טעמי המצוה

[מתוך אבודרהם סדר תפילת ראש השנה]

כתב רבינו סעדיה, מה שצונו הבורא יתברך לתקוע בשופר בראש השנה, יש בזה עשרה ענינים.

הענין הראשון מפני שהיום תחילת הבריאה שבו ברא הקב"ה העולם ומלך עליו, וכן עושים המלכים שתוקעין לפניהם בחצוצרות ובקרנות להודיע ולהשמיע בכל מקום תחילת מלכותם וכן אנו ממליכים עלינו את הבורא יתברך ביום זה. וכן אמר דוד: בחצצרות וקול שופר הריעו לפני המלך יי. ( תהלים צח ו )

הענין השני כי יום ר"ה הוא ראשון לעשרת ימי תשובה, ותוקעין בו בשופר להכריז על ראשינו כמי שמזהיר ואומר כל הרוצה לשוב ישוב ואם לאו אל יקרא תגר על עצמו, וכן עושין המלכים, מזהירים את העולם תחלה בגזירותם, וכל העובר על האזהרה אין שומעין לו טענה.

הענין השלישי להזכירנו מעמד הר סיני שנאמר בו וקֹל שפר חזק מאד ( שמות יט טז ), ונקבל על עצמנו מה שקבלו אבותינו על עצמם נעשה ונשמע.

הענין הרביעי להזכירנו דברי הנביאים שנמשלו בתקיעת שופר, שנאמר: ושמע השמע את קול השופר ולא נזהר, ותבוא חרב ותקחהו, דמו בראשו יהיה. את קול השופר שמע ולא נזהר, דמו בו יהיה, והוא נזהר נפשו מלט. ( יחזקאל לג ד-ה )

הענין החמישי להזכירנו חורבן בית המקדש וקול תרועת מלחמות האויבים, כמו שנאמר: כי קול שופר שמעתי שמעת נפשי, תרועת מלחמה ( ירמיהו ד יט ); וכשאנו שומעים קול השופר נבקש מאת השם על בנין בית המקדש.

הענין השישי להזכירנו עקידת יצחק שמסר נפשו לשמים, וכן אנחנו נמסור נפשנו על קדושת שמו, ויעלה זכרוננו לפניו לטובה.

הענין השביעי כשנשמע תקיעת שופר נירא ונחרד ונשבר עצמנו לפני הבורא, כי כך הוא טבע השופר מרעיד ומחריד, כמו שנאמר אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו ( עמוס ג ו ).

הענין השמיני להזכירנו יום הדין הגדול וליראה ממנו, שנאמר: קרוב יום יי הגדול קרוב ומהר מאד… יום שופר ותרועה ( צפניה א יד-טז ).

הענין התשיעי להזכירנו קבוץ נדחי ישראל ולהתאוות אליו, שנאמר: והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האבדים בארץ אשור וגו' ( ישעיהו כז יג ).

הענין העשירי להזכירנו תחיית המתים ולהאמין בה, שנאמר: כל ישבי תבל ושכני ארץ כנשא נס הרים תראו וכתקע שופר תשמעו ( ישעיהו יח ג ). ואומר במדרש: כל השנה השטן מקטרג על ישראל לפני הקב"ה והקב"ה דוחה אותו לראש השנה וליום הדין, ובראש השנה בא השטן לקטרג ומביא החמה להעיד על עונותיהם של ישראל, והחמה מעידה, והקב"ה אומר לו עד אחד אתה ואין עד אחד נאמן, הבא עוד עד אחר עמך, והוא הולך להביא את הלבנה ואינו מוצא אותה, שהיא נכסית, שנאמר תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו ( תהלים פא ד ) – יום שהלבנה מתבקשת ואינה נמצאת, שהיא מכוסה. ועוד תמצא 'בכסה' בגימטריה לבנה, לרמוז שהיא מתכסה בו. ואמרינן בפסיקתא: רבי ברכיה פתח, תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו, וכי כל החדשים אינם נכסים אלא ליום חגנו, והלא ניסן חודש ונכסה ויש לו חג בפני עצמו, אלא חודש ויש לו חג וחגו בן יומו, ואיזה זה תשרי, תשרי כתיב על שם תשרי ותשבוק על חוביהם, אימתי בחדש השביעי ( פסיקתא דרב כהנא כג ).

למנצח

נוהגים לומר 7 פעמים (ויש שאין אומרים):

לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר׃ כָּל הָעַמִּים תִּקְעוּ כָף, הָרִיעוּ לֵאלֹהִים בְּקוֹל רִנָּה׃ כִּי יְיָ עֶלְיוֹן נוֹרָא, מֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל הָאָרֶץ׃ יַדְבֵּר עַמִּים תַּחְתֵּינוּ, וּלְאֻמִּים תַּחַת רַגְלֵינוּ׃ יִבְחַר לָנוּ אֶת נַחֲלָתֵנוּ, אֶת גְּאוֹן יַעֲקֹב אֲשֶׁר אָהֵב סֶלָה׃ עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה, יְיָ בְּקוֹל שׁוֹפָר׃ זַמְּרוּ אֱלֹהִים זַמֵּרוּ, זַמְּרוּ לְמַלְכֵּנוּ זַמֵּרוּ׃ כִּי מֶלֶךְ כָּל הָאָרֶץ אֱלֹהִים, זַמְּרוּ מַשְׂכִּיל׃ מָלַךְ אֱלֹהִים עַל גּוֹיִם, אֱלֹהִים יָשַׁב עַל כִּסֵּא קָדְשׁוֹ׃ נְדִיבֵי עַמִּים נֶאֱסָפוּ, עַם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, כִּי לֵאלֹהִים מָגִנֵּי אֶרֶץ מְאֹד נַעֲלָה׃

תחנה לתוקע לפני התקיעה

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יֻהֲוֶה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב, הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, שֶׁתִּשְׁלַח לִי כָּל הַמַּלְאָכִים הַקְּדוֹשִׁים וְהַטְּהוֹרִים, מְשָׁרְתִים הַנֶּאֱמָנִים בִּשְׁלִיחוּתָם וַחֲפֵצִים לְזַכּוֹת אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל. הַמַּלְאָךְ הַגָּדוֹל (פַּצְפַּצְיָה פציפיה) הַמְמֻנֶּה לְהוֹצִיא זְכֻיוֹתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּעֵת שֶׁתּוֹקְעִין עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בַּשּׁוֹפָר, וְאֶת הַמַּלְאָךְ הַגָּדוֹל (תָּשְׁבַּשׁ) הַמְמֻנֶּה לְהַשְׁמִיעַ זְכֻיוֹתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל וּלְהַבְעִית אֶת הַשָּׂטָן בִּתְקִיעָתָם, וְאֶת הַמַּלְאָכִים הַגְּדוֹלִים (הַדַרְנִיאֵל וסנדלפון ) הַמְמֻנִּים עַל הַתְּקִיעָה הַמַּעֲלִים אֶת תְּקִיעָתֵנוּ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ, וְאֶת הַמַּלְאָךְ (שמשיאל) הַמְמֻנֶּה עַל הַתְּרוּעָה, וְאֶת הַמַּלְאָךְ (תרסטאל תוסניאל ) הַמְּמֻנָּה עַל תַּשְׁרַ"ת, לִהְיוֹתָם מְזֻמָּנִים בִּשְׁלִיחוּתָם לְהַעֲלוֹת תְּקִיעָתֵנוּ לִפְנֵי הַפָּרֹכֶת וְלִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ, וְתִמָּלֵא עַל עַמְּךָ רַחֲמִים, וְתִכָּנֵס לָהֶם לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין, וְתִתְנַהֵג עִם בָּנֶיךָ בְּמִדַּת הָרַחֲמִים. וְהִסְתַּכֵּל בְּאֶפְרוֹ שֶׁל יִצְחָק אָבִינוּ הַצָּבוּר עַל גַּב הַמִּזְבֵּחַ, וּזְכֹר הַיּוֹם עֲקֵדָתוֹ לְזַרְעוֹ שֶׁל יִצְחָק, כִּי אַתָּה אֵל מֶלֶךְ נֶאֱמָן וְזוֹכֵר הַבְּרִית. בָּרוּךְ אַתָּה זוֹכֵר הַבְּרִית.

פסוקים

התוקע אומר פסוק בפסוק, ואחריו הקהל.

מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ, עָנָנִי בַמֶּרְחַב יָהּ׃

ק וֹלִי שָׁמָעְתָּ, אַל תַּעְלֵם אָזְנְךָ לְרַוְחָתִי לְשַׁוְעָתִי׃

רֹ אש דְּבָרְךָ אֱמֶת, וּלְעוֹלָם כָּל מִשְׁפַּט צִדְקֶךָ׃

עֲ רוֹב עַבְדְּךָ לְטוֹב, אַל יַעַשְׁקוּנִי זֵדִים׃

שָׂ שׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב׃

ט וּב טַעַם וָדַעַת לַמְּדֵנִי, כִּי בְמִצְוֹתֶיךָ הֶאֱמָנְתִּי׃

נִ דְבוֹת פִּי רְצֵה נָא יְיָ וּמִשְׁפָּטֶיךָ לַמְּדֵנִי:

ויכוין באלו השמות: יְקַהֲרוֹעְהִ יְשַׂהֲטוֹנְהִ, והם ב"פ הוי"ה, ומעורב ביניהם אותיות קר"ע שט"ן, שע"י זה נקרע השטן.

ואחר אלו הפסוקים יאמר תפלה זו:

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי אֱלֹהֵי הַמִּשְׁפָּט, שֶׁעַתָּה יִהְיֶה עֵת רָצוֹן לְפָנֶיךָ, וְתִקְרַע בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וַחֲסָדֶיךָ הַגְּדוֹלִים כָּל הַמְּסָכִים אֲשֶׁר הֵם מַבְדִּילִים בֵּינְךָ וּבֵין עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה, וְהַעֲבֵר מִלְּפָנֶיךָ כָּל הַמַּשְׂטִינִים וְהַמְקַרְטְגִים עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, סְתֹם פֹּה שָׂטָן וְאַל יַשְׂטִין עָלֵינוּ, כִּי עָלֶיךָ תְּלוּיוֹת עֵינֵינוּ, אֲרוֹמִמְךָ אֱלֹהֵי הַמֶּלֶךְ, אֱלֹהֵי הַמִּשְׁפָּט שְׁמַע קוֹל תְּפִלּוֹת וּתְרוּעוֹת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם בְּרַחֲמִים אָמֵן.

ברכות

התוקע אומר: עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה יְיָ בְּקוֹל שׁוֹפָר׃

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לִשְׁמוֹעַ קוֹל שׁוֹפָר.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה. ויש נוהגים שלא לברך שהחיינו ביום ב', אם לא חל ביום א'.

תקיעות

תקיעה. שברים תרועה. תקיעה:

תקיעה. שברים תרועה. תקיעה:

תקיעה. שברים תרועה. תקיעה:

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁתְּקִיעַת קש"ק שֶׁאֲנַחְנוּ תּוֹקְעִים שֶׁתַּעֲשֶׂה עֲטָרָה מִמֶּנָּה לִהְיוֹת עוֹלֶה וְיוֹשֵׁב בְּרֹאשׁ אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת וְיַעֲשֶׂה עִמָּנוּ אוֹת לְטוֹבָה וְתִמָּלֵא עָלֵינוּ בְּרַחֲמִים: בָּרוּךְ (אַתָּה יי) בַּעַל הָרַחֲמִים:

תקיעה. שברים. תקיעה:

תקיעה. שברים. תקיעה:

תקיעה. שברים. תקיעה:

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁתְּקִיעַת קר"ק שֶׁאֲנַחְנוּ תּוֹקְעִים הַיּוֹם תְּהֵא מְרֻקֶּמֶת בִּירִיעָה עַל יְדֵ הַמְמֻנֶּה (טרטיא"ל) כְּשֵׁם שֶׁקִּבַּלְתָּ עַל יְדֵי אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב ומט"ט שַׂר הַפָּנִים וְתִמָּלֵא עָלֵינוּ בְּרַחֲמִים: בָּרוּךְ (אַתָּה יְיָ) בַּעַל הָרַחֲמִים:

תקיעה. תרועה. תקיעה:

תקיעה. תרועה. תקיעה:

תקיעה. תרועה. תקיעה גדולה:

וּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁיַּעֲלוּ אֵלּוּ הַמַּלְאָכִים הַיּוֹצְאִים מִן הַשּׁוֹפָר וּמִן הַתְּקִיעָה וּמִן הַשְּׁבָרִים וּמִן הַתְּרוּעָה וּמִן תשר"ת וּמִן תש"ת וּמִן תר"ת לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ, וְיַמְלִיצוּ טוֹב בַּעֲדֵנוּ לְכַפֵּר עַל כָּל חַטֹּאתֵינוּ:

התוקע אומר פסוק בפסוק, ואחר כך הקהל:

אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה יְיָ בְּאוֹר פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן׃

בְּשִׁמְךָ יְגִילוּן כָּל הַיּוֹם וּבְצִדְקָתְךָ יָרוּמוּ׃

כִּי תִפְאֶרֶת עֻזָּמוֹ אָתָּה וּבִרְצֹנְךָ תָּרוּם קַרְנֵנוּ׃

בשבת ממשיכים מכאן:

אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ, עוֹד יְהַלְלוּךָ סֶּלָה׃

אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ, אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁיְיָ אֱלֹהָיו׃

תְּהִלָּה לְדָוִד,

אֲ רוֹמִמְךָ אֱלוֹהַי הַמֶּלֶךְ, וַאֲבָרְכָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד׃

בְּ כָל יוֹם אֲבָרְכֶךָּ, וַאֲהַלְלָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד׃

גָּ דוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל מְאֹד, וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר׃

דּ וֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ, וּגְבוּרֹתֶיךָ יַגִּידוּ׃

הֲ דַר כְּבוֹד הוֹדֶךָ, וְדִבְרֵי נִפְלְאוֹתֶיךָ אָשִׂיחָה׃

וֶ עֱזוּז נוֹרְאֹתֶיךָ יֹאמֵרוּ, וּגְדוּלָּתְךָ אֲסַפְּרֶנָּה׃

זֵ כֶר רַב טוּבְךָ יַבִּיעוּ, וְצִדְקָתְךָ יְרַנֵּנוּ׃

חַ נּוּן וְרַחוּם יְיָ, אֶרֶךְ אַפַּיִם וּגְדָל חָסֶד׃

ט וֹב יְיָ לַכֹּל, וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו׃

י וֹדוּךָ יְיָ כָּל מַעֲשֶׂיךָ, וַחֲסִידֶיךָ יְבָרְכוּכָה׃

כְּ בוֹד מַלְכוּתְךָ יֹאמֵרוּ, וּגְבוּרָתְךָ יְדַבֵּרוּ׃

לְ הוֹדִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרֹתָיו, וּכְבוֹד הֲדַר מַלְכוּתוֹ׃

מַ לְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל עֹלָמִים, וּמֶמְשַׁלְתְּךָ בְּכָל דּוֹר דוֹר׃

ס וֹמֵךְ יְיָ לְכָל הַנֹּפְלִים, וְזוֹקֵף לְכָל הַכְּפוּפִים׃

עֵ ינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ, וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ׃

פּ וֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ, וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן׃

צַ דִּיק יְיָ בְּכָל דְּרָכָיו, וְחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו׃

קָ רוֹב יְיָ לְכָל קֹרְאָיו, לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת׃

רְ צוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה, וְאֶת שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם׃

שׁ וֹמֵר יְיָ אֶת כָּל אֹהֲבָיו, וְאֵת כָּל הָרְשָׁעִים יַשְׁמִיד׃

תְּ הִלַּת יְיָ יְדַבֶּר פִּי, וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד׃

וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם הַלְלוּיָהּ׃