עוברות ומניקות מתענות ומשלימות ביום הכיפורים.

עוברה שהריחה (ופניה משתנים, אף על פי שלא אמרה "צריכה אני") (רבינו ירוחם נתיב כ"ז) -- לוחשין לה באזנה שיום הכיפורים הוא; אם נתקררה דעתה בזכרון זה -- מוטב, ואם לאו -- מאכילין אותה עד שתתישב דעתה.

כל אדם שהריח מאכל ונשתנו פניו מסוכן הוא אם לא יתנו לו ממנו ומאכילין אותו ממנו.

יולדת תוך שלשה ימים לא תתענה כלל.

משלשה עד שבעה אם אמרה "צריכה אני" -- מאכילין אותה

מכאן ואילך הרי היא ככל אדם.

וימים אלו אין מונין אותם מעת לעת. כגון אם ילדה בשבעה בתשרי בערב אין מאכילין אותה ביום הכיפורים אם לא אמרה "צריכה אני" אף על פי שלא שלמו לה שלשה ימים עד יום כיפור בערב משום דכיון שנכנס יום רביעי ללידתה מקרי לאחר שלשה: