הכל חייבים בקריאתה: אנשים ונשים, וגרים ועבדים משוחררים. ומחנכים את הקטנים לקרותה.

אחד הקורא ואחד השומע מן הקורא, יצא ידי חובתו. והוא שישמע ממי שהוא חייב בקריאתה. לפיכך, אם היה הקורא חרש או קטן או שוטה, השומע ממנו לא יצא. ויש אומרים שהנשים אינם מוציאות את האנשים.

הג"ה: ויש אומרים, אם האשה קוראה לעצמה, מברכת "לשמוע מגילה", שאינה חייבת בקריאה (מרדכי פרק קמא דמגילה).

אנדרוגינוס מוציא מינו, ולא שאינו מינו. טומטום ומי שחציו עבד, אפילו מינו אינו מוציא.

הגה: יש אומרים דאפילו את עצמו אינו מוציא, וצריך לשמוע מאחרים (ב"י).

השומע מגילה ממי שהוא מודר הנאה ממנו, יצא.

מקום שאין מניין, אם אחד יודע והאחרים אינם יודעים, אחד פוטר את כולם. ואם כולם יודעים, כל אחד קורא לעצמו.

מנהג טוב להביא קטנים וקטנות לשמוע מקרא מגילה.