אין עושין פתילה לנר של שבת, בין נר שעל השולחן בין כל נר שמדליק בבית, מדבר שהאור אינו נאחז בו אלא נסרך סביביו והשלהבת קופצת, כגון צמר ושער וכיוצא בהם, אלא מדבר שהאור נתלה בו, כגון פשתן נפוצה ובגד שש וצמר גפן וקנבוס וכיוצא בהן:

הגה: ואם הדליק בדברים האסורים, אסור להשתמש לאורו. ויש אומרים, דאם יש נר אחד מדברים המותרים, מותר להשתמש לאור האחרים. וכן דבר שאפשר בלא נר, מותר לעשות אפילו אצל נרות האחרים. ולצורך שבת יש להקל בדיעבד: (הגהות מרדכי פ"ק ופ"ב דשבת):

כרך דבר שמדליקין בו על דבר שאין מדליקין בו, אם נתכוין להעבות (פירוש, לעשותה עבה) הפתילה כדי להוסיף אורה, אסור; ואם נתכוון להקשות הפתילה כדי שתהא עומדת ולא תשלשל למטה, מותר. ומטעם זה מותר לכרוך דבר שמדליקין בו על גבי גמי או קש כדי ליתן הפתילה בעששית:

הגה: נותנין גרגיר של מלח וגריס של פול על פי הנר בערב שבת כדי שיהא דולק יפה בשבת (מיימוני פרק ה וטור):

אין מדליקין נר לשבת אלא משמן הנמשך אחר הפתילה. ולפיכך אין מדליקין בזפת ולא בשעוה, ולא בשמן העשוי מצמר גפן, ולא באליה ולא בחלב, וכן אין מדליקין בעטרן, מפני שריחו רע ויניחנו ויצא, ולא בצרי, מפני שריחו נודף, שמא יסתפק ממנו ונמצא מתחייב משום מכבה:

אפילו נתן מעט שמן זית בשמנים אלו שאינם נמשכים, ואז נמשכין, אין מדליקין בהם:

חלב מהותך וקרבי דגים, אין מדליקין בהם, ואם נתן בהם מעט מאחת משמנים שמדליקין בהם, מותר להדליק בהם:

שאר כל השמנים חוץ מאלו, מדליקים בהם, ומכל מקום שמן זית מצוה מן המובחר:

כרך זפת או שעוה או חֵלב סביב הפתילה, מדליקין בהם:

המדליק צריך שידליק רוב מה שיוצא מן הפתילה מהנר:

אין צריך להבהב הפתילה (פירוש, ענין הבהוב יפול על דבר שאינו נשרף לגמרי וגם לא קיים לגמרי) ("אל תאכלו ממנו נא", תרגום יונתן "מהבהב"):

הגה: ומכל מקום נהגו להדליק הפתילה ולכבותה, כדי שתהיה מחורכת ויאחז בה האור יפה (טור):

אין מדליקין בסמרטוטין אפילו מחורכין: