הנותן מעות לנחתום ואמר לו "אם יבואו בני חצר לקנות ממך ככר לעירוב - זכה לי בעירוב שיהא לי חלק עמהם בשביל מעה זו" -- אינו עירוב, אפילו עירב החנוני [לכל האחרים] וזכה גם לזה עמהם.

אבל אם אמר לו "ערב לי" -- קנה עירוב. ואפילו אם אמר "זכה לי", אם נתן לו כלי בתורת קנין שיקנה לו בו -- קנה עירוב. וכן אם זיכה לו הנחתום על ידי אחר או שקנה במעה שנתן לו לחם מן השוק -- קנה עירוב. ואם נתן מעה לבעל הבית ואמר לו "זכה לי בעירוב" -- קנה עירוב.