אין מפנין מחצר לחצר אפילו מכעורה לנאה ולא לפנות דירתו ולא לפנות כליו שאינם לצורך המועד:

הגה: וכל שכן שאסור להסיע ממונו מעיר לעיר (מרדכי פרק מי שהפך):

אבל מפנה הוא מבית לבית באותה חצר באותו חצר ואם אין הבתים פתוחים לחצר אלא למבוי יש אומרים שמבית לבית הסמוך לו מותר:

הגה: ואם מתיירא מחמת גניבה בחצר שדר שם מותר אפילו מחצר לחצר המשתמר ואפילו מעיר לעיר בדבר האבד שרי (הגהות אשירי ומרדכי):

יש מתירים לפנות מחצר של אחר לחצר שלו ואפילו מנאה לכעורה.

הזבל שבחצר אסור להוציא אלא יסלקנו לצדדים ואם נתרבה עד שנעשה חצר כרפת מוציאין אותו לאשפה.