השכמת הבוקר

הדבר הראשון שיאמר האדם ברגע שניעור משנתו:

מודה אני לפניך מלך חי וקים שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך.

לאחר שלבש בגד (אם ישן ללא בגדי שינה), אם צריך לצרכיו יטול ידיו ללא ברכה לסירוגין, יעשה צרכיו, יטול ידיו, ואז לאחר הניגוב יברך:

ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת ידים:

ואם עשה צרכיו-

ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם אשר יצר את האדם בחכמה וברא בו נקבים נקבים חלולים חלולים.

גלוי וידוע לפני כסא כבודך

שאם יפתח אחד מהם או יסתם אחד מהם

אי אפשר להתקיים ולעמוד לפניך אפילו שעה אחת.

ברוך אתה יי רופא כל בשר ומפליא לעשות:

יש להצמיד קטע זה לקודם:

אלהי (יפסיק מעט)

נשמה שנתת בי טהורה היא.

אתה בראתה. אתה יצרתה. אתה נפחתה בי. ואתה משמרה בקרבי.

ואתה עתיד לטלה ממני. ולהחזירה בי לעתיד לבוא.

כל זמן שהנשמה בקרבי, מודה אני לפניך יי אלהי ואלהי אבותי.

רבון כל המעשים אדון כל הנשמות:

ברוך אתה יי המחזיר נשמות לפגרים מתים:

ברכות אלו מברכים לפני לימוד תורה על פי הדין. ויכוון לפטור בזה את לימוד התורה של כל היום:

ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו וצונו לעסוק בדברי תורה.

והערב נא יי אלהינו את דברי תורתך בפינו ובפיות עמך בית ישראל,

ונהיה אנחנו וצאצאינו (וצאצאי צאצאינו) וצאצאי עמך בית ישראל

כולנו יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה.

ברוך אתה יי, המלמד תורה לעמו ישראל.

ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו.

ברוך אתה יי, נותן התורה:

להסמיך לימוד התורה לברכותיה, יקרא הפסוקים הבאים מן התורה שבכתב ושבעל פה:

וידבר יי אל משה לאמר:

דבר אל אהרן ואל בניו לאמר, כה תברכו את בני ישראל, אמור להם:

יברכך יי וישמרך:

יאר יי פניו אליך ויחנך:

ישא יי פניו אליך וישם לך שלום:

אלו דברים שאין להם שעור:

הפאה, והבכורים, והראיון, וגמילות חסדים, ותלמוד תורה.

אלו דברים שאדם אוכל פרותיהם בעולם הזה, והקרן קימת לעולם הבא: ואלו הן:

כבוד אב ואם, וגמילות חסדים,

והשכמת בית המדרש שחרית וערבית,

והכנסת אורחים, ובקור חולים, והכנסת כלה, ולוית המת, ועיון תפלה,

והבאת שלום בין אדם לחברו ובין איש לאישתו

ותלמוד תורה כנגד כלם.

לבישת ציצית ועטיפת טלית

לפני לבישת הציצית, יבדוק הציציות שיש חמישה קשרים בכל פתילה ויברך:

ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצות ציצית.

ואחרי הלבישה יאמר:

יהי רצון מלפניך, יי אלהי ואלהי אבותי, שתהא חשובה מצות ציצית לפניך, כאילו קיימתיה בכל פרטיה ודקדוקיה וכוונותיה ותרי"ג מצוות התלויות בה, אמן סלה.

לפני לבישת טלית גדול יבדוק הציציות ואז יאמר:

ברכי נפשי את יי, יי אלהי גדלת מאד, הוד והדר לבשת: עטה אור כשלמה, נוטה שמים כיריעה:

לפני שיתעטף בטלית גדול יברך:

ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להתעטף בציצית.

יתעטף ראשו כך שיקיפו ציציות הטלית אותו כזמן הילוך ארבע אמות [כשלוש שניות] ואז יגיד:

מה-יקר חסדך, אלהים, ובני אדם בצל כנפיך יחסיון: ירוויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם: כי עמך מקור חיים, באורך נראה אור: משך חסדך לידעיך, וצדקתך לישרי לב:

הנחת תפילין

לשם יחוד

הברכות

יניח תפילין של יד על השריר הגדול בחלק העליון של היד (הקיבורת- בשריר) החלשה יותר (יד משאל אצל רוב בני האדם. שמאלי - בימינו יניח, וע"פ חלק מהמקובלים אם עושה לפחות מלאכה אחת בימין - יניח על שמאל) . הקופסא נטויה מעט לצד הלב ויברך לפני ההידוק:

ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם. אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפלין.

מייד יהדק את הרצועה ויכרוך שבע כריכות סביב היד [בין המרפק לכף היד] ,ישים את הרצועה בין האמה לקמיצה ומיד בלי הפסק יניח תפילין של ראש על מקומם. ואם הפסיק בדיבור בין תפילין של יד לתפילין של ראש, מברך על של ראש:

ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות תפילין.

קשר הרצועה יהיה על העורף בגזע המוח, מעל אמצעו אך לפני מעבר בין העורף לגולגולת.

התפילין עצמן יהיו מונחות היכן שמתחילות לצמוח שערות הבלורית.

יכרוך רצועה של יד שלש כריכות סביב האצבע האמצעית, ויאמר:

וארשתיך לי לעולם, וארשתיך לי בצדק ובמשפט, ובחסד וברחמים. וארשתיך לי באמונה, וידעת את יי.

מסיימים על ידי יצירת אות ש' על היד ואחר הנחת התפילין קוראים פרשיות אלו [קדש ווהיה כי יביאך] ואם אין זמן יאמרם אחרי התפילה:

קדש לי

וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא יְיָ אֶתְכֶם מִזֶּה וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ. הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב. וְהָיָה כִי יְבִיאֲךָ יְיָ אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ וְעָבַדְתָּ אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה. ו שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי חַג לַייָ. מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ. וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְיָ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יְיָ בְּפִיךָ כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ יְיָ מִמִּצְרָיִם. וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ מִיָּמִים יָמִימָה.

והיה כי יביאך

וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ יְיָ אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ וְלַאֲבֹתֶיךָ וּנְתָנָהּ לָךְ. וְהַעֲבַרְתָּ כָל פֶּטֶר רֶחֶם לַייָ וְכָל פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים לַייָ. וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה. וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְיָ מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ וַיַּהֲרֹג יְיָ כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר אָדָם וְעַד בְּכוֹר בְּהֵמָה עַל כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לַייָ כָּל פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים וְכָל בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה. וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְיָ מִמִּצְרָיִם.

כניסה למקום התפילה

כשנכנסים לבית הכנסת או למקום תפילה, אומרים:

מה טובו אהליך יעקב, משכנותיך ישראל: ואני ברוב חסדך אבוא ביתך, אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך: יי, אהבתי מעון ביתך, ומקום משכן כבודך: ואני אשתחווה ואכרעה, אברכה לפני יי עושי. ואני תפלתי לך יי עת רצון; אלהים, ברב חסדך, ענני באמת ישעך:

אדון עולם

אדון עולם אשר מלך. בטרם כל יציר נברא.

לעת נעשה בחפצו כל. אזי מלך שמו נקרא.

ואחרי ככלות הכל. לבדו ימלך נורא.

והוא היה. והוא הוה. והוא יהיה בתפארה.

והוא אחד ואין שני. להמשיל לו להחבירה.

בלי ראשית בלי תכלית. ולו העז והמשרה.

והוא אלי וחי גואלי. וצור חבלי בעת צרה.

והוא נסי ומנוס לי. מנת כוסי ביום אקרא.

בידו אפקיד רוחי. בעת אישן ואעירה.

ועם רוחי גויתי. יי לי ולא אירא.

שיר י"ג עיקרים

יגדל אלהים חי וישתבח, נמצא ואין עת אל מציאותו.

אחד ואין יחיד כיחודו, נעלם וגם אין סוף לאחדותו.

אין לו דמות הגוף ואינו גוף, לא נערך אליו קדשתו.

קדמון לכל דבר אשר נברא, ראשון ואין ראשית לראשיתו.

הנו אדון עולם לכל נוצר, יורה גדלתו ומלכותו.

שפע נבואתו נתנו, אל אנשי סגלתו ותפארתו.

לא קם בישראל כמשה עוד, נביא ומביט את תמונתו.

תורת אמת נתן לעמו אל, על יד נביאו נאמן ביתו.

לא יחליף האל ולא ימיר דתו, לעולמים לזולתו.

צופה ויודע סתרינו, מביט לסוף דבר בקדמותו.

גומל לאיש חסד כמפעלו, נותן לרשע רע כרשעתו.

ישלח לקץ הימין משיחנו, לפדות מחכי קץ ישועתו.

מתים יחיה אל ברב חסדו, ברוך עדי עד שם תהלתו:

אין לענות אמן אחר "ותנומה מעפעפי", כי הכל ברכה אחת עד "לעמו ישראל".

ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר נתן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה.

ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, שלא עשני גוי (יש האומרות: גויה).

ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, שלא עשני עבד (יש האומרות: שפחה).

לגבר: ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, שלא עשני אשה.

לאשה: ברוך (אתה יי אלהינו מלך העולם), שעשני כרצונו.

ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, פוקח עורים:

ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, מלביש ערמים:

ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, מתיר אסורים:

ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, זוקף כפופים:

ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, רוקע הארץ על המים:

ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, שעשה לי כל צרכי:

ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, המכין מצעדי גבר:

ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אוזר ישראל בגבורה:

ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, עוטר ישראל בתפארה:.

ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, הנותן ליעף כח:

ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, המעביר שינה מעיני ותנומה מעפעפי:

ויהי רצון מלפניך יי אלהינו ואלהי אבותינו שתרגילנו בתורתך. ודבקנו במצוותיך. ואל תביאנו לא לידי חטא. ולא לידי עברה ועון. ולא לידי נסיון. ולא לידי בזיון. ואל ישלט בנו יצר הרע. והרחיקנו מאדם רע ומחבר רע. ודבקנו ביצר הטוב ובמעשים טובים. וכוף את יצרנו להשתעבד לך. ותננו היום ובכל יום לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואינו. ותגמלנו חסדים טובים:

ברוך אתה יי הגומל חסדים טובים לעמו ישראל:

תפילת רבי

יהי רצון מלפניך יי אלהי ואלהי אבותי, שתצילני היום ובכל יום, מעזי פנים ומעזות פנים. מאדם רע, מיצר רע, ומחבר רע, ומשכן רע, ומפגע רע. מעין הרע, מלשון הרע, ממלשינות. מעדות שקר. משנאת הבריות, מעלילה, ממיתה משנה, מחלים רעים, ממקרים רעים ומשטן המשחית. מדין קשה, ומבעל דין קשה. בין שהוא בן ברית ובין שאינו בן ברית, ומדינה של גיהנם.

פרשת העקידה

בשבת וביום טוב לא אומרים תחינה זאת:

אלהינו ואלהי אבותינו, זכרנו בזכרון טוב לפניך, ופקדנו בפקדת ישועה ורחמים משמי שמי קדם. וזכר לנו יי אלהינו אהבת הקדמונים, אברהם יצחק וישראל עבדיך, את הברית ואת החסד ואת השבועה שנשבעת לאברהם אבינו בהר המוריה, ואת העקדה שעקד את יצחק בנו על גבי המזבח, ככתוב בתורתך:

ויהי אחר הדברים האלה, והאלהים ניסה את אברהם, ויאמר אליו: אברהם, ויאמר: הנני. ויאמר: קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק, ולך לך אל ארץ המוריה, והעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר אומר אליך. וישכם אברהם בבוקר ויחבש את חמורו, ויקח את שני נעריו אתו ואת יצחק בנו, ויבקע עצי עולה ויקם וילך אל המקום אשר אמר לו האלהים. ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום, מרחוק. ויאמר אברהם אל נעריו: שבו לכם פה עם החמור, ואני והנער נלכה עד כה, ונשתחוה ונשובה אליכם. ויקח אברהם את עצי העולה וישם על יצחק בנו, ויקח בידו את האש ואת המאכלת, וילכו שניהם יחדו. ויאמר יצחק אל אברהם אביו, ויאמר: אבי, ויאמר: הנני בני; ויאמר: הנה האש והעצים, ואיה השה לעולה? ויאמר אברהם: אלהים יראה לו השה לעולה, בני; וילכו שניהם יחדו. ויבואו אל המקום אשר אמר לו האלהים, ויבן שם אברהם את המזבח ויערך את העצים, ויעקוד את יצחק בנו, וישם אתו על המזבח ממעל לעצים. וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת, לשחוט את בנו. ויקרא אליו מלאך יי מן השמים ויאמר: אברהם! אברהם! ויאמר: הנני. ויאמר: אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה, כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני. וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל, אחר נאחז בסבך בקרניו, וילך אברהם ויקח את האיל ויעלהו לעולה תחת בנו. ויקרא אברהם שם המקום ההוא: יי יראה, אשר יאמר היום, בהר יי יראה. ויקרא מלאך יי אל אברהם שנית מן השמים. ויאמר: בי נשבעתי נאם יי, כי יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך את יחידך. כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים, ויירש זרעך את שער אויביו. והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמעת בקולי. וישב אברהם אל נעריו ויקמו וילכו יחדו אל באר שבע, וישב אברהם בבאר שבע.

בשבת וביום טוב לא אומרים תחינה זאת:

רבונו של עולם, יהי רצון מלפניך, יי אלהינו ואלהי אבותינו, שתזכור לנו ברית אבותינו. כמו שכבש אברהם אבינו את רחמיו מבן יחידו, (ורצה לשחוט אותו כדי) לעשות רצונך [בלבב שלם], כן יכבשו רחמיך את כעסך מעלינו, ויגולו רחמיך על מדותיך ותכנס אתנו לפנים משורת דינך, ותתנהג עמנו יי אלהינו במדת החסד ובמדת הרחמים. ובטובך הגדול, ישוב חרון אפך מעמך ומעירך ומארצך ומנחלתך. וקיים לנו, יי אלהינו, את הדבר שהבטחתנו על ידי משה עבדך, כאמור: וזכרתי את בריתי יעקוב, ואף את בריתי יצחק, ואף את בריתי אברהם אזכור, והארץ אזכור: ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם, לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם, כי אני ה' אלהיהם: ונאמר: וזכרתי להם ברית ראשנים, אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים לעיני הגוים להיות להם לאלהים, אני וו: ונאמר: ושב וו אלהיך את שבותך ורחמך, ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך וו אלהיך שמה: אם יהיה נדחך בקצה השמים, משם יקבצך וו אלהיך, ומשם יקחך: ונאמר: והביאך וו אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך, וירשתה, והיטיבך והרבך מאבותיך: ונאמר על ידי נביאיך: יי חננו, לך קווינו, היה זרועם לבקרים, אף ישועתנו בעת צרה: ונאמר: עת צרה היא ליעקב, וממנה יושע: ונאמר: בכל צרתם לו צר, ומלאך פניו הושיעם, באהבתו ובחמלתו הוא גאלם, וינטלם וינשאם כל ימי עולם: ונאמר: מי אל כמוך, נושא עו‍ון ועובר על פשע לשארית נחלתו, לא החזיק לעד אפו, כי חפץ חסד הוא: ישוב ירחמנו, יכבוש עו‍ונתינו, ותשליך במצלות ים כל חטאותם: תתן אמת ליעקב, חסד לאברהם, אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם: ונאמר: והביאותים אל הר קדשי, ושמחתים בבית תפילתי, עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי, כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים:

אשרי יושבי ביתך, עוד יהללוך סלה:

אשרי העם שככה לו, אשרי העם שיהוה אלהיו:

א תהלה לדוד ארוממך אלוהי המלך ואברכה שמך לעולם ועד.

ב בכל יום אברכך ואהללה שמך לעולם ועד.

ג גדול יהוה ומהלל מאד ולגדלתו אין חקר.

ד דור לדור ישבח מעשיך וגבורתיך יגידו.

ה הדר כבוד הודך ודברי נפלאתיך אשיחה.

ו ועזוז נוראתיך יאמרו וגדלותיך וגדלתך אספרנה.

ז זכר רב טובך יביעו וצדקתך ירננו.

ח חנון ורחום יהוה ארך אפים וגדל חסד.

ט טוב יהוה לכל ורחמיו על כל מעשיו.

י יודוך יהוה כל מעשיך וחסידיך יברכוכה.

יא כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו.

יב להודיע לבני האדם גבורתיו וכבוד הדר מלכותו.

יג מלכותך מלכות כל עלמים וממשלתך בכל דור ודר.

יד סומך יהוה לכל הנפלים וזוקף לכל הכפופים.

טו עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו.

טז פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון.

יז צדיק יהוה בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו.

יח קרוב יהוה לכל קראיו לכל אשר יקראהו באמת.

יט רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם.

כ שומר יהוה את כל אהביו ואת כל הרשעים ישמיד.

כא תהלת יהוה ידבר פי ויברך כל בשר שם קדשו לעולם ועד. (תהלים קמה, א-כא)

ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם הללויה:

פרקי הללויה

א הללו יה הללי נפשי את יהוה.

ב אהללה יהוה בחיי אזמרה לאלהי בעודי.

ג אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה.

ד תצא רוחו ישב לאדמתו ביום ההוא אבדו עשתנתיו.

ה אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על יהוה אלהיו.

ו עשה שמים וארץ את הים ואת כל אשר בם השמר אמת לעולם.

ז עשה משפט לעשוקים נתן לחם לרעבים יהוה מתיר אסורים.

ח יהוה פקח עורים יהוה זקף כפופים יהוה אהב צדיקים.

ט יהוה שמר את גרים יתום ואלמנה יעודד ודרך רשעים יעות.

י ימלך יהוה לעולם אלהיך ציון לדר ודר הללו יה. (תהלים קמו, א-י)

א הללו יה כי טוב זמרה אלהינו כי נעים נאוה תהלה.

ב בונה ירושלם יהוה נדחי ישראל יכנס.

ג הרפא לשבורי לב ומחבש לעצבותם.

ד מונה מספר לכוכבים לכלם שמות יקרא.

ה גדול אדונינו ורב כח לתבונתו אין מספר.

ו מעודד ענוים יהוה משפיל רשעים עדי ארץ.

ז ענו ליהוה בתודה זמרו לאלהינו בכנור.

ח המכסה שמים בעבים המכין לארץ מטר המצמיח הרים חציר.

ט נותן לבהמה לחמה לבני ערב אשר יקראו.

י לא בגבורת הסוס יחפץ לא בשוקי האיש ירצה.

יא רוצה יהוה את יראיו את המיחלים לחסדו.

יב שבחי ירושלם את יהוה הללי אלהיך ציון.

יג כי חזק בריחי שעריך ברך בניך בקרבך.

יד השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך.

טו השלח אמרתו ארץ עד מהרה ירוץ דברו.

טז הנתן שלג כצמר כפור כאפר יפזר.

יז משליך קרחו כפתים לפני קרתו מי יעמד.

יח ישלח דברו וימסם ישב רוחו יזלו מים.

יט מגיד דברו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל.

כ לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום הללו יה. (תהלים קמז, א-כ)

א הללו יה הללו את יהוה מן השמים הללוהו במרומים.

ב הללוהו כל מלאכיו הללוהו כל צבאו.

ג הללוהו שמש וירח הללוהו כל כוכבי אור.

ד הללוהו שמי השמים והמים אשר מעל השמים.

ה יהללו את שם יהוה כי הוא צוה ונבראו.

ו ויעמידם לעד לעולם חק נתן ולא יעבור.

ז הללו את יהוה מן הארץ תנינים וכל תהמות.

ח אש וברד שלג וקיטור רוח סערה עשה דברו.

ט ההרים וכל גבעות עץ פרי וכל ארזים.

י החיה וכל בהמה רמש וצפור כנף.

יא מלכי ארץ וכל לאמים שרים וכל שפטי ארץ.

יב בחורים וגם בתולות זקנים עם נערים.

יג יהללו את שם יהוה כי נשגב שמו לבדו הודו על ארץ ושמים.

יד וירם קרן לעמו תהלה לכל חסידיו לבני ישראל עם קרבו הללו יה. (תהלים קמח, א-יד)

א הללו יה שירו ליהוה שיר חדש תהלתו בקהל חסידים.

ב ישמח ישראל בעשיו בני ציון יגילו במלכם.

ג יהללו שמו במחול בתף וכנור יזמרו לו.

ד כי רוצה יהוה בעמו יפאר ענוים בישועה.

ה יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם.

ו רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם.

ז לעשות נקמה בגוים תוכחות בלאמים.

ח לאסר מלכיהם בזקים ונכבדיהם בכבלי ברזל.

ט לעשות בהם משפט כתוב הדר הוא לכל חסידיו הללו יה. (תהלים קמט, א-ט)

א הללו יה הללו אל בקדשו הללוהו ברקיע עזו.

ב הללוהו בגבורתיו הללוהו כרב גדלו.

ג הללוהו בתקע שופר הללוהו בנבל וכנור.

ד הללוהו בתף ומחול הללוהו במנים ועגב.

ה הללוהו בצלצלי שמע הללוהו בצלצלי תרועה.

ו כל הנשמה תהלל יה הללו יה. (תהלים קנ, א-ו)

פסוקי הסיום של ספרי תהילים

ברוך יהוה לעולם, אמן ואמן: ברוך יהוה מציון, שכן ירושלים

הללויה: ברוך, יהוה אלהים אלהי ישראל, עשה נפלאות לבדו:

וברוך, שם כבודו, לעולם, וימלא כבודו, את-כל הארץ, אמן ואמן:

קטעים מלוקטים

כאן נוהגים לעמוד:

ויברך דויד את יהוה, לעיני כל הקהל,ויאמר דויד, ברוך אתה יהוה אלהי ישראל אבינו, מעולם, ועד עולם: לך יהוה הגדלה והגבורה והתפארת, והנצח וההוד, כי כל, בשמים ובארץ: לך יהוה הממלכה, והמתנשא לכל לראש: והעשר והכבוד, מלפניך, ואתה מושל בכל, ובידך כח וגבורה,ובידך, לגדל ולחזק לכל: ועתה אלהינו, מודים אנחנו לך,ומהללים, לשם תפארתך:

ויברכו שם כבדך, ומרומם על כל ברכה ותהלה: אתה הוא יהוה, לבדך אתה עשית את השמים שמי השמים וכל צבאם הארץ וכל אשר עליה הימים וכל אשר בהם, ואתה מחיה את כלם,וצבא השמים, לך משתחוים: אתה הוא, יהוה האלהים, אשר בחרת באברם, והוצאתו מאור כשדים; ושמת שמו, אברהם: ומצאת את לבבו, נאמן לפניך,

(כאן יושבים) וכרות עמו הברית לתת את ארץ הכנעני החתי האמרי והפרזי והיבוסי והגרגשי, לתת לזרעו, ותקם את דבריך, כי צדיק, אתה: ותרא את עני אבתינו, במצרים,ואת זעקתם שמעת, על ים סוף: ותתן אתת ומפתים בפרעה ובכל עבדיו, ובכל עם ארצו כי ידעת, כי הזידו עליהם,ותעש לך שם, כהיום הזה: והים בקעת לפניהם, ויעברו בתוך הים ביבשה, ואת רדפיהם השלכת במצולת, כמו אבן במים עזים:

ויושע יהוה ביום ההוא, את ישראל מיד מצרים, וירא ישראל את-מצרים, מת על-שפת הים: וירא ישראל את-היד הגדלה, אשר עשה יהוה במצרים, וייראו העם, את יהוה, ויאמינו ביהוה, ובמשה, עבדו:

שירת הים

אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת, ליהוה, ויאמרו,

לאמר, אשירה ליהוה כי גאה גאה, סוס

ורכבו רמה בים: עזי וזמרת יה, ויהי לי

לישועה, זה אלי ואנוהו, אלהי

אבי וארממנהו: יהוה, איש מלחמה, יהוה,

שמו: מרכבת פרעה וחילו, ירה בים, ומבחר

שלשיו, טבעו בים סוף: תהמת, יכסימו, ירדו במצולת, כמו

אבן: ימינך יהוה, נאדרי בכח, ימינך

יהוה, תרעץ אויב: וברב גאונך, תהרס

קמיך, תשלח, חרנך יאכלמו, כקש: וברוח

אפיך נערמו מים, נצבו כמו נד

נזלים, קפאו תהמת, בלב ים: אמר

אויב ארדף אשיג, אחלק שלל, תמלאמו

נפשי אריק חרבי, תורישמו ידי: נשפת

ברוחך, כסמו ים, צללו, כעופרת, במים,

אדירים: מי כמכה באלם יהוה, מי

כמכה נאדר בקדש, נורא תהלת, עשה

פלא: נטית, ימינך תבלעמו, ארץ: נחית

בחסדך, עם זו גאלת, נהלת בעזך, אל נוה

קדשך: שמעו עמים, ירגזון, חיל

אחז, ישבי פלשת: אז נבהלו, אלופי

אדום אילי מואב, יאחזמו רעד, נמגו,

כל ישבי כנען: תפל עליהם אימתה

ופחד, בגדל זרועך ידמו כאבן, עד

יעבר עמך יהוה, עד יעבר עם זו

קנית: תבאמו, ותטעמו בהר נחלתך מכון

לשבתך פעלת, יהוה, מקדש, אדני כוננו

ידיך: יהוה ימלך, לעלם ועד: יט כי

בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו, בים, וישב יהוה עלהם,

את מי הים, ובני ישראל הלכו ביבשה, בתוך הים:

כי ליהוה המלוכה, ומשל בגוים: ועלו מושעים בהר ציון, לשפט את הר עשו, והיתה ליהוה, המלוכה:

והיה יהוה למלך, על כל הארץ, ביום ההוא, יהיה יהוה אחד ושמו אחד:

ישתבח שמך לעד מלכנו, האל המלך הגדול והקדוש בשמים ובארץ. כי לך נאה, יי אלהינו ואלהי אבותינו: שיר ושבחה, הלל וזמרה, עז וממשלה, נצח, גדלה וגבורה, תהלה ותפארת, קדושה ומלכות. ברכות והודאות מעתה ועד עולם. ברוך אתה יי, אל מלך גדול בתשבחות, אל ההודאות, אדון הנפלאות, בורא כל הנשמות, ריבון כל המעשים, הבוחר בשירי זמרה, מלך יחיד, אל, חי העולמים.

בעשרת ימי תשובה מוסיפים מזמור זה:

שיר המעלות, ממעמקים קראתיך ה':

אדני, שמעה בקולי, תהיינה אזניך קשבות, לקול תחנוני:

אם עונות תשמר יה, אדני, מי יעמד:

כי עמך הסליחה, למען תורא:

קויתי יהוה, קותה נפשי, ולדברו הוחלתי:

נפשי לאדני משמרים לבקר, שמרים לבקר:

יחל ישראל, אל ה', כי עם ה' החסד, והרבה עמו פדות:

והוא יפדה את ישראל, מכל עונתיו:

יתגדל ויתקדש שמה רבא. /ועונים: אמן/

בעלמא די ברא כרעותה ,

וימליך מלכותה ויצמח פורקנה ויקרב (קץ) משיחה. /ועונים: אמן/

בחייכון וביומיכון ובחיי דכל בית ישראל, בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן:

הקהל עונה אמן ומצטרף למשפט הבא:

יהא שמה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא:

יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתהלל , שמה דקודשא בריך הוא / ועונים: בריך הוא /

לעילא (בעשרת ימי תשובה: ולעילא מכל) מן כל ברכתא ושירתא, תשבחתא ונחמתא, דאמירן בעלמא. ואמרו אמן:

במניין, אומר שליח הציבור:

ברכו את יי המבורך

ועונים:

ברוך יי המבורך לעולם ועד

שליח הציבור חוזר :

ברוך יי המבורך לעולם ועד

ברוך אתה יי, אלהינו מלך העולם, יוצר אור ובורא חושך. עושה שלום ובורא את הכל:

המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים. ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. מה רבו מעשיך יי, כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך (תהלים קד, כד). המלך המרומם לבדו מאז. המשובח והמפואר והמתנשא מימות עולם: אלהי עולם. ברחמיך הרבים רחם עלינו. אדון עזנו. צור משגבנו. מגן ישענו. משגב בעדנו: אל ברוך גדול דעה. הכין ופעל זהרי חמה. טוב יצר כבוד לשמו. מאורות נתן סביבות עזו. פנות צבאיו קדושים. רוממי שדי. תמיד מספרים כבוד אל וקדושתו:

תתברך יי אלוהינו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת על כל שבח מעשה ידיך ועל מאורי אור שיצרת המה יפארוך סלה.

תתברך לנצח צורנו מלכנו וגואלנו בורא קדושים. ישתבח שמך לעד מלכנו יוצר משרתים ואשר משרתיו כלם עומדים ברום עולם. ומשמיעים ביראה יחד בקול. דברי אלהים חיים ומלך עולם: כלם אהובים. כלם ברורים. כלם גבורים. וכלם עושים באימה וביראה רצון קונם: וכלם פותחים את פיהם בקדשה ובטהרה. בשירה ובזמרה. ומברכים ומשבחים ומפארים ומעריצים ומקדישים וממליכים:

ומברכין ומשבחין ומפארין ומעריצין ומקדישין וממליכין את שם האל המלך הגדול הגבור והנורא. קדוש הוא.

וכלם מקבלים עליהם על מלכות שמים זה מזה. ונותנים באהבה רשות זה לזה להקדיש ליוצרם בנחת רוח. בשפה ברורה ובנעימה. קדשה כלם כאחד. עונים באימה ואומרים ביראה:

קדוש קדוש קדוש יהוה צבאות מלא כל הארץ כבודו. (ישעיהו ו, ג)

והאופנים וחיות הקדש ברעש גדול מתנשאים לעמת שרפים. לעמתם משבחים ואומרים: ברוך כבוד ה' ממקומו: (יחזקאל ג יב)

לאל ברוך נעימות יתנו. למלך אל חי וקים זמירות יאמרו ותשבחות ישמיעו. כי הוא לבדו מרום וקדוש פועל גבורות. עושה חדשות. בעל מלחמות. זורע צדקות. מצמיח ישועות. בורא רפואות. נורא תהלות. אדון הנפלאות: המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. כאמור לעשה אורים גדלים. כי לעולם חסדו:

ברוך אתה יי, יוצר המאורות:

אהבת עולם אהבתנו, ה' אלהינו. חמלה גדולה ויתרה חמלת עלינו:

אבינו מלכנו. בעבור שמך הגדול ובעבור אבותינו שבטחו בך. ותלמדנו חקי חיים לעשות רצונך בלבב שלם כן תחננו אבינו אב הרחמן המרחם רחם נא עלינו ותן בליבנו בינה להבין להשכיל לשמוע ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה:

והאר עינינו בתורתך. ודבק לבנו במצותיך. ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך. לא נבוש ולא נכלם ולא נכשל לעולם ועד: כי בשם קדשך הגדול והנורא בטחנו. נגילה ונשמחה בישועתך:

ורחמיך הרבים אל יעזבונו נצח סלה ועד. מהר והבא עלינו ברכה ושלום מהרה מארבע כנפות כל הארץ, ושבור עולנו מעל צווארינו, ותוליכנו מהרה קוממיות לארצנו.

כי אל פועל ישועות אתה. ובנו בחרת מכל עם ולשון. וקרבתנו לשמך הגדול סלה באמת,

באהבה, להודות לך וליחדך באהבה, וליראה את שמך

ברוך אתה יי, הבוחר בעמו ישראל באהבה:

עמידה לחול

מתוך: סידור/נוסח ספרד/תפילות כל השנה (עריכה)

אבות

במנחה: כִּי שֵׁם יְיָ אֶקְרָא, הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ׃

אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח, וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ׃

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב. הָאֵל הַגָּדוֹל, הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, אֵל עֶלְיוֹן, גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים, וְקוֹנֵה הַכֹּל, וְזוֹכֵר חַסְדֵי אָבוֹת, וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם לְמַעַן שְׁמוֹ, בְּאַהֲבָה.

בעשרת ימי תשובה: זָכְרֵנוּ לְחַיִּים, מֶלֶךְ חָפֵץ בַּחַיִּים, וְכָתְבֵנוּ בְּסֵפֶר הַחַיִּים, לְמַעַנְךָ אֱלֹהִים חַיִּים.

מֶלֶךְ עוֹזֵר וּמוֹשִׁיעַ וּמָגֵן. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מָגֵן אַבְרָהָם.

גבורות

אַתָּה גִּבּוֹר לְעוֹלָם, אֲדֹנָי. מְחַיֵּה מֵתִים אַתָּה, רַב לְהוֹשִׁיעַ.

בחורף: מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגָּשֶׁם. בקיץ: מוֹרִיד הַטָּל.

בָּרוּךְ כְּבוֹד יְיָ מִמְּקוֹמוֹ׃

וּבְדִבְרֵי קָדְשְׁךָ כָּתוּב לֵאמֹר:

יִמְלֹךְ יְיָ לְעוֹלָם, אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר, הַלְלוּיָהּ׃

אַתָּה קָדוֹשׁ וְשִׁמְךָ קָדוֹשׁ, וּקְדוֹשִׁים בְּכָל יוֹם יְהַלְלוּךָ סֶּלָה, כִּי אֵל מֶלֶךְ גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ אָתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הָאֵל הַקָּדוֹשׁ. בעשי"ת: הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ.

חונן הדעת

אַתָּה חוֹנֵן לְאָדָם דַּעַת, וּמְלַמֵּד לֶאֱנוֹשׁ בִּינָה.

בערבית של מוצאי שבת

אַתָּה חוֹנַנְתָּנוּ לְמַדַּע תּוֹרָתֶךָ, וַתְּלַמְּדֵנוּ לַעֲשׂוֹת חֻקֵּי רְצוֹנֶךָ, וַתַּבְדֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל, בֵּין אוֹר לְחֹשֶׁךְ, בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים, בֵּין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, הָחֵל עָלֵינוּ הַיָּמִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵינוּ לְשָׁלוֹם, חֲשׂוּכִים מִכָּל חֵטְא, וּמְנֻקִּים מִכָּל עָוֹן, וּמְדֻבָּקִים בְּיִרְאָתֶךָ. וְחָנֵּנוּ…

חָנֵּנוּ מֵאִתְּךָ חָכְמָה בִּינָה וָדָעַת. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, חוֹנֵן הַדָּעַת.

תשובה

הֲשִׁיבֵנוּ אָבִינוּ לְתוֹרָתֶךָ, וְקָרְבֵנוּ מַלְכֵּנוּ לַעֲבוֹדָתֶךָ, וְהַחֲזִירֵנוּ בִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הָרוֹצֶה בִתְשׁוּבָה.

סליחה

סְלַח לָנוּ אָבִינוּ כִּי חָטָאנוּ, מְחַל לָנוּ מַלְכֵּנוּ כִּי פָשָׁעְנוּ. כִּי אֵל טוֹב וְסַלָּח אָתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, חַנּוּן הַמַּרְבֶּה לִסְלֹחַ.

גאולה

רְאֵה נָא בְעָנְיֵנוּ וְרִיבָה רִיבֵנוּ, וּגְאָלֵנוּ גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה מְהֵרָה לְמַעַן שְׁמֶךָ, כִּי אֵל גּוֹאֵל חָזָק אָתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל.

רפואה

רְפָאֵנוּ יְיָ וְנֵרָפֵא, הוֹשִׁיעֵנוּ וְנִוָּשֵׁעָה, כִּי תְהִלָּתֵנוּ אָתָּה. וְהַעֲלֵה (אֲרוּכָה וּמַרְפֵּא לְכָל תַּחֲלוּאֵינוּ וּלְכָל מַכְאוֹבֵינוּ וּלְכָל מַכּוֹתֵינוּ נ"א:) רְפוּאָה שְׁלֵמָה לְכָל מַכּוֹתֵינוּ.

כִּי אֵל מֶלֶךְ רוֹפֵא נֶאֱמָן וְרַחֲמָן אָתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, רוֹפֵא חוֹלֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל.

בָּרֵךְ עָלֵינוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶת הַשָּׁנָה הַזֹּאת וְאֶת כָּל מִינֵי תְבוּאָתָהּ לְטוֹבָה. וְתֵן

בקיץ: בְּרָכָה בחורף: טַל וּמָטָר לִבְרָכָה

עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וְשַׂבְּעֵנוּ מִטּוּבָהּ [נ"א: מִטּוּבֶךָ], וּבָרֵךְ שְׁנָתֵנוּ כַּשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת לִבְרָכָה, כִּי אֵל טוֹב וּמֵטִיב אָתָּה וּמְבָרֵךְ הַשָּׁנִים. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְבָרֵךְ הַשָּׁנִים.

קיבוץ גלויות

תְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵנוּ, וְשָׂא נֵס לְקַבֵּץ גָּלֻיּוֹתֵינוּ, וְקַבְּצֵנוּ יַחַד [מְהֵרָה] מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ לְאַרְצֵנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְקַבֵּץ נִדְחֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל.

משפט

הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה, וְיוֹעֲצֵינוּ כְּבַתְּחִלָּה. וְהָסֵר מִמֶּנוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה. וּמְלֹךְ עָלֵינוּ מְהֵרָה אַתָּה יְיָ לְבַדְּךָ, בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים, [וְצַדְּקֵנוּ] בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מֶלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט. בעשי"ת: הַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט.

וְלַמַּלְשִׁינִים אַל תְּהִי תִקְוָה, וְכָל הַמִּינִים כְּרֶגַע יֹאבֵדוּ, וְכָל אֹיְבֵי עַמְּךָ מְהֵרָה יִכָּרֵתוּ, וְהַזֵּדִים מְהֵרָה תְעַקֵּר וּתְשַׁבֵּר וּתְמַגֵּר וּתְכַלֵּם וְתַשְׁפִּילֵם וְתַכְנִיעֵם בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, שׁוֹבֵר אוֹיְבִים וּמַכְנִיעַ זֵדִים.

על הצדיקים

עַל הַצַּדִּיקִים וְעַל הַחֲסִידִים וְעַל זִקְנֵי שְׁאֵרִית עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל פְּלֵיטַת סוֹפְרֵיהֶם וְעַל גֵּרֵי הַצֶּדֶק וְעָלֵינוּ, יֶהֱמוּ נָא רַחֲמֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, וְתֵן שָׂכָר טוֹב לְכָל הַבּוֹטְחִים בְּשִׁמְךָ בֶּאֱמֶת, וְשִׂים חֶלְקֵנוּ עִמָּהֶם, וּלְעוֹלָם לֹא נֵבוֹשׁ כִּי בְךָ בָטָחְנוּ, וְעַל חַסְדְּךָ הַגָּדוֹל בֶּאֱמֶת נִשְׁעָנּוּ [נ"א: בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים נִשְׁעָנְנוּ]. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מִשְׁעָן וּמִבְטָח לַצַּדִּיקִים.

ולירושלים

וְלִירוּשָׁלַיִם עִירְךָ בְּרַחֲמִים תָּשׁוּב, וְתִשְׁכֹּן בְּתוֹכָהּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, וּבְנֵה אוֹתָהּ בְּקָרוֹב בְּיָמֵינוּ בִּנְיַן עוֹלָם, וְכִסֵּא דָוִד עַבְדְּךָ מְהֵרָה לְתוֹכָהּ תָּכִין.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם.

את צמח דוד

אֶת צֶמַח דָּוִד עַבְדְּךָ מְהֵרָה תַצְמִיחַ, וְקַרְנוֹ תָּרוּם בִּישוּעָתֶךָ. כִּי לִישׁוּעָתְךָ קִוִּינוּ כָּל הַיּוֹם (וּמְצַפִּים לִישׁוּעָה). בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מַצְמִיחַ קֶרֶן יְשׁוּעָה.

שומע תפילה

אָב הָרַחֲמָן, שְׁמַע קוֹלֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, חוּס וְרַחֵם עָלֵינוּ, וְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ, כִּי אֵל שׁוֹמֵעַ תְּפִלּוֹת וְתַחֲנוּנִים אָתָּה. וּמִלְּפָנֶיךָ מַלְכֵּנוּ רֵיקָם אַל תְּשִׁיבֵנוּ, חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ וּשְׁמַע תְּפִלָּתֵנוּ.

כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת כָּל פֶּה [עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים]. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה.

עבודה

רְצֵה יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וּלִתְפִלָּתָם שְׁעֵה, וְהָשֵׁב אֶת הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶךָ, וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל וּתְפִלָּתָם מְהֵרָה בְּאַהֲבָה תְקַבֵּל בְּרָצוֹן, וּתְהִי לְרָצוֹן תָּמִיד עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ.

וְעַל כֻּלָּם, יִתְבָּרַךְ וְיִתְרוֹמַם [נ"א: יִתְבָּרֵךְ וְיִתְרוֹמֵם] וְיִתְנַשֵּׂא שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ תָּמִיד, לְעוֹלָם וָעֶד.

בעשרת ימי תשובה:

וּכְתֹב לְחַיִּים טוֹבִים כָל בְּנֵי בְרִיתֶךָ.

וְכֹל הַחַיִּים יוֹדוּךָ סֶּלָה, וִיהַלְלוּ וִיבָרְכוּ אֶת שִׁמְךָ הַגָּדוֹל בֶּאֱמֶת לְעוֹלָם כִּי טוֹב, הָאֵל יְשׁוּעָתֵנוּ וְעֶזְרָתֵנוּ סֶלָה, הָאֵל הַטּוֹב. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הַטּוֹב שִׁמְךָ וּלְךָ נָאֶה לְהוֹדוֹת.

שלום

שִׂים שָׁלוֹם טוֹבָה וּבְרָכָה, חַיִּים חֵן וָחֶסֶד וְרַחֲמִים, עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ. בָּרְכֵנוּ אָבִינוּ כֻּלָּנוּ כְּאֶחָד [יַחַד] בְּאוֹר פָּנֶיךָ, כִּי בְאוֹר פָּנֶיךָ נָתַתָּ לָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ תּוֹרַת חַיִּים וְאַהֲבַת חֶסֶד, וּצְדָקָה וּבְרָכָה וְרַחֲמִים וְחַיִּים וְשָׁלוֹם [וְכָל טוֹב]. וְטוֹב יִהְיֶה בְעֵינֶיךָ לְבָרֵךְ אֶת כָּל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה בִּשְׁלוֹמֶךָ (בְּרֹב עֹז וְשָׁלוֹם).

בעשרת ימי תשובה:

בְּסֵפֶר חַיִּים, בְּרָכָה וְשָׁלוֹם וּפַרְנָסָה טוֹבָה וּגְזֵרוֹת טוֹבוֹת יְשׁוּעוֹת וְנֶחָמוֹת, נִזָּכֵר וְנִכָּתֵב לְפָנֶיךָ אֲנַחְנוּ וְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הַמְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁלוֹם.

אלוהי נצור

יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ, יְיָ צוּרִי וְגֹאֲלִי׃

אֱלֹהַי, נְצֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע, וּשְׂפָתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה, וְלִמְקַלְלַי נַפְשִׁי תִדֹּם, וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה. פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶךָ, וְאַחֲרֵי מִצְוֹתֶיךָ תִּרְדֹּף נַפְשִׁי. וְכֹל הַקָּמִים וְהַחוֹשְׁבִים עָלַי רָעָה, מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחֲשַׁבְתָּם.

עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ

עֲשֵׂה לְמַעַן יְמִינֶךָ

עֲשֵׂה לְמַעַן תּוֹרָתֶךָ

עֲשֵׂה לְמַעַן קְדֻשָּׁתֶךָ.

לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ, הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי׃

יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ, יְיָ צוּרִי וְגֹאֲלִי׃

עֹשֶה שָׁלוֹם בעשי"ת: הַשָּׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ. וְשָׁם נַעֲבָדְךָ בְּיִרְאָה כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיֹּת.

וְעָרְבָה לַייָ מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלָ͏יִם, כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיֹּת׃

עלינו לשבח לאדון הכל, לתת גדלה ליוצר בראשית, שלא עשנו כגויי הארצות, ולא שמנו כמשפחות האדמה. שלא שם חלקנו כהם, וגורלנו ככל-המונם, שהם משתחוים להבל וריק, (ומתפללים אל אל לא יושיע). ואנחנו כורעים ומשתחוים ומודים לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שהוא נוטה שמים ויסד ארץ, ומושב יקרו בשמים ממעל, ושכינת עזו בגבהי מרומים. הוא אלהינו, אין עוד, אמת מלכנו, אפס זולתו. ככתוב בתורתו: וידעת היום והשבת אל לבבך, כי יהוה הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת. אין עוד:

ועל כן נקוה-לך ה' אלהינו, לראות מהרה בתפארת עזך, להעביר גלולים מן הארץ, והאלילים כרות יכרתון, לתקן עולם במלכות שדי, וכל-בני בשר יקראו בשמך, להפנות אליך כל רשעי ארץ. יכירו וידעו כל יושבי תבל, כי-לך תכרע כל-ברך, תשבע כל לשון. לפניך ה' אלהינו יכרעו ויפלו, ולכבוד שמך יקר יתנו, ויקבלו כלם את על מלכותך, ותמלך עליהם מהרה לעולם ועד. כי המלכות שלך היא, ולעולמי עד תמלך בכבוד, ככתוב בתורתך: ה' ימלך לעולם ועד: ונאמר: והיה ה' למלך על-כל-הארץ. ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד:

(אל תירא מפחד פתאום ומשואת רשעים כי תבוא.עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו א-ל.ועד זקנה אני הוא אני עשיתי ואני עשה ואני אסבול ואמלט)

^ אם קרוב לעבור זמן קריאת שמע יאמר כאן גם את והיה אם שמוע ופרשת ציצית

^ כשאומרים "ה' שפתי תפתח" הולכים שלוש צעדים אחורה, "ופי יגיד תהילתך" - שלוש צעדים קדימה.

^ כשאומרים זה- משתחווים לצד ימין, אל זה-לצד שמאל, ואמר- לאמצע.

^ כשאומרים קדוש קדוש קדוש, מרימים את עקבי הנעלים מעט כל "קדוש"

^ כשאומרים "ברוך כבוד" מרימים את עקבי הנעליים פעם אחת

^ כשאומרים ימלוך, מרימים את עקבי הנעלים פעם אחת

^ נוהגים להכות על הלב כשאומרים "חטאנו" ו"פשענו".

^ נוהגים להכות על החזה כשאומרים "חטאנו" ו"פשענו".

^ כשיאמר מודים ישתחווה

^ כשיאמר להודות ישתחווה

^ במדבר ו

^ יש הנוהגים לומר כאן פסוק המתחיל וגומר באות שבה מתחיל וגומר שמו הפרטי, ואם יש לו יותר משם אחד, אומר פסוק אחד לכל שם.

^ באומרו "עושה שלום במרומיו", יצעד שלושה צעדים לאחור, "הוא ברחמיו יעשה שלום", יחווה קידות לשמאל, לימין ולאמצע, "עלינו ועל כל ישראל",יצעד שלוש צעדים בחזרה, ויאמר "ואמרו אמן". ויש דעה אחרת כמו שיובא אי"ה בסידור הספרדי.

^ כל פעם שיאמר יכה על ליבו באגרופו. לפי א'ב'

^ המתפלל ביחידות, יאמר י"ג מידות בטעמים ללא ההקדמה. ואם אינו יודע טעמים, לא יאמר.

^ אין אומרים מזמור זה ביום שאומרים בו הלל ובפורים ובת"ב

.