נוהגים שלא להניח תפילין בתשעה באב שחרית, ולא טלית, אלא לובשים טלית קטן תחת בגדים בלא ברכה. ובמנחה מניחים ציצית ותפילין ומברכים עליהם.

יש מי שנוהג לשכב בליל תשעה באב מוטה על הארץ, ומשים אבן תחת ראשו.

הגה: ויש לאדם להצטער בעניין משכבו בליל תשעה באב, שאם רגיל לשכב בשני כרים, לא ישכב כי אם באחד (תוספות סוף תענית).

ויש בני אדם משימים אבן תחת מראשותיהם, זכר למה שנאמר: "ויקח מאבני המקום", שראה החורבן (מרדכי דמועד קטן). מיהו עוברות שאינן יכולין להצטער, אינן חייבות בכל אלה (תוספות).

וימעט אדם מכבודו ומהנאתו בתשעה באב בכל מה שאפשר: