"ת, היו הדברים תלויים עד שנשלם העולם כראוי. ונכנסה ביניהן הברית הקדושה, ונשלם הכול בשלמות, ונעשה שבת. אמר רבי יוסי: שתי האותיות הללו נשלמו על ידי האות בי"ת. וכאשר חזרו האותיות לאחור מיום שנולד שת, היו חוזרות כך בכל דור ודור, עד שהגיעו ישראל להר סיני ונתתקנו. אמר רבי יהודה: למטה היו האותיות חוזרות לאחור, ובכל דור ודור היה העולם מתגלגל ומתהפך באותיות, ולא היו מתיישבות במקומן, כאשר ניתנה התורה לישראל, נתקן הכול.

רבי אלעזר אומר: בימי אֱנוֹשׁ היו בני האדם בקיאים בחכמת הכשפים והקסמים, ובחכמה לעכב את כוחות השמים. ולא היה אדם, מיום שיצא אדם מגן עדן והוציא עמו את חכמת עלי העץ שעסק בהם. שהרי אדם ואשתו ואלה שיצאו מהם, עד שבא אנוש, עזבו אותה. כאשר בא אנוש, ראה אותם, וראה שחכמתם משנה את העליונים. ועסקו בהם, ועשו באמצעותה מעשים, כשפים וקסמים. ולמדו מהם, עד שהתפשטה אותה חכמה בדור המבול, וכולם היו עושים את מעשיהם לרעה. והיו מתחזקים כנגד נח באמצעות אותן החכמות, ואמרו שאין דין העולם יכול לחול עליהם, שהרי הם עושים חכמה כדי לדחות את כל אותם בעלי הדין. ומימי אנוש התחילו כולם לעסוק בחכמות הללו, זהו שכתוב: "אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה' " .

רבי יצחק אמר: כל אותם הצדיקים שהיו ביניהם באותו הדור, כולם היו משתדלים למחות בהם, כגון יֶרֶד, מתושלח וחנוך, ולא יכלו. עד שהתפשטו הרשעים במרד באדונם, ואמרו: "מַה שַׁדַּי כִּי נַעַבְדֶנּוּ" . וכי שטות כזאת היו אומרים? אלא משום שהיו יודעים את כל אותן החכמות, ואת כל הממונים שבעולם שנתמנו עליהן. והיו בוטחים בהם, עד שהחזיר הקדוש ברוך הוא את העולם כפי שהיה. שהרי

דף נו ב

בראשונה היו מים במים, ולאחר מכן השיב את העולם לקדמותו, ולא נחרב הכול, שהרי ברחמים השגיח עליהם, שנאמר: "ה' לַמַּבּוּל יָשָׁב" , ולא נאמר אלהי"ם.

בימיו של אנוש, אפילו הילדים של אותו הדור, כולם היו מתבוננים בחכמות העליונות ומסתכלים בהן. אמר רבי ייסא: אם כך, וכי טיפשים היו, שלא ידעו שעתיד הקדוש ברוך הוא להביא עליהם את מי המבול וימותו בהם? אמר רבי יצחק: מצד הידיעה, ידעו, אבל אחזו בטיפשות בלבם, שהם היו יודעים את אותו המלאך הממונה על האש, ואת אותו המלאך הממונה על המים, והיו יודעים לעכב אותם, כדי שלא יוכלו לעשות דין בהם. והם לא ידעו שהקדוש ברוך הוא שולט בארץ, וממנו בא הדין על העולם. אלא היו רואים שהעולם נמסר בידי אותם ממונים, ובהם תלויים כל ענייני העולם. ומשום כך לא היו מתבוננים בקדוש ברוך הוא, ולא שמים לב למעשיו. עד שהארץ נשחתה, ורוח הקודש הייתה מכריזה בכל יום ואומרת: "יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם" . והאריך הקדוש ברוך הוא להם כל אותו הזמן, כל עוד שהצדיקים ירד, מתושלח וחנוך היו קיימים בעולם. כיוון שנסתלקו מן העולם, אז הוריד הקדוש ברוך הוא את הדין עליהם ונאבדו, כמו שנאמר: "וַיִּמַּחוּ מִן הָאָרֶץ" .

"וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים וְאֵינֶנּוּ כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים" , אמר רבי יוסי, פתח ואמר: "עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ" , פסוק זה כבר נתבאר, אבל בוא וראה, כך הן דרכיו של הקדוש ברוך הוא. בשעה שאדם נדבק בו, והוא משרה את דירתו עליו, ויודע שלאחר ימים יתקלקל, מקדים ולוקט את ריחו הטוב ממנו, ומעלה אותו מן העולם, זהו שכתוב: "עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ". "עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ", זהו הקדוש ברוך הוא. "בִּמְסִבּוֹ", זהו אותו אדם שנדבק בו והולך בדרכיו. "נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ", אלו הם המעשים הטובים שבו, שבגללם יסתלק מן העולם קודם שהגיע זמנו. ועל כך היה שלמה המלך אומר: "יֵשׁ הֶבֶל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יֵשׁ צַדִּיקִים" , "יֵשׁ צַדִּיקִים אֲשֶׁר מַגִּיעַ אֲלֵהֶם כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים", כמו שביארנו, שמפני שמעשיהם טובים הקב"ה מסלק אותם מן העולם קודם שהגיע זמנם, ועושה בהם דין. "וְיֵשׁ רְשָׁעִים שֶׁמַּגִּיעַ אֲלֵהֶם כְּמַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים", שהקב"ה מאריך להם ימים ומאריך את אפו כלפיהם. וכל זה, כפי שנתבאר: אלו, כדי שלא יתקלקלו, ואלו, כדי שישובו אליו, או כדי שייצאו מהם בנים טובים.

בוא וראה, חנוך היה צדיק, והקדוש ברוך הוא ראה שעתיד להתקלקל לאחר מכן, וליקט אותו קודם שיתקלקל. זהו שכתוב: "וְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים" , משום שהן נותנות ריח טוב, מלקט אותן הקדוש ברוך הוא קודם שיתקלקלו. "וְאֵינֶנּוּ כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים" , ואיננו כדי להאריך ימים כשאר בני האדם שהיו מאריכים ימים. מה הטעם? משום שהקדוש ברוך הוא לקח אותו קודם שהגיע זמנו. רבי אלעזר אמר: את חנוך נטל הקדוש ברוך הוא מן הארץ והעלה אותו לשמי מרומים, ונמסרו בידו כל האוצרות העליונים, ומאה וחמישה מפתחות של סודות חקוקים, שבהם משתמשים המלאכים העליונים, וכולם נמסרו בידו, והרי כבר ביארנו זאת.

"וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכׇל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ" , אמר רבי יהודה, פתח ואמר: "כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה לֹא יְגֻרְךָ רָע" , פסוק זה כבר נאמר ונתבאר, אבל בוא וראה: מי שנדבק ביצר הרע ונמשך אחריו, נטמא הוא ומטמאים אותו, כמו שנתבאר. "כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם", כל מעשים רעים היו עושים, ולא נשלמה אשמתם עד שהיו שופכים דמים לחינם על הארץ. ומי הם אלו שהיו משחיתים את דרכיהם על הארץ? זהו שכתוב "רַק רַע כל הַיּוֹם" כתוב כאן: "רַק רַע".

דף נז א

וכתוב שם: "לֹא יְגֻרְךָ רָע" , וכתוב גם: "וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי ה' " . אמר רבי יוסי: וכי רע אינו רשע? אמר לו: לא. רשע, אפילו אם הרים את ידו על חברו, אף על פי שלא עשה לו דבר, נקרא רשע. כמו שכתוב : " וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ" , לא נאמר הכית אלא תכה. אבל רע אינו נקרא אלא מי שמשחית את דרכו, ומטמא את עצמו, ומטמא את הארץ, ונותן כוח ועוצמה לרוח הטומאה הנקראת רע, שנאמר: "רַק רַע כל הַיּוֹם" . ואינו נכנס אל היכל המלך, ואינו רואה את פני השכינה. מפני שעל ידי זה מסתלקת השכינה מן העולם. מניין לנו? מיעקב, שכאשר הסתלקה ממנו השכינה, חשב שיש פסול בבניו, שבגללם התחזקה בעולם רוח הטומאה, וגרעה את האור מן הלבנה ופגמה אותה. ואם תאמר: למה? מפני שזה מטמא את המקדש, והסתלקה השכינה מעל יעקב. כל שכן אותו אדם שמטמא את דרכו ומטמא את עצמו, שהוא מחזק את רוח הטומאה. ולכן, כאשר נטמא, נקרא רע. בא וראה: כאשר אדם נטמא, אינו נפקד מאת הקדוש ברוך הוא לטובה. ובכל זמן הוא נמסר ביד אותו הנקרא רע ללב ,זהו שכתוב: "וְשָׂבֵעַ יָלִין בַּל יִפָּקֶד רָע" . כאשר האדם הולך בדרך ישרה, אז לא יפקד רע, ועל כן כתוב: "רַק רַע כל הַיּוֹם" . וכתוב: "לֹא יְגֻרְךָ רָע" , וזה נקרא רע, ואינו נקרא רשע. וכתוב: "גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי" .

"וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ" , רבי יוסי פתח ואמר: "הוֹי מֹשְׁכֵי הֶעָון בְּחַבְלֵי הַשָּׁוְא וְכַעֲבוֹת הָעֲגָלָה חַטָּאָה" . "הוֹי מֹשְׁכֵי הֶעָון", אלו בני האדם שחוטאים לפני אדונם בכל יום, ונדמים בעיניהם אותם החטאים כאילו הם כחבלי שווא, וחושבים שאותו מעשה שהם עושים, ואותו חטא שהם עושים, אינו נחשב לכלום, וחושבים שאין הקדוש ברוך הוא משגיח בהם, עד שהם עושים את אותו החטא חזק וגדול, כעבות העגלה, שהוא נעשה חזק כל כך, עד שאינו יכול להיעקר.

ובוא וראה: כאשר הקב"ה עושה דין ברשעי העולם, אף על פי שהם חוטאים לפני הקדוש ברוך הוא ומכעיסים אותו בכל יום, אין הוא רוצה לאבדם מן העולם. וכאשר הוא מתבונן במעשיהם, הוא מתנחם עליהם, מפני שהם מעשה ידיו, ומאריך להם ימים בעולם. ומפני שהם מעשה ידיו, הוא מתמלא נחמה ומתנחם עליהם, וחס עליהם. וכאשר הוא רוצה לעשות בהם דין, כביכול הוא עצוב, מפני שהם מעשה ידיו, והוא מצטער עליהם. כמו שנאמר: "וְדַחֲוָן לָא הַנְעֵל קדָמוֹהִי" (הפסוק במקור בארמית ותרגומו ושמחה לא הובאה לפניו). והרי כתוב: "הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקֹמוֹ" . אמר רבי יוסי: בוא וראה, נאמר "וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ" אל לבו הוא עצוב, ולא למקום אחר. לבו, כמו שנאמר: "כַּאֲשֶׁר בִּלְבָבִי וּבְנַפְשִׁי יַעֲשֶׂה" . רבי יצחק אמר: "וַיִּנָּחֶם ה' ", כמו שנאמר: "וַיִּנָּחֶם ה' עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ" , רבי ייסא אמר: לטובה. רבי חזקיה אמר: לרעה. רבי ייסא אמר: לטובה, כפי שנתבאר, שהקדוש ברוך הוא מתנחם מפני שהם מעשה ידיו וחס עליהם, ומתעצב מפני שהם חוטאים לפניו. ורבי חזקיה אמר: לרעה, שכאשר הקדוש ברוך הוא רוצה לאבד את רשעי העולם, הוא נוטל נחמה עליהם ומקבל תנחומים, כביכול כאדם המתנחם על דבר שאבד לו, וכיוון שקיבל תנחומים, ודאי שהדין נעשה, ואין הדבר תלוי עוד בתשובה, מתי הדבר עדיין תלוי בתשובה? כל עוד לא קיבל תנחומים עליהם, אבל לאחר שקיבל תנחומים עליהם, שוב אין הדבר תלוי כלל בתשובה, והדין נעשה, ואז נוסף דין על דין, ומתחזק אותו מקום של הדין לעשות דין ,ומאבד את הרשעים מן העולם. והכול נרמז בפסוק: שכתוב "וַיִּנָּחֶם ה' ", קיבל תנחומים. ולאחר מכן "וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ", נתן תוקף למידת הדין לעשות את הדין.

רבי חייא אמר: "וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ" , נטל הקדוש ברוך הוא נחמה ושמחה כאשר עשה את האדם בארץ. שהרי האדם הוא בדמות העליונה. וכל המלאכים העליונים שיבחו את הקדוש ברוך הוא כאשר ראו את האדם בדמות העליונה. ואמרו:

דף נז ב

"וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ" , לאחר שחטא אדם, התעצב הקדוש ברוך הוא על שחטא. שנתן פתחון פה למלאכי השרת ,שאמרו לפניו בתחילה, כאשר ביקש לברוא אותו, "מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ" .

אמר רבי יהודה: "וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ" , משום שביקש לעשות בהם דין, שנאמר: "בְּצֵאת לִפְנֵי הֶחָלוּץ וְאֹמְרִים הוֹדוּ לה' כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ" . ואמר רבי יצחק: מדוע לא נאמר כאן כי טוב? אלא משום שאיבד את מעשה ידיו לפני ישראל. כעין זה, כאשר היו ישראל עוברים את הים, באו המלאכים העליונים לומר שירה לפני הקדוש ברוך הוא באותו לילה, אמר להם הקדוש ברוך הוא: וכי מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה? אז נאמר: "לֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כׇּל הַלָּיְלָה" . כך גם כאן, בכל זמן שהרשעים נאבדים מן העולם, נמצא עליהם עצב. רבי אבא אמר: בשעה שחטא אדם לפני הקדוש ברוך הוא ועבר על מצוותיו, אז נמצא לפניו עצב. אמר לו הקדוש ברוך הוא: אדם, אוי שהחלשת את הכוח העליון. באותה שעה הוחשך אור אחד, ומיד גירש אותו מגן עדן. אמר לו: אני הכנסתי אותך לגן עדן כדי להקריב קרבן, ואתה פגמת את המזבח, עד שאין הקרבן מתקרב, מכאן ואילך, לעבוד את האדמה ,וגזר עליו מיתה. וחס עליו הקדוש ברוך הוא, וכשמת גנז אותו סמוך לגן עדן. מה עשה אדם? עשה מערה אחת, ונטמן בה הוא ואשתו. מנין ידע? אלא ראה אור דק אחד נכנס לאותו מקום, היוצא מגן עדן, ונכספה נפשו להיקבר שם, ושם הוא המקום הסמוך לשער גן עדן. בוא וראה, אין אדם מסתלק מן העולם עד שהוא רואה את אדם הראשון. והוא שואל אותו: על מה אתה יוצא מן העולם, וכיצד אתה מסתלק? והוא אומר לו: אוי, בגללך אני יוצא מן העולם. והוא משיב לו: בני, אני עברתי על מצווה אחת ונענשתי בגללה. ראה אתה כמה חטאים וכמה מצוות של אדונך עברת. אמר רבי חייא: עד היום הזה אדם הראשון קיים, והוא רואה את האבות פעמיים ביום, ומתוודה על חטאו, ומראה להם את המקום שהיה בו בכבוד העליון. והולך ורואה את כל אותם הצדיקים והחסידים שיצאו ממנו. ושהם ירשו את אותו הכבוד העליון שבגן עדן. וכל האבות מודים ואומרים: "מַה יָּקָר חַסְדְּךָ אֱלֹהִים וּבְנֵי אָדָם בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יֶחֱסָיוּן" . רבי ייסא אמר: כל בני העולם רואים את אדם הראשון בשעה שהם מסתלקים מן העולם. כדי להראות עדות שבגלל חטאיו של האדם הוא מסתלק מן העולם, ולא בגלל אדם הראשון, כמו ששנינו: אין מיתה בלא חטא, חוץ מאותם שלושה שנסתלקו בגלל עצת הנחש הקדמוני, ואלו הם: עמרם, לוי ובנימין. ויש אומרים: אף ישי. שלא חטאו ולא נמצא עליהם חטא שימותו בגללו, אלא רק מפני אותה עצת הנחש, כפי שאמרנו. בוא וראה, כל הדורות שהיו בימי נח, כולם עשו את חטאיהם בגלוי לעיני הכול. רבי שמעון היה הולך יום אחד בשדות טבריה. ראה אנשים שהיו מקטירים קטורת בקשת העשויה מקליפת קנה. אמר: איזה חטא הוא זה שנעשה בגלוי כדי להכעיס את אדונם. נתן בהם את עיניו, והושלכו אל תוך הים ומתו. בוא וראה, כל חטא שנעשה בגלוי דוחה את השכינה מן הארץ. ומסתלק משכנה מן העולם. ואלו היו הולכים בראש זקוף ועושים את חטאיהם בגלוי, ודחו את השכינה מן העולם. עד שהקדוש ברוך הוא דחה אותם והעבירם מן העולם. ועל זה נאמר: "הָגוֹ רָשָׁע לִפְנֵי מֶלֶךְ" , "הָגוֹ סִיגִים מִכָּסֶף" .

"וַיֹּאמֶר ה' א יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר" , אמר רבי אלעזר: בוא וראה, כאשר ברא הקדוש ברוך הוא את העולם, עשה את העולם הזה כדי שישתמשו בו.

דף נח א

כך הוא כעין שלמעלה, וכאשר בני העולם הם צדיקים והולכים בדרך ישרה, הקדוש ברוך הוא מעורר את רוח החיים שלמעלה, עד שאותם החיים מגיעים למקום שיעקב שורה בו, ומשם נמשכים אותם החיים, עד שנמשכת אותה הרוח אל העולם הזה, שדוד המלך שורה בו, ומשם נמשכות הברכות לכל התחתונים, ואותה הרוח העליונה נמשכת ויורדת למטה, ויכולים הם להתקיים בעולם. ומשום כך נאמר "לְעוֹלָם חַסְדּוֹ" , זהו עולמו של דוד המלך. ולכן כתוב לעלם" בלא ו', שהרי כאשר אותה הרוח נמשכת אל אותו עולם, משם יוצאות הברכות והחיים לכל, כדי שיתקיימו. עתה, כאשר חטאו בני האדם, הסתלק הכול, משום שאותה רוח החיים אינה מגיעה עוד אל העולם הזה כדי שהתחתונים ייהנו ממנה ויתקיימו בה. "בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר" , מפני שלא תישפך רוח זו אל העולם הזה. מה הטעם? כדי שלא להרבות כוחו של הנחש התחתון, בעל המדרגות, שיתחזק על ידה. "בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר", זהו הנחש הראשון שנתקלל, ולכן הוא נקרא "בָשָׂר", כמו שנאמר: "קֵץ כל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי" . ואמר רבי שמעון: זהו מלאך המוות. "וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה", זהו משך הזמן של הארכת חבל הקשר.

"הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ" , שנה רבי יוסי: אלו הם עז"א ועזא"ל, כפי שנתבאר שהקדוש ברוך הוא הוציאם מן הקדושה העליונה. ואם תאמר: וכיצד יכלו להתקיים בעולם הזה? אמר רבי חייא: אלו היו מאותם שנאמר בהם "וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ" . והרי נתבאר שאלו נראים לבני האדם במראה שלהם, ואם תאמר: כיצד הם יכולים להשתנות? הרי נתבאר שהם משתנים לכמה צורות. ובשעה שירדו, התגשמו באוויר העולם, ונראו כבני אדם. ואלו עז"א ועזא"ל, שמרדו למעלה, הפילם הקדוש ברוך הוא, והתגשמו בארץ והתקיימו בה, ולא יכלו עוד להיפרד ממנה. ולאחר מכן תעו אחר נשות העולם, ועד היום הזה הם קיימים ומלמדים כשפים לבני האדם. והולידו בנים, וקראו להם ענקים וגיבורים, והם נקראו נפילים ובני האלוהים, וכבר נתבאר עניין זה. (כאן חסר במקור)

"וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" , רבי יוסי פתח: "כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם" . בוא וראה, כאשר אדם רוצה להינקם מחברו, הוא שותק ואינו אומר דבר, שאילו היה מודיע לו, היה זה נשמר מפניו, ולא היה יכול לו. אבל הקדוש ברוך הוא אינו עושה כך, אין הוא עושה דין בעולם עד שהוא מכריז ומודיע להם פעם ופעמיים ושלוש. כדי שלא יהיה מי שיימחה בידו ויאמר לו: מה עשית? ולא יוכל להסתתר מפניו, ולא יוכל לעמוד לפניו. בוא וראה: "וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה", הודיע להם על ידי נח, והתרה בהם כמה פעמים, והם לא שמעו. אחר שלא שמעו, הביא עליהם את הדין, והאביד אותם מעל פני הארץ.

בוא וראה מה כתוב בו בנח: "וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ" , מניין היה יודע? אלא, בשעה שקילל הקדוש ברוך הוא את העולם, שנאמר: "אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ" , אמר אדם לפני

דף נח ב

הקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם, עד מתי יהיה העולם בקללה? אמר לו: עד שייוולד לך בן מהול כמותך. והיו ממתינים עד השעה שנולד נח. וכאשר נולד, ראה אותו מהול, רשום באות הקדושה, וראה את השכינה דבקה עמו. אז קרא את שמו על שם מה שעתיד היה לעשות לאחר מכן.

בתחילה לא היו יודעים לזרוע, לקצור ולחרוש, והיו עובדים את האדמה בידיהם. כיוון שבא נח, תיקן להם אומנויות, ואת כל הכלים הנצרכים לתקן את האדמה כדי לעשות פירות, זהו שכתוב: "זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה" , שהוא הוציא את הארץ ממה שנתקללה, שהיו זורעים חיטים וקוצרים קוצים ודרדרים, ומשום כך נאמר: "אִישׁ הָאֲדָמָה" . רבי יהודה אמר: "אִישׁ הָאֲדָמָה", כמו שנאמר: "אִישׁ נעֳמִי" , מפני שנקרא צדיק, והוציא את הארץ, באמצעות הקרבן שהקריב, ממה שנתקללה, שנאמר: "לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם" , ומשום כך נקרא "אִישׁ הָאֲדָמָה", ועל כן קרא לו את שמו על שם מה שעתיד היה להביא.

רבי יהודה פתח ואמר: "לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת ה' אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ" , פסוק זה כבר ביארוהו ונאמר עליו, אך "לְכוּ חֲזוּ", מה פירוש "חֲזוּ"? כמו שנאמר: "חָזוּת קָשָׁה הֻגַּד לִי" , שבמעשיו של הקדוש ברוך הוא מתגלה נבואה עליונה לבני האדם. "אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ", שמות ממש, שהרי השם גורם לכל, והוא גם לשון שממון. שאם היו אלו פעולות של שם ה', הייתה קיימת הארץ בקיומה. אבל מפני שהיו אלו פעולות של שם אלוהי"ם, לכן שם שמות בארץ. אמר לו רבי חייא: עכשיו עוררת את העניין הזה, אין אני מפרש אותו כך, מפני שבין שם זה ובין שם זה, הכול הוא שבח, אבל אני מפרש אותו כפי שעוררו החברים, שהעמיד שמות בארץ, שמות ממש. שם אותם בארץ. ולמה? כדי שישתמש בהם העולם, וכדי שיהיה קיום בעולם.

רבי יצחק אמר: הכול הוא, ואפילו מה שאמר רבי יהודה, יפה אמר. שאם היה העולם מתנהג בשם הרחמים, היה העולם מתקיים. אבל מפני שהעולם נברא על הדין, ועומד על הדין, לכן נאמר: "שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ", ויפה הוא כך, שאלמלא כן לא היה העולם יכול להתקיים מפני חטאיהם של בני האדם. בוא וראה: כאשר נולד נח, קראו לו על שם הנחמה. נח, מנוחה לו, מנוחה לעולם. מנוחה לאבות, מנוחה לבנים, מנוחה לעליונים, מנוחה לתחתונים, מנוחה לעולם הזה, מנוחה לעולם הבא. והרי השם הוא הגורם. אבל כלפי הקדוש ברוך הוא הדבר כך הוא: נח, בהיפוך האותיות הוא חן, כמו שנאמר: "וְנֹחַ מָצָא חֵן" . אמר רבי יוסי: חן הוא נח, בצדיקים, שמותיהם גורמים לטובה, וברשעים, שמותיהם גורמים לרעה. בנח נאמר: "וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה' ", בער, בכור יהודה, התהפכו אותיות שמו לרעה: ע"ר ר"ע, שנאמר: "רַע בְּעֵינֵי ה' ". בוא וראה: כאשר גדל נח, ראה את מעשיהם של בני האדם, שהם חוטאים לפני הקדוש ברוך הוא. והיה מצניע את עצמו ועוסק בעבודת אדונו, כדי שלא ללכת בדרכיהם. ואם תאמר: במה היה עוסק? בספרו של אדם ובספרו של חנוך. והיה עוסק בהם כדי לעבוד את אדונו. בוא וראה שכך הוא, שהרי מניין היה יודע נח להקריב קרבן לאדונו? אלא מפני שמצא את החכמה שעליה מתקיים העולם. וידע שעל הקרבן הוא מתקיים. ואלמלא הקרבן, לא היו מתקיימים העליונים והתחתונים.

רבי שמעון היה הולך בדרך, והיו עמו רבי אלעזר בנו, ורבי יוסי ורבי חייא. בעודם הולכים, אמר רבי אלעזר לאביו: הדרך מתוקנת לפנינו, אנו רוצים לשמוע דברי תורה. פתח רבי שמעון ואמר: "וְגַם בַּדֶּרֶךְ כְּשֶׁסָּכָל הֹלֵךְ לִבּוֹ חָסֵר" , כאשר אדם רוצה לתקן את דרכו לפני הקדוש ברוך הוא, קודם שייצא לדרך, צריך להימלך בו, ולהתפלל לפניו על דרכו, כמו ששנינו, שנאמר: "צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ וְיָשֵׂם לְדֶרֶךְ פְּעָמָיו" , שהרי השכינה אינה נפרדת ממנו. ומי שאינו מאמין באדונו, מה כתוב עליו?

דף נט א

בו, "וְגַם בַּדֶּרֶךְ כְּשֶׁסָּכָל הֹלֵךְ לִבּוֹ חָסֵר" , מי הוא לבו? זהו הקדוש ברוך הוא, שאינו הולך עמו בדרך. ונגרע ממנו הסיוע שלו בדרכו, מפני שאותו אדם שאינו מאמין באדונו, עוד לפני שיוצא לדרך, אינו מבקש את עזרת אדונו, ואפילו בדרך, כשהוא הולך, אינו עוסק בדברי תורה, ומשום כך "לִבּוֹ חָסֵר", מפני שאין אדונו הולך עמו, ואינו נמצא בדרכו. ועליו נאמר: "לַכֹּל סָכָל הוּא" . אפילו כאשר הוא שומע דבר של אמונת אדונו, הוא אומר שטיפשות היא לעסוק בכך, כמו אותו ששאלו אדם על אות הברית החקוקה בבשרו של אדם, והוא אמר: אין זו האמונה. שמע רב ייבא סבא, והביט בו, ונעשה גל של עצמות. ואנחנו, בדרך זו, בעזרת הקדוש ברוך הוא, רוצים לומר דברי תורה.

פתח ואמר: "הוֹרֵנִי ה' דַּרְכֶּךָ אֲהַלֵּךְ בַּאֲמִתֶּךָ יַחֵד לְבָבִי לְיִרְאָה שְׁמֶךָ" , פסוק זה קשה, שהרי למדנו: הכול הוא בידו של הקדוש ברוך הוא, חוץ מלהיות צדיק או רשע, ודוד כיצד ביקש זאת מאת הקדוש ברוך הוא? אלא כך אמר דוד: ""הוֹרֵנִי ה' דַּרְכֶּךָ", אותו אורח ישר ומתוקן, לגלות את עיניי ולדעת אותה. ואחר כך "אֲהַלֵּךְ בַּאֲמִתֶּךָ", אלך בדרך אמת, ולא אסור ימין ושמאל. "יַחֵד לְבָבִי", מי הוא לבבי? כמו שנאמר: "צוּר לְבָבִי וְחֶלְקִי", וכל זאת אני מבקש, ליראה את שמך, להידבק ביראתך, לשמור דרכי כראוי. " לְיִרְאָה שְׁמֶךָ", המקום שבו חלקי נמצא, שבו שורה היראה שיש לירוא. בוא וראה: כל אדם שירא מן הקדוש ברוך הוא, שורה עמו האמונה כראוי, שהרי אותו אדם שלם בעבודת אדונו. ומי שלא שורה בו יראת אדונו, אין שורה עמו האמונה, ואינו ראוי שיהיה לו חלק בעולם הבא.

עוד פתח ואמר: "וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם" , אשריהם הצדיקים בעולם הזה ובעולם הבא, שהקדוש ברוך הוא חפץ בכבודם. תא חזי מה כתיב "וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ", מהו "כְּאוֹר נֹגַהּ"? כאותו אור שהאיר, שברא הקדוש ברוך הוא במעשה בראשית. זהו האור שגנז להם לצדיקים לעולם הבא. "הוֹלֵךְ וָאוֹר", שהוא עולה באורו תמיד ואינו חסר ממנו. אבל ברשעים מה כתוב? "דֶּרֶךְ רְשָׁעִים כָּאֲפֵלָה לֹא יָדְעוּ בַּמֶּה יִכָּשֵׁלוּ" , "לֹא יָדְעוּ", וכי אינם יודעים? אלא הרשעים הולכים בעקמומיות הדרך בעולם הזה. ואינם רוצים להתבונן בכך שעתיד הקדוש ברוך הוא לדון אותם בעולם ההוא, ולהכניס אותם בדין גיהנם, והם צועקים ואומרים: אוי לנו שלא הטינו אוזנינו ולא הקשבנו בעולם הזה, ובכל יום אומרים את האוי הזה. בוא וראה: עתיד הקדוש ברוך הוא להאיר לצדיקים בעולם הבא. ולתת להם שכר חלקם. מקום שאין העין יכולה להשיגו ,כמו שנאמר: "עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ" . וכתוב: "וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפֹּשְׁעִים בִּי" , וכתוב: "וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים כִּי יִהְיוּ אֵפֶר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵיכֶם" . אשריהם הצדיקים בעולם הזה ובעולם הבא, עליהם נאמר: "צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ" . וכתוב: "אַךְ צַדִּיקִים יוֹדוּ לִשְׁמֶךָ יֵשְׁבוּ יְשָׁרִים אֶת פָּנֶיךָ" .

"בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" .