יש נוהגים לומר גילוי דעת בכוונת השמות בתחילת היום (לאחר אמירת "מודה אני", נטילת ידיים וניגובם כדין, ולבישת הבגדים).

כל הברכות הללו, מברך אפילו לא נתחייב בהן, כגון שניעור כל הלילה ולא פשט בגדיו ולא לבש אחרים. אלא שאם ניעור כל הלילה ולא נתחייב בהן, אינו מברך אלא אחר שיעלה עמוד השחר. אבל אם ישן בלילה ונתחייב בהן, יכול לברך מיד שנתחייב בהן, ובלבד שיהיה מחצות לילה ואילך. ואם ניעור כל הלילה ושמע קול תרנגול מחצות ואילך, יכול לברך "הנותן לשכוי בינה"; אבל על שמיעה שקודם חצות לא יברך, אלא ימתין עד אחר שיעלה עמוד השחר. ומנהג האר"י ז"ל לקרוא ברכות השחר בביתו לפני שהולך לבית הכנסת כדי שיוכל לומר את הפסוק וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קׇדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ. (תהלים ה, ח), וכן בימי הסליחות לא יוכל לקרוא את המזמורים והפסוקים.

נטילת ידיים

לאחר שלבש בגד ימנע מלגעת בנקבי גופו (פה, אוזן וכדומה) וינטול ידיו. פעם ימין ופעם שמאל. שלוש פעמים. אם צריך לצרכיו ייטול ידיו ללא ברכה לסירוגין, יעשה צרכיו, ייטול ידיו, ואז לפני הניגוב יברך (לנוהגים כרמב"ם יש לברך לפני הנטילה). בצום תשעה באב וביום כיפורים נוטל ידיו על קשרי אצבעותיו בלבד.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶר קִדְּשָֽׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וִצִוָּֽנוּ עַל נְטִילַת יָדָֽיִם.

גם אם לא עשה צרכיו יברך את ברכת אשר יצר. במידה ועשה צרכיו ייטול שוב ידיו ויברך על הנטילה שאחרי השירותים:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם,

אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחׇכְמָה,

וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים, חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדֽוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶֽךָ, שֶׁאִם יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם, אוֹ אִם יִפָּתֵח אֶחָד מֵהֶם, אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם אֲפִלּוּ שָׁעָה אֶחָת.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, רוֹפֵא כׇל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת.

יש לסמוך ברכת אלוהי נשמה זו לקודמתה:

אֱלֹהַי! נְשָׁמָה שֶׁנָּתַֽתָּ‏ בִּי טְהוֹרָה.

אַתָּה בְרָאתָהּ, אַתָּה יְצַרְתָּהּ, אַתָּה נְפַחְתָּהּ בִּי, וְאַתָּה מְשַׁמְּרָהּ בְּקִרְבִּי, וְאַתָּה עֲתִיד לִטְּלָהּ מִמֶּֽנִּי, וּלְהַחֲזִירָהּ בִּי לֶעָתִיד לָבוֹא.

כׇּל זְמַן שֶׁהַנְּשָׁמָה בְּקִרְבִּי מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶֽיךָ יְיָ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, רִבּוֹן כׇּל הַמַּעֲשִׂים אֲדוֹן כׇּל הַנְּשָׁמוֹת.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הַמַּחֲזִיר נְשָׁמוֹת לִפְגָרִים מֵתִים.

מתלבש, נועל נעליו, תחילה נעל ימין ואז שמאל וממשיך לברך את יתר הברכות:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הַנוֹתֵן לַשֶּׂכְוִי בִינָה לְהַבְחִין בֵּין יוֹם וּבֵין לָיְלָה:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. פּוֹקֵחַ עִוְרִים:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. מַתִּיר אֲסוּרִים:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. זוֹקֵף כְּפוּפִים:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. מַלְבִּישׁ עֲרֻמִּים:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. רוֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הַמֵּכִין מִצְעֲדֵי גָבֶר:

בתשעה באב וביום הכיפורים, שבהם אסור לנעול נעלי עור, יש שמברכים כרגיל, יש שאין מברכים ברכה זו עד הערב, ויש שלא מברכים כלל:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁעָשָׂה לִי כָּל צָרְכִּי:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אוֹזֵר יִשְׂרָאֵל בִּגְבוּרָה:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. עוֹטֵר יִשְׂרָאֵל בְּתִפְאָרָה:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי (אישה אומרת: גּוֹיה):

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁלֹּא עָשַׂנִי עָבֶד (אישה אומרת: שִׁפְחָה):

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁלֹּא עָשַׂנִי אִשָּׁה (אישה אומרת ויש הנוהגות לברך בלא שם ומלכות: בָּרוּךְ שֶׁעָשַׂנִי כִּרְצוֹנוֹ:)

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הַמַּעֲבִיר חֶבְלֵי שֵׁנָה מֵעֵינָי וּתְנוּמָה מֵעַפְעַפָּי. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתַּרְגִּילֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ. וְתַדְבִּיקֵנוּ בְּמִצְוׂתֶיךָ. וְאַל תְּבִיאֵנוּ לֹא לִידֵי חֵטְא. וְלֹא לִידֵי עֲבֵרָה וְעָוׂן . וְלֹא לִידֵי נִסָּיוֹן. וְלֹא לִידֵי בִזָּיוֹן. וְתַרְחִיקֵנוּ מִיֵּצֶר הָרָע. וְתַדְבִּיקֵנוּ בְּיֵצֶר הַטּוֹב וְכֹף אֶת יִצְרֵנוּ לְהִשְׁתַּעְבֶּד לָךְ . וּתְנֵנוּ הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כָל רוֹאֵינוּ. וְגָמְלֵנוּ חֲסָדִים טוֹבִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַגּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל (והשומע עונה: אמן):

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתַּצִּילֵנִי הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם מֵעַזֵּי פָנִים וּמֵעַזּוּת פָּנִים. מֵאָדָם רָע, מִיֵּצֶר רָע, מֵחָבֵר רָע, מִשָּׁכֵן רָע, מִפֶּגַע רָע, מֵעַיִן הָרָע, וּמִלָּשׁון הָרָע.

מִדִּין קָשֶׁה, וּמִבַּעַל דִּין קָשֶׁה. בֵּין שֶׁהוּא בֶן בְּרִית וּבֵין שֶׁאֵינוֹ בֶן בְּרִית :

יש מוסיפים: וְכֶן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁתַּצִּילֵנִי מִמַּלְשִׁינוּת, מֵעֵדוּת שֶׁקֶר, מִשִּׂנְאַת הַבְּרִיּוֹת, מֵעֲלִילָה, מִמִּיתָה מְשׁוּנָּה, מֵחֳלָאיִם רָעִים, מִמִּקְרִים רָעִים, מִשָּׂטָן הַמַּשְׁחִית, וּמִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנָּם:

ברכות אלו מברכים לפני לימוד תורה על פי הדין. ויכוון לפטור בזה את לימוד התורה של כל היום. ומי שישן בלילה, מברך בקומו מחצות הלילה ואילך. ואם ניעור כל הלילה, יש אומרים שמברך כשיאור היום, כמו כל ברכת השחר, ויש חולקים. ועל מנת לצאת ידי חובת כולם ראוי שישמע הברכות מאדם אחר ויכוון לצאת ידי חובה:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָֽׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּֽנוּ עַל דִּבְרֵי תוֹרָה.

וְהַעֲרֵב נָא , יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִֽינוּ וּבְפִיפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַֽחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵֽינוּ, וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵֽינוּ, כֻּלָּֽנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶֽךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ [לִשְׁמָהּ]. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּֽחַר־בָּֽנוּ מִכׇּל הָעַמִּים וְנָֽתַן־לָֽנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ נוֹתֵן הַתּוֹרָה.

כדי להסמיך לימוד התורה לברכותיה, קוראים את הפסוקים הבאים:

כב וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.

כג דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם. (במדבר ו, כב-כג)

כד יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה וְיִשְׁמְרֶךָ. (במדבר ו, כד)

כה יָאֵר יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ. (במדבר ו, כה)

כו יִשָּׂא יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. (במדבר ו, כו)

וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרְכֵם. (במדבר ו, כז)

בספר "סגולות ישראל (מערכת ד' אות א') מובאת סגולה להנצל מכל דאגה והיות כל היום שמח וטוב לב - לומר שלוש פעמים אחרי ברכות השחר ללא הפסקה:

מיכאל הכהן הגדול, שר ואפוטרופוס של ישראל

עטיפת טלית

לפני העטיפה, יניח הטלית בעודה מקופלת על כתפו, ויבדוק הציציות. לאחר מכן, פורס הטלית בשתי ידיו ומברך:

בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ לְהִתְעַטֵּף בְּצִיצִית [נ"א: בַּצִּיצִית]:

אחר שבירך, יעטוף את ראשו בטלית, שישים את הצד הימני של הטלית על אחור כתף שמאל, ולאחר מכן גם את של צד שמאל, וישהה כך 2-3 שניות, ואז יורידה מראשו וישים על כתפיו. ויש הנוהגים לומר

מַה יָּקָר חַסְדְּךָ אֱלֹהִים וּבְנֵי אָדָם בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יֶחֱסָיוּן: יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם: כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר: מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶיךָ וְצִדְקָתְךָ לְיִשְׁרֵי לֵב:

הנחת תפילין

יניח תחילה תפילין של יד על יד שמאל, על הבשר הגבוה שבזרועו הנקרא קיבורת (שריר הזרוע), וקודם הקשירה יברך:

בָּרוּךְ אַתָּה יי, אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ לְהָנִיחַ תְּפִלִּין:

ומיד יהדק הרצועה ויכרוך שבע כריכות על הזרוע. ויניח תפילין של ראש מיד, בלי להפסיק בדיבור ובלי ברכה. ואם הפסיק בדיבור, כגון שהוצרך לענות לקדיש ולקדושה, יברך לפני הידוק תפילין של ראש:

בָּרוּךְ אַתָּה יי, אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ עַל מִצְוַת תְּפִלִּין:

ואז תיכף יגמור הנחת תפילין של יד בשלוש כריכות שכורך באצבע האמצעי הנקרא אמה, ויעשה כריכה אחת בפרק האמצעי של האצבע ושתי כריכות בפרק התחתון, ויאמר בעת שעושה הכריכות הנזכרות (בא"ח וירא הט"ז):

כא וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים.

כב וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעַתְּ אֶת יְהֹוָה. (הושע ב, כא-כב)׃

אחר שיניח התפילין יאמר פרשת קדש ווהיה כי יביאך כדי להשלים ארבעת פרשיות בכל יום. ואם אינו יכול לאומרם קודם התפילה, יאמר אותם אחר התפילה (בא"ח שנה ראשונה וירא הכ"ה):

א וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.

ב קַדֶּשׁ לִי כׇל בְּכוֹר פֶּטֶר כׇּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא.

ג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא יְהֹוָה אֶתְכֶם מִזֶּה וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ.

ד הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב.

ה וְהָיָה כִי יְבִיאֲךָ יְהֹוָה אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ וְעָבַדְתָּ אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה.

ו שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי חַג לַיהֹוָה.

ז מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכׇל גְּבֻלֶךָ.

ח וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְהֹוָה לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם.

ט וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יְהֹוָה בְּפִיךָ כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ יְהֹוָה מִמִּצְרָיִם.

י וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ מִיָּמִים יָמִימָה. (שמות יג, א-י)

יא וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ יְהֹוָה אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ וְלַאֲבֹתֶיךָ וּנְתָנָהּ לָךְ.

יב וְהַעֲבַרְתָּ כׇל פֶּטֶר רֶחֶם לַיהֹוָה וְכׇל פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים לַיהֹוָה.

יג וְכׇל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה.

מפטיריד וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְהֹוָה מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים.

טו וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ וַיַּהֲרֹג יְהֹוָה כׇּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר אָדָם וְעַד בְּכוֹר בְּהֵמָה עַל כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לַיהֹוָה כׇּל פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים וְכׇל בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה.

טז וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְהֹוָה מִמִּצְרָיִם. (שמות יג, יא-טז)

קודם התפילה

כשיצא מביתו יאמר ברכה לאחר יציאה מהבית, ומשנכנס לבית כנסת יאמר ברכה כניסה לבית הכנסת.

לפני תפילת שחרית טוב לומר פתיחת אליהו. לפי הבן איש חי יאמר מודעה וגילוי דעת. אם נותר זמן טרם תפילת שחרית יאמר בקשות. ימשיך תפילת חנה.

פתיחת אליהו

בכניסתו לבית הכנסת יאמר פתיחת אליהו הנביא זכור לטוב טרם התפילה, והיא בתקוני הזוהר הקדוש המועילה לפתיחת הלב וקבלת התפלה. ולא יעבור מלאומרה:

וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ. (תהלים צ, יז)

פָּתַח אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לְטוב וְאָמַר רִבּון עָלְמִין דְּאַנְתְּ הוּא חָד וְלָא בְּחֻשְׁבָּן. אַנְתְּ הוּא עִלָּאָה עַל כָּל עִלָּאִין סְתִימָא עַל כָּל סְתִימִין לֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בָּךְ כְּלָל. אַנְתְּ הוּא דְּאַפַּקְתְּ עֶשֶׂר תִּקּוּנִין וְקָרֵינָן לון עֶשֶׂר סְפִירָן לְאַנְהָגָא בְהון עָלְמִין סְתִימִין דְּלָא אִתְגַּלְיָן וְעָלְמִין דְּאִתְגַּלְיָן. וּבְהון אִתְכַּסִּיאַת (נ"א אתכסייא) מִבְּנֵי נָשָׁא. וְאַנְתְּ הוּא דְקָשִׁיר לון וּמְיַחֵד לון. וּבְגִין דְּאַנְתְּ מִלְּגָאו כָּל מָאן דְּאַפְרִישׁ חַד מִן חַבְרֵיהּ מֵאִלֵּין עֶשֶׂר אִתְחַשִׁיב לֵיהּ כְּאִלּוּ אַפְרִישׁ בָּךְ. וְאִלֵּין עֶשֶׂר סְפִירָן אִנּוּן אַזְלִין כְּסִדְרָן חַד אָרִיךְ וְחָד קָצֵר וְחַד בֵּינונִי. וְאַנְתְּ הוּא דְּאַנְהִיג לון. וְלֵית מָאן דְּאַנְהִיג לָךְ לָא לְעֵילָּא וְלָא לְתַתָּא וְלָא מִכָּל סִטְרָא. לְבוּשִׁין תַּקַּנְתְּ לון דְּמִנַּיְהוּ פַרְחִין נִשְׁמָתִין לִבְנֵי (נ"א דבני) נָשָׁא. וְכַמָּה גוּפִין תַּקַּנְתְּ לון דְּאִתְקְרִיאוּ גוּפָא לְגַבֵּי לְבוּשִׁין דִּמְכַסְיָן עֲלֵיהון וְאִתְקְרִיאוּ בְּתִקּוּנָא דָא. חֶסֶד דְּרועָא יְמִינָא. גְּבוּרָה דְרועָא שְׂמָאלָא. תִּפְאֶרֶת גּוּפָא. נֶצַח וְהוד תְּרֵין שׁוקִין. יְסוד סִיּוּמָא דְּגוּפָא אות בְּרִית קדֶשׁ. מַלְכוּת פֶּה תּורָה שֶׁבְּעַל פֶּה קָרֵינָן לָהּ. חָכְמָה מוחָא אִיהִי מַחֲשָׁבָה מִלְּגָאו. בִּינָה לִבָּא וּבָהּ הַלֵּב מֵבִין. וְעַל אִלֵּין תְּרֵין כְּתִיב הַנִּסְתָּרות לה' אֱלהֵינוּ. כֶּתֶר עֶלְיון אִיהוּ כֶּתֶר מַלְכוּת. וְעָלֵיהּ אִתְמַר מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית. וְאִיהוּ קַרְקַפְתָּא דִתְפִלֵּי (נ"א קרקפתא דלא מנח תפילין). מִלְּגָאו אִיהוּ אות יו"ד אות הֵ"א אות וָא"ו וְאות הֵ"א דְּאִיהוּ ארַח אֲצִילוּת. אִיהוּ שַׁקְיוּ דְּאִילָנָא בִּדְרועוי וְעַנְפּוי (נ"א ואנפוי). כְּמַיָּא דְאַשְׁקֵי לְאִילָנָא וְאִתְרַבֵּי בְּהַהוּא שַׁקְיוּ:

רִבּון עָלְמִין אַנְתְּ הוּא עִלַּת הָעִלּות וְסִבַּת הַסִּבּות דְאַשְׁקֵי לְאִילָנָא בְּהַהוּא נְבִיעוּ. וְהַהוּא נְבִיעוּ אִיהוּ כְּנִשְׁמְתָא לְגוּפָא דְּאִיהוּ חַיִּים לְגוּפָא. וּבָךְ לֵית דִּמְיון וְלֵית דִּיּוּקְנָא (דְּגוּפָא) מִכָּל מַה דִלְגָאו וּלְבַר. וּבָרָאתָ שְׁמַיָּא וְאַרְעָא. וְאַפַּקְתְּ מִנְּהון שִׁמְשָׁא וְסִיהֲרָא וְכוכְבַיָּא וּמַזָּלֵי. וּבְאַרְעָא אִילָנִין וּדְשָׁאִין וְגִנְּתָא דְעֵדֶן (וְעִשְׂבִּין) וְחֵיוָן וְעופִין וְנוּנִין וּבְעִירִין וּבְנֵי נָשָׁא. לְאִשְׁתְּמודְעָא בְּהון עִלָּאִין וְאֵיךְ יִתְנַהֲגוּן בְּהון עִלָּאִין וְתַתָּאִין. וְאֵיךְ אִשְׁתְּמודְעָן מֵעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי וְלֵית דְּיָדַע בָּךְ כְּלָל. וּבַר מִנָּךְ לֵית יִחוּדָא (ס"א יחודא) בְּעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי. וְאַנְתְּ אִשְׁתְּמודָע אָדון עַל כּלָּא. וְכָל סְפִירָן כָּל חַד אִית לֵיהּ שֵׁם יְדִיעַ. וּבְהון אִתְקְרִיאוּ מַלְאָכַיָּא. וְאַנְתְּ לֵית לָךְ שֵׁם יְדִיעַ דְּאַנְתְּ הוּא מְמַלֵּא כָּל שְׁמָהָן וְאַנְתְּ הוּא שְׁלִימוּ דְּכֻלְהוּ. וְכַד אַנְתְּ תִּסְתַּלָּק מִנְּהון. אִשְׁתְּאָרוּ כֻּלְּהוּ שְׁמָהָן כְּגוּפָא בְלָא נִשְׁמָתָא. אַנְתְּ חַכִּים וְלָאו בְּחָכְמָה יְדִיעָא. אַנְתְּ הוּא מֵבִין וְלָאו מִבִּינָה יְדִיעָא. לֵית לָךְ אֲתָר יְדִיעָא. אֶלָּא לְאִשְׁתְּמודְעָא תֻּקְפָךְ וְחֵילָךְ לִבְנֵי נָשָׁא. וּלְאַחְזָאָה לון אֵיךְ אִתְנְהִיג עָלְמָא בְדִינָא

וּבְרַחֲמֵי דְאִינוּן צֶדֶק וּמִשְׁפָּט כְּפוּם עובָדֵיהון דִּבְנֵי נָשָׁא. דִּין אִיהוּ גְבוּרָה. מִשְׁפָּט עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא. צֶדֶק מַלְכוּתָא קַדִּישָׁא מאזְנֵי צֶדֶק תְּרֵין סַמְכֵי קְשׁוט. הִין צֶדֶק אות בְּרִית. כּלָּא לְאַחְזָאָה אֵיךְ אִתְנְהִיג עָלְמָא. אֲבָל לָאו דְּאִית לָךְ צֶדֶק יְדִיעָא דְּאִיהוּ דִין. וְלָאו מִשְׁפָּט יְדִיעָא דְאִיהוּ רַחֲמֵי. וְלָאו מִכָּל אִלֵּין מִדּות כְּלָל. קוּם רִבִּי שִׁמְעון וְיִתְחַדְּשׁוּן מִלִּין עַל יְדָךְ. דְהָא רְשׁוּתָא אִית לָךְ (נ"א אתיהב לך) לְגַלָּאָה רָזִין טְמִירִין עַל יְדָךְ מַה דְלָא אִתְיְהִיב רְשׁוּ לְגַלָּאָה לְשׁוּם בַּר נָשׁ עַד כְּעָן:

קָם רִבִּי שִׁמְעון פָּתַח וְאָמַר לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְכוּ'. עִלָּאִין שְׁמָעוּ אִנּוּן דְּמִיכִין דְּחֶבְרון וְרַעְיָא מְהֵימְנָא אִתְּעָרוּ מִשְּׁנַתְכון. הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שׁוכְנֵי עָפָר. אִלֵּין אִנּוּן צַדִּיקַיָּא דְּאִנּוּן מִסִּטְרָא דְהַהוּא דְּאִתְמַר בָּהּ אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר. וְלָאו אִנּוּן מֵתִים. וּבְגִין דָּא אִתְמַר בְהון הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ וְכוּ'. רַעְיָא מְהֵימְנָא אַנְתְּ וַאֲבָהָן הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ לְאִתְּעָרוּתָא דִּשְׁכִינְתָּא דְּאִיהִי יְשֵׁנָה בְגָלוּתָא. דְּעַד כְּעַן צַדִּיקַיָּא כֻּלְּהוּ דְמִיכִין וְשִׁנְתָּא בְחורֵיהון. מִיָּד יָהִיבַת שְׁכִינְתָּא (נ"א אתערון) תְּלַת קָלִין לְגַבֵּי רַעְיָא מְהֵימְנָא וְיִימָא לֵיהּ:

קוּם רַעְיָא מְהֵימְנָא - דְהָא עֲלָךְ אִתְמַר קול דּודִי דופֵק לְגַבָּאי בְּאַרְבָּע אַתְוָן דִּילֵיהּ. וְיִימָא בְהון פִּתְחִי לִי אֲחותִי רַעְיָתִי יונָתִי תַמָּתִי. דְהָא תַּם עֲונֵךְ בַּת צִיּון לא יוסִיף לְהַגְלותֵךְ. שֶׁרּאשִׁי נִמְלָא טָל. מַאי נִמְלָא טָל? - אֶלָּא אָמַר קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. אַנְתְּ חָשַׁבְתְּ דְּמִיּומָא דְאִתְחָרַב בֵּי מַקְדְּשָׁא דְּעָאלְנָא בְּבֵיתָא דִילִי וְעָאלְנָא בְיִשּׁוּבָא, לָאו הֲכִי, דְּלָא עָאלְנָא כָּל זִמְנָא דְּאַנְתְּ בְּגָלוּתָא. הֲרֵי לָךְ סִימָנָא שֶׁראשִׁי נִמְלָא טָל, הֵ"א שְׁכִינְתָא בְּגָלוּתָא. שְׁלִימוּ דִילָהּ וְחַיִּים דִּילָהּ אִיהוּ טַל. וְדָא אִיהוּ אות יו"ד אות הֵ"א אות וָא"ו. וְאות הֵ"א אִיהִי שְׁכִינְתָּא דְלָא מֵחֻשְׁבָּן ט"ל, אֶלָּא אות יו"ד אות הֵ"א וְאות וָא"ו דִּסְלִיקוּ אַתְוָן לְחֻשְׁבָּן טָ"ל. דְּאִיהִי מַלְיָא לִשְׁכִינְתָּא מִנְּבִיעוּ דְּכָל מְקורִין עִלָּאִין. מִיַּד קָם רַעְיָא מְהֵימְנָא וַאֲבָהָן קַדִּישִׁין עִמֵּיהּ. עַד כָּאן רָזָא דְיִחוּדָא. בָּרוּךְ ה' לְעולָם אָמֵן וְאָמֵן:

א וַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה וַתֹּאמַר עָלַץ לִבִּי בַּיהֹוָה רָמָה קַרְנִי בַּיהֹוָה רָחַב פִּי עַל אוֹיְבַי כִּי שָׂמַחְתִּי בִּישׁוּעָתֶךָ.

ב אֵין קָדוֹשׁ כַּיהֹוָה כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ וְאֵין צוּר כֵּאלֹהֵינוּ.

ג אַל תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹהָה גְבֹהָה יֵצֵא עָתָק מִפִּיכֶם כִּי אֵל דֵּעוֹת יְהֹוָה ולא וְלוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת.

ד קֶשֶׁת גִּבֹּרִים חַתִּים וְנִכְשָׁלִים אָזְרוּ חָיִל.

ה שְׂבֵעִים בַּלֶּחֶם נִשְׂכָּרוּ וּרְעֵבִים חָדֵלּוּ עַד עֲקָרָה יָלְדָה שִׁבְעָה וְרַבַּת בָּנִים אֻמְלָלָה.

ו יְהֹוָה מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל.

ז יְהֹוָה מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר מַשְׁפִּיל אַף מְרוֹמֵם.

ח מֵקִים מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן לְהוֹשִׁיב עִם נְדִיבִים וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִלֵם כִּי לַיהֹוָה מְצֻקֵי אֶרֶץ וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל.

ט רַגְלֵי חֲסִידָו יִשְׁמֹר וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ כִּי לֹא בְכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ. (שמואל א ב, א-ט)

יפסק מעט אחרי : יהוהי יְהֹוָה יֵחַתּוּ מְרִיבָו עָלָו בַּשָּׁמַיִם יַרְעֵם יְהֹוָה יָדִין אַפְסֵי אָרֶץ וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ. (שמואל א ב, י-י)

אָתוֹהִי כְּמָה רַבְרְבִין וְתִמְהוֹהִי כְּמָה תַקִּיפִין מַלְכוּתֵהּ מַלְכוּת עָלַם וְשׇׁלְטָנֵהּ עִם דָּר וְדָר. (דניאל ג, לג)

וַאֲנַחְנוּ עַמְּךָ וְצֹאן מַרְעִיתֶךָ נוֹדֶה לְּךָ לְעוֹלָם לְדוֹר וָדֹר נְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ. (תהלים עט, יג)

עֶרֶב וָבֹקֶר וְצׇהֳרַיִם אָשִׂיחָה וְאֶהֱמֶה וַיִּשְׁמַע קוֹלִי. (תהלים נה, יח)

בְּרׇן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר וַיָּרִיעוּ כׇּל בְּנֵי אֱלֹהִים. (איוב לח, ז)

לֹא אִירָא מֵרִבְבוֹת עָם אֲשֶׁר סָבִיב שָׁתוּ עָלָי. (תהלים ג, ז)

וַאֲנִי בַּיהֹוָה אֲצַפֶּה אוֹחִילָה לֵאלֹהֵי יִשְׁעִי יִשְׁמָעֵנִי אֱלֹהָי. (מיכה ז, ז)

כִּי לְךָ יְהֹוָה הוֹחָלְתִּי אַתָּה תַעֲנֶה אֲדֹנָי אֱלֹהָי. (תהלים לח, טז)

רַגְלִי עָמְדָה בְמִישׁוֹר בְּמַקְהֵלִים אֲבָרֵךְ יְהֹוָה. (תהלים כו, יב)

לשם יחוד

לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ, לְיַחֲדָא שֵׁם יוד הֵ"י בְּאותִיּות וָא"ו הֵ"י בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה) בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל. הִנֵּה אֲנַחְנוּ בָּאִים לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת שַׁחֲרִית שֶׁתִּקֵּן אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלום, עִם כָּל הַמִּצְות הַכְּלוּלות בָּהּ, לְתַקֵּן אֶת שָׁרְשָׁהּ בְּמָקום עֶלְיון, לַעֲשׂות נַחַת רוּחַ לְיוצְרֵנוּ וְלַעֲשׂות רְצון בּורְאֵנוּ. וִיהִי נעַם אֲדנָי אֱלהֵינוּ עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּונְנָה עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּונְנֵהוּ:

ואהבת לרעך כמוך

הֲרֵינִי מְקַבֵּל עָלַי מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל: וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוךָ, וַהֲרֵינִי אוהֵב כָּל אֶחָד מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּנַפְשִׁי וּמְאודִי, וַהֲרֵינִי מְזַמֵּן אֶת פִּי לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא:

פרשת העקידה

מכאן ועד ברוך שאמר, הוא בעולם העשיה

לפני תפלית שחרית נהוג לומר פרשת עקידת יצחק. יש להשתדל לקרוא את הפתיחה טרם התפילה, שכן היא בעולם העשיה, ואם יקרא אחרי התפלה נמצא מהפך סדר העולמות, כדברי ממרן הראשון לציון הגאון רבנו עובדיה יוסף שליט"א שאדם שאומר הפתיחה לאחר התפלה, נחשב כאדם שלובש גופיה על הבגדים שלו (מזמור לאסף, מוסר להנהגת התפלה ל"ד סע"ב)

עדיף לקרוא קריאת שמע של קורבנות בטלית וציצית, ומובחר שיניח טרם פרשת העקידה כמנהג האר"י ז"ל. אבל אם לא הגיעה העת ללביש טלית ותפילין (כ-50 דקות לפני הזריחה) יכול לקרוא ק"ש דקורבנות ואין חשש כלל מצד קורא ק"ש בלא תפלין (שו"ת איש מצליח ח"א חאו"ח אות מ"ג)

מתוך בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת מקץ יב:

יזהר כל אדם לומר קודם התפלה, הן בחול והן בשבת ויום-טוב, בקשה זו. ובזה יהיה נצול מקללת רשב"י ע"ה, כנזכר באדרא רבה (דף קמא ע"ב):

רִבּוֹן עַלְמָא, יְהֵא רַעֲוָא קַמָּךְ לְמֵיהַב לָן חֵילָא, לְאִתְעֲרָא בִּיקָרָךְ, וּלְמֶעְבַּד רְעוּתָךְ, וּלְסַדָּרָא כֹּלָּא כִּדְקָא יָאוּת.

ואַף עַל־גַּב דְלֵית אֲנָן יַדְעִין לְשַׁוָּאָה רְעוּתָא וְלִבָּא לְתַקְנָא כֹלָּא, יְהֵא רַעֲוָא קַמָּךְ דְּתִתְרְעֵי בְמִלִין וּצְלוֹתָא דִילָן, לְתַקְנָא תְקוּנָא דִלְעֵלָּא כִּדְקָא יָאוּת, וְלֶהֱווּ הֵיכְלִין עִלָּאִין וְרוּחִין עִלָּאִין עַיְלֵי הֵיכְלָא בְהֵיכְלָא וְרוּחָא בְרוּחָא, עַד דְמִתְחַבְּרָן בְּדֻכְתַּיְהוּ כִּדְקָא חָזֵי שַׁיְפָא בְשַׁיְפָא, וְאִשְׁתְּלִימוּ דָּא בְדָא וְאִתְיַחֲדוּ דָא בְדָא, עַד דְאִנּוּן חַד, וְנָהֲרִין דָא בְדָא. וּכְדֵין נִשְׁמְתָא עִלָּאָה דְכֹלָּא, אַתְיָא מִלְעַלָּא וְנָהִיר לוֹן, וְלֶהֶווּ נְהִירִין כֻּלְהוּ בוֹצִינִין בִּשְׁלִימוּ כִּדְקָא חָזֵי, עַד דְהַהוּא נְהוֹרָא עִלָּאָה אִתְעָר, וְכֹלָּא אַעִיל לְגַבֵּי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, וְאִתְבָּרְכָא וְאִתְמַלְיָא כְּבֵירָא דְמַיִין נַבְעִין וְלָא פַסְקִין, וְכִלְהוּ מִתְבָּרְכָן לְעַלָּא וְתַתָּא. וְהַהוּא דְלָא אִתְיְדַע וְלָא אַעִיל בְּחֶשְׁבְּנָא, רְעוּתָא דְלָא אִתְפַּס לְעַלְמִין – בְּסִים לְגוֹ לְגוֹ בְּגַוַּיְהוּ, וְלָא אִתְיְדַע הַהוּא רְעוּתָא וְלָא אִתְפַּס לְמִנְדֶע. וּכְדֵין כֹּלָא רְעוּתָא חֲדָא עַד אֵין סוֹף, וְכֹלָּא אִיהוּ בִּשְׁלִימוּ מִלְתַתָּא וּמִגּוֹ לְגוֹ, עַד דְאִתְעֲבִיד כֹּלָא חַד, וְאִתְמַלְיָא כֹלָּא וְאִשְׁתְּלִים כֹּלָּא וְאִתְנְהִיר וְאֶתְבַּסֵּם כֹּלָּא כִּדְקָא יָאוּת.

רִבּוֹן עַלְמָא, יְהֵא רְעוּתָךְ עִם עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל לְעָלַם, וּפִרְקָן יְמִינְךְ אַחְזֵי לְעַמָּךְ בְּבֵית מַקְדְּשָׁךְ, וּלְאַמְטוּיֵי לַנָא מְטוּב נְהוֹרָךְ, וּלְקַבְּלָא צְלוֹתָנָא בְּרַחֲמֵי, יְהִי רַעֲוָא קָמָּךְ דְתָהֲוי סְעִיד וּסְמִיךְ לָן דְנִימָא מִלִין בְּאֹרַח מִישׁוֹר, בְּתִקּוּנָא דִלְעַלָּא, בְּתְקוּנִין דְמַלְכָּא קַדִּישָׁא וּמַטְרוֹנִיתָא קַדִּישָׁא, וּלְמַעְבַּד יִחוּדָא שְׁלִים, לְאַשְׁלָפָא לְהַהִיא נְשָׁמָה דְכָל־חַיִּי מִדַּרְגָא לְדַרְגָא עַד סוֹפָא דְכָל־דרְגִין. בְּגִין דְיֶהוֵי הַהִיא נִשְׁמְתָא מִשְׁתַּכְּחָא בְכֹלָא וּמִתְפַּשְׁטָא בְכֹלָא, וְהָא עַלָּא וְתַתָּא תַּלְיָן בְּהַאי נִשְׁמְתָא וּמִתְקַיְמֵי בַהּ.

בימים שאומרים בהם תחנון אומרים: אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, זָכְרֵנוּ בְּזִכְרוֹן טוֹב מִלְּפָנֵיךָ, וּפָקְדֵנוּ בִּפְקֻדַּת יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים מִשְּׁמֵי שְׁמֵי קֶדֶם, וּזְכָר לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ אַהֲבַת הַקַּדְמוֹנִים אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ, אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד וְאֶת הַשְּׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּעְתָּ לְאַבְרָהָם אָבִינוּ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה, וְאֶת הָעֲקֵדָה שֶׁעָקַד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ:

עיקר העקידה והקורבנות הם רמז לעקוד את היצר הרע, כאילו תבטלו רגשות המתפלל, ועיניו ולבו לשמים כעולה תמימה:

א וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי.

ב וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ.

ג וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקׇם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים.

ד בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק.

ה וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם.

ו וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּשֶׂם עַל יִצְחָק בְּנוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַמַּאֲכֶלֶת וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו.

ז וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי בְנִי וַיֹּאמֶר הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה.

ח וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו. (בראשית כב, א-ח)

וַיָּבֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת הַמִּזְבֵּחַ וַיַּעֲרֹךְ אֶת הָעֵצִים וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ (יכוין בשם אברהם אבינו ע"ה בעל החסד עקד את יצחק בנו שהוא גבורה, כך הקב"ה עקד ויעקוד את כל שונאינו ומקטרגינו, מעלינו ומעל כל בית ישראל, וכן יהי רצון) וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ מִמַּעַל לָעֵצִים

י וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ.

יא וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְהֹוָה מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי.

יב וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי.

יג וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ.

יד וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא יְהֹוָה יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר יְהֹוָה יֵרָאֶה.

טו וַיִּקְרָא מַלְאַךְ יְהֹוָה אֶל אַבְרָהָם שֵׁנִית מִן הַשָּׁמָיִם.

טז וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם יְהֹוָה כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ.

יז כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו.

יח וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי.

יט וַיָּשׇׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל בְּאֵר שָׁבַע וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע. (בראשית כב, י-יט)

אמר הקב"ה: מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ, בין גוי בין ישראל, בין עבד בין אמה, בשעה שהם קורין מקרא זה - "צפונה לפני ה'", אני זוכר עקידת יצחק בן אברהם. (ויקרא רבה ב יא, והובא בב"י סימן א:

וְשָׁחַט אֹתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפֹנָה לִפְנֵי יְהֹוָה וְזָרְקוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת דָּמוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב. (ויקרא א, יא)

הנוהגים לומר "יהי רצון" להלן - יאמרו אחריו "וכמו שכבש אברהם אבינו", ולא יאמרו "רבונו של עולם". והנוהגים שלא לאמרו, ימשיכו מיד רבונו של עולם וכו':

יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלהֵנוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ, שֶׁתִּתְמַלֵּא רַחֲמִים עָלֵינוּ. וּבְכֵן בְּרב רַחֲמֶיךָ תִּזְכּר לָנוּ עֲקֵדָתו שֶׁל יִצְחָק אָבִינוּ בֶּן אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלום, כְּאִלּוּ אֶפְרו צָבוּר וּמֻנָּח עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְתַבִּיט בְּאֶפְרו לְרַחֵם עָלֵינוּ, וּלְבַטֵּל מֵעָלֵינוּ כָּל גְּזֵרות קָשׁות וְרָעות, וּתְזַכֵּנוּ לחזור בתשובה שלמה לפניך. ותצילנו מיצר הרע ומכל חטא ועוון. ותאריך ימינו בטוב ושנותינו בנעימים.

בימים שאומרים בהם תחנון — אומרים:

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּבַשׁ אַבְרָהָם אָבִינוּ אֶת רַחֲמָיו לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם, כֵּן יִכְבְּשׁוּ רַחֲמֶיךָ אֶת כַּעַסְךָ וְיָגֹלּוּ רַחֲמֶיךָ עַל מִדּוֹתֶיךָ, וְתִתְנַהֵג עִמָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּמִדַּת הַחֶסֶד וּבְמִדַּת הָרַחֲמִים, ותיכנס לנו לפנים משורת הדין, וּבְטוּבְךָ הַגָּדוֹל יָשׁוּב חֲרוֹן אַפְּךָ מֵעַמְּךָ וּמֵעִירְךָ וּמֵאַרְצְךָ וּמִנַּחֲלָתֶךָ, וְקַיֶּם לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶת הַדָּבָר שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ בְּתוֹרָתֶךָ, עַל יְדֵי משֶׁה עַבְדֶּךָ מִפִּי כְבוֹדֶךָ כָּאָמוּר, וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר. (ויקרא כו, מב): וְנֶאֱמַר, מד וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיהֶם.

מה וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיוֹת לָהֶם לֵאלֹהִים אֲנִי יְהֹוָה. (ויקרא כו, מד-מה): וְנֶאֱמַר, ג וְשָׁב יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכׇּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה.

ד אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ.

ה וֶהֱבִיאֲךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ. (דברים ל, ג-ה): וְנֶאֱמַר עַל יְדֵי עבדיך הנביאים, יְהֹוָה חׇנֵּנוּ לְךָ קִוִּינוּ הֱיֵה זְרֹעָם לַבְּקָרִים אַף יְשׁוּעָתֵנוּ בְּעֵת צָרָה. (ישעיהו לג, ב): וְנֶאֱמַר, "וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ" (ירמיהו ל, ז): וְנֶאֱמַר, בְּכׇל צָרָתָם לא לוֹ צָר וּמַלְאַךְ פָּנָיו הוֹשִׁיעָם בְּאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ הוּא גְאָלָם וַיְנַטְּלֵם וַיְנַשְּׂאֵם כׇּל יְמֵי עוֹלָם. (ישעיהו סג, ט): וְנֶאֱמַר, יח מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֺן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא.

יט יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲוֺנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כׇּל חַטֹּאותָם.

יב כ תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם. (מיכה ז, יח-כ): וְנֶאֱמַר, וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קׇדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכׇל הָעַמִּים. (ישעיהו נו, ז):

אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם שִׁעוּר:

הַפֵּאָה וְהַבִּכּוּרִים וְהָרֵאָיון וּגְמִילוּת חֲסָדִים וְתַלְמוּד תּורָה:

אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאָדָם עושֶׂה אותָם אוכֵל מִפֵּרותֵיהֶם בָּעולָם הַזֶּה וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לו לָעולָם הַבָּא. וְאֵלּוּ הֵן. כִּבּוּד אָב וָאֵם. וּגְמִילוּת חֲסָדִים. וּבִקּוּר חולִים. וְהַכְנָסַת אורְחִים. וְהַשְׁכָּמַת בֵּית הַכְּנֶסֶת. וַהֲבָאַת שָׁלום בֵּין אָדָם לַחֲבֵרו. וּבֵין אִישׁ לְאִשְׁתּו. וְתַלְמוּד תּורָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם:

תהלים טו

יש הנוהגים לומר מזמור זה, ומי שיש בו המדות המובאות במזמור, בטוח תשכון נשמתו בגן עדן:

טו א מִזְמוֹר לְדָוִד יְהֹוָה מִי יָגוּר בְּאׇהֳלֶךָ מִי יִשְׁכֹּן בְּהַר קׇדְשֶׁךָ.

ב הוֹלֵךְ תָּמִים וּפֹעֵל צֶדֶק וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ.

ג לֹא רָגַל עַל לְשֹׁנוֹ לֹא עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה וְחֶרְפָּה לֹא נָשָׂא עַל קְרֹבוֹ.

ד נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס וְאֶת יִרְאֵי יְהֹוָה יְכַבֵּד נִשְׁבַּע לְהָרַע וְלֹא יָמִר.

ה כַּסְפּוֹ לֹא נָתַן בְּנֶשֶׁךְ וְשֹׁחַד עַל נָקִי לֹא לָקָח עֹשֵׂה אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם. (תהלים טו)

לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם יְרֵא שָׁמַיִם בַּסֵּתֶר כְּבַגלוּי , וּמוֹדֶה עַל הָאֱמֶת, וְדוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ, וְיַשְׁכֵּם וְיֹאמַר:

רִבּוֹן הָעוֹלָמִים ואדוני האדונים , "לֹא עַל צִדְקֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים" (דניאל ט יח). אֲדֹנָי שִׁמְעָה, אֲדֹנָי סְלָחָה, אֲדֹנָי הַקְשִׁיבָה וְעָשָׂה וְאֶל תְּאַחַר. לְמַעֲנָךְ אֱלֹהֵי, כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמְּךָ: מָה אָנוּ, מֶה חַיֵּינוּ, מֶה חַסְדֵּנוּ, מַה צִּדְקֵנוּ, מַה כֹּחֵנוּ, מַה גְּבוּרָתֵנוּ, מַה נֹּאמַר לְפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, הֲלֹא כָּל הַגִּבּוֹרִים כְּאַיִן לְפָנֶיךָ, וְאַנְשֵׁי הַשֵּׁם כְּלֹא הָיוּ, וַחֲכָמִים כִּבְלִי מַדָּע, וּנְבוֹנִים כִּבְלִי הַשְׂכֵּל, כִּי כֹל מַעֲשֵׂינוּ תֹּהוּ לְפָנֶיךָ, "וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָיִן, כִּי הַכֹּל הָבֶל" (קהלת ג יט). לְבַד הַנְּשָׁמָה הַטְּהוֹרָה שֶׁהִיא עֲתִידָה לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ.

וְכָל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדֶּךָ. שֶׁנֶּאֱמַר "הֵן גּוֹיִם כְּמַר מִדְּלִי וּכְשַׁחַק מֹאזְנַיִם נֶחְשָׁבוּ הֵן אִיִּים כַּדַּק יִטּוֹל".

אֲבָל אֲנַחְנוּ עַמְּךָ בְּנֵי בְרִיתֶךָ, בְּנֵי אַבְרָהָם אֹהַבְךָ, שֶׁנִּשְׁבַּעְתָּ לּוֹ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה; זֶרַע יִצְחָק עֲקֵדֶךָ שֶׁנֶּעֱקַד עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ; עֲדַת יַעֲקֹב בִּנְךָ בְּכוֹרֶךָ, שֶׁמֵּאַהֲבָתְךָ שֶׁאָהַבְתָּ אוֹתוֹ, וּמִשִּׂמְחָתְךָ שֶׁשָּׂמַחְתָּ בּוֹ, קָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל וִישֻׁרוּן:

לְפִיכָךְ אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לְהוֹדוֹת לָךְ, וּלְשַׁבֵּחֲךְ וּלְפָאֲרָךְ וּלְרוֹמְמָךְ וְלִתֵּן שִׁיר שֶׁבַח וְהוֹדָאָה לְשִׁמְךָ הַגָּדול, וְחַיָּבִים אֲנַחְנוּ לומַר לְפָנֶיךָ שִׁירָה בְּכָל יום תָּמִיד. אַשְׁרֵינוּ, מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ, וּמַה נָּעִים גּוֹרָלֵנוּ, וּמַה יָּפָה מְאֹד יְרֻשָּׁתֵנוּ. אַשְׁרֵינוּ, שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וּמַעֲרִיבִים בְּבָתֵּי כְנֵסִיּות וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁות. וּמְיַחֲדִים שִׁמְךָ בְּכָל יום תָּמִיד אומְרִים פַּעֲמַיִם בְּאַהֲבָה: :

מצווה לקרוא קריאת שמע של הקורבנות בטלית ותפילין. אם קרוב לעבור זמן קריאת שמע יש לקרוא את הנוסח המלא כאן (ואהבת, והיה אם שמוע ופרשת ציצית):

שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ יְהֹוָה אֶחָד. (דברים ו, ד)

בלחש: בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:

אַתָּה הוּא אֶחָד קוֹדֵם שֶׁבָּרָאתָ הָעוֹלָם, וְאַתָּה הוּא אֶחָד לְאַחַר שֶׁבָּרָאתָ הָעוֹלָם, אַתָּה הוּא אֶל בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאַתָּה הוּא אֶל בָּעוֹלָם הַבָּא, וְאַתָּה הוּא וּשְׁנותֶיךָ לֹא יִתַּמּוּ:

קַדֵּשׁ שְׁמָךְ בְּעוֹלָמָךְ עַל עָם מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶךָ, וּבִישׁוּעָתְךָ מַלְכֵּנוּ תָּרוּם וְתַגְבִּיהַּ קַרְנֵנוּ, וְתושִׁיעֵנוּ בְּקָרוֹב לְמַעַן שְׁמֶךָ, בָּרוּךְ הַמְקַדֵּשׁ שְׁמוֹ בָּרַבִּים:

אַתָּה הוּא יְהֹוָה הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתַּחַת, בִּשְׁמִי הַשָּׁמַיִם הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּונִים, אַתָּה הוּא רִאשׁוֹן, וְאַתָּה הוּא אַחֲרוֹן, וּמִבַּלְעָדֶיךָ אֵין אֱלֹהִים. קַבֵּץ נְפוּצוֹת קֹוֶיךָ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ. יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל בָּאֵי עוֹלָם, כִּי אַתָּה הוּא הָאֱלֹהִים לְבַדְּךָ לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ. אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם, וּמִי בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ בָּעֶלְיוֹנִים וּבַתַּחְתּוֹנִים, שֶׁיֹּאמַר לְךָ מַה תַּעֲשֶׂה, וּמַה תִּפְעָל. אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, חַי וְקַיָּם , עֲשֵׂה עִמָּנוּ חֶסֶד בַּעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא שֶׁנִּקְרָא עָלֵינוּ, וְקַיֵּם לָנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ אֶת הַדָּבָר שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ עַל יְדֵי צְפַנְיָה חוֹזָךְ כָּאָמוּר: בָּעֵת הַהִיא אָבִיא אֶתְכֶם וּבָעֵת קַבְּצִי אֶתְכֶם כִּי אֶתֵּן אֶתְכֶם לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה בְּכֹל עַמֵּי הָאָרֶץ בְּשׁוּבִי אֶת שְׁבוּתֵיכֶם לְעֵינֵיכֶם אָמַר יְהֹוָה. (צפניה ג, כ).

פרשת הקורבנות

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתְּרַחֵם עָלֵינוּ, אין אומרים בשבת ויו"ט: וְתִמְחול לָנוּ אֶת כָּל חַטּאתֵינוּ. וּתְכַפֵּר לָנוּ אֶת כָּל עֲונותֵינוּ. וְתִמְחול וְתִסְלַח לְכָל פְּשָׁעֵינוּ , וְתִּבְנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, וְנַקְרִיב לְפָנֶיךָ קָרְבַּן הַתָּמִיד שֶׁיְּכַפֵּר בַּעֲדֵינוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתָּ עָלֵינוּ בְּתוֹרָתָךְ עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדְּךָ כָּאָמוּר:

א וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.

ב צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֶת קׇרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי רֵיחַ נִיחֹחִי תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ.

ג וְאָמַרְתָּ לָהֶם זֶה הָאִשֶּׁה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַיהֹוָה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְמִימִם שְׁנַיִם לַיּוֹם עֹלָה תָמִיד.

ד אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם.

ה וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה סֹלֶת לְמִנְחָה בְּלוּלָה בְּשֶׁמֶן כָּתִית רְבִיעִת הַהִין.

ו עֹלַת תָּמִיד הָעֲשֻׂיָה בְּהַר סִינַי לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַיהֹוָה.

ז וְנִסְכּוֹ רְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד בַּקֹּדֶשׁ הַסֵּךְ נֶסֶךְ שֵׁכָר לַיהֹוָה.

ח וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם כְּמִנְחַת הַבֹּקֶר וּכְנִסְכּוֹ תַּעֲשֶׂה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהֹוָה. (במדבר כח, א-ח)

פרשת הקטורת

עניין גדול הוא אמירת פיטום הקטורת וצריך לכוין בה הרבה, ובזהר הקדוש נאמר: "אמר רבי שמעון: אי בני נשא הוו ידעי כמה עלאה איהו עובדא דקטורת קמי קודשא בריך הוא, הוו נטלי כל מלה ומלה מניה והוו סלקי לה עטרה על רישייהו ככתרא דדהבא":

אַתָּה הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ שֶׁהִקְטִירוּ אֲבוֹתֵינוּ לְפָנֶיךָ אֶת קְטֹרֶת הַסַּמִּים בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, כַּאֲשֶׁר צִוִּיתָ אוֹתָם עַל יְדֵי מֹשֶׁה נְבִיאֶךָ, כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ:

לד וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ סַמִּים נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבֹנָה זַכָּה בַּד בְּבַד יִהְיֶה.

לה וְעָשִׂיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת רֹקַח מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ מְמֻלָּח טָהוֹר קֹדֶשׁ.

לו וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה הָדֵק וְנָתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה קֹדֶשׁ קׇדָשִׁים תִּהְיֶה לָכֶם. (שמות ל, לד-לו)

וְנֶאֱמַר,

ז וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרֹת יַקְטִירֶנָּה.

מפטירח וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי יְהֹוָה לְדֹרֹתֵיכֶם. (שמות ל, ז-ח)

משנת הקטורת

תָּנוּ רַבָּנָן, פִּטּוּם הַקְּטֹרֶת כֵּיצַד: שְׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וּשְׁמוֹנָה מָנִים הָיוּ בָהּ. שְׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה, מָנֶה בְּכֹל יוֹם, מַחֲצִיתוֹ בָּבוֹקֶר וּמַחֲצִיתוֹ בָּעֶרֶב, וּשְׁלשָׁה מָנִים יְתֵרִים, שֶׁמֵּהֶם מַכְנִיס כֹּהֵן גָּדוֹל מְלֹא חָפְנָיו בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וּמַחֲזִירָן לְמַכְתֶּשֶׁת בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים, כְּדֵי לְקָיֵים מִצְוַת דַקָּה מִן הַדַּקָּה. וְאַחַד עָשָׂר סַמָּנִים הָיוּ בָהּ. וְאֵלּוּ הֵן (טוב למנות ביד ימין): (א) הַצֳּרִי (ב) וְהַצִּפֹּרֶן (ג) הַחֶלְבְּנָה (ד) וְהַלְּבוֹנָה, מִשְׁקַל שִׁבְעִים שִׁבְעִים מָנֶה, (ה) מוֹר (ו) וּקְצִיעָה (ז) שִׁבֹּלֶת נֵרְדְּ (ח) וְכַרְכֹּם, מִשְׁקַל שִׁשָּׁה עָשָׂר שִׁשָּׁה עָשָׂר מָנֶה, (ט) הַקֹּשְׁטְ שְׁנֵים עָשָׂר, (י) וְקִלּוּפָה שְׁלשָׁה, (יא) וְקִנָּמוֹן תִּשְׁעָה. בֹּרִית כַּרְשִׁינָה תִּשְׁעָה קַבִּין, יֵין קַפְרִיסִין סְאִין תְּלָת וְקַבִּין תְּלָתָא, וְאִם לֹא מָצַא יֵין קַפְרִיסִין מֵבִיא חֲמַר חִוַּר עַתִּיק. מֶלַח סְדוֹמִית רוֹבַע, מַעֲלֶה עָשָׁן, כָּל שֶׁהוּא.

רַבִּי נָתָן הַבַּבְלִי אוֹמֵר: אַף כִּפַּת הַיַּרְדֵּן כָּל שֶׁהִיא, וְאִם נָתַן בָּהּ דְּבַשׁ פְּסָלָהּ, וְאִם חִסַּר אֶחָד מִכָּל סַמָּנֶיהָ חַיָּב מִיתָה:

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הַצֳּרִי אֵינוֹ אֶלָּא שְׂרָף הַנּוֹטֵף מֵעֲצֵי הַקְּטָף. בֹּרִית כַּרְשִׁינָה לְמָה הִיא בָּאַה? כְּדֵי לְשָׁפּוֹת בָּהּ אֶת הַצִּפֹּרֶן, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נָאָה; יֵין קַפְרִיסִין לְמָה הוּא בָּא? כְּדֵי לִשְׁרוֹת בּוֹ אֶת הַצִּפֹּרֶן, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא עַזָּה, וַהֲלֹא מֵי רַגְלַיִם יָפִין לָהּ! אֶלָּא שֶׁאֵין מַכְנִיסִין מֵי רַגְלַיִם בַּמִּקְדָּשׁ מִפְּנֵי הַכָּבוֹד:

תַּנְיָא רַבִּי נָתָן אוֹמֵר, כְּשֶׁהוּא שׁוֹחֵק אוֹמֵר: הָדֵק הֵיטֵב, הֵיטֵב הָדֵק, מִפְּנֵי שֶׁהַקּוֹל יָפֶה לַבְּשָׂמִים. פִּטְּמָהּ לַחֲצָאִין כְּשֵׁרָה, לִשְׁלִישׁ וְלִרְבִיעַ, לֹא שָׁמַעְנוּ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה זֶה הַכְּלָל, אִם כְּמִדָּתָהּ כְּשֵׁרָה לַחֲצָאִין. וְאִם חִסַּר אֶחָד מִכָּל סַמָּנֶיהָ חַיָּב מִיתָה:

תָּנֵי בַּר קַפָּרָא אַחַת לְשִׁשִּׁים אוֹ לְשִׁבְעִים שָׁנָה הָיְתָה בָאָה שֶׁל שִׁירַיִם לַחֲצָאִין. וְעוֹד תָּנֵי בַר קַפָּרָא, אִלּוּ הָיָה נוֹתֵן בָּהּ קוֹרְטוֹב שֶׁל דְּבַשׁ, אֵין אָדָם יָכוֹל לַעֲמוֹד מִפְּנֵי רֵיחָהּ, וְלָמָה אֵין מְעָרְבִין בָּהּ דְּבַשׁ? מִפְּנֵי שֶׁהַתּוֹרָה אָמְרָה, כִּי כָל שְׂאֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַיְהֹוָה : (וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִשְׂרָאֵל אֲבִיהֶם אִם כֵּן אֵפוֹא זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה מְעַט צֳרִי וּמְעַט דְּבַשׁ נְכֹאת וָלֹט בׇּטְנִים וּשְׁקֵדִים. (בראשית מג, יא))

יְהֹוָה צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה. (תהלים מו, ח)

יְהֹוָה צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ. (תהלים פד, יג)

יְהֹוָה הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קׇרְאֵנוּ. (תהלים כ, י)

וְעָרְבָה לַיהֹוָה מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלָ͏ִם כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיֹּת. (מלאכי ג, ד)

אַבַּיֵּי (יפסיק מעט כדי שלא יישמע כהגיית שם הוי-ה:) הֲוָה מְסַדֵּר סֵדֶר הַמַּעֲרָכָה מִשְּׁמָא דִגְמָרָא, וְאַלִּבָּא דְאַבָּא שָׁאוּל, מַעֲרָכָה גְדוֹלָה קוֹדֶמֶת לְמַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטֹרֶת, וּמַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטֹרֶת קוֹדֶמֶת לְסִדּוּר שְׁנֵי גִזְרֵי עֵצִים, וְסִדּוּר שְׁנֵי גִזְרֵי עֵצִים קוֹדֶם לְדִשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, וְדִשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי קוֹדֶם לְהַטָבַת חָמֵשׁ נֵרוֹת, וְהַטָבַת חָמֵשׁ נֵרוֹת קוֹדֶמֶת לְדַם הַתָּמִיד, וְדַם הַתָּמִיד קוֹדֶם לְהַטָבַת שְׁתֵּי נֵרוֹת, וְהַטָבַת שְׁתֵּי נֵרוֹת קוֹדֶמֶת לִקְטֹרֶת, וּקְטֹרֶת קוֹדֶמֶת לְאֵבָרִים, וְאֵבָרִים לְמִנְחָה, וּמִנְחָה לַחֲבִתִּין, וַחֲבִתִּין לִנְסָכִין, וּנְסָכִין לְמוּסָפִין, וּמוּסָפִין לְבָזִיכִין, וּבָזִיכִין קוֹדְמִין לְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבָּיִם. שֶׁנֶּאֱמַר, "וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים" (ויקרא ו ה), עָלֶיהָ הַשְׁלֵם כָּל הַקָּרְבָּנוֹת כֻּלָּם:

בלחש: בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד.

נ"א: רַחֲמֵם.

בימים שאומרים בהם תחנון אומרים: רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, אַתָּה צִוִּיתָנוּ, לְהַקְרִיב קָרְבַּן הַתָּמִיד בְּמוֹעֲדוֹ, וְלִהְיוֹת הַכֹּהֲנִים בַּעֲבוֹדָתָם, וּלְוִיִּם בְּדוּכָנָם, וְיִשְׂרָאֵל בְּמַעֲמָדָם, וְעַתָּה בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ, חָרֵב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּבֻטַּל הַתָּמִיד, וְאֵין לָנוּ לֹא כֹהֵן בַּעֲבוֹדָתוֹ, וְלֹא לֵוִי בְּדוּכָנוֹ, וְלֹא יִשְׂרָאֵל בְּמַעֲמָדוֹ וְאַתָּה אָמַרְתָ "וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ" (הושע יד ג): לָכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁיְּהֵא שִׂיחַ שִׂפְתוֹתֵינוּ חָשׁוּב וּמְקֻבָּל וּמְרֻצֶה לְפָנֶיךָ, כְּאִלּוּ הִקְרַבְנוּ קָרְבַּן הַתָּמִיד בְּמוֹעֲדוֹ וְעָמַדְנוּ עַל מַעֲמָדוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ" (הושע יד ג): וְנֶאֱמַר:

וְשָׁחַט אֹתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפֹנָה לִפְנֵי יְהֹוָה וְזָרְקוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת דָּמוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב. (ויקרא א, יא). וְנֶאֱמַר: זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה לַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם וְלַמִּלּוּאִים וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים. (ויקרא ז, לז)

פרק איזהו מקומן

אֵיזֶהוּ מְקוֹמָן שֶׁל זְבָחִים, קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן. פָּר וְשָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן, וְקִבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן, וְדָמָן טָעוּן הַזָּיָה עַל בֵּין הַבַּדִּים, וְעַל הַפָּרֹכֶת, וְעַל מִזְבַּח הַזָּהָב. מַתָּנָה אַחַת מֵהֶן מְעַכָּבֶת. שִׁירֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד מַעֲרָבִי שֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, אִם לֹא נָתַן לֹא עִכֵּב:

פָּרִים הַנִּשְׂרָפִים וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִים שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן, וְקִבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן, וְדָמָן טָעוּן הַזָּיָה עַל הַפָּרֹכֶת, וְעַל מִזְבַּח הַזָּהָב. מַתָּנָה אַחַת מֵהֶן מְעַכָּבֶת, שִׁירֵי הַדָּם, הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד מַעֲרָבִי שֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, אִם לֹא נָתַן לֹא עִכֵּב, אֵלּוּ וָאֵלּוּ נִשְׂרָפִין בְּבֵית הַדָּשֶׁן:

חַטָּאֹת הַצִּבּוּר וְהַיָּחִיד, אֵלּוּ הֵן חַטָּאֹת הַצִּבּוּר: שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים וְשֶׁל מוֹעֲדוֹת, שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן, וְקִבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן, וְדָמָן טָעוּן אַרְבַּע מַתָּנוֹת עַל אַרְבַּע קְרָנוֹת, כֵּיצַד: עָלָה בַכֶּבֶשׁ וּפָנָה לַסּוֹבֵב, וּבָא לוֹ לְקֶרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית, מִזְרָחִית צְפוֹנִית, צְפוֹנִית מַעֲרָבִית, מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית. שִׁירֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד דְּרוֹמִי, וְנֶאֱכָלִין לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים לְזִכְרֵי כְהֻנָּה בְּכָל מַאֲכָל, לְיוֹם וָלַיְלָה עַד חֲצוֹת:

הָעוֹלָה, קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, שְׁחִיטָתָהּ בַּצָּפוֹן, וְקִבּוּל דָּמָהּ בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן, וְדָמָהּ טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע, וּטְעוּנָה הֶפְשֵׁט וְנִתּוּחַ, וְכָלִיל לָאִשִּׁים:

זִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר וַאֲשָׁמוֹת, אֵלּוּ הֵן אֲשָׁמוֹת: אֲשַׁם גְּזֵלוֹת, אֲשַׁם מְעִילוֹת, אֲשַׁם שִׁפְחָה חֲרוּפָה, אֲשַׁם נָזִיר, אֲשַׁם מְצוֹרָע, אָשָׁם תָּלוּי. שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן, וְקִבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן, וְדָמָן טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע, וְנֶאֱכָלִין לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים לְזִכְרֵי כְהֻנָּה, בְּכָל מַאֲכָל, לְיוֹם וָלַיְלָה עַד חֲצוֹת:

הַתּוֹדָה וְאֵיל נָזִיר, קָדָשִׁים קַלִּים, שְׁחִיטָתָן בְּכָל מָקוֹם בָּעֲזָרָה, וְדָמָן טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע, וְנֶאֱכָלִין בְּכָל הָעִיר, לְכָל אָדָם, בְּכָל מַאֲכָל, לְיוֹם וָלַיְלָה עַד חֲצוֹת. הַמּוּרָם מֵהֶם כַּיּוֹצֵא בָהֶם, אֶלָּא, שֶׁהַמּוּרָם נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים לִנְשֵׁיהֶם וְלִבְנֵיהֶם וּלְעַבְדֵיהֶם:

שְׁלָמִים, קָדָשִׁים קַלִּים, שְׁחִיטָתָן בְּכָל מָקוֹם בָּעֲזָרָה, וְדָמָן טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע, וְנֶאֱכָלִין בְּכָל הָעִיר, לְכָל אָדָם, בְּכָל מַאֲכָל, לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד. הַמּוּרָם מֵהֶם, כַּיּוֹצֵא בָהֶם, אֶלָּא, שֶׁהַמּוּרָם נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים לִנְשֵׁיהֶם וְלִבְנֵיהֶם וּלְעַבְדֵיהֶם:

הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר וְהַפֶּסַח, קָדָשִׁים קַלִּים, שְׁחִיטָתָן בְּכָל מָקוֹם בָּעֲזָרָה, וְדָמָן טָעוּן מַתָּנָה אֶחָת, וּבִלְבָד שֶׁיִּתֵּן כְּנֶגֶד הַיְסוֹד. שִׁנָּה בַאֲכִילָתָן, הַבְּכוֹר נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים, וְהַמַּעֲשֵׂר לְכָל אָדָם, וְנֶאֱכָלִין בְּכָל הָעִיר, בְּכָל מַאֲכָל, לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד. הַפֶּסַח אֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא בַלַּיְלָה, וְאֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא עַד חֲצוֹת, וְאֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא לִמְנוּיָו, וְאֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא צָלִי:

מידות שהתורה נדרשת בהן

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת הַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת:

א) מִקַּל וָחֹמֶר.

ב) וּמִגְּזֵרָה שָׁוָה.

ג) מִבִּנְיַן אָב מִכָּתוּב אֶחָד, וּמִבִּנְיַן אָב מִשְּׁנֵי כְתוּבִים.

ד) מִכְּלָל וּפְרָט.

ה) וּמִפְּרָט וּכְלָל.

ו) כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל, אִי אַתָּה דָן אֶלָּא כְּעֵין הַפְּרָט.

ז) מִכְּלָל שֶׁהוּא צָרִיךְ לִפְרָט, וּמִפְּרָט שֶׁהוּא צָרִיךְ לִכְלָל.

ח) כָּל דָּבָר שֶׁהָיָה בִּכְלָל וְיָצָא מִן הַכְּלָל לְלַמֵּד, לֹא לְלַמֵּד עַל עַצְמוֹ יָצָא, אֶלָּא לְלַמֵּד עַל הַכְּלָל כֻּלּוֹ יָצָא.

ט) כָּל דָּבָר שֶׁהָיָה בִּכְלָל, וְיָצָא לִטְעוֹן טַעַן אֶחָד שֶׁהוּא כְעִנְיָנוֹ, יָצָא לְהָקֵל וְלֹא לְהַחֲמִיר.

י) כָּל דָּבָר שֶׁהָיָה בִּכְלָל, וְיָצָא לִטְעוֹן טַעַן אַחֵר שֶׁלֹּא כְעִנְיָנוֹ, יָצָא לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר.

יא) כָּל דָּבָר שֶׁהָיָה בִּכְלָל וְיָצָא לִדּוֹן בְּדָבָר חָדָשׁ, אִי אַתָּה יָכוֹל לְהַחֲזִירוֹ לִכְלָלוֹ, עַד שֶׁיַּחֲזִירֶנּוּ הַכָּתוּב לִכְלָלוֹ בְּפֵרוּשׁ.

יב) דָּבָר הַלָּמֵד מֵעִנְיָנוֹ, וְדָבָר הַלָּמֵד מִסּוֹפוֹ.

יג) וְכֵן (נ"א וְכַאן) שְׁנֵי כְתוּבִים הַמַּכְחִישִׁים זֶה אֶת זֶה, עַד שֶׁיָּבוֹא הַכָּתוּב הַשְּׁלִישִׁי וְיַכְרִיעַ בֵּינֵיהֶם.

יְהוּדָה בֶן תֵּימָא אומֵר הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר וְקַל כַּנֶּשֶׁר וְרָץ כַּצְּבִי וְגִבּור כָּאֲרִי לַעֲשׂות רְצון אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם:

הוּא הָיָה אומֵר. עַז פָּנִים לַגֵּיהִנָּם וּבשֶׁת פָּנִים לְגַן עֵדֶן:

יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ, יְיָ אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ שֶׁתִּבְנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתורָתָךְ לַעֲשׂות חֻקֵּי רְצונָךְ וּלְעָבְדָךְ בְּלֵבָב שָׁלֵם:

קדיש על ישראל נאמר על ידי אבלים, אלא אם כן אין אף אבל במניין ואז יכול להאמר ע"י כל אחד מהציבור. ויש נוהגים שאומר אותו מי שיש לו יום השנה על פטירת אביו או אמו.

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. (ועונים: אמן)

בְּעָלְמָא דִי בְרָא כִרְעוּתֵהּ, וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ. (ועונים: אמן)

בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכׇל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן:

הקהל עונה אמן ומצטרף לאמירת המשפט הבא עד "דאמירן בעלמא" :

יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא.

יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (ועונים: אמן)

לְעֵֽילָא מִן כׇּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא, תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן)

עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהון וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהון. דְּעָסְקִין בְּאורַיְתָא קַדִּשְׁתָּא. דִּי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְכָל אָתָר וְאָתָר. יְהֵא לָנָא וּלְהון וּלְכון חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי. מִן קֳדָם אֶלָהַא מָארֵה שְׁמַיָּא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן)

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָא חַיִּים וְשָׂבָע וִישוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶוַח וְהַצָּלָה, לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן)

עוֹשֶׂה שָׁלוֹם (בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם) בִּמְרוֹמָיו הוּא בְרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן)

פסוקי דזמרה

הודו

ח הוֹדוּ לַיהֹוָה קִרְאוּ בִשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילֹתָיו.

ט שִׁירוּ לוֹ זַמְּרוּ לוֹ שִׂיחוּ בְּכׇל נִפְלְאֹתָיו.

י הִתְהַלְלוּ בְּשֵׁם קׇדְשׁוֹ יִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי יְהֹוָה.

יא דִּרְשׁוּ יְהֹוָה וְעֻזּוֹ בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד.

יב זִכְרוּ נִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה מֹפְתָיו וּמִשְׁפְּטֵי פִיהוּ.

יג זֶרַע יִשְׂרָאֵל עַבְדּוֹ בְּנֵי יַעֲקֹב בְּחִירָיו.

יד הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בְּכׇל הָאָרֶץ מִשְׁפָּטָיו.

טו זִכְרוּ לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר.

טז אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִצְחָק.

יז וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם.

יח לֵאמֹר לְךָ אֶתֵּן אֶרֶץ כְּנָעַן חֶבֶל נַחֲלַתְכֶם.

יט בִּהְיוֹתְכֶם מְתֵי מִסְפָּר כִּמְעַט וְגָרִים בָּהּ.

כ וַיִּתְהַלְּכוּ מִגּוֹי אֶל גּוֹי וּמִמַּמְלָכָה אֶל עַם אַחֵר.

כא לֹא הִנִּיחַ לְאִישׁ לְעׇשְׁקָם וַיּוֹכַח עֲלֵיהֶם מְלָכִים.

כב אַל תִּגְּעוּ בִּמְשִׁיחָי וּבִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ.

כג שִׁירוּ לַיהֹוָה כׇּל הָאָרֶץ בַּשְּׂרוּ מִיּוֹם אֶל יוֹם יְשׁוּעָתוֹ.

כד סַפְּרוּ בַגּוֹיִם אֶת כְּבוֹדוֹ בְּכׇל הָעַמִּים נִפְלְאֹתָיו.

כה כִּי גָדוֹל יְהֹוָה וּמְהֻלָּל מְאֹד וְנוֹרָא הוּא עַל כׇּל אֱלֹהִים. (דברי הימים א טז, ח-כה)

כו כִּי כָּל אֱלֹהֵי הָעַמִּים אֱלִילִים (הפסק) וַיהוָה שָׁמַיִם עָשָׂה

כז הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקֹמוֹ.

כח הָבוּ לַיהֹוָה מִשְׁפְּחוֹת עַמִּים הָבוּ לַיהֹוָה כָּבוֹד וָעֹז.

כט הָבוּ לַיהֹוָה כְּבוֹד שְׁמוֹ שְׂאוּ מִנְחָה וּבֹאוּ לְפָנָיו הִשְׁתַּחֲווּ לַיהֹוָה בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ.

ל חִילוּ מִלְּפָנָיו כׇּל הָאָרֶץ אַף תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל תִּמּוֹט.

לא יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ וְיֹאמְרוּ בַגּוֹיִם יְהֹוָה מָלָךְ.

לב יִרְעַם הַיָּם וּמְלוֹאוֹ יַעֲלֹץ הַשָּׂדֶה וְכׇל אֲשֶׁר בּוֹ.

לג אָז יְרַנְּנוּ עֲצֵי הַיָּעַר מִלִּפְנֵי יְהֹוָה כִּי בָא לִשְׁפּוֹט אֶת הָאָרֶץ.

לד הוֹדוּ לַיהֹוָה כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. (דברי הימים א טז, כז-לד)

לה וְאִמְרוּ הוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ וְקַבְּצֵנוּ וְהַצִּילֵנוּ מִן הַגּוֹיִם לְהֹדוֹת לְשֵׁם קׇדְשֶׁךָ לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ.

ז לו בָּרוּךְ יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעֹלָם וַיֹּאמְרוּ כׇל הָעָם אָמֵן וְהַלֵּל לַיהֹוָה. (דברי הימים א טז, לה-לו)

רוֹמְמוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹם רַגְלָיו קָדוֹשׁ הוּא. (תהלים צט, ה)

רוֹמְמוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קׇדְשׁוֹ כִּי קָדוֹשׁ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ. (תהלים צט, ט)

וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֺן וְלֹא יַשְׁחִית וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ וְלֹא יָעִיר כׇּל חֲמָתוֹ. (תהלים עח, לח)

אַתָּה יְהֹוָה לֹא תִכְלָא רַחֲמֶיךָ מִמֶּנִּי חַסְדְּךָ וַאֲמִתְּךָ תָּמִיד יִצְּרוּנִי. (תהלים מ, יב)

זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְהֹוָה וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה. (תהלים כה, ו)

לה תְּנוּ עֹז לֵאלֹהִים עַל יִשְׂרָאֵל גַּאֲוָתוֹ וְעֻזּוֹ בַּשְּׁחָקִים.

לו נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁיךָ אֵל יִשְׂרָאֵל הוּא נֹתֵן עֹז וְתַעֲצֻמוֹת לָעָם בָּרוּךְ אֱלֹהִים. (תהלים סח, לה-לו)

א אֵל נְקָמוֹת יְהֹוָה אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ.

ב הִנָּשֵׂא שֹׁפֵט הָאָרֶץ הָשֵׁב גְּמוּל עַל גֵּאִים. (תהלים צד, א-ב)

לַיהֹוָה הַיְשׁוּעָה עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה. (תהלים ג, ט)

יְהֹוָה צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה. (תהלים מו, ח)

יְהֹוָה צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ. (תהלים פד, יג)

יְהֹוָה הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קׇרְאֵנוּ. (תהלים כ, י)

הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם. (תהלים כח, ט)

כ נַפְשֵׁנוּ חִכְּתָה לַיהֹוָה עֶזְרֵנוּ וּמָגִנֵּנוּ הוּא.

כא כִּי בוֹ יִשְׂמַח לִבֵּנוּ כִּי בְשֵׁם קׇדְשׁוֹ בָטָחְנוּ.

כב יְהִי חַסְדְּךָ יְהֹוָה עָלֵינוּ כַּאֲשֶׁר יִחַלְנוּ לָךְ. (תהלים לג, כ-כב)

הַרְאֵנוּ יְהֹוָה חַסְדֶּךָ וְיֶשְׁעֲךָ תִּתֶּן לָנוּ. (תהלים פה, ח)

קוּמָה עֶזְרָתָה לָּנוּ וּפְדֵנוּ לְמַעַן חַסְדֶּךָ. (תהלים מד, כז)

אָנֹכִי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הַרְחֶב פִּיךָ וַאֲמַלְאֵהוּ. (תהלים פא, יא)

אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ אַשְׁרֵי הָעָם שֱׁיְהֹוָה אֱלֹהָיו. (תהלים קמד, טו)

וַאֲנִי בְּחַסְדְּךָ בָטַחְתִּי יָגֵל לִבִּי בִּישׁוּעָתֶךָ אָשִׁירָה לַיהֹוָה כִּי גָמַל עָלָי. (תהלים יג, ו)

(בחנוכה מוסיפים (ויש שנמנעים): מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד. (תהלים ל, א))

ב אֲרוֹמִמְךָ יְהֹוָה כִּי דִלִּיתָנִי וְלֹא שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי.

ג יְהֹוָה אֱלֹהָי שִׁוַּעְתִּי אֵלֶיךָ וַתִּרְפָּאֵנִי.

ד יְהֹוָה הֶעֱלִיתָ מִן שְׁאוֹל נַפְשִׁי חִיִּיתַנִי מיורדי מִיׇּרְדִי בוֹר.

ה זַמְּרוּ לַיהֹוָה חֲסִידָיו וְהוֹדוּ לְזֵכֶר קׇדְשׁוֹ.

ו כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ בָּעֶרֶב יָלִין בֶּכִי וְלַבֹּקֶר רִנָּה.

ז וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְשַׁלְוִי בַּל אֶמּוֹט לְעוֹלָם.

ח יְהֹוָה בִּרְצוֹנְךָ הֶעֱמַדְתָּה לְהַרְרִי עֹז הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ הָיִיתִי נִבְהָל.

ט אֵלֶיךָ יְהֹוָה אֶקְרָא וְאֶל אֲדֹנָי אֶתְחַנָּן.

י מַה בֶּצַע בְּדָמִי בְּרִדְתִּי אֶל שָׁחַת הֲיוֹדְךָ עָפָר הֲיַגִּיד אֲמִתֶּךָ.

יא שְׁמַע יְהֹוָה וְחׇנֵּנִי יְהֹוָה הֱיֵה עֹזֵר לִי.

יב הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה.

יג לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם יְהֹוָה אֱלֹהַי לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ. (תהלים ל, ב-יג)

בעשי"ת ובהושענא רבה מוסיפים ב' פעמים: יהוה הוּא הָאֱלֹהִים. יהוה הוּא הָאֱלֹהִים:

החזן אומר פעמיים והקהל חוזרים אחריו:

יהוה מֶלֶךְ. יהוה מָלָךְ. יהוה יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד:

יהוה מֶלֶךְ. יהוה מָלָךְ. יהוה יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד:

וְהָיָה יְהֹוָה לְמֶלֶךְ עַל כׇּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהֹוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד. (זכריה יד, ט)

מז הוֹשִׁיעֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וְקַבְּצֵנוּ מִן הַגּוֹיִם לְהֹדוֹת לְשֵׁם קׇדְשֶׁךָ לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ.

מח בָּרוּךְ יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם וְאָמַר כׇּל הָעָם אָמֵן הַלְלוּ יָהּ. (תהלים קו, מז-מח)

כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּ יָהּ. (תהלים קנ, ו)

סז א לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת מִזְמוֹר שִׁיר.

ב אֱלֹהִים יְחׇנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה.

ג לָדַעַת בָּאָרֶץ דַּרְכֶּךָ בְּכׇל גּוֹיִם יְשׁוּעָתֶךָ.

ד יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם.

ה יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ לְאֻמִּים כִּי תִשְׁפֹּט עַמִּים מִישֹׁר וּלְאֻמִּים בָּאָרֶץ תַּנְחֵם סֶלָה.

ו יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם.

ז אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ.

ט ח יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים וְיִירְאוּ אוֹתוֹ כׇּל אַפְסֵי אָרֶץ. (תהלים סז)

ברוך שאמר

מכאן ועד יוצר, הוא בעולם היצירה

יעמוד על רגליו:

בָּרוּךְ שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, בָּרוּךְ הוּא, בָּרוּךְ אוֹמֵר וְעֹשֶׂה, בָּרוּךְ גּוֹזֵר וּמְקַיֵּם, בָּרוּךְ עֹשֶׂה בְרֵאשִׁית, בָּרוּךְ מְרַחֵם עַל הָאָרֶץ, בָּרוּךְ מְרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת, בָּרוּךְ מְשַׁלֵּם שָׂכָר טוֹב לִירֵאָיו, בָּרוּךְ חַי לָעַד וְקַיָּם לָנֶצַח, בָּרוּךְ פּוֹדֶה וּמַצִּיל בָּרוּךְ שְׁמוֹ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הָאֵל, אָב הָרַחֲמָן, הַמְהֻלָּל בְּפֶה עַמּוֹ, מְשֻׁבָּח וּמְפֹאָר בִּלְשׁוֹן חֲסִידָיו וַעֲבָדָיו וּבְשִׁירֵי דָוִד עַבְדֶּךָ נְהַלְּלָךְ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בִּשְׁבָחוֹת וּבִזְמִירוֹת, וּנְגַדְּלָךְ וּנְשַׁבְּחָךְ וּנְפָאֲרָךְ, וְנַמְלִיכָךְ וְנַזְכִּיר שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ אֱלֹהֵינוּ, יָחִיד, חֵי הָעוֹלָמִים מֶלֶךְ מְשֻׁבָּח וּמְפֹאָר עֲדֵי עַד שְׁמוֹ הַגָּדוֹל.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מֶלֶךְ מְהֻלָּל בַּתִּשְׁבָּחוֹת:

ק א מִזְמוֹר לְתוֹדָה הָרִיעוּ לַיהֹוָה כׇּל הָאָרֶץ.

ב עִבְדוּ אֶת יְהֹוָה בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה.

ג דְּעוּ כִּי יְהֹוָה הוּא אֱלֹהִים הוּא עָשָׂנוּ ולא וְלוֹ אֲנַחְנוּ עַמּוֹ וְצֹאן מַרְעִיתוֹ.

ד בֹּאוּ שְׁעָרָיו בְּתוֹדָה חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה הוֹדוּ לוֹ בָּרְכוּ שְׁמוֹ.

ה כִּי טוֹב יְהֹוָה לְעוֹלָם חַסְדּוֹ וְעַד דֹּר וָדֹר אֱמוּנָתוֹ. (תהלים ק)

ביו"ט שחל בחול יש מתחילין מפסוק ב' - 'טוב להודות'

א מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת.

ב טוֹב לְהֹדוֹת לַיהֹוָה וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן.

ג לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת.

ד עֲלֵי עָשׂוֹר וַעֲלֵי נָבֶל עֲלֵי הִגָּיוֹן בְּכִנּוֹר.

ה כִּי שִׂמַּחְתַּנִי יְהֹוָה בְּפׇעֳלֶךָ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ אֲרַנֵּן.

ו מַה גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ יְהֹוָה מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ.

ז אִישׁ בַּעַר לֹא יֵדָע וּכְסִיל לֹא יָבִין אֶת זֹאת.

ח בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כׇּל פֹּעֲלֵי אָוֶן לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד.

ט וְאַתָּה מָרוֹם לְעֹלָם יְהֹוָה.

י כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ יְהֹוָה כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ יֹאבֵדוּ יִתְפָּרְדוּ כׇּל פֹּעֲלֵי אָוֶן.

יא וַתָּרֶם כִּרְאֵים קַרְנִי בַּלֹּתִי בְּשֶׁמֶן רַעֲנָן.

יב וַתַּבֵּט עֵינִי בְּשׁוּרָי בַּקָּמִים עָלַי מְרֵעִים תִּשְׁמַעְנָה אׇזְנָי.

יג צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה.

יד שְׁתוּלִים בְּבֵית יְהֹוָה בְּחַצְרוֹת אֱלֹהֵינוּ יַפְרִיחוּ.

טו עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ.

טז לְהַגִּיד כִּי יָשָׁר יְהֹוָה צוּרִי וְלֹא עַוְלָתָה עלתה בּוֹ. (תהלים צב, א-טז)

צג א יְהֹוָה מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ לָבֵשׁ יְהֹוָה עֹז הִתְאַזָּר אַף תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל תִּמּוֹט.

ב נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז מֵעוֹלָם אָתָּה.

ג נָשְׂאוּ נְהָרוֹת יְהֹוָה נָשְׂאוּ נְהָרוֹת קוֹלָם יִשְׂאוּ נְהָרוֹת דׇּכְיָם.

ד מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי יָם אַדִּיר בַּמָּרוֹם יְהֹוָה.

ה עֵדֹתֶיךָ נֶאֶמְנוּ מְאֹד לְבֵיתְךָ נַאֲוָה קֹדֶשׁ יְהֹוָה לְאֹרֶךְ יָמִים. (תהלים צג)

יהי כבוד

יְהִי כְבוֹד יְהֹוָה לְעוֹלָם יִשְׂמַח יְהֹוָה בְּמַעֲשָׂיו. (תהלים קד, לא)

ב יְהִי שֵׁם יְהֹוָה מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.

ג מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ מְהֻלָּל שֵׁם יְהֹוָה.

ד רָם עַל כׇּל גּוֹיִם יְהֹוָה עַל הַשָּׁמַיִם כְּבוֹדוֹ. (תהלים קיג, ב-ד)

יְהֹוָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם יְהֹוָה זִכְרְךָ לְדֹר וָדֹר. (תהלים קלה, יג)

יְהֹוָה בַּשָּׁמַיִם הֵכִין כִּסְאוֹ וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה. (תהלים קג, יט)

יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ וְיֹאמְרוּ בַגּוֹיִם יְהֹוָה מָלָךְ. (דברי הימים א טז, לא)

יְהֹוָה מֶלֶךְ, יְהֹוָה מָלָךְ, יְהֹוָה יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד. (שמות טו, יח):

יְהֹוָה מֶלֶךְ עוֹלָם וָעֶד אָבְדוּ גוֹיִם מֵאַרְצוֹ. (תהלים י, טז)

יְהֹוָה הֵפִיר עֲצַת גּוֹיִם הֵנִיא מַחְשְׁבוֹת עַמִּים. (תהלים לג, י)

רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ וַעֲצַת יְהֹוָה הִיא תָקוּם. (משלי יט, כא)

עֲצַת יְהֹוָה לְעוֹלָם תַּעֲמֹד מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ לְדֹר וָדֹר. (תהלים לג, יא)

כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי הוּא צִוָּה וַיַּעֲמֹד. (תהלים לג, ט)

כִּי בָחַר יְהֹוָה בְּצִיּוֹן אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ. (תהלים קלב, יג)

כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ. (תהלים קלה, ד)

כִּי לֹא יִטֹּשׁ יְהֹוָה עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב. (תהלים צד, יד)

וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֺן וְלֹא יַשְׁחִית וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ וְלֹא יָעִיר כׇּל חֲמָתוֹ. (תהלים עח, לח)

יְהֹוָה הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קׇרְאֵנוּ. (תהלים כ, י)

בפסוק פותח את ידך וגו' שצריך לאומרו בכונה גדולה, שיכוון פירוש המלות, ויתפלל במחשבתו על מזונותיו ועל מזונות לכל ישראל, ואם לא כוון בו כלל, אפילו בדיעבד צריך לחזור ולאומרו בכוונה :

אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ עוֹד יְהַלְלוּךָ סֶּלָה. (תהלים פד, ה)

אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ אַשְׁרֵי הָעָם שֱׁיְהֹוָה אֱלֹהָיו. (תהלים קמד, טו)

תְּהִלָּה לְדָוִד,

אֲרוֹמִמְךָ אֱלוֹהַי הַמֶּלֶךְ וַאֲבָרְכָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד.

בְּכָל יוֹם אֲבָרְכֶךָּ וַאֲהַלְלָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד.

גָּדוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל מְאֹד וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר.

דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ וּגְבוּרֹתֶיךָ יַגִּידוּ.

הֲדַר כְּבוֹד הוֹדֶךָ וְדִבְרֵי נִפְלְאוֹתֶיךָ אָשִׂיחָה.

וֶעֱזוּז נוֹרְאֹתֶיךָ יֹאמֵרוּ וּגְדוּלָּתְךָ אֲסַפְּרֶנָּה.

זֵכֶר רַב טוּבְךָ יַבִּיעוּ וְצִדְקָתְךָ יְרַנֵּנוּ.

חַנּוּן וְרַחוּם יְיָ אֶרֶךְ אַפַּיִם וּגְדָל חָסֶד.

טוֹב יְיָ לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו.

יוֹדוּךָ יְיָ כָּל מַעֲשֶׂיךָ וַחֲסִידֶיךָ יְבָרְכוּכָה.

כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ יֹאמֵרוּ וּגְבוּרָתְךָ יְדַבֵּרוּ.

לְהוֹדִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרֹתָיו וּכְבוֹד הֲדַר מַלְכוּתוֹ.

מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל עֹלָמִים וּמֶמְשַׁלְתְּךָ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר.

סוֹמֵךְ יְיָ לְכָל הַנֹּפְלִים וְזוֹקֵף לְכָל הַכְּפוּפִים.

עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ.

פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן.

צַדִּיק יְיָ בְּכָל דְּרָכָיו וְחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו.

קָרוֹב יְיָ לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת.

רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה וְאֶת שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם.

שׁוֹמֵר יְיָ אֶת כָּל אֹהֲבָיו וְאֵת כָּל הָרְשָׁעִים יַשְׁמִיד.

תְּהִלַּת יְיָ יְדַבֶּר פִּי וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. (תהלים קמה)

וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם הַלְלוּ יָהּ. (תהלים קטו, יח)

פרקי הללויה

הַלְלוּיָהּ. הַלְלִי נַפְשִׁי אֶת יְהוָה: אֲהַלְלָה יְהוָה בְּחַיָּי. אֲזַמְּרָה לֵאלהַי בְּעודִי: אַל תִּבְטְחוּ בִנְדִיבִים. בְּבֶן אָדָם שֶׁאֵין לו תְשׁוּעָה: תֵּצֵא רוּחו יָשֻׁב לְאַדְמָתו. בַּיּום הַהוּא אָבְדוּ עֶשְׁתּנתָיו: אַשְׁרֵי שֶׁאֵל יַעֲקב בְּעֶזְרו. שִׂבְרו עַל יְהוָה אֱלהָיו: עשֶׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם. הַשּׁמֵר אֱמֶת לְעולָם: עשֶׂה מִשְׁפָּט לַעֲשׁוּקִים נתֵן לֶחֶם לָרְעֵבִים. יְהוָה מַתִּיר אֲסוּרִים: יְהוָה פּקֵחַ עִוְרִים יְהוָה זקֵף כְּפוּפִים. יְהוָה אהֵב צַדִּיקִים: יְהוָה שׁמֵר אֶת גֵּרִים יָתום וְאַלְמָנָה יְעודֵד. וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים יְעַוֵּת: יִמְלךְ יְהוָה לְעולָם אֱלהַיִךְ צִיּון לְדר וָדר הַלְלוּיָהּ: (תהלים קמו)

הַלְלוּיָהּ. כִּי טוב זַמְּרָה אֱלהֵינוּ. כִּי נָעִים נָאוָה תְהִלָּה: בּונֵה יְרוּשָׁלַיִם יְהוָה. נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס: הָרופֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב. וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבותָם: מונֶה מִסְפָּר לַכּוכָבִים. לְכֻלָּם שֵׁמות יִקְרָא: גָּדול אֲדונֵינוּ וְרַב כּחַ. לִתְבוּנָתו אֵין מִסְפָּר: מְעודֵד עֲנָוִים יְהוָה. מַשְׁפִּיל רְשָׁעִים עֲדֵי אָרֶץ: עֱנוּ ליְהוָה בְּתודָה. זַמְּרוּ לֵאלהֵינוּ בְּכִנּור: הַמְכַסֶּה שָׁמַיִם בְּעָבִים הַמֵּכִין לָאָרֶץ מָטָר. הַמַּצְמִיחַ הָרִים חָצִיר: נותֵן לִבְהֵמָה לַחְמָהּ. לִבְנֵי ערֵב אֲשֶׁר יִקְרָאוּ: לא בִגְבוּרַת הַסּוּס יֶחְפָּץ. לא בְשׁוקֵי הָאִישׁ יִרְצֶה: רוצֶה יְהוָה אֶת יְרֵאָיו. אֶת הַמְיַחֲלִים לְחַסְדּו: שַׁבְּחִי יְרוּשָׁלַיִם אֶת יְהוָה. הַלְלִי אֱלהַיִךְ צִיּון: כִּי חִזַּק בְּרִיחֵי שְׁעָרָיִךְ. בֵּרַךְ בָּנַיִךְ בְּקִרְבֵּךְ: הַשָּׂם גְּבוּלֵךְ שָׁלום. חֵלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵךְ: הַשּׁלֵחַ אִמְרָתו אָרֶץ. עַד מְהֵרָה יָרוּץ דְּבָרו: הַנּתֵן שֶׁלֶג כַּצָּמֶר. כְּפור כָּאֵפֶר יְפַזֵּר: מַשְׁלִיךְ קַרְחו כְפִתִּים. לִפְנֵי קָרָתו מִי יַעֲמד: יִשְׁלַח דְּבָרו וְיַמְסֵם. יַשֵּׁב רוּחו יִזְּלוּ מָיִם: מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקב. חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל: לא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוי וּמִשְׁפָּטִים בַּל יְדָעוּם הַלְלוּיָהּ: (תהלים קמז)

הַלְלוּיָהּ. הַלְלוּ אֶת יְהוָה מִן הַשָּׁמַיִם. הַלְלוּהוּ בַּמְּרומִים: הַלְלוּהוּ כָּל מַלְאָכָיו. הַלְלוּהוּ כָּל צְבָאָיו: הַלְלוּהוּ שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ. הַלְלוּהוּ כָּל כּוכְבֵי אור: הַלְלוּהוּ שְׁמֵי הַשָּׁמָיִם. וְהַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל הַשָּׁמָיִם: יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם יְהוָה. כִּי הוּא צִוָּה וְנִבְרָאוּ. וַיַּעֲמִידֵם לָעַד לְעולָם. חָק נָתַן וְלא יַעֲבור: הַלְלוּ אֶת יְהוָה מִן הָאָרֶץ. תַּנִּינִים וְכָל תְּהמות: אֵשׁ וּבָרָד שֶׁלֶג וְקִיטור. רוּחַ סְעָרָה עשָׂה דְבָרו: הֶהָרִים וְכָל גְּבָעות. עֵץ פְּרִי וְכָל אֲרָזִים: הַחַיָּה וְכָל בְּהֵמָה. רֶמֶשׂ וְצִפּור כָּנָף: מַלְכֵי אֶרֶץ וְכָל לְאֻמִּים. שָׂרִים וְכָל שׁפְטֵי אָרֶץ: בַּחוּרִים וְגַם בְּתוּלת. זְקֵנִים עִם נְעָרִים: יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם יְהוָה כִּי נִשְׂגָּב שְׁמו לְבַדּו. הודו עַל אֶרֶץ וְשָׁמָיִם: וַיָּרֶם קֶרֶן לְעַמּו תְּהִלָּה לְכָל חֲסִידָיו לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם קְרבו הַלְלוּיָהּ: (תהלים קמח)

הַלְלוּיָהּ. שִׁירוּ ליְהוָה שִׁיר חָדָשׁ. תְּהִלָּתו בִּקְהַל חֲסִידִים: יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעשָׂיו. בְּנֵי צִיּון יָגִילוּ בְמַלְכָּם: יְהַלְלוּ שְׁמו בְמָחול. בְּתף וְכִנּור יְזַמְּרוּ לו: כִּי רוצֶה יְהוָה בְּעַמּו. יְפָאֵר עֲנָוִים בִּישׁוּעָה: יַעְלְזוּ חֲסִידִים בְּכָבוד. יְרַנְנוּ עַל מִשְׁכְּבותָם: רומְמות אֵל בִּגְרונָם. וְחֶרֶב פִּיפִיּות בְּיָדָם: לַעֲשׂות נְקָמָה בַגּויִם. תּוכֵחות בַּלְּאֻמִּים: לֶאְסר מַלְכֵיהֶם בְּזִקִּים. וְנִכְבְּדֵיהֶם בְּכַבְלֵי בַרְזֶל: לַעֲשׂות בָּהֶם מִשְׁפָּט כָּתוּב הָדָר הוּא לְכָל חֲסִידָיו הַלְלוּיָה: (תהלים קמט)

הַלְלוּיָהּ. הַלְלוּ אֵל בְּקָדְשׁו. הַלְלוּהוּ בִּרְקִיעַ עֻזּו: הַלְלוּהוּ בִּגְבוּרתָיו. הַלְלוּהוּ כְּרב גֻּדְלו: הַלְלוּהוּ בְּתֵקַע שׁופָר. הַלְלוּהוּ בְּנֵבֶל וְכִנּור: הַלְלוּהוּ בְּתף וּמָחול. הַלְלוּהוּ בְּמִנִּים וְעֻגָב: הַלְלוּהוּ בְּצִלְצְלֵי שָׁמַע. הַלְלוּהוּ בְּצִלְצְלֵי תְרוּעָה: כּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּיָהּ: כּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּיָהּ: (תהלים קנ)

בָּרוּךְ יְהֹוָה לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן. (תהלים פט, נג)

בָּרוּךְ יְהֹוָה מִצִּיּוֹן שֹׁכֵן יְרוּשָׁלָ͏ִם הַלְלוּ יָהּ. (תהלים קלה, כא)

יח בָּרוּךְ יְהֹוָה אֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עֹשֵׂה נִפְלָאוֹת לְבַדּוֹ.

יט וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹדוֹ לְעוֹלָם וְיִמָּלֵא כְבוֹדוֹ אֶת כֹּל הָאָרֶץ אָמֵן וְאָמֵן. (תהלים עב, יח-יט)

ויברך דוד

כאן נוהגים לעמוד:

י וַיְבָרֶךְ דָּוִיד אֶת יְהֹוָה לְעֵינֵי כׇּל הַקָּהָל וַיֹּאמֶר דָּוִיד בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָבִינוּ מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם.

יא לְךָ יְהֹוָה הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ לְךָ יְהֹוָה הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ.

יב וְהָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְּפָנֶיךָ וְאַתָּה מוֹשֵׁל בַּכֹּל וּבְיָדְךָ כֹּחַ וּגְבוּרָה וּבְיָדְךָ לְגַדֵּל וּלְחַזֵּק לַכֹּל.

יג וְעַתָּה אֱלֹהֵינוּ מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ וּמְהַלְלִים לְשֵׁם תִּפְאַרְתֶּךָ. (דברי הימים א כט, י-יג)

"וִיבָרְכוּ שֵׁם כְּבוֹדֶךָ וּמְרוֹמַם עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה" (נחמיה ט ה)

ו אַתָּה הוּא יְהֹוָה לְבַדֶּךָ את אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְכׇל צְבָאָם הָאָרֶץ וְכׇל אֲשֶׁר עָלֶיהָ הַיַּמִּים וְכׇל אֲשֶׁר בָּהֶם וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים.

ז אַתָּה הוּא יְהֹוָה הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם וְהוֹצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים וְשַׂמְתָּ שְּׁמוֹ אַבְרָהָם.

ח וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ וְכָרוֹת עִמּוֹ הַבְּרִית לָתֵת אֶת אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַחִתִּי הָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַיְבוּסִי וְהַגִּרְגָּשִׁי לָתֵת לְזַרְעוֹ וַתָּקֶם אֶת דְּבָרֶיךָ כִּי צַדִּיק אָתָּה.

ט וַתֵּרֶא אֶת עֳנִי אֲבֹתֵינוּ בְּמִצְרָיִם וְאֶת זַעֲקָתָם שָׁמַעְתָּ עַל יַם סוּף.

י וַתִּתֵּן אֹתֹת וּמֹפְתִים בְּפַרְעֹה וּבְכׇל עֲבָדָיו וּבְכׇל עַם אַרְצוֹ כִּי יָדַעְתָּ כִּי הֵזִידוּ עֲלֵיהֶם וַתַּעַשׂ לְךָ שֵׁם כְּהַיּוֹם הַזֶּה.

יא וְהַיָּם בָּקַעְתָּ לִפְנֵיהֶם וַיַּעַבְרוּ בְתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה וְאֶת רֹדְפֵיהֶם הִשְׁלַכְתָּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אֶבֶן בְּמַיִם עַזִּים. (נחמיה ט, ו-יא)

שירת הים

ל וַיּוֹשַׁע יְהֹוָה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם.

לא וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהֹוָה בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת יְהֹוָה וַיַּאֲמִינוּ בַּיהֹוָה וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ. (שמות יד, ל-לא)

א אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַיהֹוָה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַיהֹוָה כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.

ב עׇזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ.

ג יְהֹוָה אִישׁ מִלְחָמָה יְהֹוָה שְׁמוֹ.

ד מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף.

ה תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן.

ו יְמִינְךָ יְהֹוָה נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ יְמִינְךָ יְהֹוָה תִּרְעַץ אוֹיֵב.

ז וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ.

ח וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם.

ט אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי.

י נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם צָלְלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים.

יא מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם יְהֹוָה מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא.

יב נָטִיתָ יְמִינְךָ תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ.

יג נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאָלְתָּ נֵהַלְתָּ בְעׇזְּךָ אֶל נְוֵה קׇדְשֶׁךָ.

יד שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת.

טו אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן.

טז תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ יְהֹוָה עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ.

יז תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ יְהֹוָה מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ.

יח יְהֹוָה יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד. (שמות טו, א-יח)

יְהֹוָה יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד. (שמות טו, יח)

יְיָ מַלְכוּתֵהּ קָאֵים לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא:

כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם וַיָּשֶׁב יְהֹוָה עֲלֵהֶם אֶת מֵי הַיָּם וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם. (שמות טו, יט)

כִּי לַיהֹוָה הַמְּלוּכָה וּמֹשֵׁל בַּגּוֹיִם. (תהלים כב, כט)

וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַיהֹוָה הַמְּלוּכָה. (עובדיה א, כא)

וְהָיָה יְהֹוָה לְמֶלֶךְ עַל כׇּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהֹוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד. (זכריה יד, ט)

יִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ לָעַד מַלְכֵּנוּ, הָאֵל הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ, בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, כִּי לְךָ נָאֶה יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ , לְעוֹלָם וָעֶד: שִׁיר וּשְׁבָחָה , הַלֵּל וְזִמְרָה, עֹז וּמֶמְשָׁלָה, נֶצַח, גְּדֻלָּה וּגְבוּרָה, תְּהִלָּה, וְתִפְאֶרֶת, קְדֻשָּׁה, וּמַלְכוּת: בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת , לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ, וּמֵעוֹלָם ועַד עוֹלָם אַתָּה אֵל . בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מֶלֶךְ גָּדוֹל וּמְהֻלָּל בַּתִּשְׁבָּחוֹת , אֵל הַהוֹדָאוֹת, אֲדוֹן הַנִּפְלָאוֹת, בּוֹרֵא כָּל הַנְּשָׁמוֹת, רִבּוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים, הַבּוֹחֵר בְּשִׁירֵי זִמְרָה,מֶלֶךְ יָחִיד אֵל חֵי הָעוֹלָמִים: אמן.

בעשרת ימי תשובה ברוב הקהילות מוסיפים מזמור זה:

קל א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ יְהֹוָה.

ב אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלִי תִּהְיֶינָה אׇזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנָי.

ג אִם עֲוֺנוֹת תִּשְׁמׇר יָהּ אֲדֹנָי מִי יַעֲמֹד.

ד כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא.

ה קִוִּיתִי יְהֹוָה קִוְּתָה נַפְשִׁי וְלִדְבָרוֹ הוֹחָלְתִּי.

ו נַפְשִׁי לַאדֹנָי מִשֹּׁמְרִים לַבֹּקֶר שֹׁמְרִים לַבֹּקֶר.

ז יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל יְהֹוָה כִּי עִם יְהֹוָה הַחֶסֶד וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת.

ח וְהוּא יִפְדֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל עֲוֺנֹתָיו. (תהלים קל)

חצי קדיש

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. (ועונים: אמן)

בְּעָלְמָא דִי בְרָא כִרְעוּתֵהּ, וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ. (ועונים: אמן)

בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכׇל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן:

הקהל עונה אמן ומצטרף לאמירת המשפט הבא עד "דאמירן בעלמא" :

יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא.

יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (ועונים: אמן)

לְעֵֽילָא מִן כׇּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא, תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן)

שליח הציבור אומר: בָּרְכוּ אֶת יְיָ הַמְּבֹרָךְ [נ"א: הַמְבֹרָךְ].

ועונים: בָּרוּךְ יְיָ הַמְּבֹרָךְ [נ"א: הַמְבֹרָךְ] לְעוֹלָם וָעֶד.

שליח הציבור חוזר: בָּרוּךְ יְיָ הַמְּבֹרָךְ [נ"א: הַמְבֹרָךְ] לְעוֹלָם וָעֶד.

יוצר אור

מכאן ועד גאל ישראל, הוא בעולם הבריאה

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, יוֹצֵר (ימשמש בתפילין של יד בלבד וינשק) אוֹר וּבוֹרֵא חֹֽשֶׁךְ. עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא אֶת הַכֹּל.

הַמֵּאִיר לָאָֽרֶץ וְלַדָּרִים עָלֶֽיהָ בְּרַחֲמִים. וּבְטוּבוֹ מְחַדֵּשׁ בְּכׇל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׁה בְרֵאשִׁית. כד מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יְהֹוָה כֻּלָּם בְּחׇכְמָה עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ. (תהלים קד, כד) הַמֶּֽלֶךְ הַמְרוֹמָם לְבַדּוֹ מֵאָז. הַמְשֻׁבָּח וְהַמְפֹאָר וְהַמִּתְנַשֵׁא מִימות עוֹלָם. אֱלֹהֵי עוֹלָם. בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים רַחֵם עָלֵֽינוּ. אֲדוֹן עֻזֵּֽנוּ. צוּר מִשגַּבֵּֽנוּ. מָגֵן יִשְׁעֵֽנוּ. מִשגָּב בַּעֲדֵֽנוּ.

אֵל בָּרוּךְ גְּדוֹל דֵּעָה. הֵכִין וּפָעַל זָהֳרֵי חַמָּה. טוֹב יָצַר כָּבוֹד לִשְׁמוֹ. מְאוֹרוֹת נָתַן סְבִיבוֹת עֻזּוֹ. פִּנּוֹת צִבאוֹת קְדוֹשִׁים רוֹמְמֵי שַׁדַּי. תָּמִיד מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל וּקְדֻשָּׁתוֹ.

תִּתְבָּרַךְ יְיָ אֱלהֵֽינוּ בַּשָּׁמַֽיִם מִמַּֽעַל וְעַל הָאָֽרֶץ מִתַּֽחַת

עַל כׇּל שֶֽׁבַח מַעֲשי יָדֶֽיךָ. וְעַל מְאוֹרֵי אוֹר שֶׁיָּצַֽרְתָּ הֵֽמָּה יְפָאֲרֽוּךָ סֶּֽלָה.

תִּתְבָּרַךְ לָנֶֽצַח צוּרֵֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ וְגוֹאֲלֵֽנוּ בּוֹרֵא קְדוֹשִׁים. יִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ לָעַד מַלְכֵּֽנוּ יוֹצֵר מְשָׁרְתִים וַאֲשֶׁר מְשָׁרְתָיו כֻּלָּם עוֹמְדִים בְּרוּם עוֹלָם. וּמַשְׁמִיעִים בְּיִרְאָה יַֽחַד בְּקוֹל. דִּבְרֵי "אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶֽלֶךְ עוֹלָם" (ירמיהו י, י). כֻּלָּם אֲהוּבִים. כֻּלָּם בְּרוּרִים. כֻּלָּם גִּבּוֹרִים (ר״ת אב״ג). כֻּלָּם קְדושִׁים. כֻלָּם עוֹשִׂים בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה רְצוֹן קוֹנָם. וְכֻלָּם פּוֹתְחִים אֶת פִּיהֶם בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה. בְּשִׁירָה וּבְזִמְרָה. וּמְבָרְכִין. וּמְשַׁבְּחִין. וּמְפָאֲרִין. וּמַקְדִּישִׁין. וּמַעֲרִיצִין. וּמַמְלִיכִין. אֶת שֵׁם הָאֵל הַמֶּֽלֶךְ הַגָּדול הַגִּבּור וְהַנּורָא. קָדושׁ הוּא.

וְכֻלָּם מְקַבְּלִים עֲלֵיהֶם עֹל מַלְכוּת שָׁמַֽיִם זֶה מִזֶּה. וְנוֹתְנִים בְּאַהֲבָה רְשׁוּת זֶה לָזֶה לְהַקְדִּישׁ לְיוֹצְרָם בְּנַֽחַת רֽוּחַ. בְּשׂפָה בְרוּרָה וּבִנְעִימָה. קְדֻשָּׁה (נ״א: וּבִנְעִימָה קְדוֹשָׁה) כֻּלָּם כְּאֶחָד. עוֹנִים בְּאֵימָה וְאוֹמְרִים בְּיִרְאָה:

אמירה זו אומרים בישיבה. אין לדבר בעת קריאתה

"קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְיָ צְבָאוֹת מְלֹא כׇל הָאָֽרֶץ כְּבוֹדוֹ" (ישעיהו ו, ג).

וְהָאוֹפַנִּים וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ בְּרַֽעַשׁ גָּדוֹל מִתְנַשְּאִים לְעֻמַּת הַ שְׂרָפִים. לְעֻמָּתָם מְשַׁבְּחִים וְאוֹמְרִים: "בָּרוּךְ כְּבוֹד יְיָ מִמְּקוֹמוֹ" (יחזקאל ג, יב).

לְאֵל בָּרוּךְ נְעִימוֹת יִתֵּֽנוּ. לַמֶּֽלֶךְ אֵל חַי וְקַיָּם זְמִירוֹת יֹאמֵֽרוּ וְתִשְׁבָּחוֹת יַשְׁמִֽיעוּ. כִּי הוּא לְבַדּוֹ מָרוֹם וְקָדוֹשׁ. פּוֹעֵל גְּבוּרוֹת. עוֹשֶׂה חֲדָשׁות. בַּֽעַל מִלְחָמוֹת. זוֹרֵֽעַ צְדָקוֹת. מַצְמִֽיחַ יְשׁוּעוֹת. בּוֹרֵא רְפוּאוֹת. נוֹרָא תְהִלּוֹת. אֲדוֹן הַנִּפְלָאוֹת. הַמְחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ בְּכׇל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֶׂה בְרֵאשִׁית. כָּאָמוּר:

ז לְעֹשֵׂה אוֹרִים גְּדֹלִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. (תהלים קלו, ז)

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת.

אהבה רבה

אַהֲבַת עֹולָם אֲהַבְתָּֽנוּ, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ. חֶמְלָה גְּדוֹלָה וִיתֵרָה חָמַֽלְתָּ עָלֵֽינוּ.

אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ. בַּעֲבוּר שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וּבַעֲבוּר אֲבוֹתֵֽינוּ שֶׁבָּטְחוּ בְךָ וַתְּלַמְּדֵֽמוֹ חֻקֵּי חַיִּים לַעֲשׂות רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם כֵּן תְּחׇנֵּֽנוּ . אָבִֽינוּ אָב הָרַחֲמָן, הַמְרַחֵם, רַחֵם נָא עָלֵֽינוּ, וְתֵן בְּלִבֵּֽנוּ בִּינָה לְהָבִין לְהַשְׂכִּיל, לִשְׁמֹֽעַ, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כׇּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶֽךָ בְּאַהֲבָה.

וְהָאֵר עֵינֵֽינוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ. וְדַבֵּק לִבֵּֽנוּ בְּמִצְוֺתֶֽיךָ, וְיַחֵד לְבָבֵֽנוּ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶֽךָ, לֹא נֵבוֹשׁ וְלֹא נִכָּלֵם וְלֹא נִכָּשֵׁל לְעולָם וָעֶד. כִּי בְשֵׁם קׇדְשְׁךָ הַגָּדוֹל הַגִּבּור וְהַנּוֹרָא בָּטָֽחְנוּ, נָגִֽילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתֶֽךָ.

וְרַחֲמֶֽיךָ יְיָ אֱלהֵֽינוּ וַחֲסָדֶֽיךָ הָרַבִּים אַל יַעַזְבֽוּנוּ נֶֽצַח סֶֽלָה וָעֶד. מַהֵר וְהָבֵא עָלֵֽינוּ בְּרָכָה וְשָׁלוֹם מְהֵרָה מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת כׇּל הָאָֽרֶץ, וּשְׁבוֹר עוֹל הַגּוֹיִם מֵעַל צַוָּארֵֽנוּ, וְהוֹלִיכֵֽנוּ מְהֵרָה קוֹמְמִיּוּת לְאַרְצֵֽנוּ.

כִּי אֵל פּוֹעֵל יְשׁוּעוֹת אָֽתָּה, וּבָֽנוּ בָחַֽרְתָּ מִכׇּל עַם וְלָשׁוֹן. וְקֵרַבְתָּֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל בְּאַהֲבָה, לְהוֹדוֹת לָךְ וּלְיַחֶדְךָ, לְיִרְאָה וּלְאַהֲבָה אֶת שְׁמֶֽךָ.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הַבּוֹחֵר בְּעַמּו יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה.

יש להשמיע לאוזנו מה שאומר בקריאת שמע, ולומר את המילים באופן ברור ויפה.

ד שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ יְהֹוָה אֶחָד. (דברים ו, ד)

ביום כיפור: (בקול רם) שאר הימים: (בלחש:) בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָﬠֶד.

ה וְאָהַבְתָּ אֵת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכׇל לְבָבְךָ וּבְכׇל נַפְשְׁךָ וּבְכׇל מְאֹדֶךָ.

ו וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ.

ז וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשׇׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ.

ח וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ.

ט וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ. (דברים ו, ה-ט)

יג וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֺתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם וּלְעׇבְדוֹ בְּכׇל לְבַבְכֶם וּבְכׇל נַפְשְׁכֶם.

יד וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ.

טו וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ.

טז הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם.

יז וְחָרָה אַף יְהֹוָה בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר יְהֹוָה נֹתֵן לָכֶם.

יח וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם.

יט וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשׇׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ.

כ וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ.

כא לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהֹוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ. (דברים יא, יג-כא)

לז וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.

לח דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת.

לט וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כׇּל מִצְוֺת יְהֹוָה וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם.

מ לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כׇּל מִצְוֺתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם.

מא אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם. (במדבר טו, לז-מא)

אֱמֶת.

והחזן בבית הכנסת כופל: יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֱמֶת.

החזן כופל כדי להשלים לרמ״ח תיבות.

^ יש עדות שנהגו בהן שאינו מברך אם לא עשה צרכיו.

^ יש הנוהגים לכפול פסוק "הודו".

^ בספרי תימן הָאָרֶץ בצד"י גדולה

^ לכן לדעת הספרדים גם יחיד צריך לכפול, ולדעת האשכנזים הוא מוסיף בתחילה "אל מלך נאמן". וביחיד שאינו מברך לאחריו, כגון בקריאת שמע שעל המיטה, אין צריך לומר תיבת "אמת".

וְיַצִּיב וְנָכוֹן וְקַיָּם וְיָשָׁר וְנֶאֱמָן וְאָהוּב וְחָבִיב וְנֶחְמָד וְנָעִים וְנוֹרָא וְאַדִּיר וּמְתֻקָּן וּמְקֻבָּל וְטוֹב וְיָפֶה הַדָּבָר הַזֶּה עָלֵינוּ לְעולָם וָעֶד:

אֱמֶת. אֱלֹהֵי עולָם מַלְכֵּנוּ. צוּר יַעֲקב מָגֵן יִשְׁעֵנוּ. לְדֹר וָדֹר הוּא קַיָּם וּשְׁמו קַיָּם. וְכִסְאוֹ נָכוֹן. וּמַלְכוּתוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ לָעַד קַיֶּמֶת:

וּדְבָרָיו חָיִים וְקַיָּמִים. וְנֶאֱמָנִים וְנֶחֱמָדִים לָעַד כאן ינשק את הציציות ויניחם מידיו וּלְעולְמֵי עולָמִים. עַל אֲבוֹתֵינוּ עָלֵינוּ וְעַל בָּנֵינוּ וְעַל דּוֹרותֵינוּ. וְעַל כָּל דּורות זֶרַע יִשרָאֵל עֲבָדֶיךָ:

עַל הָרִאשׁוֹנִים וְעַל הָאַחֲרוֹנִים. דָּבָר טוב וְקַיָּם בֶּאֱמֶת וּבֶאֱמוּנָה חֹק וְלא יַעֲבֹר. אֱמֶת. שֶׁאַתָּה הוּא יְיָ אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבוֹתֵינוּ. מַלְכֵּנוּ מֶלֶךְ אֲבותֵינוּ. גּוֹאֲלֵנוּ גּוֹאֵל אֲבוֹתֵינוּ. יוֹצְרֵנוּ צוּר יְשׁוּעָתֵנוּ. פּודֵנוּ וּמַצִּילֵנוּ

מֵֵעולָם הוּא שְׁמֶךָ, וְאֵין לָנוּ עוֹד אֱלהִים זוּלָתְךָ סֶלָה :

עֶזְרַת אֲבוֹתֵינוּ אַתָּה הוּא מֵעולָם. מָגֵן וּמושִׁיעַ לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר. בְּרוּם עולָם מושָׁבֶךָ. וּמִשְׁפָּטֶיךָ וְצִדְקָתְךָ עַד אַפְסֵי אָרֶץ:

אֱמֶת. אַשְׁרֵי אִישׁ שֶׁיִּשְׁמַע לְמִצְותֶיךָ וְתורָתְךָ וּדְבָרְךָ יָשִׂים עַל לִבּו:

אֱמֶת שֶׁאַתָּה הוּא אָדוֹן לְעַמֶּךָ. וּמֶלֶךְ גִּבּוֹר לָרִיב רִיבָם לְאָבות וּבָנִים :

אֱמֶת. אַתָּה הוּא רִאשׁוֹן וְאַתָּה הוּא אַחֲרוֹן. וּמִבַּלְעָדֶיךָ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ גּוֹאֵל וּמושִׁיעַ:

אֱמֶת. מִמִּצְרַיִם גְּאַלְתָּנוּ יְיָ אֱלהֵינוּ. וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתָנוּ. כָּל בְּכורֵיהֶם הָרָגְתָּ. וּבְכורְךָ יִשְׂרָאֵל גָּאָלְתָּ. וְיַם סוּף לָהֶם בָּקַעְתָּ. וְזֵדִים טִבַּעְתָּ. וִידִידִים עָבְרוּ יָם. וַיְכַסּוּ מַיִם צָרֵיהֶם, אֶחָד מֵהֶם לֹא נוֹתָר:

עַל זֹאת שִׁבְּחוּ אֲהוּבִים וְרוֹמְמוּ לָאֵל . וְנָתְנוּ יְדִידִים זְמִירוֹת שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת. בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְמֶלֶךְ אֵל חַי וְקַיָּם:

רָם וְנִשָּׂא. גָּדוֹל וְנוֹרָא. מַשְׁפִּיל גֵּאִים עֲדֵי אָרֶץ. ומַגְבִּיהַּ שְׁפָלִים עֲדֵי מָרום. מוצִיא אֲסִירִים. פּוֹדֶה עֲנָוִים. עוֹזֵר דַּלִּים. הָעוֹנֶה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּעֵת שַׁוְּעָם אֵלָיו:

מכאן עומדים:

תְּהִלּות לְאֵל עֶלְיון גּוֹאֲלָם . בָּרוּךְ הוּא וּמְבֹרָךְ. משֶׁה וּבְנֵי יִשרָאֵל לְךָ עָנוּ שִׁירָה בְּשִׂמְחָה רַבָּה.

וְאָמְרוּ כֻלָּם:

מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם יְהֹוָה מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא. (שמות טו, יא)

שִׁירָה חֲדָשָׁה שִׁבְּחוּ גְאוּלִים לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל עַל שְׂפַת הַיָּם. יַחַד כֻּלָּם הוֹדוּ וְהִמְלִיכוּ, וְאָמְרוּ: יְהֹוָה יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד. (שמות טו, יח)

וְנֶאֱמַר:

גֹּאֲלֵנוּ יְהֹוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל. (ישעיהו מז, ד)

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, גָּאַל יִשרָאֵל:

תפילת העמידה, היא בעולם האצילות

ירושלים בית המקדש בית קודשי הקדשים

חשוב להגות היטב את המילים בעת התפילה

יחשוב שעומד לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא

יכוף ראשו ועיניו למטה וליבו למעלה

עומד בשמי ה' לפני ה' יתברך

פתיחה

לפני שאומרים "ה׳ שפתי תפתח" צועדים שלשה צעדים קדימה. עומדים כאשר הרגלים צמודות זו לזו, יד ימין מונחת על יד שמאל ושתיהן מונחות על הלב כמראיהם של מלאכים עומדים. חשוב להגות היטב את המילים בעת התפילה:

תהלים נא:

יז אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ.

אבות

בחלק זה יוצגו תפילות שבח לה׳. יש חשיבות לכוון בתפילת העמידה אך חשיבות יתרה בברכת האבות בכדי שלא תהיה לבטלה.

בָּרוּךְ אַתָּה (כריעה) יְהֹוָה, אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב.

הָאֵל הַגָּדוֹל, הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, אֵל עֶלְיוֹן, גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים, קוֹנֵה הַכֹּל, וְזוֹכֵר חַסְדֵי אָבוֹת, וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם לְמַֽעַן שְׁמוֹ, בְּאַהֲבָה. (יכוון למסור נפשו למען קידוש ה׳ בארבע מיתות בית דין: סקילה, שריפה, הרג וחנק)

בעשרת ימי תשובה:

זׇכְרֵֽנוּ לְחַיִּים, מֶֽלֶךְ חָפֵץ בַּחַיִּים,כׇּתְבֵֽנוּ בְּסֵֽפֶר חַיִּים , לְמַעַנְךָ (נ״א:לְמַעֲנָךְ) אֱלֹהִים חַיִּים.

מֶֽלֶךְ עוֹזֵר וּמוֹשִֽׁיעַ וּמָגֵן.

בָּרוּךְ אַתָּה (כריעה) יַהַוַהַ, (יזדקף) מָגֵן אַבְרָהָם.

גבורות

אַתָּה גִּבּוֹר לְעוֹלָם, אֲדֹנָי. מְחַיֵּה מֵתִים אַתָּה, רַב לְהוֹשִֽׁיעַ.

בחורף אומרים: מַשִּׁיב הָרֽוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּֽשֶׁם

בקיץ אומרים: מוֹרִיד הַטָל

טעה ולא אמר "משיב הרוח ומוריד הגשם" בחורף (וגם לא אמר "מוריד הטל"), או שאמר "משיב הרוח ומוריד הגשם" בקיץ, ועדיין לא אמר "אתה קדוש", יחזור ל"אתה גיבור" ויאמר שנית. ואם נזכר אחרי שאמר "אתה קדוש" יחזור לתחילת התפילה

מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶֽסֶד, מְחַיֵּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים, סוֹמֵךְ נוֹפְלִים, וְרוֹפֵא חוֹלִים, וּמַתִּיר אֲסוּרִים, וּמְקַיֵּם אֱמוּנָתוֹ לִישֵׁנֵי עָפָר. מִי כָמֽוֹךָ בַּֽעַל (ידגיש את העי״ן) גְּבוּרוֹת, וּמִי דֽוֹמֶה לָּךְ, מֶֽלֶךְ מֵמִית וּמְחַיֶּה וּמַצְמִֽיחַ יְשׁוּעָה.

בעשרת ימי תשובה: מִי כָמֽוֹךָ אָב הָרַחֲמָן , זוֹכֵר יְצוּרָיו בְּרַחֲמִים לְחַיִּים.

וְנֶאֱמָן אַתָּה לְהַחֲיוֹת מֵתִים.

בָּרוּךְ אַתָּה יֵהֵוֵהֵ, מְחַיֵּה הַמֵּתִים.

בחזרת הש"ץ:

נַקְדִּישָׁךְ וְנַעֲרִיצָךְ כְּנֹֽעַם שִֽׂיחַ סוֹד שַׂרְפֵי קֹֽדֶשׁ, הַמְשַׁלְּשִׁים לְךָ קְדֻשָּׁה, וְכֵן כָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶֽךָ:

"וְקָרָא זֶה אֶל זָה וְאָמַר:

קָדוֹש, קָדוֹש, קָדוֹש יְהֹוָה צְבָאוֹת, מְלֹא כׇל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ". (ישעיהו ו, ג)

לְעֻמָּתָם מְשַׁבְּחִים וְאוֹמְרִים:

בָּרוּךְ כְּבוֹד יְהֹוָה מִמְּקוֹמוֹ. (יחזקאל ג, יב)

וּבְדִבְרֵי קׇדְשָׁךְ כָּתוּב לֵאמֹר:

י יִמְלֹךְ יְהֹוָה לְעוֹלָם אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר הַלְלוּ יָהּ. (תהלים קמו, י)

אַתָּה קָדוֹשׁ וְשִׁמְךָ קָדוֹשׁ, וּקְדוֹשִׁים בְּכׇל יוֹם יְהַלְלֽוּךָ סֶּֽלָה, כִּי אֵל מֶֽלֶךּ גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ אָֽתָּה . בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, הָאֵל הַקָּדוֹשׁ.

קדושת ה'

אַתָּה קָדוֹשׁ וְשִׁמְךָ קָדוֹשׁ, וּקְדוֹשִׁים בְּכׇל יוֹם יְהַלְלֽוּךָ סֶּֽלָה :

בָּרוּךְ אַתָּה יֹהֵוָהֵ, הָאֵל הַקָּדוֹשׁ (בעשרת ימי תשובה: הַמֶּֽלֶךְ הַקָּדוֹשׁ).

תפילות בקשות:

חונן הדעת

אַתָּה חוֹנֵן לְאָדָם דַּֽעַת, וּמְלַמֵּד לֶאֱנוֹשׁ בִּינָה.

(וְ)חׇנֵּֽנוּ מֵאִתְּךָ חׇכְמָה בִּינָה וָדָֽעַת .

בָּרוּךְ אַתָּה יַהַוַהַ , חוֹנֵן הַדָּֽעַת.

תשובה

הֲשִׁיבֵֽנוּ אָבִֽינוּ לְתוֹרָתֶֽךָ, וְקָרְבֵֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ לַעֲבוֹדָתֶֽךָ, וְהַחֲזִירֵֽנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶֽיךָ.

בָּרוּךְ אַתָּה יֵהֵוֵהֵ , הָרוֹצֶה בִּתְשׁוּבָה.

סלח לנו

סְלַח לָֽנוּ אָבִֽינוּ כִּי חָטָֽאנוּ, מְחֹל לָֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ כִּי פָשַֽׁעְנוּ, כִּי אֵל טוֹב וְסַלָּח אָֽתָּה.

בָּרוּךְ אַתָּה יֶהֶוֶהֶ , חַנּוּן הַמַּרְבֶּה לִסְלֹֽחַ.

גאולה

רְאֵה נָא בְעׇנְיֵֽנוּ, וְרִיבָה רִיבֵֽנוּ, וּמַהֵר לְגָאֳלֵֽנוּ גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ, כִּי אֵל גּוֹאֵל חָזָק אָֽתָּה.

בָּרוּךְ אַתָּה יְהְוְהְ , גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל.

בחזרת הש"ץ:

בתענית ציבור אומר כאן השליח ציבור:

עֲנֵֽנוּ אָבִֽינוּ עֲנֵֽנוּ בְּיוֹם צוֹם הַתַּֽעֲנִית הַזֶּה כִּי בְצָרָה גְדוֹלָה אֲנָֽחְנוּ. אַל־תֵּֽפֶן לְרִשְׁעֵֽנוּ וְאַל־תִּתְעַלַּם מַלְכֵּֽנוּ מִבַּקָּֽשָׁתֵֽנוּ . הֱיֵה־נָא קָרוֹב לְשַׁוְעָתֵֽנוּ . טֶֽרֶם נִקְרָא אֵלֶֽיךָ אַתָּה תַֽעֲנֶה, נְדַבֵּר וְאַתָּה תִשְׁמַע , כַּדָּבָר שֶׁנֶּֽאֱמַר:

כד וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע. (ישעיהו סה, כד) כִּי אַתָּה יְיָ פּוֹדֶה וּמַצִּיל וְעוֹנֶה וּמְרַחֵם בְּכׇל־עֵת צָרָה וְצוּקָה.

ש״ץ האומרה כברכה בפני עצמה בין גואל לרופא, חותם:

בָּרוּךְ אַתָּה ה׳, הָעוֹנֶה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּעֵת צָרָה:

רפואה

רְפָאֵֽנוּ יְהֹוָה וְנֵרָפֵא, הוֹשִׁיעֵֽנוּ וְנִוָּשֵֽׁעָה, כִּי תְהִלָּתֵֽנוּ אָֽתָּה, וְהַעֲלֵה אֲרוּכָה וּמַרְפֵּא לְכׇל תַּחֲלוּאֵֽינוּ וּלְכׇל מַכְאוֹבֵֽינוּ וּלְכׇל מַכּוֹתֵֽינוּ (נ״א: אֲרוּכָה וּרְפוּאָה שְלֵמָה לְכׇל מַכּוֹתֵֽינוּ) .

אפשר להוסיף כאן תפילה על חולה

יהי רצון מלפנֽיך ה׳ אלהֽינו ואלהי אבותֽינו שתשלח רפואה שלמה ל(שם החולה) בן/בת (שם האם), רפואה שלמה, רפואת הנֽפש ורפואת הגוף, [כדי שיהיה/שתהיה חזק/ה בבריאות הגוף והנשמה לקיים תורתך הקדושה], בתוך כׇּל שאר חולי עמך ישראל [ברחמים],

כִּי אֵל רוֹפֵא רַחֲמָן וְנֶאֱמָן אָֽתָּה.

בָּרוּךְ אַתָּה יֹהֹוֹהֹ, רוֹפֵא חוֹלֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל.

בקיץ [ממוצאי יום א של פסח עד ז׳ חשוון]:

בַּרְכֵֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ בְּכׇל־מַעֲשֵׂי יָדֵֽינוּ. וּבָרֵךְ שְׁנָתֵֽנוּ בְּטַלְלֵי רָצוֹן בְּרָכָה וּנְדָבָה. וּתְהִי אַחֲרִיתָהּ חַיִּים וְשָׂבָע וְשָׁלוֹם כַּשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת לִבְרָכָה.

בחורף [מז׳ בחשוון ועד יום א של פסח]:

בָּרֵךְ עָלֵֽינוּ יְהוָה אֱלֹהֵֽינוּ אֶת הַשָּׁנָה הַזֹּאת. וְאֶת כׇּל־מִינֵי תְּבוּאָתָהּ לְטוֹבָה. וְתֵן טַל וּמָטָר לִבְרָכָה עַל כׇּל־פְּנֵי הָאֲדָמָה. וְרַוֵּה פְּנֵי תֵבֵל וְשַׁבַּע אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִטּוּבָךְ. וּמַלֵּא יָדֵֽינוּ מִבִּרְכוֹתֶֽיךָ וּמֵעֹֽשֶׁר מַתְּנוֹת יָדֶֽיךָ. שׇׁמְרָה וְהַצִּֽילָה שָׁנָה זוֹ מִכׇּל־דָּבָר רַע. וּמִכׇּל־מִינֵי מַשְׁחִית וּמִכׇּל־מִינֵי פּוּרְעָנוּת. וַעֲשֵׂה לָהּ תִּקְוָה טוֹבָה ואַחֲרִית שָׁלוֹם. חוּס וְרַחֵם עָלֶֽיהָ וְעַל כׇּל־תְּבוּאָתָהּ וּפֵירוֹתֶֽיהָ. וּבָרְכָהּ בְּגִשְׁמֵי רָצוֹן בְּרָכָה וּנְדָבָה. וּתְהִי אַחֲרִיתָהּ חַיִּים וְשָׂבָע וְשָׁלוֹם. כַּשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת לִבְרָכָה.

כִּי אֵל טוֹב וּמֵטִיב אַתָּה וּמְבָרֵךְ השָּׁנִים. בָּרוּךְ אַתָּה יִהִוִהִ, מְבָרֵךְ הַשָּׁנִים.

קיבוץ גלויות

תְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵֽנוּ, וְשָׂא נֵס לְקַבֵּץ גָּלֻיּוֹתֵֽינוּ, וְקַבְּצֵֽנוּ (יש המוסיפים:מְהֵרָה) יַֽחַד מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָֽרֶץ לְאַרְצֵֽנוּ

בָּרוּךְ אַתָּה יֻהֻוֻהֻ , מְקַבֵּץ נִדְחֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל.

משפט

הָשִֽׁיבָה שׁוֹפְטֵֽינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה, וְיוֹעֲצֵֽינוּ כְּבַתְּחִלָּה. וְהָסֵר מִמֶּֽנוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה, וּמְלֹךְ עָלֵֽינוּ (יש המוסיפים: מְהֵרָה) אַתָּה יְהֹוָה לְבַדְּךָ, בְּחֶֽסֶד וּבְרַחֲמִים, בְּצֶֽדֶק וּבְמִשְׁפָּט.

בָּרוּךְ אַתָּה יוּהוּווּהוּ , מֶֽלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט.

בעשרת ימי תשובה: הַמֶּֽלֶך הַמִּשְׁפָּט

לַמִּינִים וְלַמַּלְשִׁינִים אַל תְּהִי תִקְוָה,

וְכׇל הַזֵּדִים כְּרֶֽגַע יֹאבֵֽדוּ,

וְכׇל־אוֹיְבֶֽיךָ וְכׇל־שׂוֹנְאֶֽיךָ מְהֵרָה יִכָּרֵֽתוּ,

וּמַלְכוּת הָרִשְׁעָה מְהֵרָה תְעַקֵּר וּתְשַׁבֵּר, וּתְכַלֵּם וְתַכְנִיעֵם בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ.

בָּרוּךְ אַתָּה יָהָוָהָ , שׁוֹבֵר אוֹיְבִים וּמַכְנִֽיעַ זֵדִים (נ״א: מִינִים) .

על הצדיקים

עַל הַצַּדִּיקִים וְעַל הַחֲסִידִים וְעַל שְׁאֵרִית עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל (יש המוסיפים: וְעַל זִקְנֵיהֶם) וְעַל פְּלֵטַת בֵּית סוֹפְרֵיהֶם וְעַל גֵּרֵי הַצֶּֽדֶק וְעָלֵֽינוּ, יֶהֱמוּ נָא רַחֲמֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ, וְתֵן שָׂכָר טוֹב לְכׇל הַבּוֹטְחִים בְּשִׁמְךָ בֶאֱמֶת, וְשִׂים חֶלְקֵֽנוּ עִמָּהֶם וּלְעוֹלָם לֹא נֵבוֹשׁ כִּי־בְךָ בָטַֽחְנוּ, וְעַל חַסְדְּךָ הַגָּדוֹל בֶּאֱמֶת נִשְׁעָֽנְנוּ (נ״א: נִשְׁעָֽנוּ).

בָּרוּךְ אַתָּה יוּהוּווּהוּ , מִשְׁעָן וּמִבְטָח לַצַּדִּיקִים.

ירושלים

תִּשְׁכּוֹן בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלַֽיִם עִירְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבַּֽרְתָּ, וְכִסֵּא דָוִד עַבְדְּךָ, מְהֵרָה בְתוֹכָהּ תָּכִין (יכוון להתפלל על משיח בן יוסף שיחיה ולא ימות ע״י ארמילוס רשיעא), וּבְנֵה אוֹתָהּ בִּנְיַן עוֹלָם בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ.

בָּרוּךְ אַתָּה יֻהֻוֻהֻ , בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָֽיִם.

משיח בן דוד

אֶת צֶֽמַח דָּוִד עַבְדְּךָ מְהֵרָה תַצְמִֽיחַ, וְקַרְנוֹ תָרוּם בִּישׁוּעָתֶֽךָ. כִּי לִישׁוּעָתְךָ קִוִּֽינוּ (וְצִפִּֽינוּ) כׇּל־הַיּוֹם.

בָּרוּךְ אַתָּה יִהִוִהִ , מַצְמִֽיחַ קֶֽרֶן יְשׁוּעָה.

שומע תפילה

שְׁמַע קוֹלֵֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ,

אָב הָרַחֲמָן חוּס וְרַחֵם עָלֵֽינוּ,

וְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵֽנוּ , כִּי אֵל שׁוֹמֵֽעַ תְּפִלּוֹת וְתַחֲנוּנִים אָֽתָּה.

תפילה על הפרנסה

יש המוסיפים תפילה על הפרנסה:

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלַם, חָטָֽאתִי, עָוִֽיתִי וּפּשַֽׁעְתִּי לְפָֽנֶיךָ. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ, שֶׁתִּמְחֹוֹל וְתִסְלַח וּתְכַפֵּר לִי עַל כׇּל מַה שֶּׁחָטָֽאתִי וְשֶׁעָוִֽיתִי וְשֶׁפָּשַֽׁעְתִּי לְפָנֶֽיךָ מִיּוֹם שֶׁנִּבְרֵֽאתִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ, יי אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁתַּזְמִין פַּרְנָסָתֵֽנוּ וּמְזוֹנוֹתֵֽינוּ לִי וּלְכׇל אַנְשֵׁי בֵיתִי הַיּוֹם וּבְכׇל יוֹם וָיוֹם בְּרֶֽוַח וְלֹא בְצִמְצוּם, בְּכָבוֹד וְלֹא בְבִזּוּי, בְּנַֽחַת וְלֹא בְצָֽעַר, וְלֹא אֶצְטָרֵךְ לְמַתְּנוֹת בָּשָׂר וָדָם וְלֹא לִידֵי הַלְוָאָתָם, אֶלָּא מִיָּדְךָ הָרְחָבָה, הַפְּתוּחָה וְהַמְּלֵאָה בִּזְכוּת שִׁמְךָ הַגָּדוֹל (יכווין בשם זה אך לא יאמר אותו: דיקרנוסא) הַמְמוּנֶּה עַל הַפַּרְנָסָה.

וּמִלְּפָנֶֽיךָ מַלְכֵּֽנוּ, רֵיקָם אַל תְּשִׁיבֵֽנוּ. חׇנֵּֽנוּ וַעֲנֵֽנוּ וּשְׁמַע תְּפִלָּתֵֽנוּ.

בקשות תעניות

בימי עצירת גשמים אומרים פה ועננו:

וַעֲנֵֽנוּ בּוֹרֵא עוֹלָם בְּמִדַּת נוסח אשכנזים: הָרַחֲמִים נוסח עדות המזרח: רַחֲמֶֽיךָ , בּוֹחֵר בְּעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, לְהוֹדִֽיעַ גׇּדְלוֹ וְהַדְרַת כְּבוֹדוֹ. שׁוֹמֵֽעַ תְּפִלָּה, תֵּן טַל וּמָטָר נוסח עדות המזרח: לִבְרָכָה עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, נוסח עדות המזרח: וְשַׂבַּע אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִטּוּבֶֽךָ, וּמַלֵּא יָדֵֽינוּ מִבִּרְכוֹתֶֽיךָ וּמֵעֹֽשֶׁר מַתְּנַת יָדֶֽךָ. נוסח אשכנזים: שְׁמוֹר וְהַצֵל נוסח עדות המזרח: שׇׁמְרָה וְהַצִּֽילָה שָׁנָה זוֹ מִכׇּל דָּבָר רָע, וּמִכׇּל מִינֵי מַשְׁחִית וּמִכׇּל מִינֵי נוסח אשכנזים: פֻּרְעָנִיּוֹת (נ״א: פֻרְעָנוּיוֹת) נוסח עדות המזרח: פוּרְעָנוּת , וַעֲשֵׂה לָהּ תִּקְוָה וְאַחֲרִית שָׁלוֹם. חוּס וְרַחֵם עָלֵֽינוּ וְעַל כׇּל נוסח אשכנזים: תְּבוּאָתֵֽנוּ וּפֵרוֹתֵֽינוּ, וּבָרְכֵֽנוּ בְּגִשְׁמֵי נוסח עדות המזרח: תְּבוּאָתָהּ וּפֵרוֹתֶֽיהָ, וּבָרְכָהּ בְּגִשְׁמֵי רָצוֹן, בְּרָכָה וּנְדָבָה נוסח אשכנזים: (נ״א: וְנִזכֶּה) לְחַיִּים נוסח עדות המזרח: וְחַיִּים וָשֹֽׂבַע נוסח אשכנזים: (נ״א: וְשֹֽׂבַע) וְשָׁלוֹם, כַּשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת. וְהָסֵר מִמֶּֽנּוּ דֶּֽבֶר וְחֶֽרֶב וְרָעָב, וְחַיָּה רָעָה וּשְׁבִי וּבִזָּה, וְיֵֽצֶר הָרָע, וָחֳלָיִים רָעִים וְקָשִׁים וּמְאֹרָעוֹת רָעוֹת וְקָשׁוֹת נוסח אשכנזים: (נ״א: רָעִים וְקָשִׁים) . וּגְזוֹר עָלֵֽינוּ גְּזֵרוֹת טוֹבוֹת מִלְּפָנֶֽיךָ, וְיָגֹֽלּוּ רַחֲמֶֽיךָ עַל מִדּוֹתֶֽיךָ וְתִתְנַהֵג עִם בָּנֶֽיךָ בְּמִדַּת נוסח אשכנזים: הָרַחֲמִים נוסח עדות המזרח: רַחֲמִים , וְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵֽנוּ.

יחיד הצם (בתשעה באב, בערב פסח) אומר כאן "עננו", ואם שכח אינו חוזר, אלא יאמרנו לאחר אלהי נצור:

עֲנֵֽנוּ אָבִֽינוּ עֲנֵֽנוּ בְּיום צוֹם הַתַּעֲנִית הַזֶּה כִּי בְצָרָה גְּדוֹלָה אֲנָֽחְנוּ. אַל תֵּֽפֶן לְרִשְׁעֵֽנוּ וְאַל תִּתְעַלָּם מַלְכֵּֽנוּ מִבַּקָּשָׁתֵֽנוּ. הֱיֵה נָא קָרוֹב לְשַׁוְעָתֵֽנוּ. טֶֽרֶם נִקְרָא אֵלֶֽיךָ אַתָּה תַעֲנֶה. נְדַבֵּר וְאַתָּה תִשְׁמַע כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר וְהָיָה טֶֽרֶם יִקְרָֽאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה. עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע . כִּי אַתָּה ה׳ פּוֹדֶה וּמַצִּיל וְעוֹנֶה וּמְרַחֵם בְּכׇל עֵת צָרָה וְצוּקָה:

בקשות אישיות

כאן אפשר להוסיף בקשות אישיות, ויש אומרים שעדיף לומר בקשות אישיות לפני "יהיו לרצון".

תפילה לזיווג לפי השל״ה הקדוש: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ, יְיָ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתַּמְצִיא לִי בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים וּבַחֲסָדֶֽיךָ הַגְּדוֹלִים אֶת זִוּוּגִי הָרָאוּי לִי בִּזְמַנּוֹ. זִוּוּג הָגוּן הָרָאוּי לְהוֹלִיד תַּלְמִיד חָכָם, גָּדוֹל בְּתוֹרָה וּבְיִרְאָה, מִזֶּֽרַע צַדִּיקִים וְאַנְשֵׁי אֱמֶת וִירְאֵי חֵטְא, כְּמוֹ שֶׁהִמְצֵֽאתָ זִוּוּגוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, לְאַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיַעֲקֹב וּמֹשֶׁה, כׇּל אֶחָד וְאֶחָד זִוּוּגוֹ בְּעִתּוֹ וּבִזְמַנּוֹ. וְאוֹתוֹ אִישׁ שֶׁתַּמְצִיא לִי לְזִוּוּגִי יְהֵא: אִישׁ טוֹב, אִישׁ נָאֶה בְּמַעֲשָׂיו וְנָאֶה בְּמַרְאֵֽהוּ, בַּֽעַל מַעֲשִׂים טוֹבִים, בַּֽעַל חֵן, אִישׁ מַשְׂכִּיל וִירֵא אֱלֹהִים, רוֹדֵף צְדָקָה וְגוֹמֵל חֶֽסֶד.

וְלֹא יְהֵא בּוֹ שׁוּם שֶֽׁמֶץ פְּסוּל וּמוּם וּפְגָם. וְלֹא יְהֵא כַּעֲסָן וְרַגְזָן, רַק יְהֵא בַּֽעַל עֲנָוָה וּנְמִיכוּת רֽוּחַ, בָּרִיא וּבַֽעַל כֹּֽחַ. וְאַל יְעַכֵּב אַכְזָרִיּוּת הַבְּרִיּוֹת וְשׂוֹנְאִים וּמַחְשְׁבוֹתֵיהֶם וְתַחְבּוּלוֹתֵיהֶם וּמוֹעֲצוֹתֵיהֶם, לְעַכֵּב אֶת בֶּן זוּגִי הַהוּכַן לִי. וִיקֻיָּם בִּי מִקְרָא שֶׁכָּתוּב, לֹא יָנֽוּחַ שֵֽׁבֶט הָרֶֽשָׁע עַל גּוֹרַל הַצַּדִּיקִים , וּמִקְרָא שֶׁכָּתוּב, אֶשְׁתְּךָ כְּגֶֽפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵּיתֶֽךָ, בָּנֶֽיךָ כִּשְׁתִּילֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶֽךָ . כִּי אַתָּה הוּא הַמּוֹשִׁיב יְחִידִים בַּֽיְתָה מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת . יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ, יְיָ צוּרִי וְגוֹאֲלִי .

תפילה לזיווג לפי תפילה לזיווג מרבי אלימלך מליז'נסק: יהי רצון מלפניך אבינו שבשמים, שתכין לבנו לראות הטוב שבחיים. וזרוק עלינו מי טהרה, לבטל מקרבנו צער וייאוש וכל מחשבה רעה, ותחת זה נזכה ללב שלם וטהור, מלא אמונה ושמחה, תקווה ואור. ולא נרגיש עצמנו חסרים וריקנים, המתאווים למלאות כל מיני מחסורים, אלא שבעים מטובך ותמיד מוכנים להשפיע מטובך על אחרים. ותעביר מעלינו כל המסכים, אשר בינינו לבינך מבדילים, ונזכה לחזור אליך בתשובה שלמה, ולתקן כל מה שקלקלנו מאז ועד עתה. ותיטע תמיד בליבנו יראתך ואהבה , ונשפוך ליבנו לפניך בעת התפילה. ותהא מחשבתנו זכה וצלולה וברורה, להבין עומק רצונך על ידי לימוד התורה, ונשתוקק רק להתקרב אליך, ולעשות את הטוב והישר בעיניך. ותעזרנו לסלוח ולאהוב את כולם, ולא נראה חסרונם ומומם. אדרבה, תן בליבנו , שנראה כל אחד מעלות חברינו, ולא יעלה על ליבנו חס ושלום שום שנאה אלא נשפיע לכולם רק הרבה רחמים ואהבה. אב הרחמן , תן בנו כח ובריאות לרוב, לעשות נחת רוח לפניך ולהיות אליך קרוב. "לב טהור ברא לי אלוהים ורוח נכון חדש בקרבי.

בתענית ציבור יאמר היחיד "עננו" (ואשכנזים אין אומרים בשחרית). וכן הש״ץ ששכח לומר "עננו" בין גואל לרופא, יאמר כאן ביחיד בלי חתימה:

עֲנֵֽנוּ אָבִֽינוּ עֲנֵֽנוּ בְּיוֹם צוֹם הַתַּֽעֲנִית הַזֶּה כִּי בְצָרָה גְדוֹלָה אֲנָֽחְנוּ. אַל־תֵּֽפֶן לְרִשְׁעֵֽנוּ וְאַל־תִּתְעַלַּם מַלְכֵּֽנוּ מִבַּקָּֽשָׁתֵֽנוּ . הֱיֵה־נָא קָרוֹב לְשַׁוְעָתֵֽנוּ . טֶֽרֶם נִקְרָא אֵלֶֽיךָ אַתָּה תַֽעֲנֶה, נְדַבֵּר וְאַתָּה תִשְׁמַע , כַּדָּבָר שֶׁנֶּֽאֱמַר:

כד וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע. (ישעיהו סה, כד) כִּי אַתָּה יְיָ פּוֹדֶה וּמַצִּיל וְעוֹנֶה וּמְרַחֵם בְּכׇל־עֵת צָרָה וְצוּקָה.

כִּי אַתָּה שׁוֹמֵֽעַ תְּפִלַּת כׇּל פֶּה ,

בָּרוּךְ אַתָּה יֹהְוָה , שׁוֹמֵֽעַ תְּפִלָּה.

עבודה

רְצֵה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, וְלִתְפִלָּתָם שְׁעֵה, וְהָשֵׁב הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶךָ, וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל וּתְפִלָּתָם מְהֵרָה בְּאַהֲבָה תְּקַבֵּל בְּרָצוֹן, וּתְהִי לְרָצוֹן תָּמִיד עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ.

בראש חודש ובחול המועד מוסיפים יעלה ויבוא:

יעלה ויבוא

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, יַעֲלֶה וְיָבֹא יַגִּיעַ יֵרָאֶה וְיֵרָצֶה יִשָּׁמַע יִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנֵנוּ וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵינוּ, זִכְרוֹן יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ, וְזִכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדָּךְ, וְזִכְרוֹן כָּל-עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶיךָ,

לִפְלֵטָה לְטוֹבָה, לְחֵן לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם בְּיוֹם

לְרַחֵם בּוֹ עָלֵינוּ וּלְהוֹשִׁיעֵנוּ.

זָכְרֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בּוֹ לְטוֹבָה, וּפָּקְדֵנוּ בוֹ לִבְרָכָה, וְהוֹשִׁיעֵנוּ בוֹ לְחַיִּים טוֹבִים, בִּדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים; חוּס וְחָנֵּנוּ, וַחֲמֹל וְרַחֵם עָלֵינוּ, וְהוֹשִׁיעֵנוּ כִּי אֵלֶיךָ עֵינֵינוּ,

כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה.

וְאַתָּה, בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, תַּחְפֹּץ בָּנוּ וְתִרְצֵנוּ. וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים.

בָּרוּךְ אַתָּה יִהִוִהִ , הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן.

הודאה

כשיאמר מודים ישתחווה

מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ, שָׁאַתָּה הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד, צוּרֵנוּ צוּר חַיֵּינוּ וּמָגֵן יִשְׁעֵנוּ אַתָּה הוּא לְדֹר וָדֹר.

נוֹדֶה לְּךָ וּנְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ, עַל חַיֵּינוּ הַמְּסוּרִים בְּיָדֶיךָ, וְעַל נִשְׁמוֹתֵינוּ הַפְּקוּדוֹת לָךְ, וְעַל נִסֶּיךָ שֶׁבְּכָל יוֹם עִמָּנוּ, וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ וְטוֹבוֹתֶיךָ שֶׁבְּכָל עֵת, עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרָיִם. הַטּוֹב! כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמֶיךָ, הַמְּרַחֵם! כִּי לֹא תַמּוּ חֲסָדֶיךָ, כִּי מֵעוֹלָם קִוִּינוּ לָךְ.

בחזרת הש"ץ:

מודים דרבנן

בזמן ששליח הציבור אומר מודים, אומרים הקהל:

מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ, שֶׁאַתָּה הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, אֱלֹהֵי כָל בָּשָׁר, יוֹצְרֵנוּ יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית. בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ, עַל שֶׁהֶחֱיִיתָנוּ וְקִיַּמְתָּנוּ. כֵּן תְּחַיֵּנוּ וּתְחָנֵּנוּ וְתֶאֱסוֹף גָּלֻיּוֹתֵינוּ לְחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ, לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ וּלְעָבְדְךָ בְלֵבָב שָׁלֵם, עַל שֶׁאֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ,

בָּרוּךְ אֵל הַהוֹדָאוֹת.

בחנוכה ובפורים אומרים כאן על הניסים

על הניסים

עַל [נ"א: וְעַל] הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַנִּפְלָאוֹת וְעַל הַנֶּחָמוֹת שֶׁעָשִֽׂיתָ לַאֲבוֹתֵֽינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה.

לחנוכה

בִּימֵי מַתִּתְיָה בֶן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנָאִי [נ"א: חַשְׁמוֹנַאי] וּבָנָיו

כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְשַׁכְּחָם תּוֹרָתָךְ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנָךְ .

וְאַתָּה, בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים, עָמַֽדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם: רַֽבְתָּ אֶת רִיבָם דַּֽנְתָּ אֶת דִּינָם נָקַֽמְתָּ אֶת נִקְמָתָם. מָסַֽרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים, וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים, וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים, וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים, וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶֽךָ. לְךָ עָשִֽׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמָךְ וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִֽׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה.

וְאַחַר כָּךְ בָּֽאוּ בָנֶֽיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶֽךָ וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶֽךָ וְטִהֲרוּ אֶת־מִקְדָּשֶֽׁךָ וְהִדְלִֽיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קׇדְשֶֽׁךָ

וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵֽלּוּ בְּהַלֵּל (גָּמוּר) וּבְהוֹדָאָה, וְעָשִֽׂיתָ עִמָּהֶם נִסִּים וְנִפְלָאוֹת וְנוֹדֶה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל סֶֽלָה.

לפורים

בִּימֵי מׇרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה כְּשֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם הָמָן הָרָשָׁע בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד אֶת־כׇּל־הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר לְחֹֽדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹֽדֶשׁ אֲדָר וּשְׁלָלָם לָבוֹז וְאַתָּה בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים הֵפַֽֽרְתָּ אֶת עֲצָתוֹ וְקִלְקַֽלְתָּ אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ וַהֲשֵׁבוֹתָ־לוֹ גְמוּלוֹ בְרֹאשׁוֹ וְתָלוּ אוֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ וְעָשִֽׂיתָ עִמָּהֶם נִסִּים וְנִפְלָאוֹת וְנוֹדֶה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל סֶֽלָה.

וממשיכים "ועל כולם" בתפילת שמונה עשרה או "ועל הכול" בברכת המזון.

וְעַל כֻּלָּם יִתְבָּרַךְ וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא תָמִיד, שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ , לְעוֹלָם וָעֶד. וְכָל-הַחַיִּים יוֹדוּךָ סֶּלָה,

בעשרת ימי תשובה: וּכְתֹב לְחַיִּים טוֹבִים כָּל-בְּנֵי בְרִיתֶךָ.

וִיהַלְלוּ וִיבָרְכוּ אֶת שִׁמְךָ הַגָּדוֹל, בֶּאֱמֶת, לְעוֹלָם כִּי טוֹב , הָאֵל יְשׁוּעָתֵנוּ וְעֶזְרָתֵנוּ סֶלָה, הָאֵל הַטּוֹב .

בָּרוּךְ אַתָּה יֻהֻוֻהֻ, הַטּוֹב שִׁמְךָ וּלְךָ נָאֶה לְהוֹדוֹת.

כשיאמר "ברוך" ישתחווה

בחזרת הש"ץ:

בתפילת שחרית, ובתענית ציבור גם במנחה (לרוב הפוסקים רק אם היא סמוכה לשקיעה), החזן והכהנים אומרים ברכת כהנים ככתוב כאן; אם יש יותר מכהן אחד קורא להם החזן:

כֹּהֲנִים!

(והכהנים מברכים):

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן וְצִוָּנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה: עונים: אמן

ואומר החזן והכהנים אחריו מילה במילה:

יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ. הקהל עונה: אמן

יָאֵר יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיחֻנֶּךָּ. הקהל עונה: אמן

יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. הקהל עונה: אמן

אם אין עולים כהנים אומר החזן:

אלוהינו ואלוהי אבותינו, ברכנו בברכה המשולשת בתורה הכתובה על ידי משה עבדך, האמורה מפי אהרון ובניו כהנים עם קדושיך כאמור:

יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ. הקהל עונה: כן יהי רצון

יָאֵר יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיחֻנֶּךָּ. הקהל עונה: כן יהי רצון

יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. הקהל עונה: כן יהי רצון

שים שלום

שִׂים שָׁלוֹם טוֹבָה וּבְרָכָה, חַיִּים, חֵן וָחֶסֶד, צְדָקָה וְרַחֲמִים, עָלֵינוּ וְעַל כָּל-יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ. וּבָרְכֵנוּ אָבִינוּ, כֻּלָּנוּ כְאֶחָד בְּאוֹר פָּנֶיךָ, כִּי בְאוֹר פָּנֶיךָ נָתַתָּ לָּנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, תּוֹרָה וְחַיִּים, אַהֲבָה וָחֶסֶד, צְדָקָה וְרַחֲמִים, בְּרָכָה וְשָׁלוֹם.

וְטוֹב (יִהְיֶה) בְּעֵינֶיךָ לְבָרְכֵנוּ וּלְבָרֵךְ אֶת-כָּל- עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל (בְּרָכָה שְׁלֵמָה) בְּרֹב עֹז וְשָׁלוֹם .

בעשרת ימי תשובה: וּבְסֵפֶר חַיִּים, בְּרָכָה וְשָׁלוֹם, וּפַרְנָסָה טוֹבָה וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה, וּגְזֵרוֹת טוֹבוֹת , נִזָּכֵר וְנִכָּתֵב לְפָנֶיךָ, אֲנַחְנוּ וְכָל-עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם.

בָּרוּךְ אַתָּה יהוה, הַמְּבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁלוֹם. אמן

יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהוָה צוּרִי וְגֹאֲלִי. (תהלים יט, טו)

אלוהי נצור

יש האומרים פה את מזמור קכ"א בתהילים

קכא א שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי.

ב עֶזְרִי מֵעִם יְהֹוָה עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.

ג אַל יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ אַל יָנוּם שֹׁמְרֶךָ.

ד הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל.

ה יְהֹוָה שֹׁמְרֶךָ יְהֹוָה צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ.

ו יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא יַכֶּכָּה וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה.

ז יְהֹוָה יִשְׁמׇרְךָ מִכׇּל רָע יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ.

ח יְהֹוָה יִשְׁמׇר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. (תהלים קכא)

אֱלֹהַי נְצֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע, וּשְׂפָתַי (נ"א: וְשִׂפְתוֹתַי) מִדַּבֵּר מִרְמָה, וְלִמְקַלְלַי נַפְשִׁי תִדֹּם, וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה, פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶךָ, וְאַחֲרֵי מִצְוֹתֶיךָ תִּרְדֹּף נַפְשִׁי. וְכָל-הַקָּמִים וְהַחוֹשְׁבִים עָלַי לְרָעָה , מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחְשְבוֹתָם.

יִהְיוּ כְּמֹץ לִפְנֵי-רוּחַ. וּמַלְאַךְ יְהֹוָה דּוֹחֶה.

עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ (נ"א: שְׁמָךְ), עֲשֵׂה לְמַעַן יְמִינֶךָ (יְמִינָךְ) , עֲשֵׂה לְמַעַן תּוֹרָתֶךָ (תּוֹרָתָךְ) , עֲשֵׂה לְמַעַן קְדֻשָּׁתֶךָ (קְדֻשָּׁתָךְ) , לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ. הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי.

יש הנוהגים לומר כאן פסוק המתחיל וגומר באות שבה מתחיל וגומר שמו הפרטי, ואם יש לו יותר משם אחד, אומר פסוק אחד לכל שם.

יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהֹוָה צוּרִי וְגֹאֲלִי. (תהלים יט, טו)

יש נוהגים לומר כאן תחנונים, ויש אומרים תפילה זו:

יהי רצון מלפניך ה' אלקַי ואלקֵי אבותי, שלא תעלה קנאת אחרים עלי ולא קנאתי על אחרים, ושלא אכעוס היום ושלא אכעיסך, ותצילני מיצה"ר ותן בלבי הכנעה וענוה ויראת חטא. מלכנו ואלהינו יחד שמך בעולמך ובנה ביתך, שכלל היכלך וקבץ גלויותינו, פדה צאנך ושמח עדתך במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך אמן:

באומרו "עושה שלום במרומיו", יצעד שלושה צעדים לאחור, "הוא ברחמיו יעשה שלום", יחווה קידות לשמאל, לימין ולאמצע, "עלינו ועל כל ישראל",יצעד שלוש צעדים בחזרה, ויאמר "ואמרו אמן". ויש דעות אחרות.

עֹשֶׂה שָׁלוֹם (בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם) בִּמְרוֹמָיו,

הוּא בְרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ,

וְעַל כָּל-עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל,

וְאִמְרוּ אָמֵן.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתִּבְנֶה בֵית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתָךְ לַעֲשׂוֹת חוּקֵי רְצוֹנְךְ וּלְעָבְדָךְ בְּלֵבָב שָׁלֵם:

בעשרת ימי תשובה אומרים:

אבינו מלכנו

בקטעים המודגשים הקהל חוזר אחרי החזן, ובשאר עונים אמן.

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ רַחֵם עָלֵינוּ:

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ אֶלָּא אָתָּה:

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ עֲשֵׂה עִמָּנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ:

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חַדֵּשׁ עָלֵינוּ שָׁנָה טוֹבָה:

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ בַּטֵּל מֵעָלֵינוּ כָּל־גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת:

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ בַּטֵּל מַחְשְׁבוֹת שׂוֹנְאֵינוּ:

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ הָפֵר עֲצַת אוֹיְבֵינוּ:

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ כַּלֵּה כָּל־צַר וּמַשְׂטִין מֵעָלֵינוּ:

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ כַּלֵּה דֶבֶר וְחֶרֶב וְרָעָה וְרָעָב וּשְׁבִי וּבִזָּה וּמַשְׁחִית וּמַגֵּפָה (וְיֵצֶר הָרָע וָחֳלָיִים רָעִים) מִבְּנֵי בְרִיתֶךָ:

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ שְׁלַח רְפוּאָה שְׁלֵמָה לְכָל־חוֹלֵי עַמֶּךָ:

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ מְנַע מַגֵּפָה מִנַּחֲלָתֶךָ:

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ זָכוּר (נ״א: זְכוֹר) כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ:

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ מְחוֹל וּסְלַח לְכָל עֲוֹנוֹתֵינוּ:

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ קְרַע רוֹעַ גְּזַר דִּינֵנוּ:

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ מְחוֹק בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים כָּל־שִׁטְרֵי חוֹבוֹתֵינוּ:

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ מְחֵה וְהַעֲבֵר פְּשָׁעֵינוּ מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ:

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר חַיִּים טוֹבִים:

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר צַדִּיקִים וַחֲסִידִים:

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר יְשָׁרִים וּתְמִימִים:

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר פַּרְנָסָה וְכַלְכָּלָה (נ״א: מְזוֹנוֹת וּפַרְנָסָה) טוֹבָה:

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר מְחִילָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה:

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר גְּאֻלָּה וִישׁוּעָה:

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ זָכְרֵנוּ בְּזִכְרוֹן טוֹב מִלְּפָנֶיךָ:

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ הַצְמַח לָנוּ יְשׁוּעָה בְּקָרוֹב:

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ הָרֵם קֶרֶן יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ:

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ וְהָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחֶךָ:

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ:

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ הַחֲזִירֵנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ:

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ שְׁמַע קוֹלֵנוּ חוּס וְרַחֵם עָלֵינוּ:

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ עֲשֵׂה לְמַעֲנָךְ אִם לֹא לְמַעֲנֵנוּ:

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ קַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ:

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אַל תְּשִׁיבֵנוּ רֵיקָם מִלְּפָנֶיךָ:

בימים שאין נופלים על פניהם אומרים:

יְהִי שֵׁם ה' מְברָךְ. מֵעַתָּה וְעַד עולָם:

מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבואו. מְהֻלָּל שֵׁם ה':

רָם עַל כָּל גּויִם ה'. עַל הַשָּׁמַיִם כְּבודו:

ה' אֲדונֵנוּ. מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ:

וימשיכו לחצי קדיש ולהוצאת ספר תורה או לאשרי ובא לציון

בימים שלא אומרים תחנון, אחרי החזרה יאמר הש"ץ:

ב יְהִי שֵׁם יְהֹוָה מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.

ג מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ מְהֻלָּל שֵׁם יְהֹוָה.

ד רָם עַל כׇּל גּוֹיִם יְהֹוָה עַל הַשָּׁמַיִם כְּבוֹדוֹ. (תהלים קיג, ב-ד)

יְהֹוָה אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכׇל הָאָרֶץ. (תהלים ח, י)

ימים שאין אומרים בהם תחנון: ר"ח, כל חודש ניסן, [י"נ יש נוהגים: יום העצמאות - ה' באייר], פסח שני - י"ד באייר, ל"ג בעומר - י"ח באייר, [י"נ: יום ירושלים - כ"ח באייר], מר"ח סיוון עד י"ב בו ועד בכלל, ט' באב, ט"ו באב, ערב ראש השנה, ערב יום הכיפורים, ממוצאי יום כפור עד סוף חודש תשרי, חנוכה, ט"ו בשבט, פורים, פורים-שושן, י"ד וט"ו אדר א', כשיש מילה בבית כנסת, או אפילו כאשר אבי הבן או הסנדק או המוהל בבית הכנסת, וכשיש חתן. ופשט המנהג שגם ביום שנכנס הנער להיות בר מצוה אין נופלים על פניהם (אבל אומרים אה"ר אב הרחמים בשבת שעולה לתורה). בבית אבלים, אך מתוודים כאשר האבל מגיע לבית הכנסת.

כל יום שאין נופלים על פניהן אין נופלים גם במנחה שלפניו חוץ מערב ראש השנה (כ"ח באלול) וערב יום הכפורים (ח' בתשרי) שנופלים במנחה שלפניהם.

יעמוד ויאמר וידוי, ואם עשה איזה עוון באותו היום יתחרט ויתוודה עליו בלב נשבר ובדמעה ויקבל עליו שלא יעשהו עוד, ואם ככה הוא עושה אשריו ואשרי חלקו. שכל מי שדן את עצמו למטה אין דנים אותו למעלה ואם מקפיד ומתמיד בזה כל יום בלי לפספס זוכה להיות ממארי דחושבנא. זכות גדולה ועצומה להתמיד בזה.

אם אמר וידוי בתיקון חצות לא יחזור לאמור שוב בק״ש שעל המטה שלא יהיה ככלב שב על קיאו.

ימים שאין אומרים בו תחנון כגון: שבת, ראש חודש, יום טוב ועוד, וכן במוצאי אותם הימים עד חצות, לא יאמר וידוי

אָנָּא יהוה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ. תָּבוֹא לְפָנֶֽיךָ תְּפִלָּתֵֽנוּ וְאַל תִּתְעַלַּם מַלְכֵּֽנוּ מִתְּחִנָּתֵֽנוּ. שֶׁאֵין אֲנַֽחְנוּ (נ״א: אָֽנוּ) עַזֵּי פָנִים וּקְשֵׁי עֹֽרֶף לוֹמַר לְפָנֶֽיךָ יהוה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ צַדִּיקִים אֲנַֽחְנוּ וְלֹא חָטָֽאנוּ. אֲבָל חָטָֽאנוּ, עָוִֽינוּ, פָּשַֽׁעְנוּ, אֲנַֽחְנוּ וַאֲבוֹתֵֽינוּ וְאַנְשֵׁי בֵיתֵֽנוּ:

אָשַֽׁמְנוּ. בָּגַֽדְנוּ. גָּזַֽלְנוּ. דִּבַּֽרְנוּ דֹּֽפִי וְלָשׁון הָרָע .

הֶעֱוִֽינוּ. וְהִרְשַֽׁעְנוּ. זַֽדְנוּ. חָמַֽסְנוּ. טָפַֽלְנוּ שֶֽׁקֶר וּמִרְמָה .

יָעַֽצְנוּ עֵצוֹת רָעוֹת . כִּזַּֽבְנוּ. לַֽצְנוּ. מָרַֽדְנוּ. מָרִֽינוּ דְבָרֶֽיךָ. נִאַֽצְנוּ. נִאַֽפְנוּ. סָרַֽרְנוּ. עָוִֽינוּ. פָּשַֽׁעְנוּ. פָּגַֽמְנוּ. צָרַֽרְנוּ. צִעַֽרְנוּ אָב וָאֵם. קִשִּֽׁינוּ עֹֽרֶף.

רָשַֽׁעְנוּ. שִׁחַֽתְנוּ. תִּעַֽבְנוּ. תָּעִֽינוּ. וְתִעְתַּֽעְנוּ.

וְסַרְנוּ מִמִּצְוֺתֶֽיךָ וּמִמִּשְׁפָּטֶֽיךָ הַטּוֹבִים וְלֹא שָׁוָה (נ״א: שָֽׁוָה) לָֽנוּ.

לג וְאַתָּה צַדִּיק עַל כׇּל הַבָּא עָלֵינוּ כִּי אֱמֶת עָשִׂיתָ וַאֲנַחְנוּ הִרְשָׁעְנוּ. (נחמיה ט, לג)

י"ג מידות

אֵל אֶרֶךְ אַפַּיִם אַתָּה וּבַעַל הָרַחֲמִים.

גְּדֻלַּת רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ תִּזְכּוֹר הַיּוֹם לְזֶרַע יְדִידֶיךָ.

כְּמוֹֹ שֶׁהוֹדַעְתָּ לֶעָנָו מִקֶּדֶם.

וְכֵן כָּתוּב בְּתוֹרָתְךָ:

וַיֵּרֶד יי בֶּעָנָן.

וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם.

וַיִּקְרָא בְשֵׁם יי.

וְשָׁם נֶאֱמַר:

וַיַּעֲבֹר יְהֹוָה עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא:

יְהֹוָה. יְהֹוָה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן. אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת: נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים. נֹשֵׂא עָון וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה. וְנַקֵּה:

נפילת אפים

רַחוּם וְחַנּוּן חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ רַחֵם עָלֵינוּ וְהושִׁיעֵנוּ.

יש לשבת באמירת "לדוד אליך". ומנהג הספרדים שלא ליפול ממש על פניהם, ומי שרוצה, יניח פניו מעל זרוע שמאל, ולא יניח ממש בתוך הזרוע:

כה א לְדָוִד אֵלֶיךָ יְהֹוָה נַפְשִׁי אֶשָּׂא.

ב אֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אוֹיְבַי לִי.

ג גַּם כׇּל קֹוֶיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם.

ד דְּרָכֶיךָ יְהֹוָה הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי.

ה הַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כׇּל הַיּוֹם.

ו זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְהֹוָה וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה.

ז חַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכׇר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יְהֹוָה.

ח טוֹב וְיָשָׁר יְהֹוָה עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ.

ט יַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ.

י כׇּל אׇרְחוֹת יְהֹוָה חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו.

יא לְמַעַן שִׁמְךָ יְהֹוָה וְסָלַחְתָּ לַעֲוֺנִי כִּי רַב הוּא.

יב מִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יְהֹוָה יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר.

יג נַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ.

יד סוֹד יְהֹוָה לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם.

טו עֵינַי תָּמִיד אֶל יְהֹוָה כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי.

טז פְּנֵה אֵלַי וְחׇנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי.

יז צָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי.

יח רְאֵה עׇנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכׇל חַטֹּאותָי.

יט רְאֵה אֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי.

כ שׇׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ.

כא תֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ.

כב פְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו. (תהלים כה)

וְהוּא יִפְדֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל עֲוֺנֹתָיו. (תהלים קל, ח)

יְהוָה, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ, וְהִנָּחֵם עַל-הָרָעָה לְעַמֶּךָ:

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אָבִינוּ אָתָּה.

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ אֶלָּא אָתָּה.

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ רַחֵם עָלֵינוּ.

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ כִּי אֵין בָּנוּ מַעֲשִׂים, עֲשֵׂה עִמָּנוּ צְדָקָה וָחֶסֶד לְמַעַן שִׁמְךָ הַגָּדול וְהושִׁיעֵנוּ.

וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲשֶׂה, כִּי עָלֶיךָ עֵינֵינוּ׃

זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְיָ וַחֲסָדֶיךָ, כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה׃

יְהִי חַסְדְּךָ יְיָ עָלֵינוּ, כַּאֲשֶׁר יִחַלְנוּ לָךְ׃

אַל תִּזְכָּר לָנוּ עֲוֹנֹת רִאשֹׁנִים, מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ כִּי דַלּוֹנוּ מְאֹד׃

עֶזְרֵנוּ בְּשֵׁם יְיָ, עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ׃

חָנֵּנוּ יְיָ חָנֵּנוּ, כִּי רַב שָׂבַעְנוּ בוּז׃

בְּרֹגֶז רַחֵם תִּזְכּוֹר׃

בְּרֹגֶז אַהֲבָה תִּזְכֹּר.

בְּרֹגֶז עֲקֵדָה תִּזְכֹּר.

בְּרֹגֶז תְּמִימוּת תִּזְכֹּר.

יְיָ הוֹשִׁיעָה, הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ.

כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ, זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ.

עָזְרֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶךָ, וְהַצִּילֵנוּ וְכַפֵּר עַל חַטֹּאתֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ.

בתפילת שחרית: בארבע תעניות מוסיפים כאן סליחות מיוחדות. ראה לדוגמה כאן.

בימי שני וחמישי מוסיפים:

בשני וחמישי מוסיפים כאן:

אֵל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים, וּמִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּת.

מוֹחֵל עֲווֹנוֹת עַמּוֹ, מַעֲבִיר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן.

מַרְבֶּה מְחִילָה לְחַטָּאִים, וּסְלִיחָה לְפוֹשְׁעִים.

עוֹשֵׂה צְדָקוֹת עִם כָּל בָּשָׂר וְרוּחַ, לֹא כְרָעָתָם לָהֶם גּוֹמֵל.

אֵל, הוֹרֵיתָנוּ לוֹמַר מִדּוֹת שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה, זְכֹר לָנוּ הַיּוֹם בְּרִית שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה.

כְּמוֹ שֶׁהוֹדַעְתָּ לֶעָנָו מִקֶּדֶם, וְכֵן כָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ:

וַיֵּרֶד יְיָ בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם, וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְיָ.

וְשָׁם נֶאֱמַר:

וַיַּעֲבֹ֨ר יְיָ֥׀ עַל־פָּנָיו֘ וַיִּקְרָא֒ – יְיָ֣׀ יְיָ֔ אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת׃ נֹצֵ֥ר חֶ֙סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים נֹשֵׂ֥א עָוֹ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה וְנַקֵּה֙׃

וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ׃

סימן: א"ב

אַנְשֵׁי אֱמוּנָה אָבָדוּ / בָּאִים בְּכֹחַ מַעֲשֵֹיהֶם

גִּבֹּורִים לַעֲמֹד בַּפֶּרֶץ / דּוֹחִים אֶת הַגְּזֵרוֹת

הָיוּ לָנוּ לְחוֹמָה / וּלְמַחֲסֶה בְּיוֹם זָעַם

זוֹעֲכִים אַף בְּלַחֲשָׁם / חֵמָה עָצְרוּ בְּשַׁוְּעָם

טֶרֶם קְרָאוּךָ עֲנִיתָם / יוֹדְעִים לַעֲתֹר וּלְרַצּוֹת

כְּאָב רִחַמְתָּ לְמַעֲנָם / לֹא הֱשִׁיבוֹתָ פְּנֵיהֶם רֵיקָם

מְרֹב עֲוֹנֵינוּ אֲבַדְנוּם / נֶאֶסְפוּ מֶנּוּ בַּחֲטָאֵינוּ

סָעוּ הֵמָּה לִמְנוּחוֹת / עָזְבוּ אוֹתָנוּ לַאֲנָחוֹת

פַּסּוּ גּוֹדְרֵי גָדֵר / צֻמְּתוּ מְשִׁיבֵי חֵמָה

קָמִים בַּפֶּרֶץ אָיִן / רְאוּיִם לְרַצּוֹתְך אָפֵסוּ

שׁוֹטַטְנוּ בְּאַרְבַּע פִּנּוֹת / תְּרוּפָה לֹא מָצָאנוּ

שַׁבְנוּ אֵלֶיךָ בְּבֹשֶׁת פָּנֵינוּ / לְשַׁחֲרָךְ אֵל בְּעֵת צָרוֹתֵינוּ.

אֵל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים, וּמִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּת.

מוֹחֵל עֲווֹנוֹת עַמּוֹ, מַעֲבִיר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן.

מַרְבֶּה מְחִילָה לְחַטָּאִים, וּסְלִיחָה לְפוֹשְׁעִים.

עוֹשֵׂה צְדָקוֹת עִם כָּל בָּשָׂר וְרוּחַ, לֹא כְרָעָתָם לָהֶם גּוֹמֵל.

אֵל, הוֹרֵיתָנוּ לוֹמַר מִדּוֹת שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה, זְכֹר לָנוּ הַיּוֹם בְּרִית שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה.

כְּמוֹ שֶׁהוֹדַעְתָּ לֶעָנָו מִקֶּדֶם, וְכֵן כָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ:

וַיֵּרֶד יְיָ בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם, וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְיָ.

וְשָׁם נֶאֱמַר:

וַיַּעֲבֹ֨ר יְיָ֥׀ עַל־פָּנָיו֘ וַיִּקְרָא֒ – יְיָ֣׀ יְיָ֔ אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת׃ נֹצֵ֥ר חֶ֙סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים נֹשֵׂ֥א עָוֹ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה וְנַקֵּה֙׃

וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ׃

סימן: תשר"ק

תָּמַהְנוּ מֵרָעוֹת / תָּשַׁשׁ כֹּחֵנוּ מִצָּרוֹת

שַׁחְנוּ עַד לִמְאֹד / שָׁפַלְנוּ עַד עָפָר

רַחוּם כָּךְ הִיא מִדָּתֵנוּ / קְשֵׁי עֹרֶף וּמַמְרִים אֲנָחְנוּ

צָעַקְנוּ בְּפִינוּ חָטָאנוּ / פְּתַלְתֹּל וְעִקֵּשׁ לִבֵּנוּ

עֶלְיוֹן רַחֲמֶיךָ מֵעוֹלָם / סְלִיחָה עִמְּךָ הִיא

נִחָם עַל הָרָעָה / מַטֵּה כְלַפֵּי חֶסֶד

לֹא תִתְעַלֵּם בְּעִתּוֹת כָּאֵל / כִּי בְצָרָה גְדוֹלָה אֲנָחְנוּ

יִוָּדַע לְעֵינֵי הַכֹּל / טוּבְךָ וְחַסְדְּךָ עִמָּנוּ

חֲתֹם פֶּה שָׂטָן וְאַל יַשְׂטִין עָלֵינוּ / זְעֹם בּוֹ וְיִדֹּם

וְיַעֲמֹד מֵלִיץ טוֹב לְצַדְּקֵנוּ / הוּא יַגִּיד יָשְׁרֵנוּ

דְּרָכֶיךָ רַחוּם וְחַנּוּן / גִּלִּיתָ לְנֶאֱמַן בַּיִת

בְּבַקְשׁוֹ אָז מִלְּפָנֶיךָ / אֱמוּנָתְךָ הוֹדַעְתָּ לּוֹ.

אֵל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים, וּמִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּת.

מוֹחֵל עֲווֹנוֹת עַמּוֹ, מַעֲבִיר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן.

מַרְבֶּה מְחִילָה לְחַטָּאִים, וּסְלִיחָה לְפוֹשְׁעִים.

עוֹשֵׂה צְדָקוֹת עִם כָּל בָּשָׂר וְרוּחַ, לֹא כְרָעָתָם לָהֶם גּוֹמֵל.

אֵל, הוֹרֵיתָנוּ לוֹמַר מִדּוֹת שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה, זְכֹר לָנוּ הַיּוֹם בְּרִית שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה.

כְּמוֹ שֶׁהוֹדַעְתָּ לֶעָנָו מִקֶּדֶם, וְכֵן כָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ:

וַיֵּרֶד יְיָ בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם, וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְיָ.

וְשָׁם נֶאֱמַר:

וַיַּעֲבֹ֨ר יְיָ֥׀ עַל־פָּנָיו֘ וַיִּקְרָא֒ – יְיָ֣׀ יְיָ֔ אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת׃ נֹצֵ֥ר חֶ֙סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים נֹשֵׂ֥א עָוֹ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה וְנַקֵּה֙׃

וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ׃

סימן: אתב"ש

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ

אַל תַּעַשׂ עִמָּנוּ כָּלָה / תֹּאחֵז יָדְךָ בַּמִּשְׁפָּט

בְּבֹא תוֹכֵחָה נֶגְדֶּךָ / שְׁמֵנוּ מִסִּפְרְךָ אַל תִּמָּח

גִּשְׁתְּךָ לַחֲקֹר מוּסָר / רַחֲמֶיךָ יְקַדְּמוּ רָגְזֶךָ

דַּלּוּת מַעֲשִׂים בְּשׁוּרֶךָ / קָרֵב צֶדֶק מֵאֵלֶיךָ

הוֹרֵינוּ בְּזַעֲקֵנוּ לָךְ / צַו יְשׁוּעָתֵנוּ בְּמַפְגִּיעַ

וְתָשִׁיב שְׁבוּת אָהֳלֵי תָם / פְּתָחָיו רְאֵה כִּי שָׁמֵמוּ

זְכֹר נָאַמְתָּ / עֵדוּת לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ

חוֹתָם תְּעוּדָה תַּתִּיר / סוֹדְךָ שִׂים בְּלִמּוּדֶךָ

טַבּוּר אֲגַּן הַסַּהַר / נָא אַל יֶחֱסַר הַמָּזֶג

יָהּ דַּע אֵת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יְדָעוּךָ / מַגֵּר אֶת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ

כִּי תָשִׁיב לְבִצָּרוֹן / לְכוּדִים, אֲסִירֵי הַתִּקְוָה.

מַה נּאמַר לְפָנֶיךָ יושֵׁב יושֵׁב מָרום וּמַה נְּסַפֵּר לְפָנֶיךָ שׁוכֵן שְׁחָקִים. הֲלא הַנִּסְתָּרות וְהַנִּגְלות אַתָּה יודֵעַ. אַתָּה יודֵעַ רָזֵי עולָם. וְתַעֲלוּמות סִתְרֵי כָל חָי. אַתָּה חופֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן רואֶה כְלָיות וָלֵב. אֵין דָּבָר נֶעְלָם מִמָּךְ, וְאֵין נִסְתָּר מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ:

יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שתמחול לנו על כל חטאתינו ותכפר לנו על כל עונותינו ותסלח לנו על כל פשעינו:

כִּי אַתָּה אֲדֹנָי טוֹב וְסַלָּח וְרַב חֶסֶד לְכׇל קֹרְאֶיךָ. (תהלים פו, ה)

לְמַעַן שִׁמְךָ יְהֹוָה וְסָלַחְתָּ לַעֲוֺנִי כִּי רַב הוּא. (תהלים כה, יא)

לְמַעַן שִׁמְךָ יְהֹוָה תְּחַיֵּנִי בְּצִדְקָתְךָ תּוֹצִיא מִצָּרָה נַפְשִׁי. (תהלים קמג, יא)

יְהֹוָה צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה. (תהלים מו, ח)

יְהֹוָה צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ. (תהלים פד, יג)

יְהֹוָה הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קׇרְאֵנוּ. (תהלים כ, י)

הֲשִׁיבֵנוּ יְהֹוָה אֵלֶיךָ ונשוב וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם. (איכה ה, כא)

והוא רחום

מעשה היה בספינה של יהודים שבאה מגלות ירושלים למקום מסויים שהיה בו מלך...(ארחות חיים הלכות שני וחמישי אות א)

אומרים בקול ובעמידה, ויש הנוהגים לאומרו בלחש:

וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֺן וְלֹא יַשְׁחִית וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ וְלֹא יָעִיר כׇּל חֲמָתוֹ. (תהלים עח, לח)

אַתָּה יְהֹוָה לֹא תִכְלָא רַחֲמֶיךָ מִמֶּנִּי חַסְדְּךָ וַאֲמִתְּךָ תָּמִיד יִצְּרוּנִי. (תהלים מ, יב)

הוֹשִׁיעֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וְקַבְּצֵנוּ מִן הַגּוֹיִם לְהֹדוֹת לְשֵׁם קׇדְשֶׁךָ לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ. (תהלים קו, מז)

אִם עֲוֺנוֹת תִּשְׁמׇר יָהּ אֲדֹנָי מִי יַעֲמֹד. (תהלים קל, ג)

כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא. (תהלים קל, ד)

לֹא כַחֲטָאֵינוּ עָשָׂה לָנוּ וְלֹא כַעֲוֺנֹתֵינוּ גָּמַל עָלֵינוּ. (תהלים קג, י)

אִם עֲו‍ֹנֵינוּ עָנוּ בָנוּ יְהוָה עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ (ירמיהו יד, ז)

זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְהֹוָה וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה. (תהלים כה, ו)

יַעַנְךָ יְהֹוָה בְּיוֹם צָרָה יְשַׂגֶּבְךָ שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב. (תהלים כ, ב)

יְהֹוָה הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קׇרְאֵנוּ. (תהלים כ, י)

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ, כִּי אֵין בָּנוּ מַעֲשִׂים. עֲשֵׂה עִמָּנוּ צְדָקָה כְּרֹב רַחֲמֶיךָ וְהושִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ:

טו וְעַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ אֶת עַמְּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וַתַּעַשׂ לְךָ שֵׁם כַּיּוֹם הַזֶּה חָטָאנוּ רָשָׁעְנוּ.

טז אֲדֹנָי כְּכׇל צִדְקֹתֶךָ יָשׇׁב נָא אַפְּךָ וַחֲמָתְךָ מֵעִירְךָ יְרוּשָׁלַ͏ִם הַר קׇדְשֶׁךָ כִּי בַחֲטָאֵינוּ וּבַעֲוֺנוֹת אֲבֹתֵינוּ יְרוּשָׁלַ͏ִם וְעַמְּךָ לְחֶרְפָּה לְכׇל סְבִיבֹתֵינוּ.

יז וְעַתָּה שְׁמַע אֱלֹהֵינוּ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תַּחֲנוּנָיו וְהָאֵר פָּנֶיךָ עַל מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם לְמַעַן אֲדֹנָי.

יח הַטֵּה אֱלֹהַי אׇזְנְךָ וּשְׁמָע פקחה פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה שֹׁמְמֹתֵינוּ וְהָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא שִׁמְךָ עָלֶיהָ כִּי לֹא עַל צִדְקֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים.

יט אֲדֹנָי שְׁמָעָה אֲדֹנָי סְלָחָה אֲדֹנָי הַקְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ. (דניאל ט, טו-יט)

אָבִינוּ אָב הָרַחֲמָן. הַרְאֵנוּ אוֹת לְטוֹבָה וְקַבֵּץ נְפוּצוֹתֵינוּ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ. יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל הַגּוֹיִם. כִּי אַתָּה יְהוָה אָבִינוּ אָתָּה, אֲנַחְנוּ הַחֹמֶר וְאַתָּה יֹצְרֵנוּ וּמַעֲשֵׂה יָדְךָ כֻּלָּנוּ (ישעיהו סד, ז).

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ צוּרֵנוּ וְגוֹאֲלֵנוּ.

חוּסָה יְהוָה עַל עַמֶּךָ וְאַל תִּתֵּן נַחֲלָתְךָ לְחֶרְפָּה לִמְשָׁל בָּם גּוֹיִם. לָמָּה יֹאמְרוּ בָעַמִּים אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם: (יואל ב, יז)

יָדַעְנוּ יְהוָה כִּי חָטָאנוּ וְאֵין מִי יַעֲמֹד בַּעֲדֵנוּ. אֶלָּא שִׁמְךָ הַגָּדוֹל יַעֲמָד לָנוּ בְּעֵת צָרָה.

וּ כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים רַחֵם עָלֵינוּ.

חֲמוֹל עַל עַמֶּךָ. רַחֵם עַל נַחֲלָתֶךָ. חוּסָה נָּא כְּרֹב רַחֲמֶיךָ. חָנֵּנוּ מַלְכֵּנוּ וַעֲנֵנוּ. כִּי לְךָ יְהוָה הַצְּדָקָה. עֹשֵׂה נִפְלָאוֹת בְּכָל עֵת:

הַבֶּט נָא וְהוֹשִׁיעָה נָּא צֹאן מַרְעִיתֶךָ. אַל יִמְשָׁל בָּנוּ קֶצֶף. כִּי לְךָ יְהוָה הַיְשׁוּעָה. בְּךָ תוֹחַלְתֵּנוּ אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת. אָנָּא סְלַח נָא. כִּי אֵל טוֹב וְסַלָּח אָתָּה:

אָנָּא מֶלֶךְ רַחוּם וְחַנּוּן. זְכֹר וְהַבֵּט לִבְרִית בֵּין הַבְּתָרִים וְתֵרָאֶה לְפָנֶיךָ עֲקֵדַת יָחִיד. וּלְמַעַן יִשְׂרָאֵל אָבִינוּ. אַל תַּעַזְבֵנוּ אָבִינוּ. וְאַל תִּטְּשֵׁנוּ מַלְכֵּנוּ. וְאַל תִּשְׁכָּחֵנוּ יוֹצְרֵנוּ. וְאַל תַּעַש עִמָּנוּ כָּלָה בְּגָלוּתֵינוּ. כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה:

אֵין כָּמוֹךָ חַנּוּן וְרַחוּם אֱלֹהֵינוּ. אֵין כָּמוֹךָ אֵל אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת. הושִׁיעֵנוּ וְרַחֲמֵנוּ מֵרַעַשׁ וּמֵרֹגֶז הַצִּילֵנוּ:

זְכֹר לַעֲבָדֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב. אַל תֵּפֶן אֶל קְשִׁי הָעָם הַזֶּה וְאֶל רִשְׁעוֹ וְאֶל חַטָּאתוֹ שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ: וְהָסֵר מִמֶּנּוּ מַכַּת הַמָּוֶת כִּי רַחוּם אָתָּה. כִּי כֵן דַּרְכֶּךָ לַעֲשׂוֹת חֶסֶד חִנָּם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר.

אָנָּא יְהֹוָה הוֹשִׁיעָה נָּא אָנָּא יְהֹוָה הַצְלִיחָה נָּא. (תהלים קיח, כה) אָנָּא יְהוָה עֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ:

לְךָ יְהוָה קִוִּינוּ.

לְךָ יְהוָה חִכִּינוּ. לְךָ יְהוָה נְיַחֵל. אַל תֶּחֱשֶׁה וּתְעַנֵּנוּ. כִּי נָאֲמוּ גּוֹיִם. אָבְדָה תִקְוָתָם. כָּל בֶּרֶךְ לְךָ תִכְרַע וְכָל קוֹמָה לְפָנֶיךָ תִּשְׁתַּחֲוֶה:

הַפּוֹתֵחַ יָד בִּתְשׁוּבָה לְקַבֵּל פּוֹשְׁעִים וְחַטָּאִים. נִבְהֲלָה נַפְשֵׁנוּ מֵרֹב עִצְּבוֹנֵנוּ. אַל תִּשְׁכָּחֵנוּ נֶצַח. קוּמָה וְהוֹשִׁיעֵנוּ. אַל תִּשְׁפֹּךְ חֲרוֹנְךָ עָלֵינוּ כִּי אֲנַחְנוּ עַמְּךָ בְּנֵי בְרִיתֶךָ:

אֵל, הַבִּיטָה דַּל כְּבוֹדֵנוּ בַּגּוֹיִם. וְשִׁקְּצוּנוּ כְּטֻמְאַת הַנִּדָּה. עַד מָתַי עֻזְּךָ בַּשְּׁבִי וְתִפְאַרְתְּךָ בְּיַד צָר:

המה יראו ויבשו ויחתו מגבורתיהם. עוררה גבורתך, והושיענו למען שמך. אַל יִמְעֲטוּ לְפָנֶיךָ תְּלָאוֹתֵינוּ. מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ בְּעֵת צָרוֹתֵינוּ. לֹא לְמַעֲנֵנוּ אֶלָּא לְמַעַנְךָ פְעַל. וְאַל תַּשְׁחִית אֶת זֵכֶר שְׁאֵרִיתֵנוּ. כִּי לְךָ מְיַחֲלוֹת עֵינֵינוּ. כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה:

וּזְכֹר עֵדוּתֵנוּ בְּכָל יוֹם תָּמִיד אוֹמְרִים פַּעֲמַיִם בְּאַהֲבָה:

שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ יְהֹוָה אֶחָד. (דברים ו, ד)

חצי קדיש

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. (ועונים: אמן)

בְּעָלְמָא דִי בְרָא כִרְעוּתֵהּ, וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ. (ועונים: אמן)

בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכׇל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן:

הקהל עונה אמן ומצטרף לאמירת המשפט הבא עד "דאמירן בעלמא" :

יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא.

יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (ועונים: אמן)

לְעֵֽילָא מִן כׇּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא, תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן)

בימים שני וחמישי מוציאים ספר תורה:

לפני הוצאת ספר תורה ביום שאומרים תחנון אומרים:

אֵל אֶרֶךְ אפיים וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת. אַל בְּאַפְּךָ תוכִיחֵנוּ. חוּסָה ה' עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ וְהושִׁיעֵנוּ מִכָּל רָע. חָטָאנוּ לְךָ. אָדון סְלַח נָא. כְּרוב רַחֲמֶיךָ אֵל:

אֵל אֶרֶךְ אפיים וּמָלֵא רַחֲמִים. אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנּוּ. חוּסָה ה' עַל שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ. וְהַצִּילֵנוּ מִכָּל רָע. חָטָאנוּ לְךָ. אָדון סְלַח נָא. כְּרוב רַחֲמֶיךָ אֵל:

וביום שאין אומרים בו תחנון אומרים:

יְהִי ה' אֱלהֵינוּ עִמָּנוּ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם אֲבותֵינוּ אַל יַעַזְבֵנוּ וְאַל יִטְּשֵׁנוּ:

הושִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם:

בַּעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּךָ אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ:

בָּרוּךְ הַמָּקום שֶׁנָּתַן תּורָה לְעַמּו יִשְׂרָאֵל בָּרוּךְ הוּא:

אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּו אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁה' אֱלהָיו:

וכשמוציאים ספר תורה אומר החזן עם הקהל:

גַּדְּלוּ לַיהֹוָה אִתִּי וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו. (תהלים לד, ד)

רוֹמְמוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹם רַגְלָיו קָדוֹשׁ הוּא. (תהלים צט, ה)

רוֹמְמוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קׇדְשׁוֹ כִּי קָדוֹשׁ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ. (תהלים צט, ט)

אֵין קָדוֹשׁ כַּיהֹוָה כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ וְאֵין צוּר כֵּאלֹהֵינוּ. (שמואל א ב, ב)

כִּי מִי אֱלוֹהַּ מִבַּלְעֲדֵי יְהֹוָה וּמִי צוּר זוּלָתִי אֱלֹהֵינוּ. (תהלים יח, לב)

תּורָה צִוָּה לָנוּ משֶׁה מורָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקב:

עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתומְכֶיהָ מְאֻשָּׁר:

דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נועַם וְכָל נְתִיבותֶיהָ שָׁלום:

שָׁלום רָב לְאוהֲבֵי תורָתֶךָ וְאֵין לָמו מִכְשׁול:

ה' עוז לְעַמּו יִתֵּן. ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּו בַשָּׁלום:

כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא הָבוּ גודֶל לֵאלהֵינוּ:

הַכּל תְּנוּ עוז לֵאלהִים וּתְנוּ כָבוד לַתּורָה:

ומגביה ספר תורה ומראה הכתב לקהל ואומרים:

וְזאת הַתּורָה אֲשֶׁר שָׂם משֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

תּורָה צִוָּה לָנוּ משֶׁה מורָשָׁה קְהִלּת יַעֲקב:

הָאֵל תָּמִים דַּרְכּו אִמְרַת ה' צְרוּפָה מָגֵן הוּא לְכָל הַחוסִים בּו:

וקורין בפרשת השבוע ג' גברי. אין פוחתין ואין מוסיפין עליהם.

אומר העולה: בָּרְכוּ אֶת ה' הַמְברָךְ:

ועונים הקהל: בָּרוּךְ ה' הַמְברָךְ לְעולָם וָעֶד:

וחוזר העולה "ברוך ה' המבורך" וכו'.

ואחר כך מברך:

בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְנָתַן לָנוּ אֶת תּורָתו. בָּרוּךְ אַתָּה ה', נותֵן הַתּורָה:

ואחר קריאת התורה מברך העולה:

בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר נָתַן לָנוּ אֶת תּורָתו תּורַת אֱמֶת. וְחַיֵּי עולָם נָטַע בְּתוכֵנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', נותֵן הַתּורָה:

לפני שיברך יאמר:

אודֶה ה' בְּכָל לֵבָב, בְּסוד יְשָׁרִים וְעֵדָה:

בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַגּומֵל לְחַיָּבִים טובות שֶׁגְּמָלַנִי כָּל טוּב:

ואחר כך אומר הקהל: הָאֵל שֶׁגְּמָלָךְ כָּל טוּב הוּא יִגְמָלְךָ כָּל טוּב סֶלָה:

והוא עונה אחריהם: אמן כן יהי רצון:

חצי קדיש

השלישי אומר חצי קדיש:

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. (ועונים: אמן)

בְּעָלְמָא דִי בְרָא כִרְעוּתֵהּ, וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ. (ועונים: אמן)

בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכׇל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן:

הקהל עונה אמן ומצטרף לאמירת המשפט הבא עד "דאמירן בעלמא" :

יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא.

יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (ועונים: אמן)

לְעֵֽילָא מִן כׇּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא, תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן)

אַשְׁרֵי וּבָא לְצִיּון

אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ עוֹד יְהַלְלוּךָ סֶּלָה. (תהלים פד, ה)

אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ אַשְׁרֵי הָעָם שֱׁיְהֹוָה אֱלֹהָיו. (תהלים קמד, טו)

תְּהִלָּה לְדָוִד,

אֲרוֹמִמְךָ אֱלוֹהַי הַמֶּלֶךְ וַאֲבָרְכָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד.

בְּכָל יוֹם אֲבָרְכֶךָּ וַאֲהַלְלָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד.

גָּדוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל מְאֹד וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר.

דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ וּגְבוּרֹתֶיךָ יַגִּידוּ.

הֲדַר כְּבוֹד הוֹדֶךָ וְדִבְרֵי נִפְלְאוֹתֶיךָ אָשִׂיחָה.

וֶעֱזוּז נוֹרְאֹתֶיךָ יֹאמֵרוּ וּגְדוּלָּתְךָ אֲסַפְּרֶנָּה.

זֵכֶר רַב טוּבְךָ יַבִּיעוּ וְצִדְקָתְךָ יְרַנֵּנוּ.

חַנּוּן וְרַחוּם יְיָ אֶרֶךְ אַפַּיִם וּגְדָל חָסֶד.

טוֹב יְיָ לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו.

יוֹדוּךָ יְיָ כָּל מַעֲשֶׂיךָ וַחֲסִידֶיךָ יְבָרְכוּכָה.

כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ יֹאמֵרוּ וּגְבוּרָתְךָ יְדַבֵּרוּ.

לְהוֹדִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרֹתָיו וּכְבוֹד הֲדַר מַלְכוּתוֹ.

מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל עֹלָמִים וּמֶמְשַׁלְתְּךָ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר.

סוֹמֵךְ יְיָ לְכָל הַנֹּפְלִים וְזוֹקֵף לְכָל הַכְּפוּפִים.

עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ.

פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן.

צַדִּיק יְיָ בְּכָל דְּרָכָיו וְחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו.

קָרוֹב יְיָ לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת.

רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה וְאֶת שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם.

שׁוֹמֵר יְיָ אֶת כָּל אֹהֲבָיו וְאֵת כָּל הָרְשָׁעִים יַשְׁמִיד.

תְּהִלַּת יְיָ יְדַבֶּר פִּי וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. (תהלים קמה)

וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם הַלְלוּ יָהּ. (תהלים קטו, יח)

יענך

בימים שאין אומרים בהם תחנון אין אומרים מזמור "יענך":

קדושה דסידרא

בבית האבל מדלגים על שני הפסוקים הראשונים של "ובא לציון", ומתחילים מ"ואתה קדוש":

ובא לציון

מחזירים את ספר התורה

יהוה הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד:

תְּפִלָּה לְדָוִד

בימים שאין אומרים תחינה אין אומרים "תפלה לדוד" ומתחילין מ"בית יעקב":

תהלים קכד

שיר של יום

שיר של יום

קדיש יתום

פיטום הקטורת

אֵין כֵּאלהֵינוּ. אֵין כַּאדונֵנוּ. אֵין כְּמַלְכֵּנוּ. אֵין כְּמושִׁיעֵנוּ:

מִי כֵּאלהֵינוּ. מִי כַּאדונֵנוּ. מִי כְּמַלְכֵּנוּ. מִי כְּמושִׁיעֵנוּ:

נודֶה לֵאלהֵינוּ. נודֶה לַאדונֵנוּ. נודֶה לְמַלְכֵּנוּ. נודֶה לְמושִׁיעֵנוּ:

בָּרוּךְ אֱלהֵינוּ. בָּרוּךְ אֲדונֵנוּ. בָּרוּךְ מַלְכֵּנוּ. בָּרוּךְ מושִׁיעֵנוּ:

אַתָּה הוּא אֱלהֵינוּ. אַתָּה הוּא אֲדונֵנוּ. אַתָּה הוּא מַלְכֵּנוּ. אַתָּה הוּא מושִׁיעֵנוּ:

פיטום הקטורת

תָּנָא דְבֵי אֵלִיָּהוּ. כָּל הַשּׁונֶה הֲלָכות בְּכָל יום מֻבְטַח לו שֶׁהוּא בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא. שֶׁנֶּאֱמַר הֲלִיכות עולָם לו. אַל תִּקְרֵי הֲלִיכות אֶלָּא הֲלָכות:

אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רִבִּי חֲנִינָא תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַרְבִּים שָׁלום בָּעולָם שֶׁנֶּאֱמַר וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה' וְרַב שְׁלום בָּנָיִךְ. אַל תִּקְרֵי בָנַיִךְ אֶלָּא בונָיִךְ:

יְהִי שָׁלום בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנותָיִךְ:

לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלום בָּךְ:

לְמַעַן בֵּית ה' אֱלהֵינוּ אֲבַקְשָׁה טוב לָךְ:

וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלום עַל יִשְׂרָאֵל:

שָׁלום רָב לְאהֲבֵי תורָתֶךָ וְאֵין לָמו מִכְשׁול:

ה' עז לְעַמּו יִתֵּן. ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּו בַשָּׁלום:

קדיש דרבנן

עלינו לשבח

הוספות

פסוקים אחר התפילה

לדוד ה' אורי וישעי

קדיש יתום

י"ג עיקרים

הֲרֵי אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בִּשְׁלשׁ עֶשְׂרֵה עִקָּרִים שֶׁל הַתּורָה הַקְּדושָׁה:

א. שֶׁהַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא מָצוּי וּמַשְׁגִּיחַ.

ב. וְהוּא אֶחָד.

ג. וְאֵין לו גּוּף וְאֵין לו דְּמוּת הַגּוּף.

ד. וְשֶׁהוּא קַדְמון לְכָל קְדוּמִים.

ה. וְאֵין עֲבודָה לְזוּלָתו.

ו. וְיודֵעַ מַחְשְׁבות בְּנֵי אָדָם.

ז. וּנְבוּאַת משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלום אֱמֶת.

ח. וְשֶׁהוּא אָדון לְכָל הַנְּבִיאִים.

ט. וְשֶׁהַתּורָה נְתוּנָה מִן הַשָּׁמַיִם.

י. וְשֶׁלּא תִּשְׁתַּנֶּה בְּשׁוּם זְמַן, חַס וְשָׁלום.

יא. וְשֶׁהַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲנִישׁ לָרְשָׁעִים וּמְשַׁלֵּם שָׂכָר טוב לַצַּדִּיקִים.

יב. וְשֶׁיָּבוא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ.

יג. וְשֶׁהַמֵּתִים עֲתִידִים לְהֵחָיות.

יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ שֶׁתָּכוף יִצְרֵנוּ לַעֲבודָתֶךָ כָּל יְמֵי חַיֵּנוּ תָּמִיד, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצון:

עשר זכירות

לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, הֲרֵי אֲנִי מְקַיֵּם מִצְוַת עֲשָׂרָה זְכִירות. שֶׁחַיָּב אָדָם לִזְכּר בְּכָל יום. וְאֵלּוּ הֵם:

א. יְצִיאַת מִצְרַיִם.

ב. וְהַשַּׁבָּת.

ג. וְהַמָּן.

ד. וּמַעֲשֵׂה עֲמָלֵק.

ה. וּמַעֲמַד הַר סִינַי.

ו. וּמַה שֶּׁהִקְצִיפוּ אֲבותֵינוּ לְהַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא בַּמִּדְבָּר וּבִפְרָט בָּעֵגֶל.

ז. וּמַה שֶּׁיָּעֲצוּ בָּלָק וּבִלְעָם לַעֲשׂות לַאֲבותֵינוּ "לְמַעַן דַּעַת צִדְקות ה'" (מיכה ו, ה).

ח. וּמַעֲשֵׂה מִרְיָם הַנְּבִיאָה.

ט. וּמִצְוַת "וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלהֶיךָ כִּי הוּא הַנּתֵן לְךָ כּחַ לַעֲשׂות חָיִל" (דברים ח, יח).

י. וּזְכִירַת יְרוּשָׁלַיִם תִּבָּנֶה וְתִכּונֵן בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן:

עוד הוספות

"טוב לומר פרשת העקדה, ופרשת המן, ועשרת הדברות, ופרשת עולה ומנחה ושלמים וחטאת ואשם. הגה: ודוקא ביחיד מותר לומר עשרת הדיברות בכל יום, אבל אסור לאומרם בצבור." (שולחן ערוך אורח חיים א ה)

"כשיסיים פרשת העולה, יאמר: "יהי רצון מלפניך, שיהיה זה חשוב ומקובל כאילו הקרבתי עולה". וכך יאמר אחר פרשת המנחה והשלמים, מפני שהם באים נדבה [נ"א: בנדבה]." (שם ז')

"יש נוהגין לומר פרשת הכיור, ואחר כך פרשת תרומת הדשן, ואחר כך פרשת התמיד, ואחר כך פרשת מזבח מקטר קטורת, ופרשת סמני הקטורת ועשייתו:" (שם ט')

יש שנהגו לקרוא בכל יום בראשית תמן לסגולה.

יש שנהגו לקרוא אגרת הרמב"ן בכל יום, או לפחות פעם אחת בשבוע.

כשיוצא מבית הכנסת אומר:

ה' נחני בצדקתך למען שוררי הישר לפני דרכך:

ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים:

ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה ויקרא שם המקום ההוא מחנים:

פרשת קרבנות הנשיאים