פתיחת אליהו

בכניסתו לבית הכנסת יאמר פתיחת אליהו הנביא זכור לטוב טרם התפילה, והיא בתקוני הזוהר הקדוש המועילה לפתיחת הלב וקבלת התפלה. ולא יעבור מלאומרה:

וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ. (תהלים צ, יז)

פָּתַח אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לְטוב וְאָמַר רִבּון עָלְמִין דְּאַנְתְּ הוּא חָד וְלָא בְּחֻשְׁבָּן. אַנְתְּ הוּא עִלָּאָה עַל כָּל עִלָּאִין סְתִימָא עַל כָּל סְתִימִין לֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בָּךְ כְּלָל. אַנְתְּ הוּא דְּאַפַּקְתְּ עֶשֶׂר תִּקּוּנִין וְקָרֵינָן לון עֶשֶׂר סְפִירָן לְאַנְהָגָא בְהון עָלְמִין סְתִימִין דְּלָא אִתְגַּלְיָן וְעָלְמִין דְּאִתְגַּלְיָן. וּבְהון אִתְכַּסִּיאַת (נ"א אתכסייא) מִבְּנֵי נָשָׁא. וְאַנְתְּ הוּא דְקָשִׁיר לון וּמְיַחֵד לון. וּבְגִין דְּאַנְתְּ מִלְּגָאו כָּל מָאן דְּאַפְרִישׁ חַד מִן חַבְרֵיהּ מֵאִלֵּין עֶשֶׂר אִתְחַשִׁיב לֵיהּ כְּאִלּוּ אַפְרִישׁ בָּךְ. וְאִלֵּין עֶשֶׂר סְפִירָן אִנּוּן אַזְלִין כְּסִדְרָן חַד אָרִיךְ וְחָד קָצֵר וְחַד בֵּינונִי. וְאַנְתְּ הוּא דְּאַנְהִיג לון. וְלֵית מָאן דְּאַנְהִיג לָךְ לָא לְעֵילָּא וְלָא לְתַתָּא וְלָא מִכָּל סִטְרָא. לְבוּשִׁין תַּקַּנְתְּ לון דְּמִנַּיְהוּ פַרְחִין נִשְׁמָתִין לִבְנֵי (נ"א דבני) נָשָׁא. וְכַמָּה גוּפִין תַּקַּנְתְּ לון דְּאִתְקְרִיאוּ גוּפָא לְגַבֵּי לְבוּשִׁין דִּמְכַסְיָן עֲלֵיהון וְאִתְקְרִיאוּ בְּתִקּוּנָא דָא. חֶסֶד דְּרועָא יְמִינָא. גְּבוּרָה דְרועָא שְׂמָאלָא. תִּפְאֶרֶת גּוּפָא. נֶצַח וְהוד תְּרֵין שׁוקִין. יְסוד סִיּוּמָא דְּגוּפָא אות בְּרִית קדֶשׁ. מַלְכוּת פֶּה תּורָה שֶׁבְּעַל פֶּה קָרֵינָן לָהּ. חָכְמָה מוחָא אִיהִי מַחֲשָׁבָה מִלְּגָאו. בִּינָה לִבָּא וּבָהּ הַלֵּב מֵבִין. וְעַל אִלֵּין תְּרֵין כְּתִיב הַנִּסְתָּרות לה' אֱלהֵינוּ. כֶּתֶר עֶלְיון אִיהוּ כֶּתֶר מַלְכוּת. וְעָלֵיהּ אִתְמַר מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית. וְאִיהוּ קַרְקַפְתָּא דִתְפִלֵּי (נ"א קרקפתא דלא מנח תפילין). מִלְּגָאו אִיהוּ אות יו"ד אות הֵ"א אות וָא"ו וְאות הֵ"א דְּאִיהוּ ארַח אֲצִילוּת. אִיהוּ שַׁקְיוּ דְּאִילָנָא בִּדְרועוי וְעַנְפּוי (נ"א ואנפוי). כְּמַיָּא דְאַשְׁקֵי לְאִילָנָא וְאִתְרַבֵּי בְּהַהוּא שַׁקְיוּ:

רִבּון עָלְמִין אַנְתְּ הוּא עִלַּת הָעִלּות וְסִבַּת הַסִּבּות דְאַשְׁקֵי לְאִילָנָא בְּהַהוּא נְבִיעוּ. וְהַהוּא נְבִיעוּ אִיהוּ כְּנִשְׁמְתָא לְגוּפָא דְּאִיהוּ חַיִּים לְגוּפָא. וּבָךְ לֵית דִּמְיון וְלֵית דִּיּוּקְנָא (דְּגוּפָא) מִכָּל מַה דִלְגָאו וּלְבַר. וּבָרָאתָ שְׁמַיָּא וְאַרְעָא. וְאַפַּקְתְּ מִנְּהון שִׁמְשָׁא וְסִיהֲרָא וְכוכְבַיָּא וּמַזָּלֵי. וּבְאַרְעָא אִילָנִין וּדְשָׁאִין וְגִנְּתָא דְעֵדֶן (וְעִשְׂבִּין) וְחֵיוָן וְעופִין וְנוּנִין וּבְעִירִין וּבְנֵי נָשָׁא. לְאִשְׁתְּמודְעָא בְּהון עִלָּאִין וְאֵיךְ יִתְנַהֲגוּן בְּהון עִלָּאִין וְתַתָּאִין. וְאֵיךְ אִשְׁתְּמודְעָן מֵעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי וְלֵית דְּיָדַע בָּךְ כְּלָל. וּבַר מִנָּךְ לֵית יִחוּדָא (ס"א יחודא) בְּעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי. וְאַנְתְּ אִשְׁתְּמודָע אָדון עַל כּלָּא. וְכָל סְפִירָן כָּל חַד אִית לֵיהּ שֵׁם יְדִיעַ. וּבְהון אִתְקְרִיאוּ מַלְאָכַיָּא. וְאַנְתְּ לֵית לָךְ שֵׁם יְדִיעַ דְּאַנְתְּ הוּא מְמַלֵּא כָּל שְׁמָהָן וְאַנְתְּ הוּא שְׁלִימוּ דְּכֻלְהוּ. וְכַד אַנְתְּ תִּסְתַּלָּק מִנְּהון. אִשְׁתְּאָרוּ כֻּלְּהוּ שְׁמָהָן כְּגוּפָא בְלָא נִשְׁמָתָא. אַנְתְּ חַכִּים וְלָאו בְּחָכְמָה יְדִיעָא. אַנְתְּ הוּא מֵבִין וְלָאו מִבִּינָה יְדִיעָא. לֵית לָךְ אֲתָר יְדִיעָא. אֶלָּא לְאִשְׁתְּמודְעָא תֻּקְפָךְ וְחֵילָךְ לִבְנֵי נָשָׁא. וּלְאַחְזָאָה לון אֵיךְ אִתְנְהִיג עָלְמָא בְדִינָא

וּבְרַחֲמֵי דְאִינוּן צֶדֶק וּמִשְׁפָּט כְּפוּם עובָדֵיהון דִּבְנֵי נָשָׁא. דִּין אִיהוּ גְבוּרָה. מִשְׁפָּט עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא. צֶדֶק מַלְכוּתָא קַדִּישָׁא מאזְנֵי צֶדֶק תְּרֵין סַמְכֵי קְשׁוט. הִין צֶדֶק אות בְּרִית. כּלָּא לְאַחְזָאָה אֵיךְ אִתְנְהִיג עָלְמָא. אֲבָל לָאו דְּאִית לָךְ צֶדֶק יְדִיעָא דְּאִיהוּ דִין. וְלָאו מִשְׁפָּט יְדִיעָא דְאִיהוּ רַחֲמֵי. וְלָאו מִכָּל אִלֵּין מִדּות כְּלָל. קוּם רִבִּי שִׁמְעון וְיִתְחַדְּשׁוּן מִלִּין עַל יְדָךְ. דְהָא רְשׁוּתָא אִית לָךְ (נ"א אתיהב לך) לְגַלָּאָה רָזִין טְמִירִין עַל יְדָךְ מַה דְלָא אִתְיְהִיב רְשׁוּ לְגַלָּאָה לְשׁוּם בַּר נָשׁ עַד כְּעָן:

קָם רִבִּי שִׁמְעון פָּתַח וְאָמַר לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְכוּ'. עִלָּאִין שְׁמָעוּ אִנּוּן דְּמִיכִין דְּחֶבְרון וְרַעְיָא מְהֵימְנָא אִתְּעָרוּ מִשְּׁנַתְכון. הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שׁוכְנֵי עָפָר. אִלֵּין אִנּוּן צַדִּיקַיָּא דְּאִנּוּן מִסִּטְרָא דְהַהוּא דְּאִתְמַר בָּהּ אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר. וְלָאו אִנּוּן מֵתִים. וּבְגִין דָּא אִתְמַר בְהון הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ וְכוּ'. רַעְיָא מְהֵימְנָא אַנְתְּ וַאֲבָהָן הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ לְאִתְּעָרוּתָא דִּשְׁכִינְתָּא דְּאִיהִי יְשֵׁנָה בְגָלוּתָא. דְּעַד כְּעַן צַדִּיקַיָּא כֻּלְּהוּ דְמִיכִין וְשִׁנְתָּא בְחורֵיהון. מִיָּד יָהִיבַת שְׁכִינְתָּא (נ"א אתערון) תְּלַת קָלִין לְגַבֵּי רַעְיָא מְהֵימְנָא וְיִימָא לֵיהּ:

קוּם רַעְיָא מְהֵימְנָא - דְהָא עֲלָךְ אִתְמַר קול דּודִי דופֵק לְגַבָּאי בְּאַרְבָּע אַתְוָן דִּילֵיהּ. וְיִימָא בְהון פִּתְחִי לִי אֲחותִי רַעְיָתִי יונָתִי תַמָּתִי. דְהָא תַּם עֲונֵךְ בַּת צִיּון לא יוסִיף לְהַגְלותֵךְ. שֶׁרּאשִׁי נִמְלָא טָל. מַאי נִמְלָא טָל? - אֶלָּא אָמַר קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. אַנְתְּ חָשַׁבְתְּ דְּמִיּומָא דְאִתְחָרַב בֵּי מַקְדְּשָׁא דְּעָאלְנָא בְּבֵיתָא דִילִי וְעָאלְנָא בְיִשּׁוּבָא, לָאו הֲכִי, דְּלָא עָאלְנָא כָּל זִמְנָא דְּאַנְתְּ בְּגָלוּתָא. הֲרֵי לָךְ סִימָנָא שֶׁראשִׁי נִמְלָא טָל, הֵ"א שְׁכִינְתָא בְּגָלוּתָא. שְׁלִימוּ דִילָהּ וְחַיִּים דִּילָהּ אִיהוּ טַל. וְדָא אִיהוּ אות יו"ד אות הֵ"א אות וָא"ו. וְאות הֵ"א אִיהִי שְׁכִינְתָּא דְלָא מֵחֻשְׁבָּן ט"ל, אֶלָּא אות יו"ד אות הֵ"א וְאות וָא"ו דִּסְלִיקוּ אַתְוָן לְחֻשְׁבָּן טָ"ל. דְּאִיהִי מַלְיָא לִשְׁכִינְתָּא מִנְּבִיעוּ דְּכָל מְקורִין עִלָּאִין. מִיַּד קָם רַעְיָא מְהֵימְנָא וַאֲבָהָן קַדִּישִׁין עִמֵּיהּ. עַד כָּאן רָזָא דְיִחוּדָא. בָּרוּךְ ה' לְעולָם אָמֵן וְאָמֵן:

לשם ייחוד

לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ, לְיַחֲדָא שֵׁם יוד קֵ"י בְּוָא"ו קֵ"י בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה) בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל. הִנֵּה אֲנַחְנוּ בָּאִים לְהִתְפַּלֵּל תְּפִילת

מִנְחָה (שֶׁל שַׁבָּת קֹדֶשׁ) שֶׁתִּקֵּן יִצְחָק

אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלום, עִם כָּל הַמִּצְות הַכְּלוּלות בָּהּ, לְתַקֵּן אֶת שָׁרְשָׁהּ בְּמָקום עֶלְיון, לַעֲשׂות נַחַת רוּחַ לְיוצְרֵנוּ וְלַעֲשׂות רְצון בּורְאֵנוּ. וִיהִי נעַם אֲדנָי אֱלהֵינוּ עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּונְנָה עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּונְנֵהוּ:

קרבנות

פד א לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר.

ב מַה יְּדִידוֹת מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ יְהֹוָה צְבָאוֹת.

ג נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת יְהֹוָה לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ אֶל אֵל חָי.

ד גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת וּדְרוֹר קֵן לָהּ אֲשֶׁר שָׁתָה אֶפְרֹחֶיהָ אֶת מִזְבְּחוֹתֶיךָ יְהֹוָה צְבָאוֹת מַלְכִּי וֵאלֹהָי.

ה אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ עוֹד יְהַלְלוּךָ סֶּלָה.

ו אַשְׁרֵי אָדָם עוֹז לוֹ בָךְ מְסִלּוֹת בִּלְבָבָם.

ז עֹבְרֵי בְּעֵמֶק הַבָּכָא מַעְיָן יְשִׁיתוּהוּ גַּם בְּרָכוֹת יַעְטֶה מוֹרֶה.

ח יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל יֵרָאֶה אֶל אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן.

ט יְהֹוָה אֱלֹהִים צְבָאוֹת שִׁמְעָה תְפִלָּתִי הַאֲזִינָה אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה.

י מָגִנֵּנוּ רְאֵה אֱלֹהִים וְהַבֵּט פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ.

יא כִּי טוֹב יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ מֵאָלֶף בָּחַרְתִּי הִסְתּוֹפֵף בְּבֵית אֱלֹהַי מִדּוּר בְּאׇהֳלֵי רֶשַׁע.

יב כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן יְהֹוָה אֱלֹהִים חֵן וְכָבוֹד יִתֵּן יְהֹוָה לֹא יִמְנַע טוֹב לַהֹלְכִים בְּתָמִים.

יב יג יְהֹוָה צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ. (תהלים פד)

א וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.

ב צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֶת קׇרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי רֵיחַ נִיחֹחִי תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ.

ג וְאָמַרְתָּ לָהֶם זֶה הָאִשֶּׁה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַיהֹוָה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְמִימִם שְׁנַיִם לַיּוֹם עֹלָה תָמִיד.

ד אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם.

ה וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה סֹלֶת לְמִנְחָה בְּלוּלָה בְּשֶׁמֶן כָּתִית רְבִיעִת הַהִין.

ו עֹלַת תָּמִיד הָעֲשֻׂיָה בְּהַר סִינַי לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַיהֹוָה.

ז וְנִסְכּוֹ רְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד בַּקֹּדֶשׁ הַסֵּךְ נֶסֶךְ שֵׁכָר לַיהֹוָה.

ח וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם כְּמִנְחַת הַבֹּקֶר וּכְנִסְכּוֹ תַּעֲשֶׂה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהֹוָה. (במדבר כח, א-ח)

פיטום הקטורת

פרשת הקטורת

עניין גדול הוא אמירת פיטום הקטורת וצריך לכוין בה הרבה, ובזהר הקדוש נאמר: "אמר רבי שמעון: אי בני נשא הוו ידעי כמה עלאה איהו עובדא דקטורת קמי קודשא בריך הוא, הוו נטלי כל מלה ומלה מניה והוו סלקי לה עטרה על רישייהו ככתרא דדהבא":

אַתָּה הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ שֶׁהִקְטִירוּ אֲבוֹתֵינוּ לְפָנֶיךָ אֶת קְטֹרֶת הַסַּמִּים בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, כַּאֲשֶׁר צִוִּיתָ אוֹתָם עַל יְדֵי מֹשֶׁה נְבִיאֶךָ, כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ:

לד וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ סַמִּים נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבֹנָה זַכָּה בַּד בְּבַד יִהְיֶה.

לה וְעָשִׂיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת רֹקַח מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ מְמֻלָּח טָהוֹר קֹדֶשׁ.

לו וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה הָדֵק וְנָתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה קֹדֶשׁ קׇדָשִׁים תִּהְיֶה לָכֶם. (שמות ל, לד-לו)

וְנֶאֱמַר,

ז וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרֹת יַקְטִירֶנָּה.

מפטירח וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי יְהֹוָה לְדֹרֹתֵיכֶם. (שמות ל, ז-ח)

משנת הקטורת

תָּנוּ רַבָּנָן, פִּטּוּם הַקְּטֹרֶת כֵּיצַד: שְׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וּשְׁמוֹנָה מָנִים הָיוּ בָהּ. שְׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה, מָנֶה בְּכֹל יוֹם, מַחֲצִיתוֹ בָּבוֹקֶר וּמַחֲצִיתוֹ בָּעֶרֶב, וּשְׁלשָׁה מָנִים יְתֵרִים, שֶׁמֵּהֶם מַכְנִיס כֹּהֵן גָּדוֹל מְלֹא חָפְנָיו בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וּמַחֲזִירָן לְמַכְתֶּשֶׁת בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים, כְּדֵי לְקָיֵים מִצְוַת דַקָּה מִן הַדַּקָּה. וְאַחַד עָשָׂר סַמָּנִים הָיוּ בָהּ. וְאֵלּוּ הֵן (טוב למנות ביד ימין): (א) הַצֳּרִי (ב) וְהַצִּפֹּרֶן (ג) הַחֶלְבְּנָה (ד) וְהַלְּבוֹנָה, מִשְׁקַל שִׁבְעִים שִׁבְעִים מָנֶה, (ה) מוֹר (ו) וּקְצִיעָה (ז) שִׁבֹּלֶת נֵרְדְּ (ח) וְכַרְכֹּם, מִשְׁקַל שִׁשָּׁה עָשָׂר שִׁשָּׁה עָשָׂר מָנֶה, (ט) הַקֹּשְׁטְ שְׁנֵים עָשָׂר, (י) וְקִלּוּפָה שְׁלשָׁה, (יא) וְקִנָּמוֹן תִּשְׁעָה. בֹּרִית כַּרְשִׁינָה תִּשְׁעָה קַבִּין, יֵין קַפְרִיסִין סְאִין תְּלָת וְקַבִּין תְּלָתָא, וְאִם לֹא מָצַא יֵין קַפְרִיסִין מֵבִיא חֲמַר חִוַּר עַתִּיק. מֶלַח סְדוֹמִית רוֹבַע, מַעֲלֶה עָשָׁן, כָּל שֶׁהוּא.

רַבִּי נָתָן הַבַּבְלִי אוֹמֵר: אַף כִּפַּת הַיַּרְדֵּן כָּל שֶׁהִיא, וְאִם נָתַן בָּהּ דְּבַשׁ פְּסָלָהּ, וְאִם חִסַּר אֶחָד מִכָּל סַמָּנֶיהָ חַיָּב מִיתָה:

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הַצֳּרִי אֵינוֹ אֶלָּא שְׂרָף הַנּוֹטֵף מֵעֲצֵי הַקְּטָף. בֹּרִית כַּרְשִׁינָה לְמָה הִיא בָּאַה? כְּדֵי לְשָׁפּוֹת בָּהּ אֶת הַצִּפֹּרֶן, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נָאָה; יֵין קַפְרִיסִין לְמָה הוּא בָּא? כְּדֵי לִשְׁרוֹת בּוֹ אֶת הַצִּפֹּרֶן, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא עַזָּה, וַהֲלֹא מֵי רַגְלַיִם יָפִין לָהּ! אֶלָּא שֶׁאֵין מַכְנִיסִין מֵי רַגְלַיִם בַּמִּקְדָּשׁ מִפְּנֵי הַכָּבוֹד:

תַּנְיָא רַבִּי נָתָן אוֹמֵר, כְּשֶׁהוּא שׁוֹחֵק אוֹמֵר: הָדֵק הֵיטֵב, הֵיטֵב הָדֵק, מִפְּנֵי שֶׁהַקּוֹל יָפֶה לַבְּשָׂמִים. פִּטְּמָהּ לַחֲצָאִין כְּשֵׁרָה, לִשְׁלִישׁ וְלִרְבִיעַ, לֹא שָׁמַעְנוּ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה זֶה הַכְּלָל, אִם כְּמִדָּתָהּ כְּשֵׁרָה לַחֲצָאִין. וְאִם חִסַּר אֶחָד מִכָּל סַמָּנֶיהָ חַיָּב מִיתָה:

תָּנֵי בַּר קַפָּרָא אַחַת לְשִׁשִּׁים אוֹ לְשִׁבְעִים שָׁנָה הָיְתָה בָאָה שֶׁל שִׁירַיִם לַחֲצָאִין. וְעוֹד תָּנֵי בַר קַפָּרָא, אִלּוּ הָיָה נוֹתֵן בָּהּ קוֹרְטוֹב שֶׁל דְּבַשׁ, אֵין אָדָם יָכוֹל לַעֲמוֹד מִפְּנֵי רֵיחָהּ, וְלָמָה אֵין מְעָרְבִין בָּהּ דְּבַשׁ? מִפְּנֵי שֶׁהַתּוֹרָה אָמְרָה, כִּי כָל שְׂאֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַיְהֹוָה : (וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִשְׂרָאֵל אֲבִיהֶם אִם כֵּן אֵפוֹא זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה מְעַט צֳרִי וּמְעַט דְּבַשׁ נְכֹאת וָלֹט בׇּטְנִים וּשְׁקֵדִים. (בראשית מג, יא))

יְהֹוָה צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה. (תהלים מו, ח)

יְהֹוָה צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ. (תהלים פד, יג)

יְהֹוָה הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קׇרְאֵנוּ. (תהלים כ, י)

וְעָרְבָה לַיהֹוָה מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלָ͏ִם כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיֹּת. (מלאכי ג, ד)

אַשְׁרֵי

אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ עוֹד יְהַלְלוּךָ סֶּלָה. (תהלים פד, ה)

אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ אַשְׁרֵי הָעָם שֱׁיְהֹוָה אֱלֹהָיו. (תהלים קמד, טו)

קמה א תְּהִלָּה לְדָוִד אֲרוֹמִמְךָ אֱלוֹהַי הַמֶּלֶךְ וַאֲבָרְכָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד.

ב בְּכׇל יוֹם אֲבָרְכֶךָּ וַאֲהַלְלָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד.

ג גָּדוֹל יְהֹוָה וּמְהֻלָּל מְאֹד וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר.

ד דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ וּגְבוּרֹתֶיךָ יַגִּידוּ.

ה הֲדַר כְּבוֹד הוֹדֶךָ וְדִבְרֵי נִפְלְאֹתֶיךָ אָשִׂיחָה.

ו וֶעֱזוּז נוֹרְאֹתֶיךָ יֹאמֵרוּ וגדלותיך וּגְדֻלָּתְךָ אֲסַפְּרֶנָּה.

ז זֵכֶר רַב טוּבְךָ יַבִּיעוּ וְצִדְקָתְךָ יְרַנֵּנוּ.

ח חַנּוּן וְרַחוּם יְהֹוָה אֶרֶךְ אַפַּיִם וּגְדׇל חָסֶד.

ט טוֹב יְהֹוָה לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כׇּל מַעֲשָׂיו.

י יוֹדוּךָ יְהֹוָה כׇּל מַעֲשֶׂיךָ וַחֲסִידֶיךָ יְבָרְכוּכָה.

יא כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ יֹאמֵרוּ וּגְבוּרָתְךָ יְדַבֵּרוּ.

יב לְהוֹדִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרֹתָיו וּכְבוֹד הֲדַר מַלְכוּתוֹ.

יג מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כׇּל עֹלָמִים וּמֶמְשַׁלְתְּךָ בְּכׇל דּוֹר וָדֹר.

יד סוֹמֵךְ יְהֹוָה לְכׇל הַנֹּפְלִים וְזוֹקֵף לְכׇל הַכְּפוּפִים.

טו עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אׇכְלָם בְּעִתּוֹ.

טז פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכׇל חַי רָצוֹן.

יז צַדִּיק יְהֹוָה בְּכׇל דְּרָכָיו וְחָסִיד בְּכׇל מַעֲשָׂיו.

יח קָרוֹב יְהֹוָה לְכׇל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת.

יט רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה וְאֶת שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם.

כ שׁוֹמֵר יְהֹוָה אֶת כׇּל אֹהֲבָיו וְאֵת כׇּל הָרְשָׁעִים יַשְׁמִיד.

כא תְּהִלַּת יְהֹוָה יְדַבֶּר פִּי וִיבָרֵךְ כׇּל בָּשָׂר שֵׁם קׇדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. (תהלים קמה)

וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם הַלְלוּ יָהּ. (תהלים קטו, יח)

תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ מַשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת עָרֶב. (תהלים קמא, ב)

הַקְשִׁיבָה לְקוֹל שַׁוְעִי מַלְכִּי וֵאלֹהָי כִּי אֵלֶיךָ אֶתְפַּלָּל. (תהלים ה, ג)

חצי קדיש:

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. (ועונים: אמן)

בְּעָלְמָא דִי בְרָא כִרְעוּתֵהּ, וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ. (ועונים: אמן)

בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכׇל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן:

הקהל עונה אמן ומצטרף לאמירת המשפט הבא עד "דאמירן בעלמא" :

יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא.

יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (ועונים: אמן)

לְעֵֽילָא מִן כׇּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא, תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן)

תפילת עמידה

חשוב להגות היטב את המילים בעת התפילה:

פתיחה

לפני שאומרים "ה׳ שפתי תפתח" צועדים שלשה צעדים קדימה. עומדים כאשר הרגלים צמודות זו לזו, יד ימין מונחת על יד שמאל ושתיהן מונחות על הלב כמראיהם של מלאכים עומדים. חשוב להגות היטב את המילים בעת התפילה:

תהלים נא:

יז אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ.

אבות

בחלק זה יוצגו תפילות שבח לה׳. יש חשיבות לכוון בתפילת העמידה אך חשיבות יתרה בברכת האבות בכדי שלא תהיה לבטלה.

בָּרוּךְ אַתָּה (כריעה) יְהֹוָה, אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב.

הָאֵל הַגָּדוֹל, הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, אֵל עֶלְיוֹן, גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים, קוֹנֵה הַכֹּל, וְזוֹכֵר חַסְדֵי אָבוֹת, וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם לְמַֽעַן שְׁמוֹ, בְּאַהֲבָה. (יכוון למסור נפשו למען קידוש ה׳ בארבע מיתות בית דין: סקילה, שריפה, הרג וחנק)

בעשרת ימי תשובה:

זׇכְרֵֽנוּ לְחַיִּים, מֶֽלֶךְ חָפֵץ בַּחַיִּים,כׇּתְבֵֽנוּ בְּסֵֽפֶר חַיִּים , לְמַעַנְךָ (נ״א:לְמַעֲנָךְ) אֱלֹהִים חַיִּים.

מֶֽלֶךְ עוֹזֵר וּמוֹשִֽׁיעַ וּמָגֵן.

בָּרוּךְ אַתָּה (כריעה) יַהַוַהַ, (יזדקף) מָגֵן אַבְרָהָם.

גבורות

אַתָּה גִּבּוֹר לְעוֹלָם, אֲדֹנָי. מְחַיֵּה מֵתִים אַתָּה, רַב לְהוֹשִֽׁיעַ.

בחורף אומרים: מַשִּׁיב הָרֽוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּֽשֶׁם

בקיץ אומרים: מוֹרִיד הַטָל

טעה ולא אמר "משיב הרוח ומוריד הגשם" בחורף (וגם לא אמר "מוריד הטל"), או שאמר "משיב הרוח ומוריד הגשם" בקיץ, ועדיין לא אמר "אתה קדוש", יחזור ל"אתה גיבור" ויאמר שנית. ואם נזכר אחרי שאמר "אתה קדוש" יחזור לתחילת התפילה

מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶֽסֶד, מְחַיֵּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים, סוֹמֵךְ נוֹפְלִים, וְרוֹפֵא חוֹלִים, וּמַתִּיר אֲסוּרִים, וּמְקַיֵּם אֱמוּנָתוֹ לִישֵׁנֵי עָפָר. מִי כָמֽוֹךָ בַּֽעַל (ידגיש את העי״ן) גְּבוּרוֹת, וּמִי דֽוֹמֶה לָּךְ, מֶֽלֶךְ מֵמִית וּמְחַיֶּה וּמַצְמִֽיחַ יְשׁוּעָה.

בעשרת ימי תשובה: מִי כָמֽוֹךָ אָב הָרַחֲמָן , זוֹכֵר יְצוּרָיו בְּרַחֲמִים לְחַיִּים.

וְנֶאֱמָן אַתָּה לְהַחֲיוֹת מֵתִים.

בָּרוּךְ אַתָּה יֵהֵוֵהֵ, מְחַיֵּה הַמֵּתִים.

בחזרת הש"ץ:

נַקְדִּישָׁךְ וְנַעֲרִיצָךְ כְּנֹֽעַם שִֽׂיחַ סוֹד שַׂרְפֵי קֹֽדֶשׁ, הַמְשַׁלְּשִׁים לְךָ קְדֻשָּׁה, וְכֵן כָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶֽךָ:

"וְקָרָא זֶה אֶל זָה וְאָמַר:

קָדוֹש, קָדוֹש, קָדוֹש יְהֹוָה צְבָאוֹת, מְלֹא כׇל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ". (ישעיהו ו, ג)

לְעֻמָּתָם מְשַׁבְּחִים וְאוֹמְרִים:

בָּרוּךְ כְּבוֹד יְהֹוָה מִמְּקוֹמוֹ. (יחזקאל ג, יב)

וּבְדִבְרֵי קׇדְשָׁךְ כָּתוּב לֵאמֹר:

י יִמְלֹךְ יְהֹוָה לְעוֹלָם אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר הַלְלוּ יָהּ. (תהלים קמו, י)

אַתָּה קָדוֹשׁ וְשִׁמְךָ קָדוֹשׁ, וּקְדוֹשִׁים בְּכׇל יוֹם יְהַלְלֽוּךָ סֶּֽלָה, כִּי אֵל מֶֽלֶךּ גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ אָֽתָּה . בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, הָאֵל הַקָּדוֹשׁ.

קדושת ה'

אַתָּה קָדוֹשׁ וְשִׁמְךָ קָדוֹשׁ, וּקְדוֹשִׁים בְּכׇל יוֹם יְהַלְלֽוּךָ סֶּֽלָה :

בָּרוּךְ אַתָּה יֹהֵוָהֵ, הָאֵל הַקָּדוֹשׁ (בעשרת ימי תשובה: הַמֶּֽלֶךְ הַקָּדוֹשׁ).

תפילות בקשות:

חונן הדעת

אַתָּה חוֹנֵן לְאָדָם דַּֽעַת, וּמְלַמֵּד לֶאֱנוֹשׁ בִּינָה.

(וְ)חׇנֵּֽנוּ מֵאִתְּךָ חׇכְמָה בִּינָה וָדָֽעַת .

בָּרוּךְ אַתָּה יַהַוַהַ , חוֹנֵן הַדָּֽעַת.

תשובה

הֲשִׁיבֵֽנוּ אָבִֽינוּ לְתוֹרָתֶֽךָ, וְקָרְבֵֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ לַעֲבוֹדָתֶֽךָ, וְהַחֲזִירֵֽנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶֽיךָ.

בָּרוּךְ אַתָּה יֵהֵוֵהֵ , הָרוֹצֶה בִּתְשׁוּבָה.

סלח לנו

סְלַח לָֽנוּ אָבִֽינוּ כִּי חָטָֽאנוּ, מְחֹל לָֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ כִּי פָשַֽׁעְנוּ, כִּי אֵל טוֹב וְסַלָּח אָֽתָּה.

בָּרוּךְ אַתָּה יֶהֶוֶהֶ , חַנּוּן הַמַּרְבֶּה לִסְלֹֽחַ.

גאולה

רְאֵה נָא בְעׇנְיֵֽנוּ, וְרִיבָה רִיבֵֽנוּ, וּמַהֵר לְגָאֳלֵֽנוּ גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ, כִּי אֵל גּוֹאֵל חָזָק אָֽתָּה.

בָּרוּךְ אַתָּה יְהְוְהְ , גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל.

בחזרת הש"ץ:

בתענית ציבור אומר כאן השליח ציבור:

עֲנֵֽנוּ אָבִֽינוּ עֲנֵֽנוּ בְּיוֹם צוֹם הַתַּֽעֲנִית הַזֶּה כִּי בְצָרָה גְדוֹלָה אֲנָֽחְנוּ. אַל־תֵּֽפֶן לְרִשְׁעֵֽנוּ וְאַל־תִּתְעַלַּם מַלְכֵּֽנוּ מִבַּקָּֽשָׁתֵֽנוּ . הֱיֵה־נָא קָרוֹב לְשַׁוְעָתֵֽנוּ . טֶֽרֶם נִקְרָא אֵלֶֽיךָ אַתָּה תַֽעֲנֶה, נְדַבֵּר וְאַתָּה תִשְׁמַע , כַּדָּבָר שֶׁנֶּֽאֱמַר:

כד וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע. (ישעיהו סה, כד) כִּי אַתָּה יְיָ פּוֹדֶה וּמַצִּיל וְעוֹנֶה וּמְרַחֵם בְּכׇל־עֵת צָרָה וְצוּקָה.

ש״ץ האומרה כברכה בפני עצמה בין גואל לרופא, חותם:

בָּרוּךְ אַתָּה ה׳, הָעוֹנֶה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּעֵת צָרָה:

רפואה

רְפָאֵֽנוּ יְהֹוָה וְנֵרָפֵא, הוֹשִׁיעֵֽנוּ וְנִוָּשֵֽׁעָה, כִּי תְהִלָּתֵֽנוּ אָֽתָּה, וְהַעֲלֵה אֲרוּכָה וּמַרְפֵּא לְכׇל תַּחֲלוּאֵֽינוּ וּלְכׇל מַכְאוֹבֵֽינוּ וּלְכׇל מַכּוֹתֵֽינוּ (נ״א: אֲרוּכָה וּרְפוּאָה שְלֵמָה לְכׇל מַכּוֹתֵֽינוּ) .

אפשר להוסיף כאן תפילה על חולה

יהי רצון מלפנֽיך ה׳ אלהֽינו ואלהי אבותֽינו שתשלח רפואה שלמה ל(שם החולה) בן/בת (שם האם), רפואה שלמה, רפואת הנֽפש ורפואת הגוף, [כדי שיהיה/שתהיה חזק/ה בבריאות הגוף והנשמה לקיים תורתך הקדושה], בתוך כׇּל שאר חולי עמך ישראל [ברחמים],

כִּי אֵל רוֹפֵא רַחֲמָן וְנֶאֱמָן אָֽתָּה.

בָּרוּךְ אַתָּה יֹהֹוֹהֹ, רוֹפֵא חוֹלֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל.

בקיץ [ממוצאי יום א של פסח עד ז׳ חשוון]:

בַּרְכֵֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ בְּכׇל־מַעֲשֵׂי יָדֵֽינוּ. וּבָרֵךְ שְׁנָתֵֽנוּ בְּטַלְלֵי רָצוֹן בְּרָכָה וּנְדָבָה. וּתְהִי אַחֲרִיתָהּ חַיִּים וְשָׂבָע וְשָׁלוֹם כַּשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת לִבְרָכָה.

בחורף [מז׳ בחשוון ועד יום א של פסח]:

בָּרֵךְ עָלֵֽינוּ יְהוָה אֱלֹהֵֽינוּ אֶת הַשָּׁנָה הַזֹּאת. וְאֶת כׇּל־מִינֵי תְּבוּאָתָהּ לְטוֹבָה. וְתֵן טַל וּמָטָר לִבְרָכָה עַל כׇּל־פְּנֵי הָאֲדָמָה. וְרַוֵּה פְּנֵי תֵבֵל וְשַׁבַּע אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִטּוּבָךְ. וּמַלֵּא יָדֵֽינוּ מִבִּרְכוֹתֶֽיךָ וּמֵעֹֽשֶׁר מַתְּנוֹת יָדֶֽיךָ. שׇׁמְרָה וְהַצִּֽילָה שָׁנָה זוֹ מִכׇּל־דָּבָר רַע. וּמִכׇּל־מִינֵי מַשְׁחִית וּמִכׇּל־מִינֵי פּוּרְעָנוּת. וַעֲשֵׂה לָהּ תִּקְוָה טוֹבָה ואַחֲרִית שָׁלוֹם. חוּס וְרַחֵם עָלֶֽיהָ וְעַל כׇּל־תְּבוּאָתָהּ וּפֵירוֹתֶֽיהָ. וּבָרְכָהּ בְּגִשְׁמֵי רָצוֹן בְּרָכָה וּנְדָבָה. וּתְהִי אַחֲרִיתָהּ חַיִּים וְשָׂבָע וְשָׁלוֹם. כַּשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת לִבְרָכָה.

כִּי אֵל טוֹב וּמֵטִיב אַתָּה וּמְבָרֵךְ השָּׁנִים. בָּרוּךְ אַתָּה יִהִוִהִ, מְבָרֵךְ הַשָּׁנִים.

קיבוץ גלויות

תְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵֽנוּ, וְשָׂא נֵס לְקַבֵּץ גָּלֻיּוֹתֵֽינוּ, וְקַבְּצֵֽנוּ (יש המוסיפים:מְהֵרָה) יַֽחַד מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָֽרֶץ לְאַרְצֵֽנוּ

בָּרוּךְ אַתָּה יֻהֻוֻהֻ , מְקַבֵּץ נִדְחֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל.

משפט

הָשִֽׁיבָה שׁוֹפְטֵֽינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה, וְיוֹעֲצֵֽינוּ כְּבַתְּחִלָּה. וְהָסֵר מִמֶּֽנוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה, וּמְלֹךְ עָלֵֽינוּ (יש המוסיפים: מְהֵרָה) אַתָּה יְהֹוָה לְבַדְּךָ, בְּחֶֽסֶד וּבְרַחֲמִים, בְּצֶֽדֶק וּבְמִשְׁפָּט.

בָּרוּךְ אַתָּה יוּהוּווּהוּ , מֶֽלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט.

בעשרת ימי תשובה: הַמֶּֽלֶך הַמִּשְׁפָּט

לַמִּינִים וְלַמַּלְשִׁינִים אַל תְּהִי תִקְוָה,

וְכׇל הַזֵּדִים כְּרֶֽגַע יֹאבֵֽדוּ,

וְכׇל־אוֹיְבֶֽיךָ וְכׇל־שׂוֹנְאֶֽיךָ מְהֵרָה יִכָּרֵֽתוּ,

וּמַלְכוּת הָרִשְׁעָה מְהֵרָה תְעַקֵּר וּתְשַׁבֵּר, וּתְכַלֵּם וְתַכְנִיעֵם בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ.

בָּרוּךְ אַתָּה יָהָוָהָ , שׁוֹבֵר אוֹיְבִים וּמַכְנִֽיעַ זֵדִים (נ״א: מִינִים) .

על הצדיקים

עַל הַצַּדִּיקִים וְעַל הַחֲסִידִים וְעַל שְׁאֵרִית עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל (יש המוסיפים: וְעַל זִקְנֵיהֶם) וְעַל פְּלֵטַת בֵּית סוֹפְרֵיהֶם וְעַל גֵּרֵי הַצֶּֽדֶק וְעָלֵֽינוּ, יֶהֱמוּ נָא רַחֲמֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ, וְתֵן שָׂכָר טוֹב לְכׇל הַבּוֹטְחִים בְּשִׁמְךָ בֶאֱמֶת, וְשִׂים חֶלְקֵֽנוּ עִמָּהֶם וּלְעוֹלָם לֹא נֵבוֹשׁ כִּי־בְךָ בָטַֽחְנוּ, וְעַל חַסְדְּךָ הַגָּדוֹל בֶּאֱמֶת נִשְׁעָֽנְנוּ (נ״א: נִשְׁעָֽנוּ).

בָּרוּךְ אַתָּה יוּהוּווּהוּ , מִשְׁעָן וּמִבְטָח לַצַּדִּיקִים.

ירושלים

תִּשְׁכּוֹן בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלַֽיִם עִירְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבַּֽרְתָּ, וְכִסֵּא דָוִד עַבְדְּךָ, מְהֵרָה בְתוֹכָהּ תָּכִין (יכוון להתפלל על משיח בן יוסף שיחיה ולא ימות ע״י ארמילוס רשיעא), וּבְנֵה אוֹתָהּ בִּנְיַן עוֹלָם בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ.

במנחה של תשעה באב מוסיפים:

נַחֵם יי אֱלֹהֵֽינוּ אֶת אֲבֵלֵי צִיּוֹן וְאֶת אֲבֵלֵי יְרוּשָׁלָֽיִם, וְאֶת הָעִיר הַחֲרֵבָה וְהַבְּזוּיָה וְהַשּוֹמֵמָה. מִבְּלִי בָנֶֽיהָ הִיא יוֹשֶֽׁבֶת וְרֹאשָׁהּ חָפוּי כְּאִשָּׁה עֲקָרָה שֶׁלֹּא יָלָֽדָה. וַיְבַלְּעֽוּהָ לִיגְיוֹנִים וְיִירָשֽׁוּהָ, וַיָטִּֽילוֹ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לֶחָֽרֶב, וַיַּהַרְגוּ בְזָדוֹן חֲסִידֵי עֶלְיוֹן. עַל כֵּן צִיּוֹן בְּמֶֽרֶר תִבְכֶּה וִירוּשָׁלַֽיִם תִּתֵּן קוֹלָה. לִבִּי לִבִּי עַל חַלְלֵיהֶם, מֵעַי מֵעַי עַל הֲרוּגֵיהֶם, כִּי אַתָּה יי בָּאֵשׁ הִצַּתָּהּ וּבָאֵשׁ אַתָּה עָתִיד לִבְנוֹתָהּ. כַּכָּתוּב:

ט וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ נְאֻם יְהֹוָה חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְתוֹכָהּ. (זכריה ב, ט) בָּרוּךְ אַתָּה יי, מְנַחֵם צִיּוֹן בְּבִנְיַן יְרוּשָׁלָֽיִם. (נ״א: מְנַחֵם צִיּוֹן וּבוֹנֵה יְרוּשָׁלָֽיִם)

בשאר תפילות וימות השנה חותמים:

בָּרוּךְ אַתָּה יֻהֻוֻהֻ , בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָֽיִם.

משיח בן דוד

אֶת צֶֽמַח דָּוִד עַבְדְּךָ מְהֵרָה תַצְמִֽיחַ, וְקַרְנוֹ תָרוּם בִּישׁוּעָתֶֽךָ. כִּי לִישׁוּעָתְךָ קִוִּֽינוּ (וְצִפִּֽינוּ) כׇּל־הַיּוֹם.

בָּרוּךְ אַתָּה יִהִוִהִ , מַצְמִֽיחַ קֶֽרֶן יְשׁוּעָה.

שומע תפילה

שְׁמַע קוֹלֵֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ,

אָב הָרַחֲמָן חוּס וְרַחֵם עָלֵֽינוּ,

וְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵֽנוּ , כִּי אֵל שׁוֹמֵֽעַ תְּפִלּוֹת וְתַחֲנוּנִים אָֽתָּה.

תפילה על הפרנסה

יש המוסיפים תפילה על הפרנסה:

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלַם, חָטָֽאתִי, עָוִֽיתִי וּפּשַֽׁעְתִּי לְפָֽנֶיךָ. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ, שֶׁתִּמְחֹוֹל וְתִסְלַח וּתְכַפֵּר לִי עַל כׇּל מַה שֶּׁחָטָֽאתִי וְשֶׁעָוִֽיתִי וְשֶׁפָּשַֽׁעְתִּי לְפָנֶֽיךָ מִיּוֹם שֶׁנִּבְרֵֽאתִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ, יי אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁתַּזְמִין פַּרְנָסָתֵֽנוּ וּמְזוֹנוֹתֵֽינוּ לִי וּלְכׇל אַנְשֵׁי בֵיתִי הַיּוֹם וּבְכׇל יוֹם וָיוֹם בְּרֶֽוַח וְלֹא בְצִמְצוּם, בְּכָבוֹד וְלֹא בְבִזּוּי, בְּנַֽחַת וְלֹא בְצָֽעַר, וְלֹא אֶצְטָרֵךְ לְמַתְּנוֹת בָּשָׂר וָדָם וְלֹא לִידֵי הַלְוָאָתָם, אֶלָּא מִיָּדְךָ הָרְחָבָה, הַפְּתוּחָה וְהַמְּלֵאָה בִּזְכוּת שִׁמְךָ הַגָּדוֹל (יכווין בשם זה אך לא יאמר אותו: דיקרנוסא) הַמְמוּנֶּה עַל הַפַּרְנָסָה.

וּמִלְּפָנֶֽיךָ מַלְכֵּֽנוּ, רֵיקָם אַל תְּשִׁיבֵֽנוּ. חׇנֵּֽנוּ וַעֲנֵֽנוּ וּשְׁמַע תְּפִלָּתֵֽנוּ.

בקשות תעניות

בימי עצירת גשמים אומרים פה ועננו:

וַעֲנֵֽנוּ בּוֹרֵא עוֹלָם בְּמִדַּת נוסח אשכנזים: הָרַחֲמִים נוסח עדות המזרח: רַחֲמֶֽיךָ , בּוֹחֵר בְּעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, לְהוֹדִֽיעַ גׇּדְלוֹ וְהַדְרַת כְּבוֹדוֹ. שׁוֹמֵֽעַ תְּפִלָּה, תֵּן טַל וּמָטָר נוסח עדות המזרח: לִבְרָכָה עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, נוסח עדות המזרח: וְשַׂבַּע אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִטּוּבֶֽךָ, וּמַלֵּא יָדֵֽינוּ מִבִּרְכוֹתֶֽיךָ וּמֵעֹֽשֶׁר מַתְּנַת יָדֶֽךָ. נוסח אשכנזים: שְׁמוֹר וְהַצֵל נוסח עדות המזרח: שׇׁמְרָה וְהַצִּֽילָה שָׁנָה זוֹ מִכׇּל דָּבָר רָע, וּמִכׇּל מִינֵי מַשְׁחִית וּמִכׇּל מִינֵי נוסח אשכנזים: פֻּרְעָנִיּוֹת (נ״א: פֻרְעָנוּיוֹת) נוסח עדות המזרח: פוּרְעָנוּת , וַעֲשֵׂה לָהּ תִּקְוָה וְאַחֲרִית שָׁלוֹם. חוּס וְרַחֵם עָלֵֽינוּ וְעַל כׇּל נוסח אשכנזים: תְּבוּאָתֵֽנוּ וּפֵרוֹתֵֽינוּ, וּבָרְכֵֽנוּ בְּגִשְׁמֵי נוסח עדות המזרח: תְּבוּאָתָהּ וּפֵרוֹתֶֽיהָ, וּבָרְכָהּ בְּגִשְׁמֵי רָצוֹן, בְּרָכָה וּנְדָבָה נוסח אשכנזים: (נ״א: וְנִזכֶּה) לְחַיִּים נוסח עדות המזרח: וְחַיִּים וָשֹֽׂבַע נוסח אשכנזים: (נ״א: וְשֹֽׂבַע) וְשָׁלוֹם, כַּשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת. וְהָסֵר מִמֶּֽנּוּ דֶּֽבֶר וְחֶֽרֶב וְרָעָב, וְחַיָּה רָעָה וּשְׁבִי וּבִזָּה, וְיֵֽצֶר הָרָע, וָחֳלָיִים רָעִים וְקָשִׁים וּמְאֹרָעוֹת רָעוֹת וְקָשׁוֹת נוסח אשכנזים: (נ״א: רָעִים וְקָשִׁים) . וּגְזוֹר עָלֵֽינוּ גְּזֵרוֹת טוֹבוֹת מִלְּפָנֶֽיךָ, וְיָגֹֽלּוּ רַחֲמֶֽיךָ עַל מִדּוֹתֶֽיךָ וְתִתְנַהֵג עִם בָּנֶֽיךָ בְּמִדַּת נוסח אשכנזים: הָרַחֲמִים נוסח עדות המזרח: רַחֲמִים , וְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵֽנוּ.

יחיד הצם (בתשעה באב, בערב פסח) אומר כאן "עננו", ואם שכח אינו חוזר, אלא יאמרנו לאחר אלהי נצור:

עֲנֵֽנוּ אָבִֽינוּ עֲנֵֽנוּ בְּיום צוֹם הַתַּעֲנִית הַזֶּה כִּי בְצָרָה גְּדוֹלָה אֲנָֽחְנוּ. אַל תֵּֽפֶן לְרִשְׁעֵֽנוּ וְאַל תִּתְעַלָּם מַלְכֵּֽנוּ מִבַּקָּשָׁתֵֽנוּ. הֱיֵה נָא קָרוֹב לְשַׁוְעָתֵֽנוּ. טֶֽרֶם נִקְרָא אֵלֶֽיךָ אַתָּה תַעֲנֶה. נְדַבֵּר וְאַתָּה תִשְׁמַע כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר וְהָיָה טֶֽרֶם יִקְרָֽאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה. עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע . כִּי אַתָּה ה׳ פּוֹדֶה וּמַצִּיל וְעוֹנֶה וּמְרַחֵם בְּכׇל עֵת צָרָה וְצוּקָה:

בקשות אישיות

כאן אפשר להוסיף בקשות אישיות, ויש אומרים שעדיף לומר בקשות אישיות לפני "יהיו לרצון".

תפילה לזיווג לפי השל״ה הקדוש: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ, יְיָ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתַּמְצִיא לִי בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים וּבַחֲסָדֶֽיךָ הַגְּדוֹלִים אֶת זִוּוּגִי הָרָאוּי לִי בִּזְמַנּוֹ. זִוּוּג הָגוּן הָרָאוּי לְהוֹלִיד תַּלְמִיד חָכָם, גָּדוֹל בְּתוֹרָה וּבְיִרְאָה, מִזֶּֽרַע צַדִּיקִים וְאַנְשֵׁי אֱמֶת וִירְאֵי חֵטְא, כְּמוֹ שֶׁהִמְצֵֽאתָ זִוּוּגוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, לְאַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיַעֲקֹב וּמֹשֶׁה, כׇּל אֶחָד וְאֶחָד זִוּוּגוֹ בְּעִתּוֹ וּבִזְמַנּוֹ. וְאוֹתוֹ אִישׁ שֶׁתַּמְצִיא לִי לְזִוּוּגִי יְהֵא: אִישׁ טוֹב, אִישׁ נָאֶה בְּמַעֲשָׂיו וְנָאֶה בְּמַרְאֵֽהוּ, בַּֽעַל מַעֲשִׂים טוֹבִים, בַּֽעַל חֵן, אִישׁ מַשְׂכִּיל וִירֵא אֱלֹהִים, רוֹדֵף צְדָקָה וְגוֹמֵל חֶֽסֶד.

וְלֹא יְהֵא בּוֹ שׁוּם שֶֽׁמֶץ פְּסוּל וּמוּם וּפְגָם. וְלֹא יְהֵא כַּעֲסָן וְרַגְזָן, רַק יְהֵא בַּֽעַל עֲנָוָה וּנְמִיכוּת רֽוּחַ, בָּרִיא וּבַֽעַל כֹּֽחַ. וְאַל יְעַכֵּב אַכְזָרִיּוּת הַבְּרִיּוֹת וְשׂוֹנְאִים וּמַחְשְׁבוֹתֵיהֶם וְתַחְבּוּלוֹתֵיהֶם וּמוֹעֲצוֹתֵיהֶם, לְעַכֵּב אֶת בֶּן זוּגִי הַהוּכַן לִי. וִיקֻיָּם בִּי מִקְרָא שֶׁכָּתוּב, לֹא יָנֽוּחַ שֵֽׁבֶט הָרֶֽשָׁע עַל גּוֹרַל הַצַּדִּיקִים , וּמִקְרָא שֶׁכָּתוּב, אֶשְׁתְּךָ כְּגֶֽפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵּיתֶֽךָ, בָּנֶֽיךָ כִּשְׁתִּילֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶֽךָ . כִּי אַתָּה הוּא הַמּוֹשִׁיב יְחִידִים בַּֽיְתָה מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת . יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ, יְיָ צוּרִי וְגוֹאֲלִי .

תפילה לזיווג לפי תפילה לזיווג מרבי אלימלך מליז'נסק: יהי רצון מלפניך אבינו שבשמים, שתכין לבנו לראות הטוב שבחיים. וזרוק עלינו מי טהרה, לבטל מקרבנו צער וייאוש וכל מחשבה רעה, ותחת זה נזכה ללב שלם וטהור, מלא אמונה ושמחה, תקווה ואור. ולא נרגיש עצמנו חסרים וריקנים, המתאווים למלאות כל מיני מחסורים, אלא שבעים מטובך ותמיד מוכנים להשפיע מטובך על אחרים. ותעביר מעלינו כל המסכים, אשר בינינו לבינך מבדילים, ונזכה לחזור אליך בתשובה שלמה, ולתקן כל מה שקלקלנו מאז ועד עתה. ותיטע תמיד בליבנו יראתך ואהבה , ונשפוך ליבנו לפניך בעת התפילה. ותהא מחשבתנו זכה וצלולה וברורה, להבין עומק רצונך על ידי לימוד התורה, ונשתוקק רק להתקרב אליך, ולעשות את הטוב והישר בעיניך. ותעזרנו לסלוח ולאהוב את כולם, ולא נראה חסרונם ומומם. אדרבה, תן בליבנו , שנראה כל אחד מעלות חברינו, ולא יעלה על ליבנו חס ושלום שום שנאה אלא נשפיע לכולם רק הרבה רחמים ואהבה. אב הרחמן , תן בנו כח ובריאות לרוב, לעשות נחת רוח לפניך ולהיות אליך קרוב. "לב טהור ברא לי אלוהים ורוח נכון חדש בקרבי.

בתענית ציבור יאמר היחיד "עננו" (ואשכנזים אין אומרים בשחרית). וכן הש״ץ ששכח לומר "עננו" בין גואל לרופא, יאמר כאן ביחיד בלי חתימה:

עֲנֵֽנוּ אָבִֽינוּ עֲנֵֽנוּ בְּיוֹם צוֹם הַתַּֽעֲנִית הַזֶּה כִּי בְצָרָה גְדוֹלָה אֲנָֽחְנוּ. אַל־תֵּֽפֶן לְרִשְׁעֵֽנוּ וְאַל־תִּתְעַלַּם מַלְכֵּֽנוּ מִבַּקָּֽשָׁתֵֽנוּ . הֱיֵה־נָא קָרוֹב לְשַׁוְעָתֵֽנוּ . טֶֽרֶם נִקְרָא אֵלֶֽיךָ אַתָּה תַֽעֲנֶה, נְדַבֵּר וְאַתָּה תִשְׁמַע , כַּדָּבָר שֶׁנֶּֽאֱמַר:

כד וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע. (ישעיהו סה, כד) כִּי אַתָּה יְיָ פּוֹדֶה וּמַצִּיל וְעוֹנֶה וּמְרַחֵם בְּכׇל־עֵת צָרָה וְצוּקָה.

כִּי אַתָּה שׁוֹמֵֽעַ תְּפִלַּת כׇּל פֶּה ,

בָּרוּךְ אַתָּה יֹהְוָה , שׁוֹמֵֽעַ תְּפִלָּה.

עבודה

רְצֵה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, וְלִתְפִלָּתָם שְׁעֵה, וְהָשֵׁב הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶךָ, וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל וּתְפִלָּתָם מְהֵרָה בְּאַהֲבָה תְּקַבֵּל בְּרָצוֹן, וּתְהִי לְרָצוֹן תָּמִיד עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ.

בראש חודש ובחול המועד מוסיפים יעלה ויבוא:

יעלה ויבוא

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, יַעֲלֶה וְיָבֹא יַגִּיעַ יֵרָאֶה וְיֵרָצֶה יִשָּׁמַע יִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנֵנוּ וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵינוּ, זִכְרוֹן יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ, וְזִכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדָּךְ, וְזִכְרוֹן כָּל-עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶיךָ,

לִפְלֵטָה לְטוֹבָה, לְחֵן לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם בְּיוֹם

לְרַחֵם בּוֹ עָלֵינוּ וּלְהוֹשִׁיעֵנוּ.

זָכְרֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בּוֹ לְטוֹבָה, וּפָּקְדֵנוּ בוֹ לִבְרָכָה, וְהוֹשִׁיעֵנוּ בוֹ לְחַיִּים טוֹבִים, בִּדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים; חוּס וְחָנֵּנוּ, וַחֲמֹל וְרַחֵם עָלֵינוּ, וְהוֹשִׁיעֵנוּ כִּי אֵלֶיךָ עֵינֵינוּ,

כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה.

וְאַתָּה, בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, תַּחְפֹּץ בָּנוּ וְתִרְצֵנוּ. וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים.

בָּרוּךְ אַתָּה יִהִוִהִ , הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן.

הודאה

כשיאמר מודים ישתחווה

מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ, שָׁאַתָּה הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד, צוּרֵנוּ צוּר חַיֵּינוּ וּמָגֵן יִשְׁעֵנוּ אַתָּה הוּא לְדֹר וָדֹר.

נוֹדֶה לְּךָ וּנְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ, עַל חַיֵּינוּ הַמְּסוּרִים בְּיָדֶיךָ, וְעַל נִשְׁמוֹתֵינוּ הַפְּקוּדוֹת לָךְ, וְעַל נִסֶּיךָ שֶׁבְּכָל יוֹם עִמָּנוּ, וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ וְטוֹבוֹתֶיךָ שֶׁבְּכָל עֵת, עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרָיִם. הַטּוֹב! כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמֶיךָ, הַמְּרַחֵם! כִּי לֹא תַמּוּ חֲסָדֶיךָ, כִּי מֵעוֹלָם קִוִּינוּ לָךְ.

בחזרת הש"ץ:

מודים דרבנן

בזמן ששליח הציבור אומר מודים, אומרים הקהל:

מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ, שֶׁאַתָּה הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, אֱלֹהֵי כָל בָּשָׁר, יוֹצְרֵנוּ יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית. בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ, עַל שֶׁהֶחֱיִיתָנוּ וְקִיַּמְתָּנוּ. כֵּן תְּחַיֵּנוּ וּתְחָנֵּנוּ וְתֶאֱסוֹף גָּלֻיּוֹתֵינוּ לְחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ, לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ וּלְעָבְדְךָ בְלֵבָב שָׁלֵם, עַל שֶׁאֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ,

בָּרוּךְ אֵל הַהוֹדָאוֹת.

בחנוכה ובפורים אומרים כאן על הניסים

על הניסים

עַל [נ"א: וְעַל] הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַנִּפְלָאוֹת וְעַל הַנֶּחָמוֹת שֶׁעָשִֽׂיתָ לַאֲבוֹתֵֽינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה.

לחנוכה

בִּימֵי מַתִּתְיָה בֶן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנָאִי [נ"א: חַשְׁמוֹנַאי] וּבָנָיו

כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְשַׁכְּחָם תּוֹרָתָךְ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנָךְ .

וְאַתָּה, בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים, עָמַֽדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם: רַֽבְתָּ אֶת רִיבָם דַּֽנְתָּ אֶת דִּינָם נָקַֽמְתָּ אֶת נִקְמָתָם. מָסַֽרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים, וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים, וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים, וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים, וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶֽךָ. לְךָ עָשִֽׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמָךְ וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִֽׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה.

וְאַחַר כָּךְ בָּֽאוּ בָנֶֽיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶֽךָ וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶֽךָ וְטִהֲרוּ אֶת־מִקְדָּשֶֽׁךָ וְהִדְלִֽיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קׇדְשֶֽׁךָ

וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵֽלּוּ בְּהַלֵּל (גָּמוּר) וּבְהוֹדָאָה, וְעָשִֽׂיתָ עִמָּהֶם נִסִּים וְנִפְלָאוֹת וְנוֹדֶה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל סֶֽלָה.

לפורים

בִּימֵי מׇרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה כְּשֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם הָמָן הָרָשָׁע בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד אֶת־כׇּל־הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר לְחֹֽדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹֽדֶשׁ אֲדָר וּשְׁלָלָם לָבוֹז וְאַתָּה בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים הֵפַֽֽרְתָּ אֶת עֲצָתוֹ וְקִלְקַֽלְתָּ אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ וַהֲשֵׁבוֹתָ־לוֹ גְמוּלוֹ בְרֹאשׁוֹ וְתָלוּ אוֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ וְעָשִֽׂיתָ עִמָּהֶם נִסִּים וְנִפְלָאוֹת וְנוֹדֶה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל סֶֽלָה.

וממשיכים "ועל כולם" בתפילת שמונה עשרה או "ועל הכול" בברכת המזון.

וְעַל כֻּלָּם יִתְבָּרַךְ וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא תָמִיד, שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ , לְעוֹלָם וָעֶד. וְכָל-הַחַיִּים יוֹדוּךָ סֶּלָה,

בעשרת ימי תשובה: וּכְתֹב לְחַיִּים טוֹבִים כָּל-בְּנֵי בְרִיתֶךָ.

וִיהַלְלוּ וִיבָרְכוּ אֶת שִׁמְךָ הַגָּדוֹל, בֶּאֱמֶת, לְעוֹלָם כִּי טוֹב , הָאֵל יְשׁוּעָתֵנוּ וְעֶזְרָתֵנוּ סֶלָה, הָאֵל הַטּוֹב .

בָּרוּךְ אַתָּה יֻהֻוֻהֻ, הַטּוֹב שִׁמְךָ וּלְךָ נָאֶה לְהוֹדוֹת.

כשיאמר "ברוך" ישתחווה

בתענית ציבור במנחה קטנה, מברכים פה ברכת כהנים

שים שלום

שִׂים שָׁלוֹם טוֹבָה וּבְרָכָה, חַיִּים, חֵן וָחֶסֶד, צְדָקָה וְרַחֲמִים, עָלֵינוּ וְעַל כָּל-יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ. וּבָרְכֵנוּ אָבִינוּ, כֻּלָּנוּ כְאֶחָד בְּאוֹר פָּנֶיךָ, כִּי בְאוֹר פָּנֶיךָ נָתַתָּ לָּנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, תּוֹרָה וְחַיִּים, אַהֲבָה וָחֶסֶד, צְדָקָה וְרַחֲמִים, בְּרָכָה וְשָׁלוֹם.

וְטוֹב (יִהְיֶה) בְּעֵינֶיךָ לְבָרְכֵנוּ וּלְבָרֵךְ אֶת-כָּל- עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל (בְּרָכָה שְׁלֵמָה) בְּרֹב עֹז וְשָׁלוֹם .

בעשרת ימי תשובה: וּבְסֵפֶר חַיִּים, בְּרָכָה וְשָׁלוֹם, וּפַרְנָסָה טוֹבָה וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה, וּגְזֵרוֹת טוֹבוֹת , נִזָּכֵר וְנִכָּתֵב לְפָנֶיךָ, אֲנַחְנוּ וְכָל-עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם.

בָּרוּךְ אַתָּה יהוה, הַמְּבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁלוֹם. אמן

יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהוָה צוּרִי וְגֹאֲלִי. (תהלים יט, טו)

אלוהי נצור

יש האומרים פה את מזמור קכ"א בתהילים

קכא א שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי.

ב עֶזְרִי מֵעִם יְהֹוָה עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.

ג אַל יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ אַל יָנוּם שֹׁמְרֶךָ.

ד הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל.

ה יְהֹוָה שֹׁמְרֶךָ יְהֹוָה צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ.

ו יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא יַכֶּכָּה וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה.

ז יְהֹוָה יִשְׁמׇרְךָ מִכׇּל רָע יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ.

ח יְהֹוָה יִשְׁמׇר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. (תהלים קכא)

אֱלֹהַי נְצֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע, וּשְׂפָתַי (נ"א: וְשִׂפְתוֹתַי) מִדַּבֵּר מִרְמָה, וְלִמְקַלְלַי נַפְשִׁי תִדֹּם, וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה, פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶךָ, וְאַחֲרֵי מִצְוֹתֶיךָ תִּרְדֹּף נַפְשִׁי. וְכָל-הַקָּמִים וְהַחוֹשְׁבִים עָלַי לְרָעָה , מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחְשְבוֹתָם.

יִהְיוּ כְּמֹץ לִפְנֵי-רוּחַ. וּמַלְאַךְ יְהֹוָה דּוֹחֶה.

עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ (נ"א: שְׁמָךְ), עֲשֵׂה לְמַעַן יְמִינֶךָ (יְמִינָךְ) , עֲשֵׂה לְמַעַן תּוֹרָתֶךָ (תּוֹרָתָךְ) , עֲשֵׂה לְמַעַן קְדֻשָּׁתֶךָ (קְדֻשָּׁתָךְ) , לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ. הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי.

יש הנוהגים לומר כאן פסוק המתחיל וגומר באות שבה מתחיל וגומר שמו הפרטי, ואם יש לו יותר משם אחד, אומר פסוק אחד לכל שם.

יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהֹוָה צוּרִי וְגֹאֲלִי. (תהלים יט, טו)

יש נוהגים לומר כאן תחנונים, ויש אומרים תפילה זו:

יהי רצון מלפניך ה' אלקַי ואלקֵי אבותי, שלא תעלה קנאת אחרים עלי ולא קנאתי על אחרים, ושלא אכעוס היום ושלא אכעיסך, ותצילני מיצה"ר ותן בלבי הכנעה וענוה ויראת חטא. מלכנו ואלהינו יחד שמך בעולמך ובנה ביתך, שכלל היכלך וקבץ גלויותינו, פדה צאנך ושמח עדתך במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך אמן:

באומרו "עושה שלום במרומיו", יצעד שלושה צעדים לאחור, "הוא ברחמיו יעשה שלום", יחווה קידות לשמאל, לימין ולאמצע, "עלינו ועל כל ישראל",יצעד שלוש צעדים בחזרה, ויאמר "ואמרו אמן". ויש דעות אחרות.

עֹשֶׂה שָׁלוֹם (בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם) בִּמְרוֹמָיו,

הוּא בְרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ,

וְעַל כָּל-עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל,

וְאִמְרוּ אָמֵן.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתִּבְנֶה בֵית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתָךְ לַעֲשׂוֹת חוּקֵי רְצוֹנְךְ וּלְעָבְדָךְ בְּלֵבָב שָׁלֵם:

בימים שלא אומרים תחנון, אחרי החזרה יאמר הש"ץ:

ב יְהִי שֵׁם יְהֹוָה מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.

ג מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ מְהֻלָּל שֵׁם יְהֹוָה.

ד רָם עַל כׇּל גּוֹיִם יְהֹוָה עַל הַשָּׁמַיִם כְּבוֹדוֹ. (תהלים קיג, ב-ד)

יְהֹוָה אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכׇל הָאָרֶץ. (תהלים ח, י)

ימים שאין אומרים בהם תחנון: ר"ח, כל חודש ניסן, [י"נ יש נוהגים: יום העצמאות - ה' באייר], פסח שני - י"ד באייר, ל"ג בעומר - י"ח באייר, [י"נ: יום ירושלים - כ"ח באייר], מר"ח סיוון עד י"ב בו ועד בכלל, ט' באב, ט"ו באב, ערב ראש השנה, ערב יום הכיפורים, ממוצאי יום כפור עד סוף חודש תשרי, חנוכה, ט"ו בשבט, פורים, פורים-שושן, י"ד וט"ו אדר א', כשיש מילה בבית כנסת, או אפילו כאשר אבי הבן או הסנדק או המוהל בבית הכנסת, וכשיש חתן. ופשט המנהג שגם ביום שנכנס הנער להיות בר מצוה אין נופלים על פניהם (אבל אומרים אה"ר אב הרחמים בשבת שעולה לתורה). בבית אבלים, אך מתוודים כאשר האבל מגיע לבית הכנסת.

כל יום שאין נופלים על פניהן אין נופלים גם במנחה שלפניו חוץ מערב ראש השנה (כ"ח באלול) וערב יום הכפורים (ח' בתשרי) שנופלים במנחה שלפניהם.

יעמוד ויאמר וידוי, ואם עשה איזה עוון באותו היום יתחרט ויתוודה עליו בלב נשבר ובדמעה ויקבל עליו שלא יעשהו עוד, ואם ככה הוא עושה אשריו ואשרי חלקו. שכל מי שדן את עצמו למטה אין דנים אותו למעלה ואם מקפיד ומתמיד בזה כל יום בלי לפספס זוכה להיות ממארי דחושבנא. זכות גדולה ועצומה להתמיד בזה.

אם אמר וידוי בתיקון חצות לא יחזור לאמור שוב בק״ש שעל המטה שלא יהיה ככלב שב על קיאו.

ימים שאין אומרים בו תחנון כגון: שבת, ראש חודש, יום טוב ועוד, וכן במוצאי אותם הימים עד חצות, לא יאמר וידוי

אָנָּא יהוה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ. תָּבוֹא לְפָנֶֽיךָ תְּפִלָּתֵֽנוּ וְאַל תִּתְעַלַּם מַלְכֵּֽנוּ מִתְּחִנָּתֵֽנוּ. שֶׁאֵין אֲנַֽחְנוּ (נ״א: אָֽנוּ) עַזֵּי פָנִים וּקְשֵׁי עֹֽרֶף לוֹמַר לְפָנֶֽיךָ יהוה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ צַדִּיקִים אֲנַֽחְנוּ וְלֹא חָטָֽאנוּ. אֲבָל חָטָֽאנוּ, עָוִֽינוּ, פָּשַֽׁעְנוּ, אֲנַֽחְנוּ וַאֲבוֹתֵֽינוּ וְאַנְשֵׁי בֵיתֵֽנוּ:

אָשַֽׁמְנוּ. בָּגַֽדְנוּ. גָּזַֽלְנוּ. דִּבַּֽרְנוּ דֹּֽפִי וְלָשׁון הָרָע .

הֶעֱוִֽינוּ. וְהִרְשַֽׁעְנוּ. זַֽדְנוּ. חָמַֽסְנוּ. טָפַֽלְנוּ שֶֽׁקֶר וּמִרְמָה .

יָעַֽצְנוּ עֵצוֹת רָעוֹת . כִּזַּֽבְנוּ. לַֽצְנוּ. מָרַֽדְנוּ. מָרִֽינוּ דְבָרֶֽיךָ. נִאַֽצְנוּ. נִאַֽפְנוּ. סָרַֽרְנוּ. עָוִֽינוּ. פָּשַֽׁעְנוּ. פָּגַֽמְנוּ. צָרַֽרְנוּ. צִעַֽרְנוּ אָב וָאֵם. קִשִּֽׁינוּ עֹֽרֶף.

רָשַֽׁעְנוּ. שִׁחַֽתְנוּ. תִּעַֽבְנוּ. תָּעִֽינוּ. וְתִעְתַּֽעְנוּ.

וְסַרְנוּ מִמִּצְוֺתֶֽיךָ וּמִמִּשְׁפָּטֶֽיךָ הַטּוֹבִים וְלֹא שָׁוָה (נ״א: שָֽׁוָה) לָֽנוּ.

לג וְאַתָּה צַדִּיק עַל כׇּל הַבָּא עָלֵינוּ כִּי אֱמֶת עָשִׂיתָ וַאֲנַחְנוּ הִרְשָׁעְנוּ. (נחמיה ט, לג)

י"ג מידות

אֵל אֶרֶךְ אַפַּיִם אַתָּה וּבַעַל הָרַחֲמִים.

גְּדֻלַּת רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ תִּזְכּוֹר הַיּוֹם לְזֶרַע יְדִידֶיךָ.

כְּמוֹֹ שֶׁהוֹדַעְתָּ לֶעָנָו מִקֶּדֶם.

וְכֵן כָּתוּב בְּתוֹרָתְךָ:

וַיֵּרֶד יי בֶּעָנָן.

וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם.

וַיִּקְרָא בְשֵׁם יי.

וְשָׁם נֶאֱמַר:

וַיַּעֲבֹר יְהֹוָה עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא:

יְהֹוָה. יְהֹוָה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן. אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת: נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים. נֹשֵׂא עָון וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה. וְנַקֵּה:

נפילת אפים

רַחוּם וְחַנּוּן חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ רַחֵם עָלֵינוּ וְהושִׁיעֵנוּ.

יש לשבת באמירת "לדוד אליך". ומנהג הספרדים שלא ליפול ממש על פניהם, ומי שרוצה, יניח פניו מעל זרוע שמאל, ולא יניח ממש בתוך הזרוע:

כה א לְדָוִד אֵלֶיךָ יְהֹוָה נַפְשִׁי אֶשָּׂא.

ב אֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אוֹיְבַי לִי.

ג גַּם כׇּל קֹוֶיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם.

ד דְּרָכֶיךָ יְהֹוָה הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי.

ה הַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כׇּל הַיּוֹם.

ו זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְהֹוָה וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה.

ז חַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכׇר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יְהֹוָה.

ח טוֹב וְיָשָׁר יְהֹוָה עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ.

ט יַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ.

י כׇּל אׇרְחוֹת יְהֹוָה חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו.

יא לְמַעַן שִׁמְךָ יְהֹוָה וְסָלַחְתָּ לַעֲוֺנִי כִּי רַב הוּא.

יב מִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יְהֹוָה יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר.

יג נַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ.

יד סוֹד יְהֹוָה לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם.

טו עֵינַי תָּמִיד אֶל יְהֹוָה כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי.

טז פְּנֵה אֵלַי וְחׇנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי.

יז צָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי.

יח רְאֵה עׇנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכׇל חַטֹּאותָי.

יט רְאֵה אֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי.

כ שׇׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ.

כא תֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ.

כב פְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו. (תהלים כה)

וְהוּא יִפְדֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל עֲוֺנֹתָיו. (תהלים קל, ח)

יְהוָה, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ, וְהִנָּחֵם עַל-הָרָעָה לְעַמֶּךָ:

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אָבִינוּ אָתָּה.

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ אֶלָּא אָתָּה.

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ רַחֵם עָלֵינוּ.

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ כִּי אֵין בָּנוּ מַעֲשִׂים, עֲשֵׂה עִמָּנוּ צְדָקָה וָחֶסֶד לְמַעַן שִׁמְךָ הַגָּדול וְהושִׁיעֵנוּ.

וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲשֶׂה, כִּי עָלֶיךָ עֵינֵינוּ׃

זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְיָ וַחֲסָדֶיךָ, כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה׃

יְהִי חַסְדְּךָ יְיָ עָלֵינוּ, כַּאֲשֶׁר יִחַלְנוּ לָךְ׃

אַל תִּזְכָּר לָנוּ עֲוֹנֹת רִאשֹׁנִים, מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ כִּי דַלּוֹנוּ מְאֹד׃

עֶזְרֵנוּ בְּשֵׁם יְיָ, עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ׃

חָנֵּנוּ יְיָ חָנֵּנוּ, כִּי רַב שָׂבַעְנוּ בוּז׃

בְּרֹגֶז רַחֵם תִּזְכּוֹר׃

בְּרֹגֶז אַהֲבָה תִּזְכֹּר.

בְּרֹגֶז עֲקֵדָה תִּזְכֹּר.

בְּרֹגֶז תְּמִימוּת תִּזְכֹּר.

יְיָ הוֹשִׁיעָה, הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ.

כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ, זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ.

עָזְרֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶךָ, וְהַצִּילֵנוּ וְכַפֵּר עַל חַטֹּאתֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ.

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. (ועונים: אמן)

בְּעָלְמָא דִי בְרָא כִרְעוּתֵהּ, וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ. (ועונים: אמן)

בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכׇל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן:

הקהל עונה אמן ומצטרף לאמירת המשפט הבא עד "דאמירן בעלמא" :

יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא.

יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (ועונים: אמן)

לְעֵֽילָא מִן כׇּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא, תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן)

תִּתְקַבַּל צְלוֹתָנָא וּבָעוּתָנָא עִם צְלוֹתְהוֹן וּבָעוּתְהוֹן דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל קֳדָם אֲבוּנָא דְּבִשְׁמַיָּא (וְאַרְעָא) וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן)

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָא חַיִּים וְשָׂבָע וִישוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶוַח וְהַצָּלָה, לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן)

יעשה שלש פסיעות ויאמר: עוֹשֶׂה שָׁלוֹם (בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם) בִּמְרוֹמָיו הוּא בְרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן)

סז א לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת מִזְמוֹר שִׁיר.

ב אֱלֹהִים יְחׇנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה.

ג לָדַעַת בָּאָרֶץ דַּרְכֶּךָ בְּכׇל גּוֹיִם יְשׁוּעָתֶךָ.

ד יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם.

ה יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ לְאֻמִּים כִּי תִשְׁפֹּט עַמִּים מִישֹׁר וּלְאֻמִּים בָּאָרֶץ תַּנְחֵם סֶלָה.

ו יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם.

ז אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ.

ט ח יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים וְיִירְאוּ אוֹתוֹ כׇּל אַפְסֵי אָרֶץ. (תהלים סז)

בערב שבת אומרים:

צג א יְהֹוָה מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ לָבֵשׁ יְהֹוָה עֹז הִתְאַזָּר אַף תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל תִּמּוֹט.

ב נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז מֵעוֹלָם אָתָּה.

ג נָשְׂאוּ נְהָרוֹת יְהֹוָה נָשְׂאוּ נְהָרוֹת קוֹלָם יִשְׂאוּ נְהָרוֹת דׇּכְיָם.

ד מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי יָם אַדִּיר בַּמָּרוֹם יְהֹוָה.

ה עֵדֹתֶיךָ נֶאֶמְנוּ מְאֹד לְבֵיתְךָ נַאֲוָה קֹדֶשׁ יְהֹוָה לְאֹרֶךְ יָמִים. (תהלים צג)

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. (ועונים: אמן)

בְּעָלְמָא דִי בְרָא כִרְעוּתֵהּ, וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ. (ועונים: אמן)

בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכׇל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן:

הקהל עונה אמן ומצטרף לאמירת המשפט הבא עד "דאמירן בעלמא" :

יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא.

יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (ועונים: אמן)

לְעֵֽילָא מִן כׇּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא, תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן)

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָא חַיִּים וְשָׂבָע וִישוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶוַח וְהַצָּלָה, לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן)

עוֹשֶׂה שָׁלוֹם (בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם) בִּמְרוֹמָיו הוּא בְרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן)

עָלֵֽינוּ לְשַׁבֵּֽחַ לַאֲדוֹן הַכֹּל, לָתֵת גְּדֻלָּה לְיוֹצֵר בְּרֵאשִׁית, שֶׁלֹּא עָשָֽׂנוּ כְּגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת, וְלֹא שָׂמָֽנוּ כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה. שֶׁלֹּא שָׂם חֶלְקֵֽנוּ כָּהֶם, וגוֹרָלֵֽנוּ (נ״א: וְלֹא גוֹרָלֵֽנוּ) כְּכׇל־הֲמוֹנָם, שֶׁהֵם מִשְׁתַּחֲוִים לְהֶֽבֶל וָרִיק, וּמִתְפַּלְּלִים אֶל אֵל לֹא יוֹשִֽׁיעַ. (יפסיק מעט. וכשיאמר ואנחנו משתחוים יכרע כל גופו:) וַאֲנַֽחְנוּ מִשְׁתַּחֲוִים לִפְנֵי מֶֽלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא נוֹטֶה שָׁמַֽיִם וְיֹסֵד אָֽרֶץ, וּמוֹשַׁב יְקָרוֹ בַּשָּׁמַֽיִם מִמַּֽעַל, וּשְׁכִינַת עֻזּוֹ בְּגׇבְהֵי מְרוֹמִים. הוּא אֱלֹהֵֽינוּ, וְאֵין עוֹד אַחֵר, אֱמֶת מַלְכֵּֽנוּ וְאֶֽפֶס זוּלָתוֹ. כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה: וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי יְהֹוָה הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד. (דברים ד, לט)

עַל כֵּן נְקַוֶּה לָּךְ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ, לִרְאוֹת מְהֵרָה בְּתִפְאֶֽרֶת עֻזָּךְ, לְהַעֲבִיר גִּלּוּלִים מִן הָאָֽרֶץ, וְהָאֱלִילִים כָּרוֹת יִכָּרֵתוּן, לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי, וְכׇל בְּנֵי בָשָׂר יִקְרְאוּ בִשְׁמֶֽךָ, לְהַפְנוֹת אֵלֶֽיךָ כׇּל רִשְׁעֵי אָֽרֶץ. יַכִּֽירוּ וְיֵדְעוּ כׇּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל, כִּי־לְךָ תִּכְרַע כׇּל־בֶּֽרֶךְ, תִּשָּׁבַע כׇּל לָשׁוֹן. לְפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ יִכְרְעוּ וְיִפֹּֽלוּ, וְלִכְבוֹד שִׁמְךָ יְקָר יִתֵּֽנוּ, וִיקַבְּלוּ כֻלָּם אֶת עֹל מַלְכוּתֶֽךָ, וְתִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם מְהֵרָה לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי הַמַּלְכוּת שֶׁלְּךָ הִיא, וּלְעוֹלְמֵי עַד תִּמְלֹךְ בְּכָבוֹד. כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ: יְהֹוָה יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד. (שמות טו, יח) וְנֶאֱמַר: וְהָיָה יְהֹוָה לְמֶלֶךְ עַל כׇּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהֹוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד. (זכריה יד, ט)

וּבְתורָתְךָ יְהֹוָה אֱלהֵֽינוּ כָּתוּב לֵאמֹר: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ יְהֹוָה אֶחָד. (דברים ו, ד)