המתפלל על מה שעבר, כגון שנכנס לעיר ושמע קול צוחה בעיר ואמר יהי רצון שלא יהא קול זה בתוך ביתי, או שהיתה אשתו מעוברת אחר ארבעים יום לעבורה ואמר יהי רצון שתלד אשתי זכר, הרי זו תפילת שוא. אלא יתפלל אדם על העתיד לבוא ויתן הודאה על שעבר, כגון הנכנס לכרך אומר "יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתכניסני לכרך הזה לשלום". נכנס בשלום אומר "מודה אני לפניך ה' אלהינו שהכנסתני לכרך זה בשלום. ביקש לצאת אומר "יהי רצון מלפניך הה' אלהינו שתוציאני מכרך זה לשלום". יצא בשלום אומר "מודה אני לפניך ה' אלהי שהוצאתני מכרך זה לשלום, וכשם שהוצאתני לשלום כן תוליכני לשלום וכו'", עד "ברוך אתה ה' שומע תפילה". וזו היא תפילת הדרך שנכתבו היא וכל דיניה בסימן ק"י:

הנכנס למוד את גרנו אומר "יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתשלח ברכה בכרי הזה". התחיל למוד אומר "ברוך השולח ברכה בכרי הזה". מדד ואחר כך בירך הרי זה תפלת שוא שאין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי (פירוש דנעלם ואינו נראה) מן העין:

הנכנס למרחץ אומר "יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתכניסני לשלום ותוציאני לשלום, ותצילני מהאור הזה וכיוצא בו לעתיד לבוא". יצא בשלום אומר "מודה אני לפניך ה' אלהי שהצלתני מהאור הזה":

הנכנס להקיז דם אומר "יהי רצון מלפניך ה' אלהי שיהא עסק זה לי לרפואה כי רופא חנם אתה". ולאחר שהקיז אומר "ברוך רופא חולים":

לעולם יהא אדם רגיל לומר "כל מה דעביד רחמנא - לטב עביד":