כל היום כשעושה צרכיו, בין קטנים בין גדולים, מברך "אשר יצר" ולא "על נטילת ידים", אף אם רוצה ללמוד או להתפלל מיד.

הגה: היו ידיו מלוכלכות, ששפשף בהן, אפילו הכי אינו מברך "על נטילת ידים" (סמ"ג סימן כ"ז מ"ע).

הטיל מים ולא שפשף, אף על פי שצריך לברך "אשר יצר", אין צריך ליטול ידיו אלא משום נקיות, או משום "הכון".

הטיל מים והסיח דעתו מלהטיל מים, ואחר כך נמלך והטיל מים פעם אחרת, צריך לברך שתי פעמים "אשר יצר".

אין שיעור להשתין מים, כי אפילו לטיפה אחת חייב לברך, שאם יסתם הנקב מלהוציא הטיפה ההיא היה קשה לו, וחייב להודות.