הדס שנקטם ראשו, כשר. נשרו רוב עליו, אם נשתיירו שלשה עלין בקן אחד, כשר:

היו ענביו מרובות מעליו - אם ירוקות, כשר, ואם אדומות או שחורות, פסול. ואם מיעטן, כשר. ואין ממעטים אותם בי"ט לפי שהוא כמתקן. עבר וליקטן, או שליקטן אחד אחד לאכילה - הרי זה כשר.

(ומיום ראשון ואילך, כשר בכל ענין) (ב"י בשם א"ח):

ענף עץ עבות האמור בתורה, הוא ההדס שעליו חופין את עצו, כגון שלשה עלין או יותר, בגבעול אחד. אבל אם היו שני העלים בשוה, זה כנגד זה, והעלה השלישי למעלה מהם - אין זה עבות אבל נקרא 'הדס שוטה'.

הגה - ופסול אפי' בשעת הדחק. ואיכא מאן דאמר בגמרא דכשר. וע"כ נוהגין באלו המדינות לכתחלה לצאת באלו ההדסים המובאים ואין ג' עלין בגבעול אחד. ויש מי שכתב דהדסים שלנו אין נקראים הדס שוטה, הואיל והם שנים על גב שנים ואינן כהדס שוטה המוזכר בגמרא, ולכן נהגו להקל כמו שכתב מהר"י קלון ומהר"י איסרלן ז"ל בתשובותיהם:

יצאו הרבה בקן אחד ונשרו מהם עד שלא נשארו אלא שלשה בקן אחד, כשר. אפילו נשרו רובם כגון שהיו שבעה ונשרו מהם ארבעה ונשארו שלשה:

למצוה בעינן כל שיעור אורך ההדס שיהא עבות, ולעיכובא ברובו (ואפילו אינו בראשו) (טור):

יבשו עליו, פסול. כמשו, כשר:

שיעור היבשות, אפילו אם נפרך בצפורן, אם עדיין ירוקים הם, כשר. ואינם נקראים יבשים, אלא כשילבינו פניהם:

יבשו רוב עליו ונשתייר בראש כל בד מהג' בדין קן אחד ובו ג' עלין לחין - כשר, ויש מפרשים שאפילו אם מהג' שבחד קינא יבשו שנים, ולא נשאר כי אם אחד לח, כשר, והוא שיהיה העלה שהוא מורכב על שניהם:

אם אותם עלים שלא יבשו הם כמושין, יש פוסלין ויש מכשירין:

נקטם ראשו, כשר, אפי' לא עלתה בו תמרה. וה"ה ליבש ראשו. ויש פוסלין בנקטם ראשו. הגה - וטוב להחמיר במקום שאפשר באחר (המגיד), ולא מקרי נקטם אלא אם נקטמו העצים (ר"ן):

אם אין לו אלא הדס שענביו מרובים מעליו בי"ט - נוטלו ואינו מברך עליו: