מן התורה אינו חייב אלא כשעוקר חפץ מרשות היחיד והניחו ברשות הרבים או איפכא. אבל פשט ידו לפנים וחפץ בידו ונטלו חבירו העומד בפנים; או שפשט ידו לחוץ וחפץ בידו ונטלו חבירו העומד בחוץ -- שזה עקר וזה הניח -- שניהם פטורים אבל אסור לעשות כן מדרבנן.

ואם פשט ידו לפנים וחפץ בידו, והניחו לתוך יד חבירו העומד בפנים; או שפשט ידו לפנים ונטל חפץ מתוך יד חבירו העומד בפנים והוציא לחוץ, שנמצא שהעומד בחוץ לבדו עקר והניח -- הוא חייב וחבירו פטור אבל אסור. ואפילו אם העומד בחוץ הוא עכו"ם -- אסור מפני שהוא כנתנו על מנת להוציא.

והוא הדין להוציא ידו לחוץ והניחו ביד חבירו העומד בחוץ, או שנטל מיד חבירו העומד בחוץ והכניס בפנים -- שהעומד בפנים חייב שהוא עקר והניח, והעומד בחוץ פטור אבל אסור.