בעשרת ימי תשובה אומר: "המלך הקדוש", "המלך המשפט". ואם טעה או שהוא מסופק, אם הוא ב"המלך הקדוש" – חוזר לראש. ואם הוא ב"המלך המשפט", אם נזכר קודם שעקר רגליו, חוזר לברכת "השיבה", ואומר משם ואילך על הסדר. ואם לא נזכר עד שעקר רגליו (עיין לעיל סוף סימן קי"ז), חוזר לראש (ועיין לעיל סימן קי"ח):

אם אמר "האל הקדוש", ותוך כדי דיבור נזכר ואמר "המלך הקדוש", אינו צריך לחזור. וכן הדין ב"המלך המשפט":

בשבת בינתיים ערבית, יאמר בברכת מעין שבע "המלך הקדוש".

הגה: והוא הדין אם חל ראש השנה בשבת. וחותם בשל שבת לבד, וכן כשחל יום כפור בשבת (מהרי"ל ומנהגים):

יש נוהגים להתפלל בראש השנה ויום הכיפורים בכריעה. וצריכין הם לזקוף בסוף הברכות.

אם לא אמר "זכרנו" ו"מי כמוך", אין מחזירין אותו.

הגה: ואפילו לא עקר רגליו עדיין, רק שסיים אותה ברכה (תרומת הדשן). והוא הדין אם לא אמר "וכתוב" ו"בספר" נמי דינא הכי (טור).

אומר בתפילה: "ותתן לנו את יום הזכרון הזה", ואינו מזכיר ראש חודש.

אם חל בחול, אומר: "יום תרועה מקרא קודש". ואם חל בשבת, אומר "זכרון תרועה".

אינו אומר "מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון", וכן אינו אומר "והשיאנו". ובתפילת מוסף אינו אומר "ואין אנו יכולין לעלות וליראות לפניך", אלא "ואין אנו יכולים לעשות חובותינו לפניך". (וחותמין "ודברך אמת" וכולי) (טור).

אף על פי שכל ימות השנה מתפללים בלחש, בראש השנה ויום הכיפורים נוהגין לומר בקול רם. ולהטעות לא חיישינן, כיון שמצויים בידם מחזורים.

הגה: ונוהגין שכל אחד אומר לחבירו, "לשנה טובה תיכתב" (טור).

הערות