חמץ משש שעות ולמעלה, ביום י"ד - אסור בהנאה (אפילו חמצו של נכרי אסור ליהנות ממנו - טור סימן ת"ו וריב"ש סימן י"ח), ואסרוהו חכמים שתי שעות קודם, דהיינו, מתחילת שעה חמישית. ומיהו כל שעה חמישית מותר בהנאה, ורשאי למכרו לנכרי, אפילו הרבה ביחד שודאי לא יאכלנו קודם פסח. ויכול להאכילו לבהמה חיה ועוף, ובלבד שיעמוד עליהם לראות שלא יצניעו ממנו, ויבער מה ששיירו ממנו. ומתחלת שעה ששית אסרוהו גם בהנאה.

הגה: ובשנת העיבור שהיום ארוך, אלו הארבע שעות לפי עניין היום, ומותר לאכול חמץ עד שליש היום (רמב"ם בפירוש המשנה ריש ברכות ומהרי"ו). ויש אומרים עד ב' שעות קודם חצות (תרומת הדשן סימן קכ"א).

ישראל שהיה בידו חמצו של ישראל אחר בפקדון - יעכבנו עד שעה חמישית, ואם לא בא בעליו - ימכרנו לנכרי, ואם לא מכרו - חייב לבערו בזמן איסורו, אפילו אם אינו חייב באחריותו.

אם קנו שום דבר בחמץ אחר שש שעות - מותר, מפני שחמץ אינו תופס דמיו.